הבחירות בארה"ב ורגע האמת של בוריס ג'ונסון

חילוף הממשל בארה"ב מתרחש במקביל לשינויים פנימיים משמעותיים בממשלה הבריטית, שעומדת בפני הכרעה גורלית בסוגיית הסכמי המסחר

בוריס ג'ונסון וג'ו ביידן | Gage Skidmore, UK Prime Minister's Office

ארה"ב ובריטניה תמיד נעו ביחד בסוג של צעדה מדינית צמודה. זה היה כך בתקופת רייגן ותאצ'ר, עם טוני בלייר והנשיאים קלינטון ובוש וגם עם ברק אובמה ודיוויד קמרון. בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ הסתדרו לא רע, אבל מה לגבי ג'ונסון וג'ו ביידן?

עבור ראש הממשלה הבריטי, זה יהיה שינוי מוזר. לג'ונסון וטראמפ היה חיבור טוב. שניהם אנשי קמפיין טבעיים המרגישים נוח יותר מול קהל מאשר בעולם המדיניות מלא הפרטים. ג'ונסון הוביל את מאבק הברקזיט עם הבטחה שבריטניה "תיקח מחדש את השליטה" מהבירוקרטים בבריסל. זו הייתה סיסמה שנשמעה קרובה מאוד ל"להפוך את אמריקה גדולה שוב" של טראמפ. שתיהן רמזו על כך שהמדינה הולכת בכיוון שגוי והבטיחו חזרה מיידית לדרך הנכונה. שני המסרים הוכחו כיעילים מאוד.

מודע לנקודות הדמיון האלה, הנשיא האמריקני תיאר את עמיתו כ"טראמפ הבריטי", כינוי שג'ונסון קיבל בברכה. אך לידידות עם טראמפ הייתה משמעות נוספת עבור ג'ונסון. מערכת יחסים טובה עם הבית הלבן הייתה הכרחית לסיכוי הבריטי להגיע לעסקת סחר טובה עם ארה"ב אחרי הברקזיט. כמחצית מהייצוא של בריטניה מגיע כיום לאיחוד האירופי, ונכון להיום לא ידוע מה יקרה לסחורות האלו כאשר הסכמי הסחר עם האיחוד יפוגו בתום השנה. קשר טוב עם טראמפ אפשר לג'ונסון להציג את ארה"ב כתשובה לאיום הכלכלי המתקרב וסייע לו לתחזק את החזות הפופוליסטית בסגנון הנשיא האמריקני.

אך נצחונו של ביידן שם קץ לכל זה. דמותו הפוליטית של ג'ונסון תהיה חייבת להשתנות, והסימן הראשון לכך הגיע בברכה ששלח לנשיא הנכנס ובה ציין כי "אני מצפה לעבוד ביחד על סדר העדיפויות המשותף שלנו, החל משינוי האקלים דרך מסחר ועד לביטחון". האזכור של סוגיית האקלים הוא חדש. ג'ונסון מעולם לא העלה את הנושא הזה מול טראמפ, מכיוון שידע שהוא לא נמצא באג'נדה שלו. תוצאות הבחירות בארה"ב כבר גרמו לשינוי כיוון אצל ראש הממשלה הבריטי.

רגע השינוי הזה מתרחש במקביל לסערות בקרב חוג היועצים הקרוב של ג'ונסון. בשלהי הקיץ האחרון, ראש הממשלה החליט ליצור תפקיד חדש של דובר רשמי שיערוך תדרוכים יומיים בשידור טלוויזיוני. עד אז, הממשלות הבריטיות אפשרו למסרים לחלחל לציבור דרך מעגל פנימי של כתבים פוליטיים שנודעו בכינוי "הלובי". במהלך כהונת ג'ונסון, לובי העיתונאים הפך לחממה של הדלפות מישיבות ממשלה, תדרוכים סודיים ובגידות פוליטיות (גילוי נאות – אני חבר לשעבר בלובי). המצב הפך כה גרוע עד שאפילו החדשות על סגר הקורונה השני הודלפו לתקשורת. חלק מהמחשבה מאחורי יצירת תפקיד הדובר החדש הייתה לייבש את ביצת הלובי, ולאפשר לממשלה לתקשר עם הציבור באופן מבוקר יותר.

הבעיה של ג'ונסון הייתה שהיו לא מעט בכירים המקורבים אליו שדווקא אהבו להתנהל בדרך המשובשת של הדלפות ותדרוכים לא לציטוט, וראו בהקמת הדוברות החדשה ניסיון לפגוע בהם. שני העוזרים שחשו המאוימים ביותר היו היועץ הראשי של ג'ונסון דומיניק קאמינגס, וראש מחלקת התקשורת בלשכת ראש הממשלה לי קיין. לאחר כמה ימים סוערים של מאבקים פוליטיים מרים, שני היועצים איבדו את משרתם.

מה שהיה נראה בתחילה כעוד בעיה פנימית הקשורה לצוות העובדים, נשאה למעשה משמעות עמוקה יותר. קאמינגס וקיין היו מזוהים מאוד עם קמפיין הברקזיט, והיו חלק מהדוחפים את ג'ונסון לכיוון פופוליסטי. ההשפעה שהייתה להם על ראש הממשלה לא התקבלה בעין יפה בקרב חברי מפלגה מסורתיים יותר, שראו בהם (לרוב בצדק) עושי צרות. לי קיין היה בעבר פעיל במפלגת הלייבור היריבה והוא מגיע ממה שניתן לכנות כקצוות הפרועים יותר של הפוליטיקה הבריטית.

בבחירות של 2010, למשל, הוא התחפש בדמות תרנגולת ועקב אחרי דיוויד קמרון בכל מסלול הקמפיין במסגרת תעלול יח"צ שנועד להשפיל את ראש הממשלה דאז. באחד המקרים הוא אף פונה מהמקום על ידי שוטרים, עדיין לבוש בתחפושת בעוד קמרון ורעייתו צופים על המתרחש. נראה אם כן כי לי קיין לא יחסר במיוחד. אחד היועצים בלשכת ג'ונסון אמר לכתב ברדיו 'טיימס' לאחר הפיטורים כי "אף אחד כאן לא מתאבל הבוקר. קיין היה ליצן בוטה ללא שום הבנה בממשל שחיסל את אגף התקשורת של ראש הממשלה לפני שברח ללא התנצלות".

גם עזיבתו של דומיניק קאמינגס התקבלה בברכה. השפעתו הרבה על ג'ונסון התקבלה כאמור בבוז בקרב השמרנים, אך עוד יותר בבוז עבור ארוסתו של ראש הממשלה, קארי סימונדס. בעברה יועצת פוליטית בעצמה, סימונס ידועה כדוברת רהוטה ודעתנית אשר דחקה בג'ונסון לאמץ מדיניות ידידותית יותר לסביבה, מהלך אליו התנגד קאמינגס. אך קאמניגס כעת עזב, ולפי הדיווחים אחת הסיבות לפיטוריו היו תדרוכים שערך לכתבים נגד סימונדס. כל המהלכים האלו מפחיתים את ההסתמכות על גחמות של יועצים בכירים, ומגדילים את האפשרות שמעתה והלאה הממשלה תהיה פתוחה יותר להשפעת השרים וחברים בכירים בפרלמנט.

דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון | הבית הלבן

באופן אירוני למדי, כניסתו של נשיא דמוקרטי לבית הלבן מגיעה ביחד עם החלטת ג'ונסון לעבור לצורת ממשל שמרנית וזהירה יותר, ובאופן מפליא למדי יתכן כי דווקא ביידן יראה את השינוי הבריטי הזה כצעד חיובי. אם ג'ונסון אכן יצליח להשתנות וליצור קשרים טובים מול הנשיא האמריקני הנבחר, הוא יגדיל את סיכוייו להתנער מן התדמית הטראמפית שדבקה בו, מה שישפר עוד יותר את קבלתו אצל הממשל החדש בבית הלבן.

אך האם כל זאת יספיק לג'ונסון כדי לסכם על חוזה סחר חדש מול ארה"ב? בשנת 2017, שר המסחר הבריטי דאז ליאם פוקס הגיע לראשונה לוושינגטון כדי לנהל שיחות בעניין עם עמיתיו האמריקניים. אך בכל הזמן הזה הדיונים טרם הבשילו להסכם, ומסיבה די מובנת. בריטניה לא יכולה לצפות להגיע לחוזה ממשי כל עוד יחסיה עם האיחוד האירופי לא נפתרו סופית. ארבע שנים חלפו מאז ההצבעה על עזיבת האיחוד, ועדיין אין כל סימן להתקדמות בעסקה עם בריסל. בשבועות האחרונים הדיונים נקלעו שוב למבוי סתום, עד כדי כך שנפוצו שמועות על כך שראש צוות המשא ומתן הבריטי שוקל להתפטר.

כעת הניצחון של ביידן הופך את אתגר הברקזיט למורכב יותר. בשונה מטראמפ, הנשיא הנכנס מחזיק בעמדה אוהדת כלפי האיחוד האירופי. ביידן גם גאה במוצאו האירי, מה שמציב אותו בדיוק בלב הבעיה הסבוכה של משמעות הברקזיט עבור אירלנד. יציאה בריטית מהאיחוד עשויה להשיב את הגבול הפיזי המפריד את צפון אירלנד מאירלנד עצמה. חלק מן הגאונות של הסכם 'יום שישי הטוב' שהסדיר את מעמד הצפון כחלק מבריטניה, הייתה האפשרות להסיר כל סימן לגבול עם אירלנד. כך היו הנאמנים לכתר יכולים לדמיין שהם בריטים, בעוד הלאומנים ראו עצמם כמי שחיים באירלנד מאוחדת.

כישלונו של ג'ונסון להגיע להסכם יציאה עם האיחוד מסכן את האיזון העדין הזה, וביידן הבהיר היטב את עמדתו בעניין. בציוץ מחודש ספטמבר הוא כתב כי "לא נוכל להרשות להסכם שהביא שלום לאירלנד להפוך לקורבן הברקזיט. כל הסכם סחר בין בריטניה לארה"ב חייב לכבד את ההסכם באירלנד ולמנוע חזרה לגבול קשיח". המסר ברור – תקנו את הברקזיט ואת הסוגיה האירית, ורק אז נדבר על מסחר.

בוריס ג'ונסון היה האיש של טראמפ באירופה, אך האם הוא יוכל למלא תפקיד דומה עבור ביידן? יתכן. אחרי הכל, לראש הממשלה הבריטי יש היתרון הגדול בכך שהוא לא מאמין בדבר, מה שהופך אותו לסתגלן מאוד. ניצחון ביידן עשוי להפוך את האפשרות של פשרה מול האיחוד האירופי למושכת יותר עבור ג'ונסון, במיוחד כעת כאשר יועציו הקיצוניים יותר עזבו את רחוב דאונינג 10.

אמנם חלקים במפלגה השמרנית יראו בפשרה כזו סוג של בגידה, אך הציבור הבריטי ברובו סובל מתשישות פוליטית מופגנת. חמש השנים האחרונות היו מרוץ מטורף ממשבר אחד למשנהו. בריטניה הלכה לבחירות כלליות ב-2015, הצביעה על הברקזיט ב-2016, בחירות נוספות ב-2017 ועוד בחירות ב-2019. כעת המועד הסופי לעזיבת האיחוד מתקרב בסוף שנת המגפה הנוכחית והתחושה הרווחת היא של ממשלה במערבולת תמידית. המצב הזה יהיה חייב להיפסק מתישהו, ויתכן כי דווקא ניצחון ביידן עשוי להביא להכרעות.

זמנו של ג'ונסון כפופוליסט מגיע לסיומו. זה עשוי לעזור לפתור את הבעיות הפוליטיות הדחופות שעומדות בפניו (למרות שתכנית אקלים חדשה ושאפתנית עשויה לגרום לו צרות אצל חלק מבסיס המצביעים), ולעזור לו למצוא חן בעיני הנשיא הנכנס. אך כאשר הבחירות הבאות יגיעו בקרוב, יתכן מאוד כי האנשים שהצביעו בעד הברקזיט והעניקו לג'ונסון ניצחון ענק בשנה שעברה כבר לא יהיו כל כך סלחניים.


המאמר התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. ביידן = אירי שונא אנגליה….זה כל מה שאתם צריכים לדעת.
    בוריס מטומטם שלא סגר עיסקה עם טראמפ אחרי יציאה קשה מהאיחוד (האנטישמי) האירופי.

  2. ג'ו ביידן סיים את לימודיו באוניברסיטת דלאוור בממוצע C: הסטודנט ה -506 בכיתה של 688. כשהציונים שלו לא היו C, הם בדרך כלל היו D's.

    לאחר מכן הוא נאבק בתואר זוטר מאוניברסיטת סירקיוז, שם כמעט גורש לאחר שנתפס בגניבת עבודה, ולבסוף סיים את במקום 76 מתוך כיתה של 85 סטודנטים. הביצועים האקדמיים שלו היו כל כך אומללים, שביידן חסר הביטחון השקיע חלק ניכר מהקריירה הפוליטית שלו בשקר על ההצלחות הלימודיות שנחשפו כהונאות.

    ביידן טען כוזב כי הוא "סיים שלוש תארים מהקולג '", היה "הסטודנט המצטיין בחוג למדע המדינה", שהוא "למד בבית הספר למשפטים במלגה אקדמית מלאה", שהוא "במחצית הראשונה" של הכיתה שלו.
    כל זה לא קרה מעולם.

    1. ועם עוד קצת מזל, עו"ד טובים ואולי התערבות אלוהית, הוא גם לא יהיה נשיא לעולם.