איראן ואירופה: כישלון הפייסנות

בחודש שעבר, נפתח בבריסל משפטם של אסדולה אסדי ושלושה איראנים אחרים המואשמים בתכנון פיגוע בפריז ב-2018. אסדי משמש מאז 2015 כקצין המודיעין האיראני הבכיר ביותר באירופה, ופעל תחת הכיסוי של שגרירות איראן בווינה. אסדי הינו הגורם הרשמי הראשון מממשלת איראן שעומד לדין בבית משפט אירופי בחשד לעברות טרור, למרות מספר רב של ניסיונות לפיגועים על אדמת היבשת שנהגו מטהרן.

טרור בתמיכה מדינתית אינו רק פעולה בפני עצמה, אלא גם מכשיר להפצת השפעה וכפיה לאומית. יחדיו, המגמות הללו יוצרות מסר של איום ברור לאירופה אשר למרבה הצער התקבל היטב ואף בוצע בידי מקבליו בלונדון, ברלין, פריז ובריסל.

על פי הדיווחים, הפקודה למזימה הכושלת של אסדי הגיעה מנשיא איראן חסן רוחאני ואושרה בידי המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. מטרת התוכנית הייתה התכנסות של מפלגת האופוזיציה הגולה 'המועצה הלאומית להתנגדות', בה היו אמורים להשתתף 80 אלף תומכים כולל ראש ממשלת קנדה לשעבר סטיבן הרפר, רודי ג'וליאני וחברי פרלמנט ממדינות אירופה. חומרי הנפץ הוברחו על פי החשד בידי אסדי בטיסה מסחרית מאיראן לאירופה ודומים בהרכבם לאלו ששימשו לפיגועים במנצ'סטר ב-2017 ובלונדון ב-2005, בהם נרצחו למעלה משבעים איש ועוד מאות נפצעו. המסר היה ברור.

בחודש מארס האחרון איים אסדי, שסירב להתייצב למשפט וטען לחסינות דיפלומטית, כי במידה ויורשע תבוא נקמה. גם ממשלת איראן הזהירה מ"תגובה מידתית" נגד המדינות המעורבות במשפט.

רשויות הביטחון באירופה הצליחו לסכל את תוכנית הפיגוע של אסדי בעזרת מידע שסופק בידי ישראל. בעבר, המוסד הישראלי העביר לבריטים מידע שאפשר להם לסכל מזימת טרור איראנית אחרת ב-2015. במסגרת מזימה זו מחבלים הקשורים לחיזבאללה אגרו שלושה טון של אמוניום חנקתי, אותו החומר שגרם לפיצוץ ההרסני בביירות בקיץ האחרון. כמות החומר שנחשפה בלונדון הייתה גדולה יותר מזו בה נעשה שימוש בפיצוץ הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי ב-1995, בו נהרגו 168 בני אדם.

באותה שנה בה סוכלה מזימת חיזבאללה בלונדון, מזימה אחרת של הארגון התגלתה בקפריסין (גם היא חברת האיחוד האירופי), שם נחשפו 8.2 טונות של אמוניום חנקתי, שוב בסיוע המוסד. ניסיונות דומים נחשפו בתאילנד ב-2012 ובניו-יורק ב-2017. באותה שנה בה סוכל הפיגוע בתאילנד, פעילי חיזבאללה רצחו חמישה תיירים ישראלים ונהג אוטובוס באמצעות מטען חבלה שהוטמן בעיר בורגס אשר בבולגריה, גם היא חברת האיחוד האירופי.

תוכניות פיגועים מתוצרת איראן נחשפו גם בחברות האיחוד גרמניה ב-2017 ודנמרק ב-2018, כמו גם פיגוע שסוכל באותה שנה באלבניה, מדינה המועמדת להצטרף לאיחוד. בעקבות הוראות שהגיעו מטהרן, נרצחו בשנים 2015 ו-2017 בהולנד, גם היא חברת האיחוג, שני אזרחים הולנדיים ממוצא איראני.

כלל פיגועים וסיכולים אלו התרחשו כאשר נציגי בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי עצמו מעורבים בשיחות הסכם הגרעין עם איראן. בהתאם, התגובות האירופיות לפעולות הטרור היו צפויות ומוגבלות, ככל הנראה כדי לא לפגוע בדיונים על ההסכם. מזימת חיזבאללה בלונדון מ-2015 נשמרה בסוד על ידי הרשויות הבריטיות בעקבות לחץ מצד ממשל אובמה, ונחשפה בתחקיר עיתונאי רק ארבע שנים לאחר מכן.

למרות (ואולי בגלל) כל מזימות הטרור נגדן, מדינות האיחוד האירופי המשיכו בגישה פייסנית כלפי איראן וסרבו ללכת בעקבות ארה"ב שיצאה מהסכם הגרעין, בין השאר כתגובה לתוקפנות האיראנית ומימון הטרור הבינלאומי. במקום להצטרף לקמפיין "הלחץ המקסימלי" של הנשיא טראמפ כדי לגרום לאיראן לשנות את התנהלותה, האירופים תמכו בטהרן ואף ניסו לעקוף בכל דרך את הסנקציות האמריקניות כדי להמשיך ולסחור עמה. מדינות אירופה אף לא התנגדו להסרת הסנקציות שהטיל האו"ם על איראן, וסרבו לתמוך בסנקציות אמריקניות נוספות בעקבות הפרות ההסכם מצד טהרן.

בשנה שעברה, האיחוד האירופי אכן הטיל כמה סנקציות קלות יחסית על משרד המודיעין של איראן בעקבות שתי מזימות הטרור שנחשפו בפריז ובדנמרק ב-2018. אך אפילו כאשר הודיעו על הצעדים המוגבלים האלה, אנשי האיחוד הדגישו את תמיכתם המתמשכת בהסכם הגרעין ואת כוונתם להמשיך ולסחור עם איראן. מאז, הספיק האיחוד האירופי למחות בקול על חיסולו של קאסם סולימאני, המוח מאחורי פעולות הטרור שכוונו לאירופה, ומוחסן פחריזאדה, מדען הגרעין שהיה שותפו של סולימאני במשמרות המהפכה, ארגון הטרור שאחראי למתקפות רבות על אדמת היבשת.

בריטניה, גרמניה ובעיקר צרפת ביטאו הסתייגויות לגבי סעיפים שונים בהסכם הגרעין, ובמיוחד לגבי "סעיף השקיעה" שאפשר את פקיעת חלק מן ההגבלות שהוטלו על הגישה האיראנית לחומרי גלם וטכנולוגיה, ולמעשה סולל את דרכה לפצצה. ההסכם הפגום נכפה עליהן בסופו של דבר בידי הנשיא אובמה ונחישותו להנציח את מורשתו, למרות חוסר הנכונות של איראן להתפשר. כעת, אותן מדינות מסרבות ללכת בעקבות ארה"ב ולצאת מההסכם בשל נאמנות ישנה לאובמה, תיעוב לטראמפ והרצון לפייס את איראן, במקום שיקולים אסטרטגיים אמיתיים.

אירופה מוצאת עצמה כעת לכודה בהסכם פגום ומסוכן שפשוט דוחה במעט את העימות מול איראן גרעינית. הנשיא הנכנס ביידן וצוותו כבר הבהירו את כוונתם להחזיר את ארה"ב להסכם, ואיראן נואשת שיעשו זאת כדי להקל את הלחץ הכלכלי המוטל עליה ולאפשר לה להתקדם לפצצה. כמובן, ההתלהבות האיראנית להחייאת ההסכם גם הפעם תוצג שלא ככזו, בעוד האייתוללות ידחפו לקבל תנאים טובים אף יותר מההסכם הקודם.

מנגד, מנהיגי אירופה שאמורים להיות חופשיים כעת מהשנאה לטראמפ ששירתה אותם רע מאוד, יקבלו הזדמנות לפעול למען האינטרסים שלהם ושל אזרחיהם ולשכנע את ביידן שלא להסכים לשום עסקה עם טהרן שלא תכלול מגבלות אמיתיות על שאיפותיה הגרעיניות ותוקפנותה האזורית. אך עוד קודם לכן הם יצטרכו להתמודד עם חששותיהם שלהם מול איראן.

בשנים האחרונות איראן תכננה וביצעה אינספור מזימות טרור באירופה, בשלב קריטי לדיוני הגרעין בפרט והישרדות המשטר בכלל, כמסר שיועד לאזניים בבירות היבשת. המטרות היו בחלקן דמויות אופוזיציה איראניות, במטרה להרתיע את אירופה מלהעניק להן מקלט ותמיכה. כל אלה התבצעו כמעט ללא סיכון בתגמול, והאייתוללות ידעו היטב כי הם יכולים לפעול בחופשיות ללא חשש מתגובה אירופית משמעותית.

ההנהגה האיראנית הורתה על ההתקפות הללו כדי להדגים את חוזקה כביכול ולהזהיר באופן ישיר את האירופים מפני סכנות ההתנגדות. ראשי איראן מסתכלים בבוז על האירופים והאמריקנים, כעמים חלשים ומנוונים החסרים את האומץ והנחישות לעמוד על שלהם. הנשיא טראמפ גרם להם לחשוב שנית על התפיסה הזו, במיוחד כאשר הורה על חיסול סולימאני שהיה האדם השני החזק ביותר באיראן אחרי המנהיג ח'אמנאי. כעת בטהרן יש תקווה חדשה מביידן, ממנו הם מצפים להיות נרפה יותר.

אין ספק שעלי ח'אמנאי שמח מאוד לראות תוצאות המסר האיראני: אירופה פחדנית וחלשה ללא יכולת אמיתית להגיב, והבטחה כי אפילו אלו שסימן כמטרותיו לטרור ימשיכו להיות ידידיו. אם הייתה אי-פעם דוגמה טובה לכישלון הפייסנות מול הצלחת העוצמה, הרי היא זאת. כעת ממשלות אירופה יצטרכו להראות נחישות או שימשיכו להתמודד עם תוקפנות איראנית גלובלית והשלכותיה. ומעבר לתמריץ האסטרטגי הזה נותרת שוב השאלה – האם אירופה באמת יכולה להרשות לעצמה לאפשר למשטר המניפולטיבי והזדוני בטהרן להשיג נשק גרעיני?

קולונל ריצ’ארד קמפ היה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ושירת גם בעיראק, סעודיה, בבלקן ובצפון אירלנד. בעבר כיהן כראש צוות הטרור הבינלאומי בוועדת המודיעין המשולבת של בריטניה. גרסה מלאה של המאמר פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.