יסודות העידן הפוסט-ג׳יהאדיסטי

בשעה שאמריקה מצויה בקיטוב עמוק, בישראל מחכות בחירות כלליות מעבר לפינה, ווירוס הקורונה ממשיך לעשות שמות ברחבי העולם – המצב האזורי והעולמי נראה קודר למדי. ועם זאת, עד כמה שהדבר אירוני, בתוך כל אותה ביצה טובענית הולך וצומח לו פרח של תקוה למזרח התיכון – הסכמי אברהם, תחילתה של מערכת יחסים נורמלית בין העולם הערבי לישראל. הסכמי אברהם הינם כשלעצמם ביטוי של מהלך רחב אף יותר שמתחולל בתוככי העולם הערבי – מהלך הפוסט-ג׳יהאדיזם.

״ג׳יהאד״ משמעו מאבק, והוא מסמל את הערך האסלאמי של מלחמת קודש כנגד הכופרים. לעומת זאת, הפוסט-ג׳יהאדיזם מבטא את הנטייה להתרחק מרעיון הפאן-ערביזם והפאן-אסלאמיזם – אותן אידיאולוגיות שעמדו מאחורי מסעות הכיבוש הערביים-מוסלמים – ואת החלפתן בשאיפה לשיתוף פעולה אזורי ובהצבת מטרות של מימוש עצמי ומימוש חברתי יחד עם רווחה כלכלית.

רעיון הפוסט-ג׳יהאדיזם נמצא עדיין בחיתוליו, ללא ספק. אולם דבר אחד כבר הושג והוא העמדת אתגר ותחליף בפני צורת החשיבה הישנה, וישנם לפחות שבעה גורמים המסייעים להצית את הדמיון אודות מזרח תיכון פוסט-ג׳יהאדיסטי.

1. המדינות התומכות בג׳יהאד נמצאות במצב נורא

ערביי האזור מחשבים מחדש את יחסם לג׳יהאד מהסיבה הפשוטה שבעולם המודרני והמתועש אין בג׳יהאד הרבה היגיון. מסע כיבוש בימינו אינו מבטא עוצמה ועושר כפי שהיה בעבר. תחת זאת, מתבונן הרחוב הערבי באותן מדינות וארגונים הנוטים לג׳יהאד, כדוגמת אירן ודאע״ש, ורואה כיצד הן מונעות מהאזרחים כל חרות מינימלית ומביאות עליהם אומללות, עוני ומוות.

במדינות ערביות אחרות השתמשו השליטים באידיאולוגיית הג׳יהאד כמטרה לאומית על-מנת להסיח את דעת ההמון ממנהיגותם הכושלת, מהשחיתות השלטונית, מהבירוקרטיה העצלה ומהכלכלה הבלתי מתועשת הדורכת במקום. כך, מצרים של ג׳מאל עבד אל נאצר שמה לעצמה למטרה להביס את ישראל, ועיראק של סדאם חוסיין חלמה על הכרעת אירן.

אך ההמונים כבר לא קונים את עקרון הג׳יהאד. האנשים הפשוטים במדינות ערב כבר אינם שבעי רצון ואינם מוכנים להקריב את חייהם ואת האפשרות לשפר את מעמדם עבור חלומות הניצחון של מנהיגיהם המושחתים.

חוסר שביעות הרצון מרעיון הג׳יהאד מערער גם את יסודותיו של רעיון קרוב אליו, והוא שנאת ישראל. הקריאה להשמדת ישראל הייתה בעבר סיסמה מוסכמת בכל הפגנה בעולם הערבי. אולם, כפי שכתב לאחרונה העיתונאי והסופר ג׳ק ווליס סימונס: “ההתפתחות המדהימה ביותר שאנו חוזים בה היא שינוי הגישה בקרב הרחוב הערבי”.

באופן מסורתי, רמת האנטישמיות במזרח התיכון הייתה מרקיעת שחקים, כאשר מחקר חשוב בשנת 2014 הורה על כך ש-74 אחוזים מהמבוגרים באזור אחזו בעמדות אנטישמיות. אולם כאשר מדינות שונות חתמו על הסכם שלום עם ישראל בזו אחר זו, אותן גישות נתרככו באופן משמעותי. סקרים שבוצעו לאחרונה מורים על כך ש-80 אחוזים מהסעודים תומכים כעת בנורמליזציה, ו-40 אחוזים מהאזרחים בשורה של מדינות ערביות מעוניינים בכך שמנהיגיהם ייטלו חלק פעיל בקידום השלום.

ניכר לעין כי האמונה פוליטית ששלום עם ישראל אינו בר-השגה בלא סיפוק הדרישות הפלשתיניות – שבקה חיים. מנהיגי ערב הסונים כבר עייפו מכך שמדיניות החוץ שלהם כבולה לגחמותיהם של אש״ף וחמאס, ולכן ההסכמים שנחתמו בין ישראל למדינות ערב הסוניות פשוט עקפו את הסוגיה הפלשתינית, למעט קצת מס-שפתיים. עובדה זו, בנוסף לסירובה של הליגה הערבית לגנות את הסכמי אברהם, הייתה עדות ניצחת לקבלתה של ישראל בעולם הערבי ולגועל שהם מרגישים כלפי ההנהגה הפלשתינית המושחתת ושוחרת הג׳יהאד.

2. המציאות – את ישראל לא ניתן לנצח

הנחת יסוד נוספת – אשר המלחמה בת 100 השנה של העולם הערבי בישראל התבססה עליה – הייתה שבשלב מסוים ישראל תובס, וכי אם רק יצליחו הערבים והמוסלמים לשתף פעולה, ללא ספק יצליחו ״לזרוק את היהודים לים״.

אולם בפועל, העימות עם ישראל ריתק משאבים עצומים למאמץ המלחמתי, וזאת על חשבון קידמה בכל תחום אחר. רבים היו הערבים שהיו נכונים להקריב את הקרבן, כל עוד המטרה של השמדת ישראל נראתה כברת השגה.

אולם כעבור 100 שנים וניסיונות אינספור להשמיד את ישראל, סוף סוף הגיעו חלקים מהעולם הערבי לידי הכרה כי ישראל אינה הולכת להיעלם. רבים הם הערבים אשר שואלים את עצמם שאלה פשוטה – מדוע להילחם במלחמה חסרת תכלית שרק מסבה לנו נזקים? מדוע לוותר על המטרה ברת ההשגה של רווחה כלכלית עבור המטרה הבלתי ניתנת להשגה של השמדת ישראל? וכמאמר הפתגם העתיק – אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם.

3. זמנו של מונופול הנפט עבר

בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת כל הנפט העולמי היה בידי מדינות המזרח התיכון המוסלמיות. בעזרת מתנת אללה זו, ניתן היה לממן את הג׳יהאד. אך הנה קרה, והמונופול על האנרגיה נשבר. ארצות הברית הפכה כעת ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, ומדינות ערב אינן יכולות עוד לנהל את העולם באמצעות סגירת ברז הנפט. המנוע הכלכלי של הג׳יהאד התרוקן מגז.

מעבר לכך, הנפט מהווה מצרך מוגבל. על-מנת להבטיח את יציבותם הכלכלית, אותם מנהיגים ערבים הרואים למרחוק שואפים לעתיד שלא צופן בחובו מסעות ג׳יהאד, כי אם שיתוף פעולה אזורי ועולמי. ׳החזון הסעודי ל-2030׳ מהווה מסגרת חשיבה אסטרטגית שנועדה להפחית את תלותה של סעודיה בנפט ולגוון את אפיקיה הכלכליים.

4. אירן הגדולה ומשטר הרשע שבה

גורם ממריץ עיקרי לנורמליזציה עם ישראל, וממילא גם זרז לפוסט-ג׳יהאדיזם, הוא ההבנה שקיימות סכנות הרבה יותר גדולות והרבה יותר מעשיות עבור מדינות ערב הסוניות מאשר נוכחותה של מדינה יהודית קטנה באזור. המולות של אירן חומדים את מֶכָּה ומדינה שבסעודיה, ומייחלים ליום בו ישלטו באותן ערים הקדושות לאסלאם. בהיותה מחזיקה צבא של כחצי מיליון איש ויכולות בליסטיות לירי טילים ארוכי טווח, ואף לנוכח ניצחונות מרשימים בתימן, נראה כי איומי אירן אינם חלולים.

הערבים הסונים מבינים כי ציר ההגנה שיכול לעמוד כנגד התוקפנות האירנית עובר בדיוק דרך המדינה היהודית, המחזיקה במערכות הגנה בעלות יכולת ובאינטרס משלה להחליש את הכוח האירני. כמו כן, הם מבינים כי לישראל מערכת יחסים חזקה עם ארצות הברית, אשר מהווה שותף אסטרטגי עבור המדינות הסוניות.

יכולתה של ישראל לפעול בחופשיות מול חופיה של איחוד האמירויות – בדיוק מול אירן – מהווה אפוא נכס הגנה משמעותי. בתוך כך, לאחרונה דווח כי צוללת של חיל הים הישראלי עברה דרך תעלת סואץ בדרכה לחופי האמירויות. ההיגיון העומד מאחורי אותה הפשרה ביחסים בין מדינות ערב הסוניות לבין ישראל מקופל למעשה באמרה הידועה – אויבו של אויבי הוא ידידי.

5. דור חדש של מנהיגים ערביים

אל מול עינינו הרואות, הולך ומתגבש לו דור חדש של מנהיגים ערביים בעלי מרץ, כשעבור חלקם, נחשב הג׳יהאד לגורם מפריע המושך אותם אחורנית אל עבר צורת החשיבה של העולם הבלתי מתועש.

מוחמד בן-סלמן מסעודיה החל בבניית עיר מודרנית להפליא – ׳נאום׳ שעל שפת ים סוף – וזאת מתוך חזונו לקדם את ערב הסעודית לעבר העתיד. הוא ביטל את האיסור על נשים לנהוג במכונית, יצא למסע טיהור כנגד אימאמים המטיפים לג׳יהאד, שינה את פניהם של ספרי לימוד המטיפים לקיצוניות והקים מרכז שנועד להיאבק כנגד הגורמים הקיצוניים.

סרט וידיאו מצוין בשם ״מדוע נוצרת נורמליזציה בקשרים בין מדינות ערב לישראל״ עוסק בשני פרויקטים כלכליים ענקיים באזור, להם שותפות ישראל וערב הסעודית, כאשר שניהם נתמכים בידי מוחמד בן-סלמן. אנו חוזים בפוסט-ג׳יהאדיזם בהתגלמותו.

6. ברכה לאזור – נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ 

ללא ספק, ממשל טראמפ היווה זרז להלך הרוח הפוסט-ג׳יהאדיסטי במזרח התיכון. אחד האפיקים בהם הדבר התבטא היה הנטייה הפרו-ישראלית הברורה אשר דחתה מכל וכל את טענות הערבים כנגד זכות קיומה של מדינה יהודית.

ממשל טראמפ ניצב בחזית המאבק כנגד אותם גופים ידועים שמאז ומעולם שמשו כמנגנון לטיפוח הנרטיב האנטי-ישראלי כגון האו״ם באמצעות אונסק״ו, אונר״א ועוד. כמו כן, ממשל טראמפ אף בחר להכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל. כל הצעדים הללו תרמו להכרה הערבית בכך שישראל רחוקה מאד ממסלול המוביל לתבוסה.

פן נוסף של מדיניות ממשל טראמפ היה האפיק שפנה יותר לכיוון הערבי פנימה, באומנות המשא ומתן. הצוות של טראמפ וג׳ארד קושנר הצליח לדלג על פני אותם מכשולים קשים כגון סוגיות דת-מוצא-לאום בכך שפנו לטבע המסחרי של השוק המזרח-תיכוני. “אנחנו אנשי עסקים”, אמרו, “לא פוליטיקאים”.

בתדרוך לכתבים אמר קושנר כי: “המנהיגים באזור מכירים בכך שהגישה שננקטה בעבר לא הועילה, והם מבינים שהעמים אותם הם מייצגים מצפים לעתיד הרבה יותר מעניין ומפרה”.

7. הטיעון האסלאמי לטובת פוסט-ג׳יהאדיזם

על-מנת שהפוסט-ג׳יהאדיזם וההכרה בישראל יהפכו להלכי חשיבה לגיטימיים בעולם הערבי, הם נזקקים להצדקה דתית. בראיון שנערך לאחרונה עם קרן תקווה, תיאר המומחה לענייני המזרח התיכון ריצ׳רד גולדברג שיחות רבות שערך עם סעודים, אשר הסבירו לו שהגישה האסלאמית הפוסט-ג׳יהאדיסטית אינה מהווה אסלאם ״מודרני״ או ״רפורמי״. לדבריהם, זהו האסלאם ה״אמיתי״, האסלאם המקורי אשר יונק מתקופות סבלניות יותר בהיסטוריה המוסלמית. באותה רוח, ארגונים דתיים חדשים צצים על-פני המפה האסלאמית, כגון מועצת האימאמים העולמית שבסיסה בבגדאד, ואשר מקדמים סדר יום סבלני.

בשנים הקרובות אנו צפויים לחזות בעליה במספר ה״פָתְווֹת״ (פסקי הלכה מוסלמים) ובמספר ההצהרות הדתיות אשר ישבחו את היופי בהסכמי אברהם ובנורמליזציה עם ישראל. זהו בדיוק הדבר הנצרך על-מנת להעניק לערבי הפשוט מהרחוב ״תירוץ״ לזניחת הלך המחשבה של העבר ולכניסה לעידן הפוסט-ג׳יהאדיזם.

תקווה לאזור האברהמי

האביב הערבי היווה עדות לתסכול העמוק שמרגישים האנשים ברחוב הערבי כלפי ההנהגה וכלפי החברה בה הם חיים. אולם כעת, הצטרפו גורמים נוספים שעשויים לסייע ולחלץ את העולם הערבי מעידן הג׳יהאדיזם אל עבר מהלך של קידמה.

מועצת האימאמים העולמית הכריזה כי היא מאמצת את הגדרת האנטישמיות- IHRA שמשמעותה מאבק באנטישמיות, בהתנגדות למדינת ישראל ובהכחשת שואה.
בהודעה הרשמית הכריזה המועצה: "אנו חיים בתקופה של עליית האנטישמיות ופיגועי טרור, מה שהופך את האחריות שלנו כמנהיגי דת לגדולה".
ימים חדשים בפתח! pic.twitter.com/ad9lOZFgNJ

— יוסף חדאד – Yoseph Haddad (@YosephHaddad) November 1, 2020

עבור מנהיגים כמו מוחמד בן-זאייד בן-סולטן אל-נחין מאיחוד האמירויות ומוחמד בן-סלמן מערב הסעודית, הרי שכל רשימת הגורמים שמנינו – האכזבה מהמשטרים הג׳יהאדיסטים של הסגנון הישן, האיום האירני, מגבלות הכוח של הנפט בכלכלה העולמית, ההכרה בכך שישראל איננה אויב כי אם שותף, והכמיהה העמוקה לקידמה בכל תחומי האזרחות בעולם הערבי – כל אלו מתחברים לכדי גישה שמעדיפה את הקידמה על-פני הנסיגה הכרוכה בג׳יהאד.

האסלאם הג׳יהאדיסטי, החֵל במשטר המולות האירני וכלה באחים המוסלמים, זיהה את האיום על שליטתו, ואך טבעי שהוא יאבק בלהט דתי ודיכוי אלים על-מנת לשמר את שליטת אסכולת החשיבה שלו באזור. אך בעזרת חזון עוצמתי, נכונות להילחם בגורמים רגרסיבים, וכמובן – ברכותיו של אללה – רעיונות הפוסט-ג׳יהאדיזם יצליחו להכות שורשים.

ישי פליישר הוא מנהל קשרי חוץ של היישוב היהודי בחברון.