ביקורת ספר: ניידים ונייחים

הספר החדש של ד״ר גדי טאוב הוא מורה הנבוכים למלחמה הרעיונית בין הפרוגרס למדינות הלאום, בין ג׳ון לנון למשה, בין אבא ואמא להורה 1 והורה 2 ובין ניידים לנייחים

כריכת הספר ״ניידים ונייחים״ בהוצאת ׳סלע מאיר׳, מהגרים מקסיקנים בדרכם לארה״ב (צילום מסך)

בלעדי לקוראי ׳מידה׳: הנחה ברכישת הספר ״ניידים ונייחים״ של ד״ר גדי טאוב בהוצאת ׳סלע מאיר׳ – ₪88.00 ₪70.00, ולמנויים – ₪49.00. לרכישה לחצו כאן. קוד הנחה: MidGen, קוד ההנחה למנויים נמצא באזור האישי.

***

לרגל פרסום הספר – ביום ג׳, 16.2, בשעה 20:30 יתקיים מפגש זום עם ד״ר גדי טאוב, בהנחיית ד״ר רן ברץ. לקישור לזום לחצו כאן.


אחד מתחביביי בקריאת ספרים הוא סימון קטעים נבחרים באמצעות קיפול פינת הדף העליונה כך שתצביע אל הפסקה הנבחרת. אלא שבמקרה של ״ניידים ונייחים״, ספרו החדש של גדי טאוב, השיטה התבררה כבעייתית – מרוב קיפולים הספר קיבל צורה של אוריגמי.

אני בספק אם יש עוד ספר שמצליח לשרטט בקווים כה בהירים ופשוטים את מפת הרעיונות המעצבת את הפוליטיקה בת זמננו במערב בכלל ובישראל בפרט. הספר הוא מורה נבוכים למלחמת העולם הרעיונית שבה אנו נתונים בין הפרוגרס למדינות הלאום, בין ג׳ון לנון למשה, בין אבא ואמא להורה 1 והורה 2 ובין ניידים לנייחים.

“המרחק הממשי בין האליטות לבין כל השאר גדל, ונדמה לי שכבר אי אפשר למדוד אותו רק במונחים של עושר ועוני”, כותב טאוב. “כדי לאמוד אותו צריך כנראה לדבר גם על תחושת שייכות, על מידות שונות של חיבור למקום, למסורת, לדת, לזהות לאומית, לציבור, לתרבות, לשפה…

“לקח לי זמן רב להבין שזו לא רק תופעה ישראלית… בכל מקום במערב הדמוקרטי, ויש להניח שגם מעבר לו, יש אלמנטים כאלה – אליטות שחוות את הלאומיות של ארצן כמו משקולת על הצוואר, כמו צרות אופקים, כמו אנכרוניזם שהוא גם נגוע מוסרית באבק של שנאת זרים, אם לא גרוע מזה”. אותן אליטות, מוסיף טאוב, חותרות להתעלות מעל לאומיותם הצרה כדי להצטרף לאיזו רפובליקה בין-לאומית נאורה של צופי נטפליקס.

התופעה המסוכנת ביותר עליה מצביע טאוב היא התפתחותו של “ליברליזם אנטי-דמוקרטי”, מושג שהוא המפתח להבנת המציאות הפוליטית של זמננו, בה מעצמות הטכנולוגיה כמו טוויטר, פייסבוק, גוגל ואמזון מפילות אתרי ימין אמריקנים בשעה שאתרים להכחשת שואה ממשיכים לפעול באין מפריע, ואף מוחקות את חשבונו של יריבן הפוליטי בעוד שדיקטטורים המפעילים מחנות לחינוך מחדש וקוראים לרצח-עם נהנים משימוש חופשי בפלטפורמה.

הזן החדש הזה של “ליברליזם אנטי-דמוקרטי”, טוען טאוב, חותר תחת הלאומיות כחלק ממאמץ רחב יותר שתכליתו להפקיע את הכוח הפוליטי מידיהם של המוני האזרחים ולהעבירו לידי מיעוט נאור בעיני עצמו, המבקש לשמש להם אפוטרופוס. זאת באמצעות:

  1. קידום מדיניות הגירה מתירנית שתכליתה לערער את הדומיננטיות של קבוצות הלאום המקומיות. עדות חיה למגמה זו זועקת מכל כותרות העיתונים האמריקנים ומנחשול אנושי שעושה את דרכו ברגעים אלה ממדינות מרכז אמריקה לגבול מקסיקו-ארה״ב.
  2. מתקפה על הלגיטימיות של זהויות לאומיות – ראו ערך המתקפה על ׳חוק יסוד: הלאום׳, חוק שכל מי שקורא את תוכנו ויש בו לחלוחית של ציונות, לא מסוגל להבין על מה יוצא הקצף.
  3. העצמת כוחן של בירוקרטיות לא נבחרות על חשבון פוליטיקאים נבחרים, תוך הצגתם כמשרתי הציבור לעומת נבחרי הציבור שלכאורה לא משרתים אותו.
  4. באותה הרוח, העדפת הרשות השופטת הבלתי נבחרת על הרשויות המחוקקת והמבצעת.
  5. פוליטיזציה של האקדמיה וחתירה להגמוניה בשיח הציבורי באמצעות דומיננטיות באומנות, בבידור ובעיתונות הממוסדת.
על חשבון הרשות המחוקקת והמבצעת | בית המשפט העליון (צילום מסך)

האתגר הגדול ביותר של מקדמי הליברליזם האנטי-דמוקרטי הוא לשכנע את הציבור שדמוקרטיה אין פירושה דמוקרטיה. לכן מרבים לדבר על הסכנה ש״בעריצות הרוב״, מזהים תהליכים ומאלפים את הנוער בשיעורי אזרחות שהדבר האחרון שחשוב בדמוקרטיה הוא ערך החירות וזכותם של אזרחי המדינה להיות שותפים בעיצוב גורלם ועתידם.

ב״דמוקרטיה מהותית״, מושג חדש המסייע להתמודד עם הפרדוקס שבליבו של הליברליזם האנטי-דמוקרטי, לא האומה היא מקור הריבונות כפי שביקשה לקבוע “הצהרת זכויות האדם והאזרח” של המהפכה הצרפתית, ולא “אנחנו העם” כפי שפותחת החוקה האמריקנית, אלא סדרה של ערכים אוניברסליים מופשטים שהאליטה במערכות המשפט, הפקידות ועמדות המפתח בתקשורת הן שומרות הסף שלהם.

קריאת חובה.


עמיחי שיקלי הוא רס״ן במיל׳ וראש המדרשה למנהיגות ציונית תבור.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

12 תגובות למאמר

  1. למה בין לנון למשה חחחחח. בפאראפרזה לזה אני רואה בפלאטפורמה הקיימת כולה התאמה סטטית מיושנת אנכרוניסטית, ממוחזרת לעייפה בלי שום הבדל. בשביל להיתחדש אינטרסנטית אגואיסטית רצונית , אשאב מהכלים הקיימים ואמצה אותם. מה ההבדל בין אהרון ברק ביבי ליכוד שס אגודה. הו הו זו הכהונה לסוגיה שמיצתה עצמה מיזמן והסגירה אותנו לסדר העולמי החדש.
    במסעי זה במאה 21 פני נשואות לזה שהחזיר אותי לארץ המובטחת כניראה לא במיקרה. בעל הבית של אדמה זו אני עכשיו קורה לה יבשת חגורת התנך. בעיקר באבזם המואר שבה -אדמה עיברייה שחרוצה וחתומה בצעדי אלוהי צבאות ישראל. גיליתי לאחרונה שכעיברייה אני מחזיקה באוצר עתידני יקר מפז ואופיר הלו הוא התנך . אוצר בלום ממש הוא ספר הנבואה התנך, גם כריס סטאפלטון זמר דרומי מחגורת התנך הוא ושיבטו יודעים זאת היטב. שר ניפלא מבכה בוכה על מה שקורה בארצו ומסיים באחד משיריו במישפט הקלאסי שביד אחת הוא מחזיק בתנך וביד השנייה רובה. כריס מיתיירא מהעתיד. יודע שמדינתו האהובה הידרדרה וכאילו מכין עצמו. אותי פשוט זה ממלא גאווה ניפלאה. מה לא עבר הספר הזה, גלגולי היסטוריה אנושית ואף פעם לא נס ליחו. תמיד מוכיח עצמו צץ שוב ושוב מרהיב אקטואלי שווה לכולם ומחזיק בזוהר עתידי הכי ניפלא מיכל , השיבה הבייתה לגן עדן. גם לי קשה ועצובה כי הדרדור נימצא גם פה.התנך אהובי הוא לי מיפלט מחסה ונחמה. בזכותם מהיתבוננות ולימוד מהמעשה המוזר הקסום שעשו נוצריי חגורת התנך הבנתי שהתנך הוא מכונת זמן עם הוראות הפעלה. צאצאי עשיו מהדרום פעלו והקימו בסיועו מכונת זמן וירטואלית במרחבים העצומים והתוצאה הדהימה אותי הם הצליחו להיתחבר לרוחות הנבואה שממלאות את התנך. מי שהיה אמור להיתחבר לידע הזה זה אנחנו כי הישום הוא פה לא שם. ניפלא אז בזה שהיקדימו אותנו השיגו אותנו ניהיו זמנית לאח הבכור המסייע.
    מכונת זמן הוראות הפעלה איך יבין מי שחי בגטו ותוקע את האל שם מבלי להסעיר אותו עם המאה 21. היא מלאה בכלים .פשוט ניפלא בשבילי לעשות נסיעות בזמן אלה ולעלות על עוד תגלית ועוד גילוי. אני ניסמכת המון על הצאצאים האלה כי אין היתעניינות בארץ במורשת הנבואה. המסקרן חחחח שהם בעצמם לא הכי הבינו את מה שעשו. אין להם מיסגרת לסיפור פשוט קמו ועשו. מהתנך ראו וכך עשו. מוחם כמוני מלא מהפנטזיה הסובבת ומהוליווד. גם אני גדלתי כמוהם ביחד עם המאה עשרים ועשרים ואחד.רק עכשיו גיליתי שהתנך הוא למעשה ספר נסיעות בזמן שנותן הוראות הפעלה. הוא התנך נורא ניזקק להמחשה בת המאה21 שתסייע להבין במה מדובר. הבנתו זה למעשה הבנת שורש השורשים וסיבת הסיבות. מי אנחנו למה העולם קיים. לאן כולנו הולכים מה יהיה בסוף ועוד המון תהיות. במיוחד היום זה מיטיב מנפש מנחם מסייע.

  2. אין ספק, אני בטוח שגדי טאוב מיטיב לתאר בספרו את מצב הדברים כהווייתם.
    אבל עבורי ועבור רבים כמוני, המצב ידוע ומוכר לפני ולפנים.
    מתי אנשים מוכשרים כמו גדי טאוב ארז תדמור ועמיחי שקלי יעזו ישימו את נפשם בכפם ויכתבו את “אלטנוילנד” של זמננו, את הספר שלא עוסק רק בתיאור המציאות המדכאת, אלא בעיקר מציג חזון, מציג מתווה, מצית תקווה שבתורה תניע את החרדים לחירותם לצאת מהקוראלס ולפעול למען עתידם ועתיד ילדיהם

  3. “לכלוכית של ציונות” מקווה שהשגיאה מקומית ולא הועתקה מהמקור.
    המילה הנכונה כמובן היא לחלוחית.

  4. אין שום “progress” בתחיית המתים לרעיונותיהם של הרוצחים הקומוניסטים.

    זה שהדור של היום איננו מכיר את פול פוט, כי במקום היסטוריה הם למדו “דמוקרטיה ליברלית של חזיות פלורסנטיות”, זו בעיה של שלהם.

    כי מי שלמד היסטוריה, יודע שהרוצחים הקומוניסטים כבר במאה 19 (!), קראו לרצחנותם – קידמה. אז לא צריך לעשות שום הנחות לרוצחי הסמול של היום, בקידום המלל שהם מבקשים לקדם כדי לקבע תודעה. מספיק ישראלים נרצחו על ידם, כדי שנבין (אזרחי ישראל) שרצחנותם איננה “שלום” ולשלום לא יכולים להיות קורבנות.

    לרוצחי הסמול, צריך לקרוא רוצחי הסמול וזו הקידמה היחידה שיש.

  5. הבעיה של גדי טאוב היא השטחיות והרדידות המחשבתית המובנית שלו ושל “דוקטורים” ביביסטים/טראמפיסטים מסוגו. אז אצלו יש תואר דר’ אבל שם אשכנזי. ואצל אבישי יש תואר דר’ וגם שם מזרחי. אבל שניהם כל כך שטחיים, סיסמאתיים, זקוקים לתשומת לב, אבל לא מספקים ערך מחשבתי אמיתי. אז יופי הם יבלטו בקרב הביביסטים כי הם כותבים ומדברים בלי הרבה שגיאות. אבל ערך ממשי יהודי או ישראלי אין בהם.

    1. כנראה, מי שרואה את המציאות כהווייתה ומקבל את מורכבות טבע האדם נחשב אצלכם שטחי. מי שטוען שאין הבדלים ביו תרבויות, שאין הבדלים בין המינים, שאנשים מצליחים ועשירים ימשיכו להמציא תרופות חדשות גם אם יקחו להם את כל הכסף, שכל הרעות החולות של העולם באות בגלל הכיבוש ומי שטוען אחרת הוא משקר ולכן צריך להשתיק אותו, הוא כמובן מעמיק.

    2. תודה שעדכנת אותנו לפי מה אצלכם, רוצחי החמאס, מחלקים ישראלים לאשכנזים ומזרחים.

      חלוקת אנשים לפי שימות משפחה, זו הסיבה מדוע אתם רוצחי החמאס, הנחשלים ונכשלים עלי אדמות – אבל זו בעיה שלך בלבד 🙂

  6. בשום מקום במאמר לא מוזכר את מי הוא מגדיר כנייח ואת מי מגדיר כנייח.

    1. התיאור של המצב מעולה אך יחד עם זה
      נראה כי אין שום אקטיביזם בצד הנייחים
      הניידים מרבים באקטביזיותם מכיוון שאין להם מספיק התנגדות
      מצד הנייחים
      ומכיוון שכך אנחנו ממתינים ללך ולנסה שלנו