כאשר כל פקיד מכניס את השקפת עולמו וכאשר פקידים כמו דינר זילבר מועלים בתפקידם – התוצאות החמורות הן אובדן אמון מוחלט בכל אמירה מקצועית
משילות ללא חוק – כך מכנה הגב׳ זילבר את מאמרה. לו היה לי אמון ביושרתה של זילבר, הייתי מצפה שהמאמר יעסוק בחזרתה בתשובה על כל הפרות החוק שביצעה בעת מילוי תפקידה.
מעניין איך ״שכחה״ המשפטנית המכובדת שתקנון שירות המדינה קובע במפורש שאסור לפקידים בכירים לבקר את המדיניות של משרדי הממשלה. הרי רק בספטמבר, בעודה מכהנת בתפקידה, בחרה זילבר להשתלח בממשלה שאותה היא אמורה לשרת.
כמובן שגם לאורך כהונתה לא קשה היה לנחש מהי השקפת עולמה של זילבר.
זילבר כתבה חוות דעת ששללו העברת תקציבים לחטיבה להתיישבות במטרה לפגוע בהתיישבות ביהודה ושומרון, התנגדה לחוק התרבות והאמנות תוך שהיא מנסה לכפות על השרה הנבחרת לקבוע את מדיניות המימון של המשרד, התערבה בלא מעט מקרים שבהם גופים ציבוריים ערכו כנסים לציבור הדתי, תוך הפרדה בין גברים לנשים, כאשר היא כופה את האג׳נדה הפרוגרסיבית שלה על ציבורים החיים בישראל אשר דוגלים באורח חיים שונה משלה.
אבל השקפת עולמה הבסיסית של זילבר היא ההשקפה מבית היוצר של אהרון ברק: אין חשיבות לחוק. מה שחשוב זה מה שחושב המשפטן. המשפטן הוא החוק, והחוק הוא מה שאומר המשפטן.
כדרכם של נאמני הדיקטטורה המשפטית, זילבר כלל לא מנסה להסביר את תפיסת עולמה ולשכנע. היא מאשימה את נבחרי הציבור בכך שהם דורשים שהפקידים יבצעו את מה שנדרש מהם: קידום המדיניות באמצעות מקצועיותם בתחומים עליהם הם אמונים. כמו שבסיפור הקלאסי, בגדי המלך החדשים, הפילו הנוכלים ממלכה שלמה בפח בטענה שהם תופרים ״בגדים שרק חכמים יכולים לראות״.
כך פועלת המערכת המשפטית וחסידיה – מי שתומך בהמשך שליטתם הוא ״ממלכתי״ ושומר חוק. וההיפך, לגבי מי שמתנגד. כאשר החוק הוא, כמובן, עמדתם שלהם.
השאלה שעולה מדבריו של שי ניצן היא פשוטה: האם ראוי לקדם ערכים אישיים דרך תפקיד בפרקליטות – או שהמקום לקידום אג'נדה אישית הוא בכנסת? pic.twitter.com/l7dBDnzRGZ
— אברהם בלוך (@avribloch) January 22, 2021
ופה הזמן להזכיר שוב: בדמוקרטיה, אבן היסוד היא הקשר בין הסמכות לאחריות. נבחרי הציבור חוזרים לציבור במערכת הבחירות ובה הם נמדדים על-ידי הציבור. אם הציבור מרוצה, ייבחרו שוב. אם לא: יוחלפו. והפקידים: אותם הציבור בכלל לא צריך להכיר. מחובתם להביע את עמדותיהם המקצועיות. אולם עליהם ליישם את מדיניות השר הממונה. זוהי דמוקרטיה אמיתית, זוהי ממלכתיות אמיתית.
במשך שנים הצליח להם. המלך הסתובב ערום וכולם שתקו. אולם היום, מילים כמו ״ממלכתיות״ כבר לא קונות את הציבור. הציבור כבר מבין שאין כאן עימות בין השקפות עולם שמוכרעות בבחירות. היום ״כולם על המגרש״: הפוליטיקאים, המשפטנים, הפקידים, העיתונאים והפרשנים. המלך ערום וכולם רואים זאת.
ההשלכות של בגידת המומחים
אבל ההשלכות של דינה זילבר לא מסתיימות בגזילת הדמוקרטיה. הן חמורות הרבה יותר.
כאשר כל פקיד מכניס את השקפת עולמו וכאשר פקידים כמו דינר זילבר מועלים בתפקידם – התוצאות החמורות הן אובדן אמון מוחלט בכל אמירה מקצועית. בגלל דינה זילבר, גם פקידים הגונים שמביעים חוות דעת מקצועיות, הופכים להיות חשודים מידיים. זהו אולי הנזק החמור ביותר של מעשיה של דינה זילבר וחבריה.
את המשילות נתקן בע״ה בבחירות, אם הציבור לא יבזבז קולות על ״ממלכתיים״ למיניהם. אבל הרבה יותר קשה, וייקח הרבה יותר זמן, לתקן את האמון במקצועיותם של המומחים והפקידים.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
איזו בעיה יש באבדן אמון? את מי זה מטריד? את דינה זילבר בוודאי שלא. לא אבדן אמון אלא ערעור שלטון החוק. ערעור תוקפו של החוק. ללא ענישה אין משקל לחוק
העניין הוא שעל במה זו רק משכנעים את המשוכנעים- הרי כל קורבנות הנדסת התודעה (שלא לדבר על מהנדסיה הראשיים) לא קוראים את הכתוב כאן ואם יקראו- הרי גם לא יתייחסו, שהרי מראש פסלו כל דעה השונה משלהם (ברוח "דמוקרטית" למשעי, כמובן)
אז מה התועלת? צריך להרחיב את המעגל! צריך למצוא כל במה החודרת לכל בית, כשם שלהם יש את הבמה החודרת לכל בית- בכל רשתות הטלוויזיה הרשמיות- 11, 12 ו- 13, ברשתות הרדיו הראשיות וברוב העיתונים.
קרא את גיא בכור, מידה, אתר רוטר ועוד.
רק מי שנדבק לשמאל ממשיך לצפות בחרא שהם מייצרים.
חזק את המחנה שלך לפני שאתה מתלונן
רוצים ערוץ פרטי חופשי. רוצים הפרטה מוחלטת ביטול הרגולציה. חופש. חופש. חופש. אתר רוטר זה תחליף לתחנת טלויזיה?
אין בעיה בעתונות כי כל אחד יכול להקים עתון על חשבונו.
ולא רוצים לממן את תחנות הטלויזיה של האויב הפוליטי. חופש. הפרטה. בינתייםאין באמת דמוקרטיה מלאה במדינת ישראל
תתפלא, אבל יש עדיין רבים מאד מאנשי הימין שלא מכירים כל כך טוב את שלטון הפקידים
ואשר לפסקה "את המשילות נתקן בע״ה בבחירות, *אם הציבור לא יבזבז קולות על ״ממלכתיים״ למיניהם*. אבל הרבה יותר קשה, וייקח הרבה יותר זמן, לתקן את האמון במקצועיותם של המומחים והפקידים"
יש לי תחושה די ברורה שיש כאן מפלגתיות שלא ציפיתי לה מכם: נקיטת עמדה ונסיון להרתיע ממועמד מאד מסוים- גדעון סער, כמובן. אלא שעמדתו היא בעד ממלכתיות אמיתית- לא זו במרכאות הנוהגת היום בקרב מערכת המשפט- והיא מספיק זהירה כדי למנוע אנטגוניזם מצד כאלו ש"הונדסו חלקית" ומצד שני הוא עדיין לא יהיה מאלו שידהרו להמשך אסון אוסלו מהמקום בו נעצר. והוא נקי כפיים. ומה לעשות- נתניהו הוא ללא ספק נהנתן (את זאת גם הוא אינו מכחיש) באופן די חסר מעצורים ומדאיג והוא חשוד בחשדות חמורים ומעוררי דאגה (שזאת הוא מכחיש חלקית והיתממות כמו "מה, כבר אסור לקבל מתנות מחברים" רק מחשידה אותו עוד יותר). והרתיעה ממנו בקרב חוגים רחבים היא כזו שיש חשש שתטה את הכף אל קואליציית ה"שמאל מרכז" יחד עם הערבים שתחזיר את ימי אוסלו, חלילה.
מפלגת מאוכזבי הג׳ובים של מר גדעון סער.
כל מי שיצביע לגדעון סער הם אנשים שהגיעו מהליכוד היות שלא קיבלו תפקיד בכיר.
כל אלו שיצביעו למפלגה הזו כולל אנשים שיגיעו מכחול לבן, בנט, יש עתיד ויכול להיות שיגיעו גם מישראל ביתנו בגלל גאולה אבן דוברת הרוסית.
לכן לגדעון סער אין שום בשורה חדשה לבשר לציבור חוץ מאשר שהוא לא ישב עם נתניהו וזהו. אז למה שאנשים לא יצביעו ליש עתיד או מפלגת העבודה? לסיום כל מטרתו של סער זה לפלג את הימין ולפגוע בליכוד אבל נקווה שזה לא יקרה.
5 דקות על הזילבּרות
הזילבֵּרה (ההברה הכבדה על ה"בּ" בדומה ל"חולרה") היא בעל חיים אינטליגנטי, הנחשב בעל יכולת חשיבה כמעט כמו האדם, וידוע אפילו על זילברות שיכולתם השכלית עולה על זו של האדם. הכינוי המדעי המלא של בעל חיים זה הוא zilbera beaurokratikus, מין ממשפחת השולחניים, טפיל שניזון ממציצת לשד בפעילות ייחודית למין זה שנקראת על שמו, זילבור. הזילבור מתבצע באמצעות הכנסת מקלות לגלגלי משרדי ממשלה ויוזמות לאומיות, ולשם כך יש לזילברות נשק שהתפתח אצלם בתהליך הברירה הטבעית – חוקים משנות המנדט, תקנות רגולטוריות שאינן נגמרות לעולם, ועדות איתור, יועצים משפטיים ורשתות ביורוקרטיות מיוחדות הלוכדות כל יזם, נבחר ציבור, שר או אויב אחר של המין ומשאירות אותו לכוד שנים על שנים עד שהוא מתייאש ומוותר.
הזילברות מאריכות חיים; חוקרים גילו זילברה-זכר שנולד כנראה עוד בזמן השלטון הטורקי (הוא נתגלה מתחת לארון מסמכים בוועדה לעידוד השקעות הון). תת-מין ייחודי של משפחה זו הוא הזילברות המשפטיות, מהזן zilbera dina. תת-מין זה פיתח אידיאולוגיה בה נדבק בתהליך אבולוציוני של סימביוזה עם השמאל הפרוגרסיבי (מין בפני עצמו שראוי לדיון נפרד), והן קטלניות במיוחד מאחר שעד היום לא נמצא שום אמצעי-נגד שמסוגל לנטרל אותן. יש אף הטוענים שבסופו של דבר האנושות תיכחד ויישארו רק החרקים והזילברות המשפטיות, אך ביחס לחרקים הקביעה שנויה במחלוקת בין מדענים. הפרקטיקה שלהן היא "העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה … במסווה של ניטרליות [ושל] מומחיות אובייקטיווית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי", כפי שהתבטאה זילברה משפטית בעלת יכולת שכלית מפותחת במיוחד.
אלה היו חמש דקות על הזילברות במסגרת תוכניתנו "הכה את ריבונות הבוחר".
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –
בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:
האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
ומסירתה לצלבנים ולאיסלאם.
(מביאים לכאן מאות אלפי נוצרים מכל חור בעולם ומאפריקה באיצטלת עלאק "יהודים". לכו לכנסיות ותימצאו אותם שם.
– ובג"צ נותן למוסלמים מאפריקה ומהעולם הערבי כולו – הבטחה שאם מישהו מאיים לעשות להם ברית מילה לנשים אז מקומם פה בישראל המפוצצת הליליפוטית – כולל מוסלמים מסודן אריתראיה ואיפה לא – מכל חור, להתקבע פה ואיש לא עוצר או מונע זאת – כלומר – היהודים בבג"צ – הם הם שמקימים פה מדינה צלבנית חדשה ומדינה מוסלמית חדשה – כדי שהן תחסלנה את מדינתנו בסוף).
מי שאשם הוא אך ורק בגין.
הוא אשם בהפיכת ישראל בתהליך מתמשך לגטו יהודי ותו לא – ממנו כולנו נברח.
כי כשכל השמאל הכין עצמו לאחר עליית הליכוד לשלטון – לסילוקו מנקודות השליטה בכל מוסד בארץ – אמר להם ה"אביר" שאנא מכם – המשיכו למשול בנו.
הוא והאבירות הפולנית המטופשת כשל דון קישוט.
ומאז הימין הטיפש רק מתפצל ומפוצל ומלקק לשמאל ומתנחמד ועושה כלום.
אין לו תקשורת חזקה, אין לו מוסדות חזקים, אינו שולט באוניברסיטאות, בבנק ישראל, בפרקליטות, בבג"צ, בייעוץ המשפטי.
אינו שולט בכלום ואף יושב וצופה בערוצי התעמולה של מפלגת התשקורת השמאלנית מלאת השיטנה והרוע ליהודים ולמדינתם ולמנהיגיהם. מי בכלל מסוגל לצפות בכל הזבל הזה? זה הרי מכאיב ומרגיז. בשביל מה? כדי שהם יקבלו מיליונים עבור הפרסומות?
ימין מטומטם וחסר מודעות עצמית.
יש לו ערוץ 20, 0404, גלי ישראל על הענן, ישראל היום, מידה, גיפלנט – גיא בכור – ועוד.
אך במה הטיפשים צופים ואת מי הם מחזקים כלכלית במקום להחרימם? בערוצי 11, 12, 13 – ואז גם כבונוס משלמים כמעט מיליארד שקלים כדי לממן את התעמולה הזאת נגדם.
כי הימין הטיפש המפוצל לרסיסים – ראו את חסר המודעות העצמית – סמוטריץ' – שמוכן שהימין יפול והעיקר שבן גביר יישאר בחוץ – הימין כולו פוחד פחד מוות ממפלגת בג"צ, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה והפקידונים האלה שהפכו הם לראשי ממשלתנו ומנהיגינו ומחסלינו כמדינה יהודית בארץ ישראל.
הימין אשם בחוסר משילותו, בפחדנותו ובאי התארגנותו והתאחדותו על מנת לשמור על המדינה היהודית היחידה ועל מנת לשבת על הגה השלטון ולמנוע מכירת חיסול טוטאלית אליה אנחנו מאד קרובים.
תנו למפלגת בג"צ ולמערכת הפוליטית המתקראת כבדיחה בג"צ והפרקליטות לנצח את נתניהו ותגידו שלום ולא להתראות למדינת היהודים שהוקמה בדם יהודיה.
זה כל הסיפור.
פולני טיפש אחד ותיראו לאן הגענו. הפתגם כל כך נכון:
טיפש אחד זורק אבן לבאר וכל החכמים לא יוכלו להוציאה.
אנחנו ממש שם.
והפעם בתפקיד הטיפש אדון סמוטריץ'. הודות לו נאבד את השלטון ואת המדינה היהודית.
יש להצביע אך ורק ליכוד בבחירות ולתמוך בנתניהו כדי לא לאפשר את ביצוע ההפיכה השלטונית. ואין להצביע בשום פנים ואופן עבור כל מי שמפלג את הימין. אחרת תמשיכו לבכות ולעזור לחסל אותנו.
רק עם ממשלת ימין גדולה וחזקה נוכל לחוקק ולשנות את חיסול המדינה המתקדם בצעדי ענק.
(נסו להקשיב ליונתן יעקובוביץ' ותיחרדו.)
מדי ארוך וטרחני. מי יקרא את זה? קצר לפחות בחצי ויקראו אותך. זה פוגע באתר.
אני לא מבין איך ח"כ מהליכוד לא רואה את הדבשת של עצמו וממשיך להבטיח שהם יעשו אחרי שהם לא עשו את זה.
יותר מזה, לא שמעתי אותו מתלונן על כך שרה"מ האריך ב3 (!) את כהונתה של אותה זילבר למרות גישתה הלא חוקית.
עכשיו אתה מטיף? עכשיו רה"מ מטיף? מזל שהזכירו לכם מהי חשבה לפני למעלה מ10 בספרה וממשיכה לנהוג בימים אלה.
לבחור בכם זה המשך העריצות שלא טיפלתם ולא תטפלו אף פעם. 'ימין' כושל.
הסכנה החמורה הרבה יותר היתה שבגלל ניסנקורן הבריון ההסתדרותי השמאלני המסוכן למחנה הימין ייבחר מחליף מהסוג המזלבר על ידי גנץ וניסנקורן שהתעלמו מההסכם למנות רק בהסכמה – וימנו מישהו אחר למשך שנים רבות.
אז מה עדיף?
עוד 3 חודשים של זילבור ואולי נצליח אחרי הבחירות להקים ממשלת ימין ולבחור מישהו שמתאים לתפקיד?
מה דעתך?
כדאי לבדוק דברים לפני שמתנפלים ועושים צחוק מעצמנו.
פרופ' דיסקין:
"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
…ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית.
היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו.
לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק…החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".
אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
ועושות בה ככל העולה על רוחם.
דיקטטורה זה כאשר פוליטרוקי המשפט עושים הכל למנוע מנבחרי ציבור לפעול למען בוחריהם.
זו בעיה שנמשכת שנים וכעת יש הזדמנות פז לטפל באופן יסודי בבעיה זו ולא רק באופן "נקודתי".
יש להכניס עוד 20 שופטים לביהמ"ש העליון, וזאת על מנת למנוע "קול אחיד" במקהלת "חבר מביא חבר". "קליקה סגורה", "95,000 ש"ח פנסיה", "יציאה לפנסיה בגיל 70", "הם חצי מהיושב במרומים", "מנותקים מהעם", "כלל לא נבחרו על ידי העם".
הפכנו למדינת משפטנים, לכל מקום צריך ללכת עם עו"ד, כולל בצה"ל – החיילים שלנו שצריכים עו"ד צמוד שיאמר להם מתי ואיך הם צריכים לירות.
וחסר להם שהם ישמחו שפגעו במטרה.
כל יועץ משפטי הפך להיות מלך. הוא המחליט והמוציא לפועל, אבל אין עליו שום אחריות. הטעויות הם של אחרים ולא שלו עצמו.
יועץ הוא רק יועץ ואפשר לקבל את דעתו ואפשר שלא. האחריות היא על המנהל, על השר, על המנכ"ל וכו'. המצב הנוכחי הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה.
15 איש שלא נבחרו מנהלים את חיינו!!!
במסווה של שמירה על האינטרס הציבורי התפתח במערך הייעוץ המשפטי אתוס של בלימת הממשלה הנבחרת, וצמח מן האין מיתוס של שומרי סף…
ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.
את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.
אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.
פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.
אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו יכול להיות שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך ואם זה המקרה הרי שזו נכות נפשית.
ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.
אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.
אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.
מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר יחד עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של אותם גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת – להתקיים!
סימוכין:
פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.
פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
מדובר ברעיון מדהים.
תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.
בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.
ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.
ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
מדי ארוך וטרחני. תקצר אז יקראו
אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות או רשות מהכנסת. שינוי שיטת המשטר הוסתרה באמצעות הגדרה מטעה שהפילה את כולם בפח.
מה פירוש "מהפיכה חוקתית"? אין דבר כזה בדמוקרטיה! מה שבוצע זו הפיכה לא חוקית בדרכי מירמה.
עד היום לא טיפלה הכנסת במעשה ההפיכה הלא חוקית, מפחד תפירת תיקים לנבחריה, כפי שמעידה כתבת גל"צ אילאיל שחר, שהם אמרו לה בעצמם.
כאשר איבד השמאל את השלטון בישראל, חשב ברק להעביר את השליטה הפוליטית אל מערכת המשפט ובכך לעקר את שלטון המחנה הלאומי שזכה בבחירות הדמוקרטיות.
לשם כך השתמש בשני חוקי יסוד (חוק כבוד האדם וחרותו וחוק חופש העיסוק) שהועברו בכנסת על ידי דן מרידור שהיה בקשרים עימו ואולי אף לבקשתו.
חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק הם שני חוקים אמורפיים ומחוררים שאיפשרו לשופטים להכניס לתוך החורים כל פסק דין שהיה ברצונם תחת הכותרת: כבוד וחופש.
מיד משהתקבלו חוקים אלה בכנסת הם שימשו קרדום לחפור בו את הקבר לדמוקרטיה הפרלמנטרית של מדינת ישראל היהודית.
כדי לייצר מערך של אנשים שיפעלו לעיקור כוחה של הממשלה תמך אהרון ברק בהצעתו של הרמן שוורץ, יהודי אמריקני, להקים את תוכנית המשפטנים אותה מממנת גם הקרן החדשה NIF.
התוכנית הכשירה משפטנים שהקימו את רשת אירגוני השמאל שפעילותם העיקרית היתה והינה עתירה בלתי פוסקת לבג"צ לצורך עיקור פעולות ומטרות הממשלה וביטול חקיקה לאומית של הכנסת.
"הדמוקרטיה הפרלמנטרית" נכבשה והפכה על פי הגדרת הכובשים ל"דמוקרטיה חוקתית".
הדמוקרטיה החוקתית יוצרה באמצעות פסק דין בנק המזרחי של ברק הנשמע תמים לחלוטין ולא כך הוא.
לישראל אין כלל חוקה, בדיוק כמו שלבריטניה אין ולכן היא לא יכולה להיות דמוקרטיה חוקתית.
חברי הכנסת לא הבינו כלל את שהתרחש מתחת לאפם ומכל מקום היה מאוחר מדי, כיוון שבית המשפט פסק שמעתה כל חקיקה תיבדק על ידי בג"צ ותיפסל אם לא תעמוד באמות המידה של הנאורים אותם הוא מייצג בלעדית. מעתה החל תהליך שכל חוקי הכנסת וכל מעשי הממשלה אולצו לעבור בדיקות "מידתיות" שונות ומשונות.
בכך הושלמה ההשתלטות הלא חוקית על מערכת המשפט והשמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג"צ ולמערכת המשפט באופן מושלם.
מדינת ישראל הפכה מדמוקרטיה פרלמנטרית בה הפרלמנט קובע את מהלכי המדינה, לדמוקרטיה חוקתית, בה בג"צ ומערכת המשפט קובעים את מהלכי המדינה.
מדובר בדיקטטורה, בה בג"צ ואנשי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים הנטועים בכל מקום, הם הקובעים בכל נושא פוליטי בו אמורה לטפל הממשלה, ללא יכולת לפטר או להיפטר מהם כאשר העם אינו מרוצה מתפקודם ומעשיהם.
סימוכין:
1.הכתבת המדינית של גלי צה"ל מספרת על תמיהתם של השרים על המינוי של עו"ד שי ניצן אך חוששים להצביע נגד. "זה עלול לסבך אותנו ואנחנו חוששים מחקירה בענייננו. יזכרו לנו וזה רק יסבך אותנו", אומרים השרים בשיחות הסגורות.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243878
2.מרידור אמר לפני הטקס: "זהו יום משמעותי עבורי. ברק השפיע על מערכת המשפט ועל החברה הישראלית. אנשים ברמה הזו לא מוצאים כל יום. יש מעטים כאלה בעולם וצריך להתגאות על כך שיש אדם כזה בתוכנו".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/479/173.html
3.ארי שביט בראיון עם אהרון ברק:
שביט: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה!
ארי שביט לאהרון ברק: חשבת שאתה הופך באותו יום לאחד מהאבות-המייסדים של הדמוקרטיה הישראלית?
"בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95' את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה".
http://www.mqg.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/tabid/351/Default.aspx
4.מי אתה דן מרידור?
-בכנסת ה-12 כיהן כשר המשפטים. בין השנים 1988–1990 לקח חלק במאמץ לחקיקת שני חוקי יסוד שנחקקו בשנת 1992.
-בסוף כהונתה של הכנסת ה-14 פרש מרידור מהליכוד ואף הכריז על כוונתו לרוץ לראשות הממשלה נגד בנימין נתניהו, אולם לבסוף חבר ליצחק מרדכי, רוני מילוא ואמנון ליפקין-שחק והיה ממייסדיה של מפלגת המרכז, שמטעמה נבחר לכנסת ה-15. בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
-בשנת 2002, לקראת סוף כהונתה של הכנסת ה-15 חזר מרידור לליכוד.
-הוא נתמנה לעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. (מכון של השמאל- ל).
-מרידור הביע תמיכה בקדימה בבחירות לכנסת ה-17.
-ב-9 בנובמבר 2008 הודיע על חזרתו לליכוד.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9F_%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8
5."מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991. אולמרט-טורבוביץ-ברק והרפורמה הפוליטית ש-"מרכוס רוצה". אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה".
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html
https://rotter.net/forum/gil/19930.shtml
6.פרופ' דיסקין על חקיקת 2 חוקי היסוד על ידי הכנסת: "לדעתי חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור".
7.תוכנית המשפטנים שמניבה את יבולי השמאלנים ששובצו כולם בשקט בשקט במערכת המשפט ב – 30 השנים האחרונות ובמקביל שובצו באירגוני השמאל של הקרן החדשה במימון זר לצורך עתירות לשותפיהם בבג"צ. (בתמיכת אהרון ברק והקרן החדשה).
פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי
הקרן החדשה לישראל מעניקה אחת לשנה פרס בתחום קידום זכויות האדם וצדק חברתי בישראל: "פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי" (מייסד קרן המלגות למשפטנים של הקרן החדשה לישראל). מטרת הפרס היא לעודד עשייה בכלים משפטיים לקידום זכויות האדם והצדק החברתי בישראל.
http://nif.org.il/programs/herman
http://www.law.tau.ac.il/Heb/_Uploads/dbsAttachedFiles/ziv-schwartz-heb.pdf
טרחני ומשעמם. תקצר. תקצ ר. תקצר
זכור שחוץ ממך יש ציבור רחב.
כשאתה מכנה מידע חשוב טרחני, אתה מסגיר שאתה אדם ריקן, שיטחי ואולי שמאלן שלא רוצה שהמידע יגיע לציבור.
את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.
במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.
מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.
אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.
זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג"צ.
אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.
אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.
ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.
כך זה מתואר בויקיפדיה:
"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".
מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.
ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ – "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"…
השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.
בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.
הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:
"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"…
"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".
את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!
סימוכין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
פרופ' פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט מאשים את בג"צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.
הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.
פרופ' פרידמן:
בג"צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.
בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה.
בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.
בג"צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.
סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.
הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.
שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג"צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.
בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.
מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.
"משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול", כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.
שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ'רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון "שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג"צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני".
פרופ' פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו "בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים" ומדגיש כי "אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת".
לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו – אבוד.
אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.
סימוכין:
1.http://mida.org.il/?p=22357
פרידמן הוא קוקו, ששם לו ליעד להגן על העבריין אולמרט. אין רלוונטיות לכל מה שהוא אומר, גם לאותם חלקים נכונים
דבריך ממש נלעגים.
קוקו הוא מי שמכנה פרופ' עתיקר ידע וחוכמה כמו פרידמן – קוקו.
אתה קוקו ודבריך הם הבלים של קוקו.
א.אד הומינום.
ב.אם תפסול כל אדם שיש לו גם צד רע-לא ישאר אף אחד לגיטימי(זוכר את שןברי הפסלים בשמאל?). כולם עושים ואומרים לפעמים דברים שהיה עדיף שלא יעשו/יאמרו. זה יכול להיות רגע של חוסר שיקול דעת, לחץ פוליטי או סתם לוסר טקט, בכל מקרה אין מה להתרגש ונכון יותר להתמקד רק במשפט/מעשה הרלוונטי.
על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת
"רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים".
http://www.israelhayom.co.il/article/107807
באמצעות תרגיל מלוכלך שנקרא "צו ביניים" חוסם ומונע השמאל בבג"צ כל פעולה של הממשלה והכנסת שלא מתאימה לעמדותיו הפוליטיות.
צו ביניים הוא עוד תרגיל מלוכלך של השמאל בבג"צ ובו הוא משתמש שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב בנושאים פוליטיים מבלי שיש לו נימוק כלשהו לצורך פסק דין.
פרופ' דיסקין טוען שכל נושא "צווי הביניים" שמוציא בג"צ חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.
צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או שצריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר. היתרון לשמאל בבג"צ בשימוש בצו ביניים הוא שעד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אבל הצו בתוקף.
לדבריו צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.
כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.
דוגמא לשימוש בצווי הביניים הללו ניתנה השבוע בדיון בכנסת על בניה ערבית לא חוקית והשתלטות על אדמות המדינה. בדיון בועדת חוץ ובטחון אמר רב סרן יותם בן ציון מהפרקליטות הצבאית, שבג"צ נקרא אמנם בית דין גבוה לצדק אך בבג"צ אין לא צדק ולא חוק.
להיפך. בג"צ לדבריו מסייע להשתלטות ערבית, פלסטינית ובדואית לא חוקית על אדמות המדינה ומונע מהמינהל האזרחי וממדינת ישראל לשמור על אדמות המדינה מפני השתלטות ערבית עליהן בכך שהוא מונע באמצעות צווי ביניים את מימוש צווי הגירוש וההריסה שהוצאו לגבי הפלישות ושוד הקרקעות והבניה הלא חוקית שלהם.
במהלך הדיון בכנסת הוצגו לנוכחים תצלומי אוויר ותמונות שגרמו להם תחושת דאגה רבה מאד מהמצב שהתפתח בשטח ועיקר הביקורת הופנתה למערכת המשפטית ובעיקר לשופטי בג"צ ובאופן מפתיע דווקא מפי הדוברים הממלכתיים האמונים על האכיפה והמשפט הצבאי.
נציגי המינהל האזרחי טענו כי ידיהם כבולות לאור צווי בית משפט ונציג הפרקליטות הצבאית, רס"ן יותם הר ציון, מתח ביקורת חריפה ביותר על בית המשפט העליון והאשים "שהביטוח הטוב ביותר של פלסטיני שבנה באופן לא חוקי הוא פנייה לבג"צ".
דבריו של רס"ן הר ציון, רמ"ד (ראש מדור) פנים בפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), מכוונים למציאות המתרחשת מיד אחרי מתן צווי ההריסה על ידי המינהל האזרחי, בה פונים הפולשים הפלסטינים לבג"צ בבקשה שיעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן אפשרות לפלסטינים לזכות תגובה בבית משפט לטענות המינהל.
כמעט בלי יוצא מן הכלל, שופטי בג"צ נותנים צו ביניים אשר מקפיא את הליכי האכיפה ומאפשר למעשה את המשך ההשתלטות הלא חוקית.
אחד החסמים המרכזיים שמונעים את אכיפת החוק וסילוק הפלישות הוא השימוש לרעה שעושים הפלסטינים במוסד העתירות לבג"צ.
מאות עתירות תלויות ועומדות ולא מאפשרות את ביצוע פעולות האכיפה הנדרשות.
יש משהו לא נורמלי בזה שדווקא בית המשפט העליון האמון על החוק הוא שמאפשר לעבריינים להמשיך ולהשתלט על הקרקע בצורה לא חוקית באמצעות צווי ביניים.
גם עו"ד יורם שפטל מאשים את בג"צ בהנהגת משטר דיקטטורי המשתמש בצווי ביניים על מנת להחליט החלטות פוליטיות שלדבריו כבר 20 שנה אינן מתקבלות לא בכנסת ולא בממשלה אלא אך ורק בבג"צ.
לדבריו אפילו דבר כמו תוואי גדר ההפרדה לא נקבע במשרד הביטחון או בממשלת ישראל בהסכמת הכנסת, אלא בבית המשפט העליון, בבג"צ והעובדה שאין לנו עד היום גדר שלמה ומלאה זה רק בגלל עשרות צווי ביניים שהוציא בית המשפט העליון והם שמונעים את השלמת הגדר בירושלים ובכך מפקירים את העיר כולה לטרור, ורק פעילות מוצלחת במיוחד עם הרבה מזל מונעת מצב שבו בכל יום היה מעשה רצח באמצעות מתאבד בירושלים. בגלל בג"צ איש גם לא יודע מתי יקרה תהליך סיום הגדר כולה מחוץ לירושלים.
סימוכין:
1."השתלטות מכוונת על אדמות מדינה"
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267206
2.פרופ' דיסקין בראיון: "יש שלטון טרור ואימה של בית המשפט העליון"
3.אנו חיים בדיקטטורה של בג"צ
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176032
עו"ד יורם שפטל פותח סדרת תכניות חדשה שעיקרה הדמוקרטיה בישראל, שלוש הרשויות השלטוניות ומעמדו של בית המשפט הגבוה לצדק: "בניגוד לרשויות האחרות הרשות השופטת כלל לא נבחרת על-ידי
הציבור".
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGKGHD&c41t4nzVQ=EEJ
ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.
בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים.
כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.
ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.
האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי – ציוני במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.
בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות הפסיקה שלו ולכן הוא כמעט וביטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל, דבר שהיה מציף את ישראל במאות אלפי ערבים. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 הוא חוק ישראלי השולל הענקה של אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.
5 שופטים הסכימו לבטל את החוק מול 6 שלא הסכימו, כשברק ובייניש הובילו את המחנה שרצה לבטל את החוק וחתר תחת יהדותה של המדינה.
האבסורד הוא שהשמאל שטוען שהוא רוצה כביכול מדינה יהודית ולכן רוצה היפרדות מהערבים ביו"ש ובעזה באמצעות הקמת מדינה ערבית בלב הארץ, למרבה הפליאה לא מוחה על הצפת המדינה בערבים ובמוסלמים אפריקנים באמצעות פסיקות בג"צ.
החוק אומר שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה לא רשאי לעשות שום פעולה, למעט פעולה שהחוק התיר לו אותה במפורש.
אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לבג"צ לבטל חוק של הכנסת ולכן בג"צ חורג מסמכותו ותוך רמיסת החוק נתן לעצמו את הרשות לחבל בחוקים של הכנסת.
בעולם יש בתי משפט שמותר להם לפסול חוקים של הפרלמנט וזאת משום שהחוקה התירה להם לפסול חוקים של הפרלמנט.
כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.
מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?
בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה על חשבון ישראלי שיפוטר למענו ולבריאות על חשבון הציבור.
מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?
הרי הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהינות מחיי חברה פה?
מבחינה משפטית יש להם רק זכות אחת והיא להיות מגורשים מהארץ למדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם מרצונם. לא החוק כולא אותם כי אם הם עצמם.
בג"צ גם אומר בפסיקתו בנושא המסתננים, שיש לזכור שמאסר ללא קביעת אחריות פלילית צריך להתקיים רק במקרים נדירים בעוד בג"צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. מדובר בצביעות שלא תיאמן.
כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ. במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.
עוד ממשיך בג"צ ואומר שכליאתם היא פגיעה אנושה בזכויותיהם, בגופם ובנפשם ומגדיל ומתפלסף שהמסתנן אינו נכנס לארץ ומאבד את זכויותיו היסודיות.
אך המסתננים כלל אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית.
את המסתנן יש להכניס למעצר עד הרגע שיגורש.
אלה הן ההצדקות של בג"צ לביטול החוק נגד ההסתננות.
בג"צ משתמש ברטוריקה ליברלית שחוקה שמנותקת מחיי העם ותושבי השכונות אליהן פלשו המסתננים האלה.
לא יכול להיות ששופטי בג"צ יאסרו בשם זכויות אדם על מדינת ישראל לכלוא מסתננים ולגרשם.
לא יכול להיות שזכויותיהם יקודשו וזכויות השכונות והעם היהודי בארץ יקופחו. זכותנו לשמור על ארצנו היהודית. ערב רב אפריקני בארץ ישמיד את המדינה היהודית ולנו יש זכות לשמור על מדינה יהודית. נימוקיו של בג"צ לפסילה הם שכאשר אנחנו שוללים את זכויותיו של המסתנן הוא לא יכול להינות משלל הבחירות שמציעים החיים החופשיים ותרבות פנאי. בג"צ אומר לנו בפסק הדין ההזוי שלו, שלמסתנן שאין לו בכלל זכות להיות פה, אם נכניס אותו לכלא נמנע ממנו את זכותו לעבוד כאן על חשבון אזרח ישראלי שיפוטר בגללו. כל מסתנן שיעבוד כאן הרי לוקח עבודה של ישראלי, כלומר בג"צ גם מעדיף לתת זכות עבודה לסודאני על חשבון הישראלי.
הרטוריקה הזו של בג"צ מושמעת רק כשמדובר בסוגיות קיומיות של המדינה כדי לחתור תחת המדינה ולפגוע ביכולותיה להילחם על זכות הקיום שלה כמדינה יהודית.
בג"צ אוסר על צה"ל לקיים נוהל שכן. בג"צ ביטל את האפשרות לגרש אל מחוץ ליו"ש רוצחים ערבים. בג"צ ביטל את יכולת כוחות הבטחון להרוס בתי מחבלים. ו- 5 מתוך 11 שופטי בג"צ רצו לבטל את חוק האזרחות ולפתוח את שערי הארץ לזרימה אינסופית של ערבים לכאן.
אבל כלפי אזרחי ישראל החוקיים בג"צ הוא אויב החרות בשל מדיניות המעצרים שלו ובשל פסיקותיו. הוא זה שמאפשר כליאתם של אלפים של נאשמים שמשפטם לא הסתיים בגלל השופטים שעוברים על החוק המחייבם לשפוט מיום ליום. לא בארה"ב ולא באוסטרליה ניתן לעצור עד תום ההליכים. הן מקדימות את שופטי בג"צ בשנות אור. אנחנו בחשיכה שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית בעולם.
כאשר פרש מנהיג בג"צ אהרון ברק, הגענו למספר ההזוי של 99.9% הרשעות במשפטים פליליים. זו הירושה של הליברל הגדול לבית המשפט שלנו.
חוקי אוסטרליה וארה"ב לעומת זאת מאפשרים מעצר לא מוגבל בזמן למסתננים ואפילו לפליטים.
האם שופטי בג"צ חושבים ברצינות שרגישותם לחרות גדולה יותר מזו של שופטי ארה"ב ואוסטרליה? הם רחוקים שנות אור מהם וחשוכים ביחס אליהם.
אז מהי התרופה נגד בג"צ, שתחסום את יכולתו לבטל חוק נגד הסתננות?
יש לחוקק אותו כחוק יסוד. חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים. בג"צ פסק בעצמו שהוא לא יכול לעשות שום דבר מול חוק יסוד.
בחוק צריך שיהיו 3 סעיפים:
א.כל מסתנן ייעצר לפרק זמן בלתי מוגבל (ואז הם יסעו למדינה השלישית במהירות הבזק והארץ תתרוקן מהם).
ב.איסור העסקה גורף עם עונשים כבדים למעסיקים.
ג.איסור השכרת דיור למסתננים עם עונשים לעוברים על החוק.
כך יהיה בג"צ חסר אונים לחלוטין מול החוק הזה.
הגיע הזמן שכנסת ישראל תאזור עוז ותחוקק חוק כזה אם רוצים שהמדינה תמשיך להיות מדינה יהודית ולא אבדנו.
פרופ' דיסקין, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית לשעבר ויו"ר ועדת המועצה להשכלה גבוהה למינהל ולמדע המדינה מתייחס אף הוא לביטול חקיקה של הכנסת על ידי בג"צ ואומר שבג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה. (בארה"ב בניגוד למצב בישראל, מתירה החוקה לבית המשפט העליון לעשות זאת).
לדבריו בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק מנוצלים לרעה לצורך התערבות הפוליטית – מדינית.
החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.
באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה, הוא מסכם.
באותו עניין כותב גם פרופ' פרידמן שהוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים: "המגמה הרדיקלית של בג"צ בנושא זכויות אדם מייחסת משקל מירבי לזכויות של הפרט, תוך שהיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהנזק הכבד לציבור ומהסכנות שההכרה בזכות מרחיקה הלכת של אותו פרט תגרום לפרטים אחרים או לכלל הציבור".
פרידמן מקדיש פרק מיוחד לנזקים שגרם בג"צ מאותה סיבה בהתערבותו בשיקולי ביטחון.
"לאחר חטיפת המחבלים דוראני ועובייד כקלפי מיקוח לשחרור הנווט השבוי רון ארד, הוגשה עתירה בדרישה לשחררם. ברק דחה בתחילה את העתירה. אך "פרסום פסק הדין היכה את הקהילייה המשפטית הבינלאומית בתדהמה וברק נלחץ מעוצמת הביקורת ושינה את עמדתו וכתב פסק דין המבטל את פסק הדין הקודם שלו".
התוצאה היתה שצה"ל חייב לשחרר את הטרוריסטים.
הכך נוכל להילחם באויבינו, שהם יחזיקו באנשינו ולנו לא יותר להחזיק באנשיהם?" תהה חשין בדעת המיעוט. לאחר ששוחרר דיראני במסגרת עיסקת טננבאום, התיר לו בית המשפט לתבוע פיצויים מהמדינה בשל עינויים שעבר לטענתו בכלא. תביעת הפיצויים המופרכת אושרה על ידי העליון, אך ההחלטה הסופית בדיון הנוסף שנערך בעניין טרם ניתנה.
בפסקי דין נוספים ביטל אהרון ברק את "נוהל שכן", הגביל מאוד את השימוש בסיכולים ממוקדים, דחה את מסקנות ועדת לנדוי שהתירה שימוש בנוהל "טלטולים" במקרה של מעצר "פצצה מתקתקת" וגרם לממשלה להוציא הון עתק בגלל פיסקי דין שהורו על העתקת גדר ההפרדה".
פרידמן מציין שאפילו דו"ח גולדסטון עשה שימוש בפסקי בג"צ כדי לתקוף את המהלכים המבצעיים של צה"ל.
"ההתערבות הגיעה לשיאה", לדברי פרידמן, "עם היציאה למבצע חומת מגן. לא פחות מעשרה פיסקי דין ניתנו באותה תקופה ובגללם נאלץ צה"ל להסביר, להצטדק ולהתדיין עם כל נודניק שהחליט להגיש עתירה.
קצינים בכירים שהתייצבו בבית המשפט שוחחו טלפונית עם הגורמים בשטח כדי למסור לשופטים את הפרטים הכי מעודכנים.
צווים מוחלטים לא ניתנו כיוון שבמהלך הדיונים המתישים צה"ל התמקח בניסיון להגיע לפשרות עם העותרים. "טוב הוא שהצדדים לעתירות לפנינו הגיעו להבנה", ציין בית המשפט באחת מן העתירות. "בית המשפט הפך למפקח העליון על הכוחות בשטח", מסכם פרידמן.
בג"צ כובל את ידי צה"ל.
לסיכום: על הכנסת לחוקק חוקים שיגבילו את התערבות בג"צ בכל תחומי חיינו. בג"צ לא נבחר על ידי הציבור על מנת למשול. את סוגיית ההסתננות יש לפתור אחת ולתמיד כהצעתו של עו"ד יורם שפטל באמצעות חקיקת "חוק יסוד מניעת הסתננות" שיכלול עונשים כבדים לעוברים עליו וכחוק יסוד יהווה קיר מגן לישראל, שאותו בג"צ הפוסט ציוני החותר תחת מדינת היהודים ינוטרל לחלוטין מלבטל!
סימוכין:
1.http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ
ארוך טרחני ומשעמם. תקצר . תמקד. אתה פוגע באתר
טרחן וריקן
צה"ל גמור!
בג"צ כובל את ידי צה"ל, אומר הפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים – דניאל פרידמן ומתערב באופן ניהול המלחמה בתואנה שהוא מוודא שצה"ל "מקיים את דיני המשפט הבינלאומי" וכולם בצבא מבינים שרק היענות להצעותיו של בית המשפט עשויה למנוע מעורבות חריפה יותר של בג"צ באמצעות צווים החלטיים ולכן עושים הכל על מנת למנוע זאת.
כותב על כך גם המזרחן, ההיסטוריון והמשפטן ד"ר גיא בכור, ששימש כראש חטיבת לימודי המזרח התיכון בבית הספר לאודר לממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה של המרכז הבינתחומי הרצליה וקובע ש"אפשר לסכם ולומר שבג"צ ניצח לנו את הצבא ובעצם בג"צ ניצח לנו את הנצחון. כמו במלחמת לבנון האחרונה צה"ל כבר פשוט לא רוצה להילחם. זה הפך לצבא פציפיסטי ורק בלית ברירה שולחים מדי פעם את חיל האוויר לתקוף בעזה, בתגובה שבלונית, מפוהקת, ללא שאר רוח, ללא חשיבה, ללא שום תכנון.
זה כבר לא הצבא ששומר על האזרחים, אלא האזרחים ששומרים על הצבא, שחייליו מאופסנים בקסרקטינים כמו חיילי שוקולד שמורים היטב ואם חלילה בסיס טירונים ניזוק מקסאמים, אז מפנים אותו פנימה, אך את האזרחים כמובן, משאירים בשטח. בשיח הישראלי חיילים הרוגים שווים יותר מאזרחים הרוגים ולכן נזהרים בהם יותר.
מישהו התבלבל פה כי זהו "צבא ההגנה לישראל" ולא "ישראל להגנת הצבא".
איך הגענו למצב שהצבא שלנו, כן, צה"ל של כולנו, הוא גורם כמעט – פוליטי, המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן שכולל ויתורים מסוכנים, העיקר לא להילחם?
איך איבד הצבא שלנו את ה"קילינג אינסטינקט" שהיה פעם למפקדיו, חדורי הבטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב עדיין על הקרקע בשנת 1967?
איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופייה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים ולא בלבנון, אלא ברצועה הזעירה של עזה ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה ובמחיר הקרבת האזרחים?
איך כל זה קורה לנו, שואל ד"ר בכור, למרות מיליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה?
מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם, בינוניים, עם מטכ"ל מפוהק, מפונק, שמן מתקציבי ענק, שלא רוצה להתאמץ יותר מדי, ללכלך את הידיים, בדרך אל האזרחות ואל המנכ"לות באירגוני הסקטור הפרטי?
איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ-50 מיליארד שקל בשנה (2007), כאשר התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד, השב"כ, פיקוד העורף, משמר הגבול וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר, המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים, צבא כזה אינו פועל?
תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו על אי עשייה ואפילו על אי הרתעה?
האם לא חבל על הכסף?
הסיבות לתוצאה המחרידה הזו הן:
1.עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא. למה להסתכן אחרי המלחמה בועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט, בעריפת ראשים ובסיכון הקריירה כולה והרי כל עימות ייגמר ממילא בוועדת חקירה, כיוון שיהיו נפגעים.
בג"צ של אהרון ברק, כאשר זה הכריז שהכל שפיט, גמר את הצבא.
שום מפקד בכיר לא ייקח עוד סיכון. ההיפך!
כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים.
האם בג"צ מרשה להפציץ בעזה?
מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה. מני מזוז הרי הכריז במלחמת לבנון האחרונה שזו היתה "מלחמה משפטית" ובמלחמה כזו אסור להמר, אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית שכן הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם.
בג"צ ניצח לנו את הצבא ובעצם בג"צ ניצח לנו את הנצחון.
2.רסן של אירגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל, הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים. הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים. כולם מכירים מי הם אירגונים אלה. באכיפת בג"צ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה מרתיע ואפילו קטלני.
צה"ל יודע זאת ולכן הוא לא מעוניין לפתוח במערכה צבאית כלשהי, קטנה או גדולה, כי הוא יודע עם מי יש לו עסק, לא מבחינת האוייב, אלא היריב שבפנים והצרחות שיקומו כאן.
צה"ל פועל היום אך ורק על מיזעור נזקים ותבוסות ולא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות.
האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו והוא מנצל אותה כמובן. כך עשה נאסראללה במלחמת לבנון האחרונה כאשר מיהר להכתיר את העימות כנצחון שלו ואנו, מתוך תחושת הכשלון הפנימית, אמרנו אחריו אמן.
המונח פטריוטיות ואהבת המולדת משמשים למחבלים התקשורתיים (כהגדרת עו"ד שפטל) ככינויי גנאי והצבא מוצג כלא רלוונטי, נצלני, כובש ומטומטם.
כמה כיף להיות בעד השלום והפיוס בעולם! עם השיער המגודל וסימלי השלום.
אחח…איזה כיף במחנה הזה וכמה לא בוגר ולא אחראי.
כמה מצמרר היה לשמוע את יצחק רבין שר את "שיר לשלום" שנכתב בהשראת "שיער", דקות אחדות לפני שנרצח.
הקהל שלו לא רצה עוד מלחמות וצבא. הוא רצה הסדר שלום בכל מחיר.
בכל מחיר, אפילו של השמדתנו.
צה"ל יודע שהישראלים יקריבו את שדרות, את אשקלון ועוד ושאין לו גיבוי אמיתי בתקשורת צמאה לטרף ובג"צ ומשפטנים טורפים מחכים לו בפינה. זה מה שמונע ממנו לפעול, לא חיזבאללה ולא חמאס. הוא אינו מסתכל קדימה בחשש, הוא מסתכל לאחור על בג"צ ועל התקשורת והחשש הגדול ביותר שלו שהוא יישאר פשוט לבד.
מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האוייב – אלא בג"צ, אירגוני השמאל והתקשורת.
כל המזרח התיכון מחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור. יש מי שעושה עבורם את העבודה בתוך ישראל.
מנהיגי ישראל יודעים שאין צבא להילחם עימו שכן בתוכו שתולים גורמי ההפרעה ולכן נכנעים בכל חזית אפשרית. זו הסיבה שאיבדנו את ריבונותנו מול פורעים בדואים ששודדים את האדמות, מול ערבים בגליל שבונים ללא היתרים, מול מסתננים לא חוקיים שמעזים פנים במקום להיות מסולקים משטח המדינה לאלתר, מול שר חוץ אמריקני חצוף ומול אירופה אנטישמית ששולחת לכאן מיליונים ומתפעלת פה בגיבוי בג"צ צבא חתרני מטעמה וללא כל בושה!
סימוכין:
1.http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
2.http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913
3.http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213345
פרופ' מאוטנר ששמו פורסם ב- 2007 כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון, קובע שמתקיים בישראל משבר חמור ומסוכן לדמוקרטיה בכל הנוגע למערכת המשפט, אליה העתיק השמאל את פעילותו אחרי שאיבד את כוחו בכנסת. לדבריו בג"צ הפך למוסד פוליטי של השמאל.
פרופ' מאוטנר שהוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ולשעבר דיקן הפקולטה קובע שמתקיים בישראל משבר חמור שהוא מסוכן לדמוקרטיה, בכל הנוגע למערכת המשפט שהשמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו הפוליטית אליה.
לדבריו המשבר חמור ומסוכן מאין כמותו כיוון שבית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה מוחלט אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו.
השתלטות השמאל לצורך עקיפת השלטון הנבחר בישראל מתבססת על שליטה גם על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, גם על אגף התקציבים של האוצר, גם על משרד מבקר המדינה וגם על בנק ישראל.
באמצעותם מנטרל השמאל את מדיניות הממשלה ואת נסיונות החקיקה בכנסת, אותם הוא מכשיל ומונע תוך שהוא משקץ ומנאץ את הפוליטיקאים והופך אותם בעזרת התקשורת המגוייסת לשרותו, לבזויים ונחותים כביכול, ביחס אליו.
לדבריו המערכת הפוליטית והמערכת המשפטית נמצאות במשבר חמור ואחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
סימוכין:
1.פוליטיזציה של משפט, פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
*****************
3.פרופ' מנחם מאוטנר מדבר על בג"צ של אחרי מהפך 77'
http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk
נֶפּוֹטִיזְם הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם, ידידיהם, חבריהם או מכריהם, על פני אנשים אחרים. לנפוטיזם במוסדות ציבוריים משמעות שלילית.
ארבעת ילדיהם של אהרן ואלישבע ברק הם בוגרי לימודי משפטים, וכולם עברו התמחות אצל משפטנים שהגיעו בהמשך לבית המשפט העליון. תמר ברק התמחתה אצל השופטת איילה פרוקצ'יה בבית המשפט המחוזי; אחיה של תמר, אבנר ברק, התמחה אצל ידידת המשפחה השופטת דורית בייניש בפרקליטות המדינה; האחות השלישית, אסתר ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון תאודור אור; והרביעית, מיכל ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון גבריאל בך.
נשיא בית המשפט העליון ברק לא חידש כאן חידושים גדולים. הוא הלך בדרכם של קודמיו לנשיאות בית המשפט. שני בניו של הנשיא מאיר שמגר התמחו אצל השופטים אהרן ברק ומרים בן פורת. שני בניו של הנשיא יואל זוסמן התמחו אצל שלמה לוין ואצל דוד ברטוב.
זוהי רק המשפחתולוגיה שבראש הפירמידה.
תקצר היריעה מלמנות את כל בני המשפחה של שופטים ואנשי פרקליטות שהתמחו אלה אצל אלה. רשימה קצרה על קצה המזלג: בנו של שופט בית המשפט העליון יצחק אנגלרד, אסף, התמחה אצל הנשיא ברק כחצי שנה; לימור טירקל, בתו של השופט העליון יעקב טירקל, התמחתה אצל השופט בדימוס מנחם אילון; דניאלה בייניש, בתה של שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש, התמחתה אצל נאוה בן-אור, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, עמה עבדה בייניש כשכיהנה בתפקידים שונים בפרקליטות; ד"ר אריאל בן-דור, בנה של השופטת דליה דורנר, עשה את התמחותו בבית המשפט העליון אצל השופט שלמה לוין, ועוד הרשימה ארוכה.
"זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות תקדימית. ומעל לכל, בקצה של תבנית צרה זו, במרום פירמידת הכח, הוצב נשיא השולט בכל מוקדי העוצמה, לא רק בבית המשפט העליון עצמו אלא במערכת המשפט כולה".
ואכן אהרן ברק הצליח לעצב את בית המשפט העליון בצלמו ובדמותו. בשנות כהונתו כנשיא מונו השופטים יעקב טירקל, דורית בייניש, יצחק אנגלרד, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, ואיילה פרוקצ'יה, כולם מומלציו שרצה לקדם.
סיפור קידומן של העוזרת של ביניש והעוזרת של אהרן ברק, מחדד את הרושם שהיושבים בראש המערכת לא מבינים מהן הנורמות המחמירות הנדרשות מהם. דנה כהן העוזרת המשפטית של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, נבחרה לכהונת רשמת בבית המשפט העליון. כדי לפנות לה את המקום מונתה העוזרת המשפטית של אהרן ברק וכיום רשמת בית המשפט העליון, גאולה לוין, לשופטת בתי הדין לענייני משפחה במחוז דרום.
יתכן שהשופטות החדשות ראויות מאין כמותן. יתכן שהן הטובות ביותר שניתן היה לבחור, אך בכל אופן הדרך החפוזה שבה הוכנסו לרשימת המועמדים, העובדה כי עוזרים משפטיים של נשיאי בית המשפט מקודמים על פני משפטנים ראויים מדלת העם, התחושה כי היה כאן טריק שנועד לסדר את הפאזל כאוות נפשה של נשיאת בית המשפט, מעלה טעם לפגם.
לולא ההיסטוריה העגומה של הנפוטיזם בבית המשפט העליון, לא היינו נדרשים כלל למינויים אלו. אבל די אם נזכיר כי בדרך פלא, לילדיהם של נשיאי ושופטי בית המשפט העליון תמיד נמצא מקום נחשק להתמחות.
דניאלה ביניש, בתה של הנשיאה הנוכחית, התמחתה אצל עו"ד נאוה בן אור, אז המשנה לפרקליטת המדינה. ביניש הבת התקבלה גם לעבודה בפרקליטות. קיבלה תקן מיד עם תום התמחותה והופיעה בבית המשפט העליון כפרקליטה באת-כוח המדינה. לאחר שבן אור פרשה מהפרקליטות, היא מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי, כמובן בדחיפתה של הנשיאה ביניש, חברת הוועדה לבחירת שופטים.
ילדיו של הנשיא אהרון ברק התמחו אצל משפטנים שהגיעו לימים לבית המשפט העליון. תמר ברק התמחתה אצל השופטת אילה פרוקצ'יה, אז בבית המשפט המחוזי, ואחר כך – מונתה כמובן על-ידי הוועדה לבחירת שופטים שבה כיהן ברק לבית המשפט העליון. אגב, יובל פרוקצ'יה – בנה של השופטת, התמחה אצל השופטת דליה דורנר, שבנה, ד"ר אריאל בנדור, עשה את התמחותו בבית המשפט העליון אצל השופט שלמה לוין.
אבנר ברק התמחה אצל הנשיאה דורית ביניש כשהיתה בפרקליטות המדינה, ביניש הגיעה לבית המשפט העליון מיד לאחר המינוי של ברק (האב) כנשיא וכחבר המשפיע ביותר בוועדה לבחירת שופטים. אסתר ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון תאודור אור; מיכל ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון גבריאל בך. ואפילו אלישבע ברק, רעייתו, התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן. ברק דאג למצוא מקום גם לבני חברים – בנו של שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר, יורם זמיר, התמחה אצל אהרן ברק. וכך גם אסף בנו של יצחק אנגלרד, שופט בית המשפט העליון, והרשימה עוד ארוכה.
הריח העולה באפם של בני התמותה נוכח התופעה, רע מאוד…התוצאה על כל פנים עגומה: פני בית המשפט הושחרו שוב.
"מצב שבו בני משפחה של שופטים מצויים בפרקליטות אינו רק פוטנציאל לניגוד עניינים, אלא פוגע באמון הציבור במערכת המשפט. הנושא הזה מחריף והולך ככל שהדורות מתרבים וצריך לחשוב על כללים ברורים וסדורים כדי להרחיק את החששות הקיימים".
האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?
"לא".
"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? משהו השתבש במערכת, משהו התערער בשיטה".
לא בעלי הכישורים הטובים ביותר נבחרים כפי שאמרה בביקורת נדירה השופטת בקנשטיין אלא בעלי הקשרים הטובים ביותר הם שמקבלים שם עבודה.
בקנשטיין: "יש להכניס אנשים ראויים ואותי מטריד מאוד העניין שהרבה מאוד שופטים נבחרים לפי קשרים ולא כישורים".
על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:
"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.
בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין".
האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?
"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".
מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:
"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה".
כך מתנהלים הדברים במערכת המשפט:
ב-14 במארס התפרסמה ב"גלובס" ידיעה מאת משה ליכטמן ולפיה ביקש בנימין נתניהו, אז שר האוצר, למנות את ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרדו, כנציגתו במועצת מינהל מקרקעי ישראל (המינוי טרם יצא אל הפועל). אחותה, שולה בן צבי, היא ראש האגף החקלאי במינהל, שהמועצה אמורה לפקח על עבודתה. יותר מזה, אחיהן הוא מני מזוז, היועץ משפטי לממשלה, ובתוקף תפקידו הוא משמש בעצם מבקר-על של המועצה שאחותו היתה מועמדת לכהן בה ואחות אחרת ממלאת בה תפקיד ניהולי.
מתברר שבמשפחת מזוז אין ניגודי עניינים.
לפי הכללים שנקבעו בוועדת שמגר ב-97', היועץ המשפטי לממשלה משמש "יועץ-על" לכל היועצים המשפטיים בשירות הציבורי, וכולם כפופים לו ולהחלטותיו מבחינה מקצועית. כלומר, כבר עתה ימימה מזוז כפופה מקצועית לאחיה. זה עוד לא הכל. לפי הגדרת סמכויותיו, החלטות היועץ המשפטי לממשלה הן "מעין שיפוטיות", כלומר הוא בעל סמכות לפסוק כמעין-שופט ביחס להחלטות של אחותו וגם ביחס לאשתו.
אלינער מזוז אשתו מכהנת כמשנה ליועץ המשפטי של המשטרה ומעצם הגדרת תפקידיהם, מובן שהיא והממונה עליה כפופים מקצועית לבעלה. משרד המשפטים טוען בתגובה: "היועץ המשפטי לממשלה אינו נדרש מתוקף תפקידו, ואינו עוסק בפועל בשום עניין אישי הנוגע לאשתו או לאחותו". השאלה מה זה "אישי". אם ראובן מתלונן במשטרה על שמעון והמשטרה מחליטה לא לחקור את תלונתו, בהודעה שראובן מקבל על החלטת המשטרה משובצת הערה שהוא רשאי לערער על ההחלטה אצל היועץ המשפטי לממשלה. גם במקרה זה החלטתו של היועץ תהיה "מעין שיפוטית".
האם בעיית הקשרים המשפחתיים נבחנה ונשקלה כשהוחלט למנות את מני מזוז לתפקידו? מי שהמליצו עליו היו חברי ועדת איתור בראשות השופט בדימוס גבריאל בך. "הנושא נדון בוועדה והוחלט שאין בכך כדי לפסול אותו מלכהן כיועץ המשפטי לממשלה", אומר בך בתגובה. "לא בכל מקרה אדם צריך להיפסל בגלל קרבת משפחה".
מבחן הכניסה העיקרי למועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא בכך שהמועמד נושא בדמו את הצופן הגנטי של חסמב"ה – היא "חבורת סוד מוחלט בהחלט" הידועה.
אם אינך משתייך לאלה הנושאים בדמם את הצופן הגנטי הזה, לא תתקרב לבית המשפט העליון – גם אם אתה המוכשר שבמוכשרים להיות שופט מכל הבחינות האחרות.
סימוכין:
1.http://www.makorrishon.net
2.http://isra-family-court.blogspot.co.il/2013/06/blog-post_30.html
3.http://www.haaretz.co.il/misc/1.1050393
4.http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=311
5.האג'נדה של העליון
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-24021-00.html
6.בקנשטיין: שופטים נבחרים לפי קשרים ולא לפי כישורים
http://www.news1.co.il/MemberLogin.aspx?ContentType=1&docid=263953&subjectid=1
שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה.
"את הדבר הזה שינה אהרון ברק באמצעות השחלת 2 מילים לפסק דין מטעמו, בעתירה נגד גירוש גוש קטיף.
הוא הוסיף בעורמה וללא שום דיון בכנסת את המושג "תכליות מדיניות" לתפקידו של צה"ל ובכך הפך את צה"ל למכשיר פוליטי בידי ממשלות, תוך כדי שהפך את עצמו למחוקק במקום לשופט.
לצבא יש כוח עצום אך אין זה מתפקידו ומסמכותו לאכוף חוק או החלטה כלשהי. במדינה דמוקרטית אי אפשר לשלוח את הצבא לשבור שביתה למשל.
בכפר מימון, בימים 18 עד 20 ביולי 2005 התכנסו מתנגדים רבים מאד של הגירוש המתוכנן.
על פי החוק רק משטרת ישראל היא המופקדת על אכיפת החוק, שמירת הסדר הציבורי וביטחון הפנים במדינת ישראל.
שרון השתמש בצה"ל לביצוע פעולה משטרתית שרק למשטרה מותר לבצע על פי החוק במדינה דמוקרטית ואילץ את הצבא לפעול באופן הנוגד את תפקידו על פי החוק הקובע שעליו להגן על המדינה ועל ריבונותה ושלום תושביה מפני אוייב.
כתרגיל ניסוי לגירוש מתיישבי גוש קטיף, הפעילה הממשלה את חיילי צה"ל במקום את המשטרה, בכדי להטיל מצור משטרתי על כפר מימון, במטרה למנוע מאזרחים אפילו להתקרב לכבישים המובילים אל הכפר.
הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, המורכב מלמעלה מ- 150 עורכי דין ומשפטנים, עתר ביום 3 באוגוסט 2005 לבית הדין הגבוה לצדק, בג"צ, נגד השימוש בצבא למטרות אכיפת סדר ציבורי על אזרחי ישראל, כלומר שימוש בצה"ל כאילו הוא כוח משטרה.
העתירה נדחתה מיידית על ידי אהרון ברק. הוא לא רק דחה את העתירה אלא השתמש בעתירה על מנת להשחיל לפסק הדין שלו את שתי המילים: "תכליות מדיניות", באמצעותן הפך את צה"ל למכשיר פוליטי בידי ממשלות. לא עוד כוח לחימה אך ורק נגד האוייב, אלא גם כוח לחימה נגד אזרחי המדינה.
בפסיקתו, מצדיק שופט בג"צ אהרון ברק את השימוש שעשתה הממשלה בצה"ל כאילו הוא משטרה וקובע כי:
"ראוי והכרחי במקרים מתאימים לתגבר את כוחות המשטרה בחיילי צה"ל לשם הבטחת יישום ההתנתקות." (פסקה 70)
השופט הדגיש כי:
"התכליות המדיניות, הלאומיות והבטחוניות עליהם מבוססת תוכנית ההתנתקות, הן כבדות משקל". (פסקה 101)
שימו לב מה קרה.
השופט ברק הצליח להשחיל בלי דיון בכנסת, "תיקון" לחוק "ייעוד צה"ל" על ידי זה שהכניס לתוך פסיקתו את המושג "תכליות מדיניות".
מושג זה אינו נמצא כלל בניסוח החוק המקורי וכך, בהינף קולמוס, כאילו בלי לשים לב, הרחיב בג"צ את סמכותה של הממשלה להשתמש בצה"ל להשגת מטרות מדיניות פוליטיות!!! לפסיקה זו יש השלכות מרחיקות לכת.
מעתה אין הממשלה מוגבלת בשימוש בצה"ל, שהוא כוח צבאי בעל מערכות נשק אדירות להפעלתו כנגד אויבי המדינה.
בג"צ התיר לממשלה להשתמש בצה"ל ככל העולה על רוחה, לרבות שבירת שביתות ודיכוי כל גוף פוליטי, המתנגד למפלגת השלטון! פסיקה זו של השופט ברק היוותה את הבסיס המשפטי לשימוש בצבא הגנה לישראל לשם גירוש יהודי חבל עזה וצפון השומרון ולהריסת יישוביהם.
פסיקה זו מהווה עד היום בסיס משפטי להרס כל יישוב ונטישת כל חבל ארץ.
כיוון שפעולות אלה חורגות ממטרות צה"ל, החוק משנת 1986 מעניק את הזכות המלאה לכל חייל שלא להשתתף בהן!
הטלת ביצוע פעולות כאלה על חיילים יכולה להיחשב כפקודה שברור וגלוי לחייל שהיא אינה חוקית ועל כן הוא לא יישא באחריות פלילית בגינה.
אך מה קרה בפועל? חיילים אשר סירבו להשתתף בעצירת האזרחים המפגינים או להשתתף בהרס גוש קטיף נשפטו ונכלאו ונענשו ושמם הוכפש בתקשורת השכם והערב. התנהגות זו של הצבא שהפך לפתע לכוח משטרה באמצעות פסק הדין שלתוכו השחיל ברק את שתי המילים "תכליות מדיניות", לא היתה חוקית.
החיילים המסרבים יכולים לתבוע את המדינה על הנזקים שנגרמו להם ופיצויים על ישיבתם בכלא, על בסיס ניתוח משפטי זה.
כאשר עתרה המועצה האזורית חוף עזה לבג"צ בטענה שחוק ההתנתקות סותר את חוקי היסוד של מדינת ישראל, קבע אהרון ברק כי "התכליות המדיניות הלאומיות והביטחוניות עליהן מבוססת תוכנית ההתנתקות הן כבדות משקל. הן נועדו להגשים מה שנראה לכנסת ולממשלה כצורך חברתי חיוני ומהותי שיש בו, אם אמנם יתממש, כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם של הישראלים המפונים".
כך ביטל השופט ברק גם את זכויות האדם של המתיישבים היהודים!
3 שנים קודם לביטול זכויות האדם של היהודים, אסר אהרון ברק גירוש של מחבלים משכם לעזה בתואנה ש: "מספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא-רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייתו של גבול מדיני". כלומר, זכויות האדם של הערבים גברו ואף ביטלו שיקולים בטחוניים!
לא כך כשמדובר בזכויות האדם של יהודים. זכויות האדם של היהודים התבטלו בקלי קלות לצורך עקירתם מבתיהם.
על הכנסת מוטלת עכשיו חובה מיידית לתקן את החוק המגדיר את תפקידו של צה"ל, על מנת לבטל את "החקיקה" הלא חוקית של אהרון ברק ולעקר את התוספת הלא חוקית שלא חוקקה בכנסת: "תכליות מדיניות".
צה"ל לא נועד לשום תכלית מדינית של פוליטיקאים ושופטים, כי אם אך ורק לתכלית צבאית, לצורך הגנה על המדינה ועל אזרחיה מפני האוייב!
**************
סימוכין:
חוות דעת משפטית: שימוש בחיילי צה"ל להריסת בתים או לפינוי אזרחים ישראלים בכוח מישוב ביהודה ושומרון – פקודה בלתי חוקית בעליל. מרשתי, "המטה להצלת העם והארץ", מילאה את ידי להעביר אליך חוות דעת משפטית זו בנוגע לחוקיות ואי-חוקיות פעילות צה"ל כנגד מתיישבים ישראלים ביהודה ושומרון.
1. חוק-יסוד: הצבא קובע כדלקמן: מהות צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה".
2. ייעוד צה"ל שנקבע על פי החוק ופקודות מטכ"ל הוא: "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה.".
3. "הקוד האתי של צה"ל", אשר עוגן בפקודות מטכ"ל, קבע את מטרות צה"ל וערכי היסוד שלו כדלקמן:
"מטרת צה"ל היא, להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה."
"ערכי היסוד – הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה – מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה".
4. הצבא מחייב כל צעיר להתגייס אליו בגיוס חובה. החייל מתגייס ל"צבאה של המדינה" על מנת "להגן על קיומה ועצמאותה של מדינת ישראל". השימוש בצה"ל למטרות פוליטיות ומתן הוראות לצה"ל לבצע פעולות שמהותן ומטרותיהן הן פוליטיות, הינו בלתי חוקי בעליל. בדיוק כשם שפקודה לחיילי צה"ל לתקוף את הכנסת או להרוס בתים בגבעתיים היא פקודה בלתי חוקית בעליל, באותה מידה הפקודה לחיילי צה"ל להרוס בתים של אזרחי ישראל ביהודה ושומרון היא פקודה בלתי חוקית בעליל.
5. בג"צ קבע כי ניתן להשתמש בצה"ל, מעבר להגנה על המדינה, אך ורק להשגת "יעדיה הבטחוניים לאומיים של מדינת ישראל". בג"צ 7455/05 – הפורום המשפטי למען א"י, "קבוצת המשפטנים תשס"ה" ואח' נ' ממשלת ישראל ואח': "בנוסף לכוחו של צה"ל לפעול להגנת המדינה, הוא רשאי לפעול גם להשגת יעדיה "הבטחוניים-לאומיים"." הוראות שניתנו על רקע פוליטי, ממניעים ולשם השגת מטרות פוליטיות ברורות, כמו הריסת מאחז או בית במקום כלשהו, אינן יכולות להיחשב "יעדיה הבטחוניים – לאומיים" של מדינת ישראל, ועל כן אין לצה"ל סמכות למלא אותן. מכאן שפקודות הניתנות לשם יישום הוראות אלה הן פקודות בלתי חוקיות בעליל.
6. לגבי הטענה הנשמעת ממפקדי צה"ל כי "צה"ל הוא הריבון ביהודה ושומרון", הרי זו טעות מוחלטת. בג"צ קבע פעמים רבות כי המפקד הצבאי אינו הריבון ביהודה ושומרון. "נקודת המוצא הינה, כי בהפעלת סמכויותיו אין המפקד הצבאי יורשו של השלטון שניגף. אין הוא הריבון באזור המוחזק". (בג"צ 1661/05 – המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה – אריאל שרון ואח').
וכן: "המפקד הצבאי אינו חופשי להגשים בשטח המוחזק על ידו בתפיסה לוחמתית כל פעולה שביסודה מונח שיקול ביטחוני. שיקול דעתו של המפקד הצבאי מוגבל על ידי המערכת הנורמטיבית שבמסגרתה הוא פועל, ושממנה הוא יונק את כוחו. אכן, המפקד הצבאי אינו הריבון בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית" (בג"צ 2056/04 – מועצת הכפר בית סוריק ואחרים נ' ממשלת ישראל ואח').
7.לגבי מצוות ישוב ארץ ישראל היא מצווה שבה מחויב כל יהודי, וחז"ל אומרים (תוספתא ע"ז פ"ד ה"ג) כי מצוה זו שקולה כנגד כל המצוות. פקודה לחייל יהודי לעבור על אחת ממצוות התורה, היא פקודה בלתי חוקית בעליל. כשם שחייל יהודי רשאי (ואף חייב) לסרב לפקודה לחלל שבת בכל מקרה שאינו פיקוח נפש (כפי שאמר הפצ"ר לשעבר, אלוף (מיל.) מנחם פינקלשטיין בכנס משפטנים), כך אין הוא רשאי למלא פקודה המהווה עבירה על מצוות ישוב ארץ ישראל, כגון הריסת בתים או גירוש יהודים.
8. ממשלת ישראל קבעה בהחלטתה מיום יז' תמוז התשנ"ד 26.6.94, כשאימצה את דו"ח ועדת שמגר בעניין הארועים במערת המכפלה, כי בכל הנוגע לאכיפת החוק והסדר באיו"ש: "בנהלים ייקבע, כי האחריות והסמכות לנקיטת הליכי חקיקה ומשפט לגבי מתיישבים יהודים וישראלים אחרים, היא של משטרת ישראל. לא יחול שינוי בהסדרים הקיימים בנושא זה לגבי התושבים האחרים באיו"ש." מכאן שאכיפת חוקי הבנייה ביהודה ושומרון, כמו בכל מקום במדינה, הינו תפקיד המשטרה ולא הצבא.
9. זאת ועוד – סעיף 53 באמנת האג הרביעית, בנוגע להגנת אזרחים במלחמה, אוסר על צבא לתפוס או לפגוע ברכוש פרטי של אזרחים. שימוש בצה"ל להריסת בתים ופגיעה ברכוש של אזרחים ישראלים מהווה הפרת הדין הבינלאומי, ועלול לחשוף כל חייל או מפקד המשתתפים בכך לסכנת העמדה לדין בכל מקום בעולם, בגין הפרת החוק הבינלאומי.
10. לא זו אף זו: הכנסת החילה בחוק (חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז – 2007), את הדין החל בישראל על אזרחי ישראל באיו"ש. חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 קובע הוראות וסדרי דין מפורשים לגבי צווי הריסת בתים, שחיילי צה"ל, ההורסים בתים של מתיישבים ישראלים באיו"ש, אינם עומדים באף לא אחד מהם.
11. בג"צ קבע לאחרונה, בעתירה מס' 7192/08 "המטה להצלת העם והארץ" נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו ואח', כי "בעיקרון, עקירתו של אדם ממקום מגוריו פוגעת בכבודו, בחרותו ובקניינו. דירתו של האדם אינו רק קורת גג לראשו, אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי". לפיכך, חיילי צה"ל המשתתפים בעקירת מתיישבים והריסת בתיהם, פוגעים אנושות בכבודם, בחירותם ובקניינם של המתיישבים באיו"ש, ויש להפסיק זאת לאלתר ולהעמיד לדין את האחראים על כך.
12. סעיף 125 לחוק השיפוט הצבאי קובע: "אין חובה לקיים פקודה בלתי חוקית לא ישא חייל באחריות פלילית לפי הסעיפים 123 ,122 ו-124, אם ברור וגלוי שהפקודה שניתנה לו היא לא חוקית." בית המשפט העליון פסק, כי חובה על כל חייל לסרב למלא פקודה בלתי חוקית בעליל.
13. ברור שעל כל חייל מוטלת החובה לא רק לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, אלא גם להתריע עליה בפני חבריו. "המטה להצלת העם והארץ" מתכוון להגן משפטית על כל החיילים המועמדים לדין בהקשר זה. יש לאפשר לחיילים לקבל ייעוץ משפטי ולהיות מיוצגים בדין המשמעתי על ידי עורכי דין, בכל מקרה שהם עומדים בפני עונש מאסר כלשהו.
14.על הרמטכ"ל להורות לקציני צה"ל להימנע מלתת כל פקודה המורה לחייל להשתתף בהריסת בתים של אזרחים ישראלים באיו"ש, ואם ניתנה פקודה כזו, על פי הדין אין למלאה. כמו כן יש להורות על העמדתם לדין של המפקדים והחיילים שהשתתפו בהריסת בתים, בעקירת מתיישבים ישראלים או בפגיעה ברכושם, בגין מילוי פקודות בלתי חוקיות בעליל, בניגוד למצוות התורה, לחוקי מדינת ישראל, לדין הבינלאומי ולפסיקות בית המשפט העליון במדינת ישראל.
בכבוד רב,
אביעד ויסולי, עו"ד
http://www.mentalpreparation.org/BRPortal/br/P102.jsp?arc=43539
ארוך וטרחני פוגע באתר. תקצר. תבקש מעורך האתר לפרסם מאמר.
הבעיה עם בית משפט אקטיביסטי היא שהוא מבטל את זכותו של העם להתוות את גורלו ותופעת הלוואי הבלתי נעימה של בית משפט אקטיביסטי כזה היא שהציבור חש שאין לו כל דרך להשפיע על המדיניות.
למרות מיטב מאמציהם של מעצבי דעת הקהל בישראל, לא ניתן יהיה להשתיק את הוויכוח ההולך ומתעצם נגד האקטיביזם השיפוטי. מעטות הן ההחלטות שתהיה להן השפעה גורלית יותר על דמותה של המדינה במהלך העשורים הבאים.
בית המשפט העליון בישראל פועל מבלי שקיבל לכך שום הסמכה מהכנסת כאילו אף פעולה של הרשויות אינה פוליטית מדי, שנויה במחלוקת מדי או זניחה מכדי לחמוק מהתערבותו הפעילה.
הוא חזק יותר מכל שלטון. הוא מאפיל בכוחו על המשטרה, על הרשות המחוקקת, וגם זו המבצעת.
הוא יכול במחי החלטה להזיז שר מכהונתו, ומפלגה מאפשרותה להתמודד.
את כוחו הבלתי רגיל ניכס לעצמו בג"צ בשל התיימרותו להציג עצמו כאילו הוא מעל לפוליטיקה.
שימו לב להבדל בין תפקידו של נשיא בית המשפט העליון בישראל לזה של עמיתו בארצות הברית בנוגע לסמכות לקבוע את הרכב חבר השופטים שידון בכל תיק.
בארצות הברית נידונים העניינים המגיעים לבית המשפט העליון בפני כל תשעת השופטים, אבל בישראל נידונים רוב העניינים בפני הרכב מצומצם הכולל שלושה או חמישה שופטים.
בניגוד לארה"ב, בישראל מוסמך נשיא בית המשפט העליון לקבוע אילו שופטים יטפלו בכל עניין וכך, למעשה, הוא יכול לקבוע את התוצאה שתתקבל בנושאים טעונים מבחינה אידיאולוגית. זו התנהגות מקוממת.
אם שופטי בית המשפט העליון נוהגים כפי שאנו רואים, כפוליטיקאים, יש להתייחס אליהם כאל פוליטיקאים ולכן האקטיביזם השיפוטי בישראל לא יוכל יותר להישאר בגדר נושא דיון אקדמי גרידא ואנו רואים שהדיון בנושא החל להגיע ביתר שאת לפורום הציבורי ולתקשורת הארצית.
יתד נאמן, העיתון היומי של הזרם החרדי הליטאי, פירסם על כך מאמר מערכת שהוקיע את ברק (הכוח המניע שמאחורי האקטיביזם הגובר של בית המשפט), כ"אויב מסוכן" הן ליהדות והן לדמוקרטיה:
תמה הדמוקרטיה, תם שלטון העם…ובג"צ מתיימר להחליט בשבילי ובשבילך מה מותר לנו לחשוב ועל מה מותר לנו להיאבק.
המסקנה היתה שברגע שהשופטים ייחשפו לביקורת ציבורית מרסנת, הם יאבדו את מעמדם…וכוחם יפחת בהתאם, שכן עמדותיהם האחידות של שופטי בג"צ שבחרו את עצמם בעצמם הוצגו כסכנה לאושיות הדמוקרטיה וכאיום על זכות האזרח לעצב את הארץ בה הוא חי. העיתונים החרדיים סיימו בקריאה למקד את המאבק ב"כוח הכוחות של השלטון החילוני, בית המשפט העליון".
הם קראו לנהל מערכה "חכמה" שתציג את הניסיון הלא-דמוקרטי, הלא-ישר והלא מתקבל על הדעת, של אדם בשם אהרן ברק לכפות על עם ישראל את דעותיו הרחוקות מדעות הרוב המכריע של האזרחים היהודיים בישראל ואמרו שיש להציג אותו בדמותו האמיתית, כסכנה לאושיות הדמוקרטיה הישראלית, כאיום על חירויות האזרח לבחור לעצמו את הדרך בה תנוהל ארצו, ליטול בכוח "הפיכה משפטית" את הסמכות שאינה שלו ולא ניתנה לו מעולם, משום שאיש לא בחר בו והוא לא הציג למבחן ציבורי אמיתי את רצונותיו השלטוניים.
בהמשך קבע הציבור החרדי ש"אהרן ברק הוא עובד מר"צ" ויצא בקריאה:
"תימנע רודנות הבג"צ וייבחרו שופטי בית המשפט העליון על ידי הציבור".
בתגובה יצא דן מרידור נגדם בביקורת מוגזמת ("מסע הסתה חמור וחסר תקדים בתולדות המדינה"), וראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז כי בית המשפט העליון הוא "אבן יסוד בחברה הישראלית, ולא ניתן לפגוע במוסד החשוב והמרכזי הזה".
העיתונות החרדית, מצידה, לא נסוגה מול הלחץ.
יתד נאמן, המשיך לפרסם כמעט מדי יום מאמרי מערכת שהצדיקו את עמדתו וחזרו על קריאתו לציבור להתייחס לברק כאל פוליטיקאי גרידא. עיתונים חרדיים אחרים הצטרפו גם הם למאבק. אך לבד מעיתונים אלה ומכמה פוליטיקאים חרדיים בולטים, לא נשמע כמעט אף קול שיגן על הדברים שנכתבו או אפילו על זכותם של העיתונים לאמרם.
אבל לאחר הפוגה של מספר שבועות שב הנושא ועלה.
הפעם היה זה עורך הדין דרור חוטר-ישי, יושב ראש לשכת עורכי הדין אז, שמצא עצמו בעין הסערה וגם הפעם הוצת הגפרור על ידי יתד נאמן, אשר פירסם ראיון ארוך עם חוטר-ישי שהתמקד בדעותיו על פעילותו של בית המשפט העליון.
מבלי לנקוב בשמו של ברק, האשים חוטר-ישי את בית המשפט בהתעסקות כה רבה בפעילויות לא-ראויות עד שאינו מספיק למלא את חובותיו הבסיסיות כבית משפט.
חוטר-ישי הבחין בין "צדק" ל"חוק", בטענה כי:
"בית משפט אסור לו לעשות צדק. בית משפט צריך לעשות רק משפט. הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לבית משפט, זה ששופט יהיה חופשי לעשות כל מה שבדעתו וכל מה שנראה לו לפי השקפת עולמו כנכון וצודק.
בית משפט צריך רק לעשות משפט ואת הגדרת המשפט קובע רק המחוקק.
הוא קובע את הנורמות המשפטיות ואם הוא קובע נורמות שאינן נראות בעיני העם, העם יכול להחליף אותו ולשנות את הרוב בבית המחוקקים.
את השופטים העם לא יכול להחליף והם ממונים לכל החיים ולכן תפקידם איננו לקבוע נורמות של מוסר".
עורך הדין חוטר-ישי – כמו העיתונים החרדיים – תקף כאן את בית המשפט מטעמים דמוקרטיים, בטענה שאם השופטים אינם נבחרים על ידי העם ולעם אין כל אפשרות לגרום להדחתם, אסור בשום אופן שתפקידם במדינה דמוקרטית יחרוג אל מעבר ליישום החוק כלשונו.
השימוש באמת מידה של "סבירות", לדידו של חוטר-ישי, הוא בדיוק חריגה מעין זו, הנוגסת בחופש הפעולה של נבחרי הציבור וכתוצאה מכך גם בדמוקרטיה עצמה:
"אתה מתחיל לבדוק את הסבירות ואת המידתיות, ואתה בעצם אומר 'אני המנהל', כי אתה שם את שיקול דעתך במקום שיקול הדעת של השלטון המפורט בחוק".
במקרים כאלה בית המשפט לא רק מחליף את שיקול הדעת של הממשלה בשלו, אלא שולל מהציבור את זכותו לשפוט את צעדי הממשלה בעצמו ובמצב כזה, קשה שלא להסכים עם דבריו של כותב מאמר המערכת ביתד נאמן, ש"תם שלטון העם".
ההסתייגות מאקטיביזם שיפוטי היא בשל המצב שנוצר בו בית המשפט העליון מבסס את הכרעותיו על אמות מידה של "סבירות", או על זכויות שהוא עצמו יוצר.
לא זו בלבד שפסיקות מסוג זה מסבכות את הרשות השופטת בהחלטות השייכות לזרועות אחרות של השלטון, אלא הן מונעות בפועל מן הציבור הרחב את היכולת להשפיע בנושא.
הבעיה עם בית משפט אקטיביסטי היא שהוא מבטל את זכותו של העם להתוות את גורלו.
כשהרשות השופטת כופה על העם ערכים שלא קיבלו גושפנקה מפורשת מהרשות המחוקקת וכופה את תפישת ה"סבירות" שלה על תפקודם של נבחרי הציבור, היא נוטלת מהעם את מושכות השלטון ותופעת הלוואי הבלתי נעימה של בית משפט אקטיביסטי כזה היא שהציבור חש שאין לו כל דרך להשפיע על המדיניות.
אזרחים המשתמשים בכל האמצעים הפוליטיים – בחירות, שדלנות, הפגנות וכולי – כדי לשכנע ממשלה לפעול בדרך זו או אחרת, יחושו באופן בלתי נמנע תסכול כאשר יגלו שפירות מאמציהם הושמו לאל על ידי רשות שופטת בלתי נבחרת, על סמך עקרונות שאינם מבוססים בחוק.
מאחר שגוף לא נבחר אינו יכול לייצג את ערכיו של עם, כפי שנבחרי ציבור יכולים, כל כפייה של ערכים הנקבעים על ידי בית המשפט על צעדים ממשלתיים, פוגעת מן הסתם באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיה – במיוחד בתרבות כה מגוונת ודינמית כמו זו שבישראל.
בטווח הארוך, האקטיביזם השיפוטי הורס את אמון הציבור בדמוקרטיה עד היסוד.
למרות מיטב מאמציהם של מעצבי דעת הקהל בישראל, לא ניתן יהיה להשתיק את הוויכוח ההולך ומתעצם נגד האקטיביזם השיפוטי.
כל עוד ידבק בית המשפט בגישתם האקטיביסטית של אהרון ברק ובייניש, הוא ימשיך לפגוע בנקודות רגישות אצל חלק ניכר מהציבור הישראלי וקריאות תיגר כמו זו של חוטר-ישי יישמעו ברמה ללא הפסק.
הבחירה הניצבת בפני הנהגתה הפוליטית והמשפטית של מדינת ישראל היא או לעודד את הדיון, כיאה לדמוקרטיה, או לחסום אותו מתוך זלזול בחופש ביטוי אמיתי ולהמשיך לחבל במאמצים לשנות את המצב.
אם תלך ישראל בדרך השניה, היא תמצא את שלטון העם מעורער על ידי רשות שופטת בעלת נטייה לכפות את תפישת העולם שלה על אוכלוסייה שאינה רוצה בה.
רע בהרבה יהיה הניכור הגובר בקרב אותם מגזרים בחברה הישראלית – חתך רחב באוכלוסייה שאינו מוגבל לקוראי יתד נאמן – שימצאו עצמם מתנגדים לשיקול הדעת של בית המשפט, אך נתקלים בהשתלחות מוסרית ומשפטית שוצפת כל אימת שהם מביעים את דעתם.
מדינת ישראל הגיעה לשלב שבו אינה יכולה עוד להרשות לעצמה להשתיק את הוויכוח בשאלת האקטיביזם השיפוטי.
סוף-סוף נפתח הדיון בנושא ואנו מצויים כעת על פרשת דרכים, שבה חובה עלינו להחליט אם הערכים העומדים בבסיס חוקי המדינה ימשיכו להיקבע על ידי קבוצה קטנה של שופטים לא נבחרים, או שמא שאלות חיוניות מעין אלה יוחזרו לליבון בפורום הציבורי.
מעטות הן ההחלטות שתהיה להן השפעה גורלית יותר על דמותה של המדינה במהלך העשורים הבאים.
סימוכין:
1. מינוי שופטים – הפתרון למשבר העליון
http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/minuy.htm
2.אקטיביזם שיפוטי והדיון שאיננו
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/tchelet/gordon2.htm
ארוך וטרחני ומשעמם. פוגע באתר. תקצר, אפילו כותרת ארוכה וטרחנית "למרות מיטב מאמציהם, לא ניתן להשתיק" דחילק. תקצר ואם תכתוב פשוט מאמצע: לא ניתן להשתיק וזהו. גם תקצר גם יקראו. משוגע מי שקורא טוקבק ארוך כל כך
פרופ' דיסקין מגדיר את שופטי העליון כ"בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, וככזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם. לדבריו על המחוקק לשנות זאת".
באשר לטענה המופרכת שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה: אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.
פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית מאשים את הליכוד על שהוא מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
בביקורתו הוא קובע שאין זה ראוי שכך יהיה. בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.
הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".
פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.
היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.
יש לפורר את שלטון החונטה האוליגרכית הזו ולהשיב את מערכת המשפט לידינו.
לשם כך על הכנסת לחוקק חוק שיקבע שאך ורק הממשלה היא זו שבוחרת שופטים כפי שעושים בכל העולם הדמוקרטי ולא הם בוחרים את עצמם באמצעות ועדה בה הם שולטים בעקיפין, ורק לאחר שייערך להם שימוע עומק בכנסת.
ערבי יוכל לשמש בתפקיד אך ורק אם שירת בצה"ל והוא מוכן לעמוד דום למשמע ההמנון היהודי – התקווה – ומבין ומקבל שזו מדינה יהודית. ח"כ יריב לוין מהליכוד מציע שהחוק יקבע שנשיא בית המשפט העליון ייבחר ע"י הכנסת. לדבריו "דרך זו תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת".
ואשר לטענה המופרכת שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה: אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
עד היום מתקיימת תופעה שממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה ולא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
ולמה ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט מדינה ו…כל דבר אחר? מפני שהליכוד הוא מפלגה שנשלטת בידי רדיקלים סמולנים אשכנזים מיישובים של 2-3 העשירונים העליונים ואילו הבוחרים הם בדיוק ההפך. הליכוד הוא הונאה אחת גדולה. לא ברור למה ממשיכים להצביע למפלגה הזו.
סימוכין:
1.האקדמאים / אברהם פריד
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44534-00.html
מסתבר שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה שופטים בוחרים שופטים לבית המשפט העליון. בארה"ב, צרפת, אנגליה, קנדה, אוסטריה, אוסטרליה, יפן, ניו זילנד, דרום אפריקה, שבדיה, אירלנד, ליטא וצ'כיה – בוחרת המערכת הפוליטית את נשיא בית המשפט העליון ובדר"כ גם את הרכב השופטים בו.
ובישראל? בישראל, השופטים בוחרים את השופטים!
http://www.myisrael.org.il/action/1211
חוק כבוד האדם לא מגן על יהודים ומדינתם. ההיפך. ראשי הכנסיה הנקראת בג״צ משתמשים בו כמו בגלגל העינויים של האינקוויזיציה. חוק כבוד האדם (הערבי והמסתנן) וכבודו (של המחבל) – לא שומר על זכויות האדם אלא משמש מכשיר אינקוויזיציה לחיסול הזכויות למדינה יהודית לעם ישראל. זה השימוש היחיד שלו.
מפני שמהות הדמוקרטיה היא שלטון הרוב.
צריך לטפל בחומרי הלימוד בפקולטות למשפטים בישראל. כל נשטפי המוח בכורח שם, משננים את הספרים ושטיפות המוח של שודד הים המשפטי והדיקטטור, שעבר על החוק יותר מכל אדם אחר – כהגדרת פרופ' פוזנר את אהרון ברק ומעשיו. לומדים רק את הספרים שלו.
במדינות דמוקרטיות שלטון החוק פרושו שכל אחד במדינה,כולל זרועות השלטון, כפוף לחוק.
במדינת ישראל פרושו של מושג זה הוא שלטון השמאל הקיצוני שלא נבחר ע"י הציבור.
מוקדי הכח הנשלטים ע"י החבורה האנטישמית הזו אינם כפופים לחוק.
לצערי נתניהו יחד עם כחלון אינם נלחמים בתופעה זו ואפילו משתפים פעולה עם כוחות הרשע.
יש אנשים תמימים החושבים שמערכת המשפט בארץ פועלת לטובת העם.
גם בבריה"מ היו הרבה אנשים תמימים שהאמינו שסטלין פועל לטובת העם. בדרך כלל הם התפכחו לאחר שנשלחו לגולאג.
מי שנחשד בימניות יסונן בראיונות ובמבחנים ואם תתגלה ימניותו רק בהמשך הוא יסונן ע"י ועדת השתיים.
כך במשך עשרות שנים ואין פוצה פה ומצפצף…
שהרי אמר אדוננו ברק "ישנו הציבור הנאור וישנו ההמון הפשוט. מעגל השיפוט מרחביה.
ותיקי מאפיית רחביה וקשישיה מנהלים את מערכת המשפט לפי ראות עיניהם, משכפלים את עצמם, כופים את השקפתם…
הגיעה עת ניעור!!!
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
אהרון ברק כונה בפי שופט עליון בארה"ב "שודד ים משפטי" או בלשון אחרת פאשיסט שהתעלם מהפרדת הרשויות בדמוקרטיה המערבית, שהשתלט על שתי הרשויות המחוקקת והמבצעת.
ההשתלטות נעשתה בעורמה רבה דרך "מהפכה חוקתית" שקרית ודמיונית שהומצאה ע"י ברק ויושמה באופן לא חוקי וכן בביסוס שילטונם של יועצים משפטיים בכל הרשויות, הכפופים למעשה לבית המשפט העליון ולגחמותיו.
גם מהלך זה נעשה באופן לא חוקי וכגחמה של ברק. אהרון ברק הרס את מערכת המשפט בישראל וביטל כל סיכוי לצפות את תוצאות ההליך המשפטי וביטל כל יסוד לוודאות במשפט.
תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
בין בוגרי התוכנית:
1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות
2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה
בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.
הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.
רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.
לא פעם קורה שגם העו"ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל"משפחת הקרן" ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ"י האג'נדה החדשה לישראל.
אגב, המושג "משפחת הקרן" לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה "משפחת הקרן".
***
כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html
דינה היא המוצר המושלם של אהרון ברק. היא מאמינה בצדקת דרכה היא שיכורה מכח וכל מי שחושב אחרת נוא סוג של איש מערות אדם קדמון שתפקידה הוא " לתקן" את צורת החשיבה השונה מישלה.
היא לא רואה את הפסול במעשיה וכאן הסכנה שתוביל למשטרת מחשבות שכבר מתרחשת כאן.