לא מר ביידן, אסור לעולם לסמוך על איראן

חזרה אמריקנית לאשליה לפיה ניתן לסמוך על איראן כישות הגיונית ואמינה תהיה טעות אדירה, ורק תערער עוד יותר את היציבות האזורית והעולמית

משטר שדוגל בבידוד אידיאולוגי ודתי | עלי ח׳אמנאי וג׳ו ביידן (קרדיט: ויקיפדיה, דף הפייסבוק של ג׳ו ביידן)

פרופ' ספירידון ליצאס הוא חוקר יחסים בינלאומיים באוניברסיטת סלוניקי. הטור התפרסם במסגרת סדרת ׳מבט מבס”א׳ מבית מרכז בגין סאדאת, אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.


עבור אלו ברחבי העולם שחשו לֵאוּת מן הגישה הבומבסטית של דונלד טראמפ לסוגיות בינלאומיות, מהלכי הממשל האמריקני החדש – כמו חזרה להסכם האקלים, חידוש הברית הטרנס-אטלנטית ומעבר לרטוריקה כמעט חסרת אידאולוגיה – היוו הקלה גדולה. במהלך כהונתו בבית הלבן, טראמפ התנהל לרוב בגישה ובסגנון לא-קונבנציונליים, הן בענייני פנים והן בענייני חוץ, צעד שהיה שינוי משמעותי מקודמיו בתפקיד.

אך התקווה אותה מנסה לשדר הממשל החדש לא הגיעה בינתיים למזרח התיכון, בו הנשיא ביידן שואף לחזור לגישה בה נקט ברק אובמה, גישה שהניבה תוצאות שליליות גם מבחינת אנשי האזור וגם מבחינת האינטרסים האמריקניים והמערביים. היה זה בתקופת הנשיא אובמה כאשר ביצעה רוסיה קאמבק ענק למזרח התיכון וסין חדרה לאגן הים התיכון כדי לקדם את מדיניות ״הכוח הרך״ שלה. אמנם טראמפ לא עשה דבר כדי לשנות משהו מאלה, אך הוא כן חיזק את היחסים בין ישראל לבין מדינות ערביות כמו איחוד האמירויות ועודד אותן להגיע להסכמות חשובות.

במשך תקופה ארוכה מאוד, תפסו בכירים אמריקנים את המזרח התיכון כחידה ולא כאזור שיש להתייחס אליו בזהירות רבה בשל מיקומו החשוב במאזן העולמי. וושינגטון נראתה כחסרת רצון אמיתי להתנהל באופן אקטיבי מול איראן למשל, ובעיקר בכל הקשור לתוכנית הגרעין שלה. ארה"ב אפשרה למעשה לטהרן להמשיך בשאיפותיה הגרעיניות בכך שצמצמה או ביטלה כליל את הלחץ הכלכלי עליה, כביכול מתוך אמונה כי איראן תשקול בתמורה לשנות את דרכיה הפנימיות ואת יחסיה עם המערב.

התפיסה המערבית הזו היא האשליה הגדולה ביותר של הפוליטיקה הבינלאומית במאה ה-21. גם אם איראן אכן תבצע רפורמה כלשהי, היא לא תהיה בתגובה למצוקה כלכלית או חברתית אלא מתוך חוסר היכולת של המשטר להפוך את המדינה למודרנית יותר. משטר האייתוללות פשוט אינו תואם לעידן החיים המודרניים בראש ובראשונה משום שהוא נובע מתוך מערכת של קיצוניות מובנית ושיטתית. במילים אחרות, המשטר האיראני כיום מרגיש בנוח עם הבידוד האידיאולוגי והדתי שלו משאר העולם. תוקפנות כלפי המדינות השכנות היא מצב שבשגרה עבור טהרן, ולא תוצר של משבר כלכלי הנגרם בשל סנקציות מערביות.

כאשר לוקחים את כל זאת בחשבון יש לשאול את השאלה – עד כמה כדאי לאפשר למדינה כמו איראן להיכנס למועדון הגרעין? המחשבה לפיה התפתחות כזו תהפוך את איראן לפתע למדינה אחראית היא לא יותר ממשאלת לב מופרכת. אסור בשום אופן להפקיד נשק גרעיני בידיו של משטר שמקדם באופן רשמי מדיניות אסטרטגית של מהפכה. מטרת ״הסהר השיעי״ אותו שואפת איראן להקים היא לחזק את השפעתה במזרח התיכון ומעבר לו, ובאופן מכוון לשבור כל סטטוס-קוו אחר באזור.

נסיונות לחזור להסכם הגרעין | מעמד הכרזת הסכם הגרעין עם איראן ב-14 ביולי 2015 (קרדיט: Iran Talks, ויקיפדיה)

מדיניות איראנית נוספת שמטרתה לערער את היציבות באזור מתמקדת בדחיקת האינטרסים הלאומיים של מדינות המפרץ ובעיקר של איחוד האמירויות, הרבה מעבר למצב שגרתי של עוינות בין מדינות החולקות גבולות ימיים משותפים. איחוד האמירויות עשויה להיות המרכיב המרכזי שישנה לטובה את המזרח התיכון והעולם הערבי כולו. ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה שעשתה והגיעה לשיאה עם שיגור חללית למאדים, הסובלנות הדתית והתרבותית והמאמצים לצמצם את התלות בתעשיית הנפט הפכו את האמירויות למודל לחיקוי של צמיחה עבור מדינות ערב. חתימתה על הסכמי אברהם עם ישראל ופיתוח שותפות אסטרטגית עם יוון סוללת את הדרך לשינוי יסודי במזרח התיכון.

בנוסף לכל אלה, ודאי שאסור להפקיד נשק גרעיני בידי משטר כמו זה האיראני, עבורו אנטי-אמריקניזם ואנטי-ישראליות הם חלקים כה מרכזיים בתפיסת העולם. רק לאחרונה אישר למשל בית הנבחרים בטהרן חוקים שמטרתם לפגוע בנוכחות באמריקנית במזרח התיכון ובעצם קיומה של מדינת ישראל.

מדיניות של הרתעה גרעינית הצליחה למדי במהלך עידן המלחמה הקרה מכיוון ששתי המעצמות דאז, במיוחד לאחר קידום תהליך הדטאנט, התמקדו בחיזוק השליטה באזורי ההשפעה שלהן. כיום הודו ופקיסטן נעולות במצב הרתעה הדדית ומתמשכת, בעיקר בשל קרבתן הגיאוגרפית שהופכת עימות גרעיני לתוצאה מאוד לא רצויה עבור שני הצדדים.

אך יהיה זה קשה מאוד להרתיע מדינה גרעינית שלא מעוניינת להיות מורתעת, ובמיוחד מדינה הרואה בעצמה זכאית להתנהל כהגמון אזורי ודתי באחד האזורים הפחות יציבים של העולם. חזרה אמריקנית לתפיסה לפיה ניתן לסמוך על איראן כישות הגיונית ואמינה תהיה טעות אדירה, לפחות כל עוד האייתוללות לא יוכיחו כי הם זונחים את סדר היום המסוכן והפזיז שלהם.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. זהו חלק מאשליה גדולה יותר שגורמת לרוב הנזק במאה האחרונה וממשיכה גם לפני: האשליה שאפשר לסמוך על טוב ליבם ואכפתיותם של אנשים.
    אני לא אומר שאין אלטרואיסטים נדיבים וטובי לב בעולם. אני אומר שיש גם חארות אגואיסטיות ומושחתות ואתה לא יכול להיות בטוח שלא תפגוש כאלה.
    אולי אדם פרטי יכול להרשות לעצמו את ההימור הזה אבל מדינה???

    זו הסיבה לכל הכשלונות:
    -העמדתם שומרי סף חזקים ונטולי ביקורת? יגיעו לשם גם מושחתים ונחשו מה הם יעשו עם הכח הזה.
    -בניתם כלכלה ללא אינטרס להשקיע(כלומר ללא רווח)? קיבלתם אזרחים רבים שלא משקיעים ומבזבזים לכולם תקציבים.
    -ניסיתם ליצור רגולציה? מתישהוא יבוא רגולטור שלא יהיה לו אכפת מספיק להשקיע את העבודה הקולוסאלית הנחוצה ויבצע החלטה גרועה.
    -רציתם להושיט יד חברתית לאויבים(מהיטלר וויטנאם דרך אוסלו ועד איראן אם לציין כמה דוגמאות)? תגלו איך הרוע יכול לנצל את זה נגדכם.
    -החלטתם להגן על אנשים ממחיר טעויותיהם ולתת להם זכויות רחבות ללא תנאים? תמצאו עצמכם עם קבוצות אוכלוסיה שמסתפקות בזה ולא דואגות להחזיר לאלה שמשלמים על זה.
    וכך הלאה…

    פוליטיקאי טוב צריך לדעת שתפקידו לייצר אינטרסים להתנהלות התואמת את ערכיו. לא להסתמך על כח הדחיפה של הערכים בלבד ולספק אינטרסים.

    1. לא תמיד מדובר על חארות, לפעמים זה פשוט אנשים שמאמינים בערכים שונים.

  2. "הקם להרגך השכם להרגו".

    על ישראל להשמיד עם גרעין טקטי תוך שניות ספורות את טהרן, על כל המטורפים שבה.

    כך מתבקש מדין הגנה עצמית ומדין צדק, שהרי האיראנים הודיעו ומודיעים השכם והערב שמטרתם היא השמדת ישראל.

    העולם יקבל זאת בהבנה, כמו אחרי מלחמת ששת הימים, שאף על פי שפתחנו בה, ברור היה לכולם שעשינו זאת כהגנה עצמית.

    העולם גם מכבד חזקים. נקודה.

  3. כנראה שלא קיבלת את התזכיר , אסור לדמוך על ביידן ואין טעם בכלל לדבר איתו , הוא בכלל לא יודע מה קורה , הוא רק פרונט, ואיננו על ההגה.