להיות ביביסט

נתניהו הביא את ישראל להישגים חסרי תקדים ובדרך יצא למלחמה בהגמוניה המפא"יניקית. השנאה היוקדת לביביסטים אומרת דבר אחד: הם מ-פ-ח-ד-י-ם

אולי הבוחרים הריאליים בתולדות המדינה, הביביסטים (צילום: מרק ניימן)

בוחרי הימין הוותיקים פגשו לראשונה את בנימין נתניהו בשנות השמונים העליזות. הוא היה שגריר ישראל באו״ם והופעותיו היו לשם דבר. עבור הציבור הישראלי של אותם ימים, הוא היה אחיו של הגיבור הנערץ יוני נתניהו שפיקד על הכוח במבצע אנטבה ונהרג במהלכו. החיבור של נאומי נתניהו באו״ם, עם הרקע ההרואי של אחיו, יצר סביבו הילה מהשנייה הראשונה.

באותה תקופה נתניהו כיהן בתפקיד ממלכתי כשגריר ישראל באו״ם ועדיין לא היה ברור לאיזה צד פוליטי הוא שייך. זו היתה ככל הנראה התקופה הראשונה והאחרונה בחייו בה נהנה מסיקור הוגן.

כאשר חזר ארצה, הצטרף לליכוד והיה אאוטסיידר מיומו הראשון. מצד אחד כוכב שמאפיל על יריביו הפוליטיים, כריזמה שופעת, אנגלית משובחת, רקע אקדמי מרשים, נואם בחסד, בוגר סיירת מטכ״ל ואח של גיבור ישראל. מצד שני, אמריקאי מידי עבור ישראל. הקדים את זמנו בדור אחד לפחות. היה קשה להבין האם יש עומק אידיאולוגי או שאלה רק נאומים מליציים ושפת גוף מיומנת שנועדו לבנות את תדמיתו הפוליטית.

נתניהו היה פופולארי בקרב קהלי הימין מיומו הראשון בפוליטיקה הישראלית ועדיין זו הייתה מערכת יחסים שכללה הרבה עליות ומורדות ורק במהלך העשור האחרון, התחילו בוחריו ומתנגדיו להבין מי הוא בנימין נתניהו ומה כל כך שונה ומיוחד בו ביחס לכל מנהיגי הימין והשמאל האחרים.

לפני כולם

אחד הדברים המרכזיים שרוב מוחלט של בוחריו ומתנגדיו החמיצו ביחס לנתניהו, זו ההבנה שבניגוד לכל הפוליטיקאים שקדמו לו, לנתניהו יש אסטרטגיה מסודרת שהוא מוציא אותה לפועל. אסטרטגיה שמעולם לא הייתה קיימת אצל בגין, שמיר, שרון ומנהיגי ימין אחרים.

הם כולם רצו לעשות טוב, להביא שלום, להיטיב עם העם ולשמור על הביטחון אבל זו לא אסטרטגיה. זו מעולם לא הייתה אסטרטגיה. אלה היו רצונות כלליים שאותם ניסו להוציא לפועל בדרך כזו או אחרת, בצורה כמעט רנדומלית.

ולכן הם ניווטו את דרכם על פי גלי המציאות ומתוך רצון להימנע מתנודות חזקות מידי. כך בגין החזיר את כל סיני אבל השאיר את מדינת ישראל עם עזה, איבד שליטה על הכלכלה והתגלגל לאינפלציה הרסנית ונגרר למלחמה ארוכה מידי בלבנון שהביאה עליו את קיצו הפוליטי.

כך גם שמיר שניהל את מדינת ישראל מתוך בונקר הגנתי שנועד למנוע הקמת מדינה ערבית אבל לא הציב שום אלטרנטיבה. הוא עמד מול בוש ובייקר אבל בנה חומה סביב השער. הוא מעולם לא יצא לשחק במגרשים אחרים, לרקום מהלכים ולנווט את מדינת ישראל למקום שהיא לא הייתה בו לפניו. העיקר עבורו היה לשמר את הקיים ביהודה ושומרון אבל ללא שום חזון ומעוף פוליטיים.

כך גם שרון שהתחיל כמר ביטחון ובונה ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה, וסיים בהרס של ההתיישבות היהודית בעזה עם הרס קל בשומרון כאומר, גם שם אני מתכוון להרוס, וכל זה בניגוד מוחלט למהות פעילותו הפוליטית במשך כל חייו, ובעקבות פורום החווה המפוקפק שעל פי הפרסומים השונים, קידם את המהלך כדי להימנע מחקירות פליליות בעקבות האי היווני ופרשיות שחיתות נוספות.

לשמאל לעומת זאת הייתה אסטרטגיה ברורה מאוד מאז תחילת שנות התשעים, זו הייתה אסטרטגיה ששיקפה את השתלטות השמאל הרדיקלי על השמאל הציוני אבל עדיין, האסטרטגיה והתוכניות היו ברורים מאוד. שלום תמורת שטחים. הקמת מדינה ערבית ביהודה, שומרון וחבל עזה, לבנות גשר יבשתי שיחבר בין שני חלקי המדינה, ומשם להפוך להיות מרכז כלכלי גיאו-פוליטי שיחיה בשלום ובאושר עם הערבים, בעתיד וורוד ומאושר.

הימין היה בעיקר מתגונן, אפולוגטי, מבולבל וחסר מנהיגות עם חזון. היעדר אסטרטגיה ברורה ותוכנית פעולה שנגזרת ממנה, הובילו את מנהיגי הימין לאובדן דרך ערכי. דור ״נסיכי״ הליכוד דגל בדרך שונה אבל זה היה בעיקר ברמה ההצהרתית.

בפועל, כמו מנחם בגין, הם היו חלק מדור העבדים של הליכוד והימין, אלה שגדלו בצילה המאיים והמשתק של מפא״י ההיסטורית, בצילם של מסעות רצח האופי שביצע השלטון המפא״יניקי בהוריהם. האידיאולוגיה הייתה כמו פוסטר חסר משמעות. בפועל הם הזכירו חיות קרקס מאולפות ומבוהלות כל אימת שהופיע המאמן עם השוט.

הם מעולם לא הציגו אסטרטגיה סדורה שחרגה מגבולות השיח שנקבע על ידי השמאל. הם תמיד היי חלשים מידי, מנומסים מידי, פחדנים מידי.

בשלבי שלטונו הראשונים, בהיבט האסטרטגי, נתניהו לא היה נראה שונה מהם באופן מהותי.

נתניהו תמיד הסביר את דרכו בצורה הפשוטה ביותר שיכל, באמצעות מסרים פשוטים וקליטים. בכך לא היה הבדל גדול בינו לבין מנהיגי ליכוד אחרים.

ציבור בוחריו אומנם נתן בו אמון כמעט לאורך כל הדרך מאז יומו הראשון כמנהיג הליכוד, אבל לא באמת הבין את ההבדל בין ״שלום וביטחון״ של נתניהו ו ״שלום וביטחון״ של כל מנהיג אחר.

השינוי הגדול הגיע לאחר עלייתו של ברק אובאמה לשלטון. בינואר 2009 הושבע ברק אובאמה לנשיא ארה״ב. במרץ 2009 נבחר נתניהו לראשות ממשלת ישראל. ביוני 2009 נשא נתניהו את נאום בר אילן והדהים את הימין בישראל כאשר תמך בהקמת מדינה ערבית ביהודה ושומרון.

עבור אנשי ימין רבים, נאום בר אילן היה קו שבר ביחסי הבוחר-נבחר שהיו לו עם נתניהו. חשוב לזכור שנאום בר אילן הגיע פחות משש שנים לאחר שאריק שרון נשא את נאומו בכנס הרצליה שם הצהיר על כוונתו לבצע את תוכנית ההתנתקות. היו לימין את כל הסיבות לקחת את נתניהו ברצינות ולחשוש שהוא עומד לממש את הצהרותיו. מעטים התפנו לשים לב לסייגים שקבע נתניהו בנאומו.

רבות נכתב נגד נתניהו באותה תקופה. סכנת המדינה הערבית-פלסטינית נראתה מוחשית מתמיד ולרבים היה ברור שנתניהו איננו ״ימין אמיתי״. נאום בר אילן סיפק לאנשי ה ״ימין האמיתי״ תחמושת כבדה לפרק זמן ארוך. ההליכה עם אהוד ברק, הדחייה של בנט שנתפס בטעות אז כמבשר הימין החדש, רק הוסיפו שמן למדורת ההתנגדות לנתניהו.

היה משהו ממכר בהתנגדות לנתניהו. ההתנגדות למהלכיו והכתיבה נגדו יצרו ברית בלתי כתובה בין אידיאולוגים ימניים ואנשי שמאל שתעבו את נתניהו. היה משהו שהימין והשמאל יכלו להסכים עליו וללעוג ביחד לתומכיו ה ״עיוורים״ בליכוד. כך יכלו תומכיו בעת ובעונה אחת ליהנות מכל העולמות. גם לצחצח את מצפונם האידיאולוגי בהיותם ״ימין אמיתי״ וגם להיות בני ברית של ה ״נאורים״.

בשלב כלשהו, התמונה החלה להתבהר ולרבים מאנשי ה ״ימין האמיתי״ נפל האסימון וחלחלה ההבנה שנתניהו מוציא לפועל אסטרטגיה מסודרת. עברו שנים, ולמרות הבטחת אובאמה בזמן כניסתו לתפקיד, שבתוך שנה וחצי תקום מדינה ערבית-פלסטינית, ולמרות נאום בר-אילן, דבר מאלה לא התרחש. אומנם הייתה הקפאה חלקית, אם כי ההתיישבות ביו״ש המשיכה לצמוח, אבל לא הייתה שום התקדמות לקראת מדינה ערבית.

זה היה סימן ראשון משמעותי מאוד. ואז החלו להסתדר חלקים נוספים בתוך הפאזל. המאבק המתמשך נגד איראן ומערכת היחסים עם פוטין שאפשרה לישראל להמשיך לפעול נגד איראן בתוך סוריה, צונאמי מדיני אבל הפוך מזה שחזה ברק, עם מדינות רבות שעד לאותו הזמן לא היו בקשרים ישראל זו שהיו בקשרים משניים אבל ללא תוכן משמעותי. למרות התחזיות האפוקליפטיות של השמאל, התרחשה פריחה בלתי נתפסת במערכת יחסי החוץ של ישראל, פריחה כלכלית ושקט בטחוני שכמוהו לא היה לפני.

היה ברור שנתניהו מציב אלטרנטיבה לשמאל שלא הפסיק לאיים שאם לא תקום מדינה ערבית ביו״ש, השמים יפלו על מדינת ישראל.

קשה היה שלא להבחין במתרחש, לא רק לימין אלא גם לשמאל. גם להם היה ברור שנתניהו מוביל את המדינה היהודית לניצחון מוחץ על המדינה הישראלית שדמיינו בעיני רוחם. מדינה קטנה, נטולת יהדות, לצידה מדינה ערבית ביהודה ושומרון ועוד אחת בעזה.

השנאה הוולקנית שלהם לנתניהו, עלתה לדרגות רתיחה מבהילות. בשלב הזה היה ברור לרבים מאלה שישבו על הגדרה אידאולוגית שלא ניתן להמשיך להחזיק את החבל בשני קצותיו וחייבים לבחור צד. הצד של נתניהו או הצד של השמאל. אי אפשר היה להמשיך לשבת על הגדר כימין אידיאולוגי ששותף לשמאל בתיעובו את נתניהו. לא היה בזה שום הגיון ולא צדק. הימין היה חייב להגן על נתניהו ולאפשר לו להמשיך להוציא לפועל את מה שנראה כמו אסטרטגית ימין מסודרת.

כך הפכנו לביביסטים.

אלה היו הימים שבהם הבינו רבים מתומכי הימין שנתניהו הוא המנהיג שהימין רצה מאז ומעולם. אסטרטג, מתוחכם, אמיץ, נועז, מקורי, חכם בצורה יוצאת דופן והחשוב ביותר, מוביל את מדינת ישראל למהפכה כלכלית, מדינית וצבאית שלא ניתן היה לדמיין אותה קודם לכן.

מעולם לא דובר על שלמות. אף אחד לא חשב שנתניהו חף משגיאות. נעשו שגיאות קריטיות בתחום המשילות. חלקן נבעו מקונסטלציה פוליטית מורכבת שלא איפשרה מהפכות וחלקן נבעו ממלכתיותו של נתניהו ומרצונו הכן להגן על מערכות שהיו מקודשות בעיניו.

שני המחנות הפוליטיים זיהו את נתניהו בצורה נכונה. שניהם הבינו מה הוא עושה, ומאותה סיבה שתומכי הימין החלו להפוך לביביסטים, החלו תומכי השמאל לפתח פסיכוזה של שנאה למי שאיים על השקפת עולמם יותר מכל מנהיג ימין אחר בעבר.

הרדיפה המשפטית החולנית, ההפגנות הפרועות, מיצגי ה ״אומנות״ הוולגריים, הקריאות לרצח נתניהו, האיומים, ההסתה, מסע רצח האופי שניהלה התקשורת, הבהירו לימין שהשמאל מבין היטב את מה שהם מבינים, ומשם להט השנאה.

נתניהו הוכיח להם דרך עשייתו, שיש לימין דרך אידיאולוגית שמוכיחה את עצמה מכל בחינה אפשרית.

ככל שהישגיו של נתניהו התגברו – דרך הסכמי אברהם ההיסטוריים שהוכיחו כמה תחזיות השמאל היו שקריות ומוטעות, ההכרה האמריקאית ברמת הגולן, הקשרים האסטרטגים עם רוסיה, הודו, מדינות אפריקה, מדינות מזרח אירופה, ועד לשיא המדהים של ניצחון מגפת הקורונה הרבה לפני כל מדינה אחרת בעולם – כך התגבר טירוף השנאה של השמאל.

ככל שנתניהו הצליח יותר, השמאל שנא אותו יותר. המלחמה נגד נתניהו הפכה להיות מלחמת גוג ומגוג של כל מערכות השמאל בתקשורת, במערכת הביטחון, במערכת המשפט, באקדמיה ובמערכת הפוליטית.

המערכה נגד נתניהו הייתה למערכה נגד כל מה ומי שנתניהו ייצג ומלבד התנקשות בחייו, הכל היה כשר בניסיון לשבור אותו ואת קהל בוחריו.

במהלכה של המערכה הכבדה הזו שניטשה בשנים האחרונות, נוצר בלוק עצום בתוך הציבור הישראלי, שמורכב ברובו הגדול מבני עדות המזרח המסורתיים, מהחרדים האשכנזים והספרדים, וימין חילוני עירוני.

כל אלה יצרו בונקר של תמיכה שלא נשבר ולא נכנע לאורך כל הדרך למרות מתקפות בלתי פוסקות של התקשורת ומנהיגי ציבור, נגד בוחריו של נתניהו.

כמובן שקל הרבה יותר היה להיות אנטי – ביבי. שם הייתה מדורת השבט, שם היו ה "אנשים הנכונים״, שם היו ״שומרי הסף״, שם היה כל הממסד הישראלי, כמעט ללא יוצאים מן הכלל.

אבל בחירות קלות הן לא כוס התה של הביביסטים. אלה שלא עמדו בלחץ, קרסו. בדיוק כפי שקרה לחלק מאנשי הציונות הדתית שלא יכלו יותר לשאת את הלחץ וברחו למחוזות אוטופיים שחיברו אותם מהקצה השני, לשמאל הרדיקלי ולאחים המוסלמים.

עבור הביביסטים, להיות ביביסט, הייתה בחירה במשרה מלאה.

להיות ביביסט זה לשלם בכאב ובמיתוג שלילי קבוע.

להיות ביביסט זה להיות חשוף למתקפות בלי פוסקות של התקשורת.

להיות ביביסט זה להיות במצב מגננה קבוע.

להיות ביביסט זה להיות בצד שפייסבוק חוסמים.

להיות ביביסט זה להיות חלק מה ״פרימטיבים״, ה״בוטים״, ה״חארות״.

להיות ביביסט זה להיות ה ״אויב״ של כל מוקדי הכוח בישראל.

להיות ביביסט זה להיות בצד הלא נכון בין עובדי חברות ההיי טק.

להיות ביביסט זה לסנן יום יום שעה שעה את שטף הפייק ניוז וקמפיין האנטי-ביבי.

להיות ביביסט זה להיות פרגמטיסט ולהבין כי שלמות יש רק בחלומות.

להיות ביביסט זה לא להיכנע לפופוליזם אוטופי ושיח אינפנטילי מתוך המחנה.

להיות ביביסט זה להבין שלעיתים צריך להקריב למען המטרות הגדולות.

להיות ביביסט זה להבין שנתניהו לא מושלם ועדיין, הוא אחד המנהיגים הגדולים של העם היהודי מאז תחילת הציונות.

ולכן, להיות ביביסט זו בחירה מושכלת ומשמעותית שמוותרת על הנוחות החברתית, ובוחרת באופן מודע ללכת נגד הזרם החזק מאוד של כל תקשורת המיינסטרים בישראל ולהישאר יציב בדעתך, למרות רצח אופי מתמשך שביצעו בנתניהו ובבוחריו, למרות האווירה האלימה, למרות התיקים התפורים והאשומים, למרות הלחץ האדיר מתוך המחנה ומחוץ למחנה, להיכנע ולוותר על נתניהו.

הביביסטים הם ככל הנראה הבוחרים השקולים, ביותר, המודעים ביותר, הקשוחים ביותר והעמידים ביותר שהיו אי פעם בישראל. לא בגלל סגידה לנתניהו ולא בגלל הערצה העיוורת אלא בגלל דבקות אידיאולוגית, פרגמטיזם ועצמאות מחשבתית.

זה לא פוסט פרידה ולא פוסט סיכום, כי אם פוסט המסביר למה המחנה הזה לא הולך לאף מקום, גם אם יש בתוכו חלקים חלושי דעת ורוח שקרסו תחת הנטל.

אם יש משהו שנתניהו לימד אותנו בשנות שלטונו, זה את הסבלנות, את התחכום, את הנחישות, את האסטרטגיה ואת האמונה ביכולת שלנו לנצח.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

32 תגובות למאמר

  1. צודק בכל מילה נתניהו המנהיג הגדול מראשית המדינה..לצערנו בנט שקד סער אלקין בגדו במחנה מתוך שנאה יוקדת לנתניהו. אנו לא דואגים נתניהו יחזור חזק יותר. בנט וסער יעלמו ולא יבחרו יותר.
    הליכוד בראשות נתניהו תקבל 35 מנדטים. סמוטריץ ובן גביר יגרפו כ 13 מנדטים. שס 9..יהדות התורה תקבל 7. סה’’כ יהיה 64 תהיה ממשלה לאומית ימנית בראשות נתניהו. זה בדוק

  2. נתניהו מעולה בקרבות הגנה, כדוגמת נגד אובאמה, נגד איראן, הקורונה, וכו' אך הוא תמיד התחמק מקרבות הכרעה בהם ניתן להשיג ניצחון לתמיד – הוא התחמק מהכרעה בנושא סילוק המסתננים, הכרעה נגד בית המשפט העליון, הכרעה בנושא סיפוח אזורים ביהודה שומרון וניצול הזדמנויות חד פעמיות מתקופת טראמפ. כתוצאה מכך, כדוגמת שמיר – לא תשאר לו שום מורשת, כי שום הישג הגנתי לא מחזיק לאורך זמן.

  3. מי אתה יובל בלומברג? ניסחת במדוייק דברים שאני חושב במשך שנים. מהימים שהייתי ימין, ועד שהפכתי – בשנה האחרונה – לביביסט גאה.

    הנקודה היחידה החשובה שפספסת בניתוח שלך, הוא המהפך התקשורתי שביבי ניסה לעשות מאז 2009 – הקמת כלי תקשורת ימניים בכל המדיות – ישראל היום, וואללה, ערוץ 20, גלי ישראל. נסיון (כושל) לפרק את רשות השידור. זה קריטי, כי המאבק נגדו הוא לא רק פוליטי, אלא גם כלכלי – מוזס ושוקן התייצבו נגדו בגלוי, ובכל העצמה הרבה שהם מסוגלים לגייס. שים לב שהקואליציה שהצליחה להפיל אותו זהה כמעט לחלוטין לקואליציית "חוק ישראל היום" של מוזס מ-2014.

    1. אכן פשוט מעולה
      לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר
      כל מה שאני מרצה לאנטישביבטסים עזענים ואוטואנטישמים מצויים בשנים האחרונות
      ממוצה בשיא טוב הטעם והדעת

      תודה לך יובל
      ואכן יהודים שלא מפחדים

      שתפו את זה בכל הכח

  4. רנדומלית = אקראית
    אפולוגטי = מתנצל
    אלטרנטיבה = חלופה
    חזון ומעוף פוליטיים = חזון ומעוף מדיניים
    השמאל הרדיקלי = השמאל הקיצוני
    תקשורת המיינסטרים = תשקורת הזרם המרכזי (או אולי יותר נכון, תשקורת הזרם השמאלי)
    בודק סיירת מטכ״ל, כנראה "בוגר סיירת מטכ״ל"
    עם הרקע ההרואי של אחיו = עם רקע הגבורה של אחיו

  5. מדהים!!!
    מאמר "הדגל" בשכבך ובקומך חזק!
    לא להשבר! לא לוותר! להיות חזקים ועמידים כמו שהיינו עד כה!
    בנימין נתניהו אחד ויחיד בדורות בקנה מידה של מנהיג תנכי! שהביא את מדינת ישראל לעצמאות כלכלית, בטחונית, מדינית וקידמה הפכנו בזכותו למעצמה חזקה עצמאית ומושא קנאה שלא תלויה
    באף אחד!
    השארו חזקים, מאמינים, נאמנים, – אל תיפול רוחכם!
    ישועת ה' כהרף עין!
    ממשלת הזדון שנאה שיסוי קנאה תעבור מהעולם במהרה אמן!

  6. בנאום בר אילן ובדרישה למגנטומרים ניתק בנימין נתניהו את כוחה של הרשות הפלסטינית מכל מרכזי הכוח המשמעותיים שהיו לה.
    בכך הפך עצמו בנימין נתניהו לשחקן יחיד במזרח התיכון שעסוק אך ורק בעשייה לביתו.
    וזה בניגוד לכל הפרשנויות על הכישלונות במהלכים אלו.

    בדקו את עשייתו והישגיו של בנימין נתניהו,
    מול העשייה של הרשות הפלסטינית והשמאל הרדיקלי במערב ותגיעו למסקנות הנכונות.

  7. על היכולת הרטורית הפנומנלית אין חולק. אבל מה הייתה בדיוק האסטרטגיה שלו? במבחן התוצאה בשנות שלטונו עלה משמעותית האיום בכל החזיתות: לבנון, סוריה, עזה ואיראן (האיום הגרעיני). גם בחזית הפנימית של ערביי ישראל והבדואים חלה החמרה ניכרת. זה שלא קמה מדינה פלסטינית זה רק בגלל הסירוב שלהם למרות כל ההצעות הנדיבות שקיבלו ,כולל של ביבי ושליחתו ציפי לבני. דווקא כשבוחנים את מדיניותו של ביבי בשטח, נראה שסירובו לאורך השנים לבנות בהר חומה, בעטרות, בגבעת המטוס ובשטח E ליד מעלה אדומים, והימנעותו מעצירת הבנייה הפלסטינית הלא חוקית בשטח C , נראה שהוא בעד לשמור לעתיד את אופציית המדינה הפלסטינית.
    במישור הכלכלי, המהפכות המשמעותיות היו ב85 ע"י פרס וב 2003 ע"י ביבי כשר אוצר. אבל ב10 שנים האחרונות הקטר שהניע את הכלכלה היה ההי טק וזה למרות מגזר ציבורי מתנפח ולא יעיל, שלטון של וועדים, ורגולציה שאמנם השתפרה, אבל פחות מהממוצע ב OECD (למשל במדד בקלות לפתיחת עסקים)

    1. אתה עושה צחוק? כשנתניהו עלה ב-2009 לכל העולם היה ברור שהפתרון היחיד במזה"ת הוא מדינה פלשטינית. צריך לדאוג לפרטים, אבל היה ברור שזה הכיוון שאליו הולכים.

      היום השיח הוא על "כן סיפוח לא סיפוח, ולמה לא סיפח" ולא על מדינה פלשטינית, פשוט לא מדברים על זה. זו לגמרי עבודה של ביבי.

      הבטיחו לנו "צונאמי מדיני" אם לא נכנע ונקים לחולירות מדינה, והנה – נתניהו לא נכנע, וישראל עשתה בריתות מדיניות שלפני עשור אפשר היה רק לחלום עליהן.

      נכון, נתניהו לא נכנס לעימותים שהוא לא חשב שינצח בהם. זו דרכו, לטוב ולרע. אבל לאט ובשקט הוא הצליח לפרק מוקש מדיני אחד אחרי השני.

      עובדתית – ישראל סוגרת את העשור הטוב בתולדותיה – בטחונית, כלכלית, מדינית. דברים טובים לא מתרחשים במקרה. יש קברניט שהוביל אותם.

      אני חושש שאם ממשלת הנוכלים הנוכחית תאריך ימים, יהיה אפשר די מהר לראות את ההבדל.

  8. לא סיימתי לקרוא את הכתבה אבל הכותב לא מתבייש? להגיד שנתניהו הוביל לשקט בטחוני? תספר הזה לתושבי הדרום שמאז תחילת שלטונו חיים בחשש מתמיד לחייהם ונתונים לגחמות של החמאס. נתניהו קידם את הפיכת חמאס לגורם לגיטימי שאפשר לדבר איתו ולא לאויב שצריך להשמיד. כלכלה משגשגת? אם אתה בעשירון העליון אולי. רוב הדור שלי לא רואה דרך בה הוא יקנה דירה. שוב, נתניהו נכנע להסתדרות ושאר ארגוני השמאל. מדובר בפחדן חסר אידיאולוגיה שנכנע שוב ןשוב לתכתיבי השמאל.

    1. ב 15 שנות נתניהו בראשות הממשלה היו כ 150 הרוגי טרור ומלחמה. בעשר השנים של ברק/שרון/אולמרט, נהרגו כ 1400 איש אישה, ילד, נער/ה ותינוק…
      ועוד למעלה מ 15 אלף נפגעים אחרים.
      בקר את המשפחות.

    2. אתה צודק שהמצב לא מושלם.
      אבל בהתחשב בתנאים(תקשורת עוינת, מערכת משפט הקושרת את הידיים וימין מתון/מרכז שאף פעם לא נותן גיבוי)-כל התקדמות היא הישג מרשים.
      ולגבי החמאס-אתה מעדיף להעלות קיצונים יותר לעמדת כח בעזה בפרט ובראשות בכלל? או שאתה מעדיף שהפתאח ימשיך להיות השותף הפוטנציאלי תוך התכחשות לחוסר יכולתו לעשות משהו בשטח. נתניהו הוביל היטב לכיוון שבסופו החמאס יצורך לבחור בין להיות פרטנר לשלום(ולחמאס אין תירוצים, הוא יכול לקיים מה שהוא מבטיח) לבין להודות שאין לנו פרטנר. בכל מקרה זה טוב לישראל.

    3. אורי,

      לא ברור לי מאיפה הנתונים שלך? אני ראיתי נתונים מעט יותר גבוהים. כמו כן לא הזכרת את מספר הפצועים. גם לא הזכרת את כל תושבי הדרום שחיים בחרדה יומיומית או פעם בשנה או פעם בכמה שנים, תלוי באיפה הם גרים ובחשק של חמאס.

      למה מדינה כמו ישראל צריכה להיות מאויימת על ידי חמאס שבכל פרמטר שהוא נחות מישראל מבחינה צבאית? הכישלונות של אולמרט, ברק ושרון לא מצדיקים את כשלון נתניהו.
      למה אנחנו עדיין מספקים חשמל ומים לעזה? כשהם יורים עלינו טילים. למה עזה עדיין עומדת על כנה כשיש שבויים ישראליים בידי חמאס ותושבי הדרום חיים תחת איום מתמיד?

      מסיבה פשוטה נתניהו לא מאמין בהכרעה צבאית מול חמאס כי הוא מאמין במידה כזו או אחרת ברעיונות השמאל על פשרה ודיבור עם האויב.

    4. כנראה ששכחתה ת המנוסה של תושבי הצפון לדרום הארץ ומי שעזר להם אלו לא הממשלות שלך אלה גיידמק .
      באשר לעזה אתם קבעתם בחירות שם ואלו הם התוצאות, תוצאות של המשך אוסלו.
      אז בנימין נתניהו במקום לרוץ אחרי הזנב, עסק, עוסק וימשיך לעסוק בביטחון המדינה,
      והוא לא מוכן שארגונים קיקיוניים, יחבלו בביטחון המדינה.
      ובטחון המדינה מתחיל בכלכלה, ורק אחר כך בעוצמה מדינית וצבאית.
      ואת זה הוא עשה מצוין בממשלתו הראשונה, מצוין בהיותו שר אוצר, והרבה יותר ממצוין ב 12 שנות כהונתו הארונות.
      הספר הנדסת התודעה מיועד בעיקר לאנשים שכמותך, כי את הימנים אי אפשר להנדס , תרכוש ותשכיל.

  9. לרשימת ההישגים המפוארת יש להוסיף עוד כמה, רובן ככולן בעניני פנים ובטחון. בתקופת נתניהו:
    + הוזלו הדירות וצריך כיום רק 48 חודשי משכורת במקום 36 שנות משכורת לקנות דירה
    + לא הורד שום בית יהודי ביו"ש, להיפך – נוספו אלפי יחידות דיור
    + לא אפשרו לרשות הפלסטינית לבנות ולו פחון אחד בשטחי C
    + סגרו את ברזי המימון הזר ליותר מ-300 ארגונים שתולים
    + פירקו את כל הישוביים הלא מוכרים בנגב והעבירו את כל הבדואים לישובי קבע מסודרים
    + נלחמו בפרוטקשין הערבי בגליל, במרכז ובנגב ומיגרו אותו
    + בזכות ההרתעה שהושגה ב-2014 החמאס לא משגר – לא טיל, לא בלון ואפילו לא נפיחה
    + הרכבי בג"צ הפכו מאוזנים יותר, זכות העמידה הפכה שוב לנורמה
    + הועמקה גביית המיסים במגזר הערבי ומוגרה שם כמכעט לחלוטין הכלכלה השחורה
    + מוסדות המדינה מכירות בפיקציית ה"גירושין" שמאפשרת לארבע ערביות להיות הגרושות חד-הוריות. חגיגת הכספים נגמרה, ובפרט לערביות שיובאו מחוץ לקו הירוק.
    — — — —
    בקיצור, רשימה נאה של הישגים שלעומתם יחסי החוץ הנפלאים עם מיקרונזיה ואיי הבתולה מתגמדים.

    1. הפרופסור הנכבד שכח לציין את האבל על סילוק נתניהו אצל אויביינו (נסראללה, איראן) ודאגתם הגדולה מאלה שבאו במקומו. הוא גם שכח לציין שעכשיו הגז לא ישאר באדמה (נתניהו כ"כ נלחם בהוצאת הגז שגרם לשקל להתרסק אל מול הדולר ועכשיו הממשלה החדשה לא תיפול בפח תרמית שינוי האקלים). הלא כן, פרופסור? ללא ספק, ליבך טהור.

    2. ולכן הקמנו ממשלת ימין אמיתי שהשדרה שלה היא התנועה האיסלאמית, מר"ץ, ה"עבודה" של מיכאלי ומרעאנה ולפיד. והיא תעשה את כל הדברים הנהדרים שמנית. וואו כמה שאנחנו חכמים!

    3. בהחלט יש עוד הרבה למה לשאוף.
      אבל מה ציפית עם תקשורת עוינת, מערכת משפט שקושרת את הידיים ומרכז פוליטי/ימין מתון שמסרב לתת גיבוי ולשמור על אחדות הקואליציה?

  10. מאמר מעולה. סיכום מאיר עיניים לכל מי שלא הבין עדיין מי זה נתניהו. הוא יחזור וההיסטוריה תשפוט את בנט וסער וליברמן הנכלוליים.

  11. מאמר נפלא! תודה!
    זאת אולי הפעם הראשונה שמישהו מנסח באופן ברור ורהוט את ההבדל בין מנהיגי ימין האחרים לבין נתניהו ושם על המפה את המהפכה הקופרניקאית שהוא ביצע.
    זה בדיוק ההבדל בינו לבין כל אותם המתמודדים על התואר "מנהיג ימין חלופי לביבי" ממחנה הימין.

  12. למה הכוונה "שתפו עד שיגיע לגברת (!) דנה וייס…. ??
    למי לעזאזל חשוב מה הפרה הזאת קוראת או חושבת?
    אני מבין שיתוף כדי להדיר עוד אנשים מההרגל המזוכיסטי של צפייה בכנופיית הבריונים, התועמלנים והבורים המכונה 'אולפן שישי'. כדברי א. תדמור
    בקיצור כדאי לדייק השפויים לציבור

  13. יפה, ועוד תתגלה גדולתו בעוד דברים רבים שעשה ודרכו שהולכת על פפי חזונו

  14. איזה כיף לראות שטעית! שממשלה עם ערבים אפילו יותר טובה ממשלת השחיתות!
    יכולנו לקבל ממשלה על ימין מלא אבל בגלל שאנשים כמוך ממש רואים בו קיסר הוא אשכרה התחיל להאמין וגרר את כל הליכוד לאופוזיציה!

  15. ככה זה אצל הפריבלגים המדושנים המעוולים והעושקים, אין להם דאגות יום יום…הכסף שלהם עובד בדורות של ניצול . ואז יש להם זמן להתעסק בשטויות .״בית קברות קיבוצי״ הבן מספיד את אימא בקיבוץ ממנו קיבלה קרקע ובית בחינם גם האבא שלה שגם הוא קבור בקיבוץ והבן שמספיד כבר בנה בית בחינם על קרקע של ״בנים ממשיכים״ כבן חוזר אחרי שבלבל במוח קצת בתל אביב וחזר לכסף.. וגם הבן שלו יקבל עוד בית בקיבוץ בקרקע שעדיין לא הופשרה אבל תפשיר עוד 20 שנה… וככה העוולה מתגלגלת דורי דורי דורי דורות….
    סבא שלי שילם אבא שלי שילם עכשיו אני משלם הילדים שלי משלמים ועוד מעט גם הנכדים שלי ישלמו עליהם.