הצבא הרוסי הפולש התנהל מיום הקרבות הראשון כתזמורת ללא מנצח
מלבד השפעתה המדינית על הסדר הבינלאומי, המלחמה בה רוסיה פתחה נגד אוקראינה מכילה אינספור מאפיינים שצריכים לעניין פרשנים צבאיים ואחרים ברחבי העולם. זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה בה הצבא הרוסי (לשעבר הצבא האדום הסובייטי) נבחן בשדה הקרב מול יריב מסדר גודל בינוני ובמלחמה קלאסית.
במהלך שנות ה-60 של המאה הקודמת, הצבא האדום לחם במלחמות גבול שונות מול סין הקומוניסטית והצליח לספח שטחים גדולים באזור. אך זו לא הייתה מלחמה כוללת, וסין החלשה דאז נמנעה מלהשיב מאבק משמעותי. כעשור קודם לכן, הטנקים הסובייטים זחלו ברחובות וורשה ובודפשט במטרה למחוץ התקוממויות אנטי-קומוניסטיות. באביב של 1968, תסריט דומה התרחש ברחובות פראג. גם המלחמה הרוסית הארוכה באפגניסטן לא הייתה מלחמה טיפוסית. הצבא האדום "הוזמן" להתערב בסכסוך על ידי המשטר הקומוניסטי בקאבול ולא נלחם נגד צבא של ממש. הרוסים הסתמכו בעיקר על חיל האוויר והפציצו אזורים אזרחיים, בעוד רוב המאמץ על הקרקע נעשה בידי הצבא האפגני ומיליציות שונות.
שתי המלחמות שהובילה רוסיה בצ'צ'ניה היו גם הן עניין חד-צדדי, כאשר כוח אש עדיף בהרבה העניק לפולשים עליונות משמעותית. למרות שהן נמשכו מספר שנים, שתי המלחמות לא סיפקו מבחן ממשי ליכולות הרוסיות מכיוון שהיריב חסר חימוש סביר ונאלץ להילחם סוג של מלחמת גרילה בקנה מידה מצומצם. בגיאורגיה, הרוסים בחרו ביעד מוגבל מראש: סיפוח חבלי דרום אוסטיה ואבחזיה ועצירת המלחמה לפני שהצבא הגיאורגי החלש יוכל להשיב מהלומה. בסוריה, רוסיה הפעילה כוח אווירי מסיבי להפצצת מטרות, בעוד שאריות הצבא הסורי, שכירי חרב מלבנון ופקיסטן וכוחות איראניים סיפקו כוח האדם בשטח.
אם כן, המלחמה באוקראינה מספקת את ההזדמנות האמיתית הראשונה להעריך את ביצועי הצבא הרוסי בקרב אמיתי ולאורך תקופת זמן ממושכת. אין ספק כי האנליסטים בנאט"ו נהנים מאוד מניתוח פרטי המלחמה באוקראינה, המספקת להם שפע של מידע על סוגי הנשק הרוסי, האסטרטגיה והטקטיקה הצבאית ומערכות השליטה והבקרה. אלא שהאופן בו ולדימיר פוטין בחר לנהל את המלחמה עדיין מבלבל.
הוא החל בהגדרת המלחמה כ"מבצע מיוחד" כדי שלא יצטרך לקבל את הסכמת הפרלמנט ליציאה למלחמה. יתכן שעשה זאת כי ציפה לניצחון מהיר ולא רצה לחלוק את התהילה. פוטין גם סירב למנות מפקד עליון לכוחות שפלשו לאוקראינה. זו אולי הפעם הראשונה בתולדות המלחמות בה צבא מתנהל ללא מפקד מוגדר הגורף את פירות הניצחון. הפעם לא נזכה לראות את המרשל גאורגי ז'וקוב דוהר בגאון לברלין, ואפילו לא את הגנרל החולה מיכאיל קוטוזוב מחייך בעייפות בשדה הקרב של בורודינו.
החשיבה האסטרטגית של פוטין הייתה כאוטית לכל הפחות, ומכיוון שאינו מתייעץ עם איש, קשה להצביע על דפוס קבלת החלטות כלשהו הקשור למציאות. הוא החל לאסוף כוחות גדולים סמוך לגבול בלארוס ובמובלעות בדונייצק ולוגנסק, על בסיס הטענה כי מדובר בלא יותר מהדגמת כוח באמצעות "תרגיל צבאי". מכיוון שלא חשף את כוונתו האמיתית, נראה כי כפופיו הצבאיים אספו ערב-רב של כוחות החל מיחידות משטרה, דרך מגויסים מסיביר ועד לשכירי חרב מקצועיים מצ'צ'ניה. לכל אלה נאמר כי הם עומדים לפלוש לאוקראינה רק ביום לפני פתיחת המלחמה.
נראה כי פוטין פשוט התעלם מחשיבות הרוטציה במלחמה. כאשר אתה אוסף למשל 200 אלף חיילים ככוח פלישה, כדאי שתארגן גם כוח עתודה מתאים כדי לאפשר מנוחה והחלפה במקרה הצורך. בתורה הצבאית המקובלת, עבור כל חייל הנמצא בשדה הקרב, ישנו חייל אחר הנמצא במנוחה, מתאושש מפציעה או פשוט נסוג, וחייל שלישי הנמצא בכוננות לתפוס את מקומם. בכל שטח אדמה שאתה כובש יש צורך להשאיר כוחות מאחור כדי לטהר ולשלוט בו, והם כמובן נגרעים ממצבת הכוח המתקדם. כישלונו של פוטין בזירה הזו עשוי להסביר מדוע בחר להאט את קצב הפלישה ואף לוותר על חלק מהשטחים שנכבשו בימים הראשונים.
הפתעות נוספות שהתגלו בשבועות האחרונים כוללות מחסור בשדרת פיקוד מקצועית בצבא וכושר מבצעי נמוך של החייל הפשוט, יחד עם הסתמכות בעיקר על כלי שריון מיושנים הדורשים תחזוקה ולוגיסטיקה מורכבת, במיוחד בשדות הבוץ של אוקראינה בתקופה הזו בשנה. עדיין קשה להעריך את הכמות המדויקת של אבדות לרוסים, אך אפילו אם נסתמך על הערכה שמרנית המתבססת על הדלפות רשמיות ואחרות, צבאו של פוטין ספג הרוגים ופצועים בשיעור של 20% לפחות. זהו שיעור הגבוה פי שניים מן המספרים המקובלים בתורות צבאיות שניסו לקבוע מהו רף ההשמדה שמעבר לו אתה מתחיל לחתור לקראת הפסקת אש או פשוט משנה אסטרטגיה.
במקרה של הפלישה הרוסית לאוקראינה, הצבא הפולש התנהל כתזמורת ללא מנצח וללא תווים. קשה להבין מדוע מבצעים מסוימים נפתחו ואז הופסקו לפתע, או מדוע תשתיות שהיו יכולות לסייע לכוחות הרוסיים בשלבים מאוחרים יותר פשוט הושמדו באקראי. גם השימוש באות Z לסימון כלי הרכב העניק לאוקראינים הן זיהוי קל יותר של האויב והן הזדמנות לבצע הונאה נגדית. במקומות אחדים, חיילים רוסיים חפרו תעלות והציבו מוקשים בדרכים כאילו הם משתתפים בשחזור של מלחמת העולם הראשונה.
אפילו הכרזתו של פוטין על ההרפתקאה באוקראינה כחלק מ"הגנה פעילה" מראה חוסר הבנה במושגים אסטרטגיים בסייסים כמו "מלחמת מנע". בפועל, במקום למנוע את המלחמה פוטין פתח באחת כזו, וכעת נראה שאיבד לחלוטין את השליטה עליה.
אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מלחמות זה לא דבר שמבטיח מאה אחוז.
יש המון סיכונים וטעויות ומהלכים שגויים
תמיד בטוחים שמנצחים ולרוב נכשלים
או משלמים מחיר גבוה.
אבל הדינמיקה של מהלכי המדינות
לא ניתנות לפרשנות הגיונית לעיתים
רבות זה קורה מפרשנות לקויה או מודיעין שגוי.
מישהו יכול להסביר לי את ההערה בסוף: ״גרסה מלאה התפרסמה ב…״
האם זה אומר שיש גם גרסה מקוצרת? למה בכלל? איזו גרסה זו?