לאחר שמטרותיו הראשוניות של פוטין התבררו כשאפתניות ומבולבלות, הוא שב לעסוק בזריעת הרס ללא הבחנה
כאשר נתן את ההוראה לפתוח בפלישה לאוקראינה לפני כשלושה שבועות, ולדימיר פוטין נראה כאדם היודע מה הוא עושה. במפגש מצולם עם חברי מועצת הביטחון שלו ב-21 בפברואר, הנשיא הרוסי נתן את הרושם כאילו הוא מחזיק בתוכנית מלחמה סדורה בעלת מטרות ברורות. אלא שכעת, האפשרות לפיה אותו רושם היה מוטעה אינה יכולה להיפסל כלאחר יד. במילים אחרות: מה אם ולדימיר הגדול פשוט אינו יודע מה הוא עושה או גרוע מכך – לא יודע אפילו מה הוא רוצה?
בתור התחלה, פוטין סרב כלל להשתמש במילה "מלחמה" כדי ליצור רושם לפיו מטרת "המבצע המיוחד" מוגבלת למיסוד שתי המובלעות הסוררות בדונייצק ולוהנסק כ"רפובליקות עצמאיות". אלא שכמעט מיד התברר כי הוא לא מתכוון להגביל את עצמו לשאיפה הזו. שתי המובלעות הרי נמצאות תחת שליטה רוסית מזה שמונה שנים, ורובן חלפו בשקט יחסי הודות ל'הסכמי מינסק' שנחתמו עם הרשויות בקייב. לא היה שום צורך לאסוף 200 אלף חיילים על גבולות אוקראינה רק כדי להשיג דבר שכבר הפך מזמן לסטטוס-קוו.
הצעד הבא של פוטין היה להכריז על כך שהוא לא מסתפק בחלקים מחבל דונבאס הנמצאים כבר ברשותו, והוא שואף לשלוט בשאר חלקי השטח שנותרו תחת שליטה אוקראינית. ההתקפות על חראקיב בצפון ומריופול בדרום הראו את הכוונה הרוסית לבתר את כל חלק דונבאס לאורכו. אך גם התמרון הזה ננטש במהרה כאשר הכוחות הרוסיים החלו לתקוף מערבה, כולל ניסיון מתמשך להגיע לבירה קייב. בכל פעם שנשיא צרפת מקרון הרים טלפון לפוטין, הוא שמע משהו אחר לגבי כוונות מוסקבה. בסוף השבוע השני ללחימה, פוטין כבר אמר כי מתכוון לפרק את אוקראינה כמדינת לאום.
אלא שגם מטרה זו התבררה כשאפתנית מדי. באוקראינה של היום, תחושת לאומיות חזקה מחברת את רוב האזרחים. כמעט ולא קיימת נוכחות פרו-רוסית, אפילו בחלקים הכבושים של חבל דונבאס בהם הבדלנים החמושים נכשלו ביצירת מנהל אזרחי יעיל ונותרו תלויים לחלוטין בעוצמה הצבאית הרוסית.
כאשר הפלישה החלה, חלק מן הפרשנים במערב סברו כי במוסקבה מתכננים לפעול על פי 'דוקטרינת גרסימוב' הידועה. התוכנית המיוחסת לרמטכ"ל הצבא הרוסי שאבה לכאורה השראה מן השיטות של מפקדי הצבא האמריקני בעיראק שהגו את תורת "הלחימה ההיברידית". הרעיון המרכזי הוא שימוש בעוצמה רבה של כוחות משולבים המורכבים מבני-ברית מקומיים, יחידות לא-רשמיות ואפילו כוחות אבטחה פרטיים, אשר נתמכים כולם בידי מערכת תעמולה תרבותית וכלכלית רחבה המופעלת נגד האויב. השבועיים האחרונים הוכיחו כי מלחמתו של פוטין לא נשענת על דוקטרינת גרסימוב, או על תכנית אחרת כלשהיא. למעשה, חזותו המופתעת של הגנרל גרסימוב בעצמו במהלך אותו מפגש ביטחון טלוויזיוני רמזה על כך שככל הנראה גם לו אין לו מושג לגבי התוכניות של הבוס הגדול.
והוא לא היחיד שמרגיש כך. קשה מאוד לדעת מה מתחולל בראשו של ולדימיר פוטין בימים אלה, אך השבועות האחרונים מראים כי תכנון המלחמה שלו מתבסס יותר על שיטות ק.ג.ב ופחות על אסטרטגיה צבאית קלאסית. הוא סומך על שימוש מסיבי וחסר הבחנה באש, ובזמן שראשי הצבא ודאי מודאגים מאבדות בקרב אנשיהם, הנשיא נראה ממוקד יותר ביצירת כאוס ככל הניתן.
על פי הנתונים הרשמיים שפרסמה מוסקבה, שיעור האבדות היומי בשבוע הראשון של המלחמה עמד מעל 100 חיילים ביום. השוו זאת למשל לפלישה לאפגניסטן, שם הרוסים ספגו כשש אבדות ביום, ואפשר להתחיל להבין שמשהו כאן השתבש מאוד. האבדות הרוסיות באוקראינה עד כה כן כפי שניים משיעורן במלחמה בגאורגיה ב-2008, ופי כמה וכמה מהסכסוך בחצי-האי קרים ב-2014.
גם שיטות הלוחמה הפסיכולוגית המתוחכמות בהן ראו האמריקנים בעיראק כחשובות לניצחון, אינן מעניינות במיוחד את פוטין, ונראה כי המודל שלו כרגע הוא יותר לכיוון איוון הרביעי ו"האיום", שליט רוסיה האכזרי במאה ה-16. פוטין שואף להפעיל טרור במטרה להכניע את העם היריב, בדיוק כפי שכוחותיו עשו בסוריה שם הוא ובני-בריתו עדיין מחזיקים באשליה של שליטה. בתורת המלחמה הקלאסית, המטרה המיידית מורכבת משלוש מילים: כיבוש, טיהור ושליטה. במקום זאת, בסגנונו המוזר של פוטין נראה כי ההצלחה נמדדת אך ורק בכמות החורבות שהוא מותיר אחריו ובמספרי האזרחים המתים. גרוזני בצ'צ'ניה או חומס וחאלב בסוריה הן רק כמה דוגמאות. בסוריה למשל, הכוחות הרוסיים לא כבשו אף שעל, לא טיהרו את השטחים בהם שהו ובוודאי שלא השיגו שליטה אפקטיבית בחלקים גדולים במדינה. אפילו בסיסי האוויר והים בהם פוטין מחזיק שם נותרו פגיעים למדי.
אף מלחמה אינה מסתיימת מבלי שהצד היריב מודה בתבוסה, לפחות כאפשרות הטובה ביותר משאר האפשרויות הרעות. זו כנראה הסיבה מדוע מאז שנת 1945 כמעט שום מלחמה ברחבי העולם לא הסתיימה בניצחון מוחלט ולתמיד. אחת האמירות החביבות על חוקרי מלחמות והיסטוריה גורסת כי המלחמה היא עניין רציני מדי מכדי להשאיר אותו בידי גנרלים. אצל פוטין אנו רואים שהמצב גרוע עוד יותר, כאשר נראה שמלחמתו מנוהלת בידי סוכני ק.ג.ב.
ייתכן כי פוטין יוכל להמשיך להותיר חרבות מעשנות ברחבי אוקראינה בשל השליטה הרוסית הכמעט-מוחלטת באוויר; כוחותיו עשויים להיכנס בקרוב לקייב, או למה שנותר ממנה, ולכונן שם ממשלת בובות. אך מה שפוטין אינו יכול לעשות זה לבנות מחדש את אוקראינה כרצונו. לפני כאלפיים שנה ההיסטוריון טקיטוס ציטט את מנהיג ההתנגדות הקלטים שנלחמו בפולש הרומי, אשר אמר: "את השממה שהותירו בעקבותיהם כינו שלום".
אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
א. יש ברוסיה חוקים פנימיים לגבי התנהלות במלחמה שרוסיה לא מקיימת ולכן לקרוא ללחימה "מלחמה" זה לא רעיון טוב. בנוסף, הבנתי שגם בדין הבינלאומי רוסיה חתמה על מספר מסמכים שאמורים להגביל אותה ב"מלחמה".
ב. בכנות? היום הוא עידן הליגליזם. כמה מדינות (מפותחות) כבר יוצאות ל"מלחמות"? היום זה הכל 'קונפליקטים' ו'מבצעים מיוחדים'.
כמו בסעיף 'א'- הסיבה היא ליגליזם והאו"ם.
ישנם כללים למלחמה, כגון זה שלמדינותת נייטרליות אסור לספק נשק לאף אחד מהצדדים (ואם אינני טועה גם לסייע- כך שאסור, למשל, לתת מעבר לאחד מהצדדים לצד הנגדי).
רוסיה צודקת בכך שמסרבת לקרוא למחמה -מלחמה (וכך גם אנחנו עם ה"מבצעים המיוחדים " שלנו ועוד 'קונפליקטים' ברחבי העולם).
גם בנוגע ל"לאומיות" העניין הרבה יותר מורכב הפשטנות שהוא מציג, זה כמו האירופאים שמסתכלים עלינו והערבים בגדה ומפספסים לחלוטין את כל הניואנסים וההיסטוריה שלנו…
המחבר הוא פובליציסט איראני ותיק, ובוודאי מבין קצת יותר מטוקביסט פוליטרוק בגרוש
א. צודק. הנני טוקביסט בגרוש ולכן לא התחלתי להתעמת עם כל הטעויות (לדעתי) שהוא עשה כיוון שחלקן אולי אפילו יתבררו כלא טעויות כלל (לא אני ולא הוא יודעים).
ב. מה שעשיתי זה בסך הכל להוסיף פיסת מידע ידועה ובסיסית שמשום מה הוא פסח עליה לחלוטין ובנה תזה שלא כוללת אותה. האם היית רושם אותו הדבר לו היה מאמר מאוד מפורט וידעני מאת מישהו שהתעסק בנושא הרבה שנים- אבל שלוקח כנקודת מוצא שכדוה"א שטוח? לא היית מוסיף את פריט המידע הקטן על כך שמדובר בכדור?
ג. מה הקשר להיותו ממוצא איראני? הוא עדיין שקוע בתעמולה מערבית.
עריכה: האמת היא שבדקתי את הביוגרפיה שלו לפני שהגבתי והסקתי ממנה שמדובר במהגר אמריקאי (עכשיו אני רואה שיש לו יותר קשר לאנגליה) מאיראן אבל אכן לא טרחתי לגגל כיוון שהתייחסתי לכך כהערה צדדית. נכון, לפתע אני רואה שזה לא כל כך ברור ואולי מדובר במישהו מאיראן עצמה (לא יודע כלום על התקשורת האיראנית אבל בהתחשב בכך שיש להם כרגע אינטרס פרו-מערבי ורוסיה חוסמת אותם, לא אפול מהכיסא אם גם התקשורת שלהם מחזיקה בנרטיב אמריקאי).
בכל אופן, מקריאה עמוקה יותר עליו מסתבר שהוא פובליציסט ידוע וייתכן וטעיתי באשר לתהליך קבלת ההחלטות שלו והן ראשית נובעות מדעותיו הפוליטיות ולא מהאבסתו במדיה מערבית.
having said that- מה זה בכלל משנה? זו הייתה סתם הערה שולית מחמת התרעמות על אופן קבלת ההחלטות של אנשים שכותבים על הנושא.
ד. אהא, כל מי שמוכן לשקלו גם את הצד השני הוא "פוליטרוק".
פה זה לא 'אנחנו נגד ערבים' היכן שלאובייקטיביות אין כל כך מקום (לפחות בקרבנו). פה זו מלחמה של מישהו אחר שמתרחשת בצד השני של הגלובוס ולכן יש לנו את הפריוולגיה לבחון אותה בעיניים יותר נייטרליות. אגב, אם כבר משום מה, חייבים לבחור צדדים בצורה זהותנית- אז מבחינת יחס ליהודים ספציפית פוטין דווקא טוב (לא שזה בכלל אמור להיות פקטור).
שני הצדדים עוסקים בתעמולהאבל אתה לא יכול לתפוס את ההטיה המערבית אם לא תקרא קצת תעמולה רוסית.
נ.ב למאשרי התתגובות במידה: זה ממש לא לא לעניין מה שעשיתם. נכון, עכשיו אני קצת מתחרט וכנראה הייתי משנה את הנוסח ומוחק את האד הומינם, אבל זה *ממש* לא התפקיד שלכם לשנות תגובות לאנשים. אפילו פייסבוק(!!!) לא עושים את זה אלא סתם חוסמים חשבון (ואתה יודע להתרחק ממאורת הנחשים הזו)!
האד הומינם שעשיתי היה מיותר והיה נחמד אם הייתה למגיבים אפשרות לשנות תגובות אבל הוא כן מיסגר את היחס למאמרים וכותביהם שמנותקים מהשטח.
משום מה אתם מעבירים תגובות במלואן (אני מקווה) כשאנשים רושמים שאירופאים מנותקים מהמציאות בישראל וההיסטוריה של יחסינו עם הערבים.
על איזה תעמולה אתה מדבר? יש פה תיאור של הלך רוח של אדם ומדינה.
אם כבר התגובה שלך נוטפת הרבה יותר פרופגנדה קרמלינית טיפוסית
ב'תעמולה' לא כוונתי ספציפית למאמר שלו אלא למידע שסובב אותו (והמאמר שלו הוא תוצר של מידע זה).
אכן, 'הלך הרוח' אבל יש כל הזמן מגוון פרטים קטנים שהוא לא מזכיר\מתעלם\לא יודע והנחות מוצא שמוטמעות במאמר.
למשל המשפט " לא היה שום צורך לאסוף 200 אלף חיילים על גבולות אוקראינה רק כדי להשיג דבר שכבר הפך מזמן לסטטוס-קוו". בעוד שגם לדעתי האישית הרוסים משתמשים בהרבה תירוצים ואמתלות וזו אחת מהן אבל המשפט מייצר רושם מאוד מוטעה, כיוון ש1) ה"סטטוס קוו" הזה הוא פחות כמו בינינו לסוריה ויותר כמו בינינו לחמאס. כמה מתים יש לנו מסוריה ב40 השנים האחרונות? לDPR היו הרבה יותר מתים ב'סטטוס קוו' שלהם.
לחימה בעצימות נמוכה יותר (ובגזרות מוגבלות, יש להודות) היא עדין לחימה.
2) סטטוס קוו לא אומר שאתה מסכים עם מה שנוצר. וכאן מאוד נכנס ההבדל במנטליות.
זה כמו שלערבים אין 'הפסקת אש' אלא 'הודנה' אז גם למזרח אירופאים… טוב זה לא מדויק ויש ניואנסים שגם אני לא מבין במלואם אבל… זה הרבה יותר כוחני ונושאים יכולים להיפתח עד להכרעה. האמת, נדמה לי שגם אנחנו היינו כאלו עד שנות ה60. גם היום יש חלקים אצלנו שמאמינים ב2 גדות לירדן (רק שאצלנו זה שוליים וברוסיה זה יותר מיינסטרים) כי עם כל הכבוד למה ש"פרקטי", יש גם מה שנכון וצודק ואידאולוגי!
האם היה צורך לאסוף 200 אלף חיילים? בלחימות שלנו מול עזה הרבה אירופאים קראו אותו הדבר שאין לנו צורך לאסוף חיילים ונטנקים ואוגדות… אנחנו הרי ישראל החזקה(!!!) והם "פלסטינים" חלשים ומסכנים…
גם אני חושב שאפשר להשתמש בוחות קטנים יותר אבל אם מישהו רוצה להשתמש במליון חיילים- זה גם סוג של גישה (לא לתת לקונפליקט להעלות מוגלה (כמו אצלנו) אלא לבצע חיתוך חד וכואב אבל מהיר.
זו דוגמא לציטוט שיוצר הלך רוח מקדים כלפי שאר הדברים וזו גישה מאוד מערבית.
עוד דוגמא היא ההפרדה המוחלטת שהוא עושה בין הרוסים לאוקראינים.
הנחת המוצא שלו היא כאילו מדובר ביישויות שונות לחלוטין ללא כל זיקה או קשר היסטורי שהוא.
עוד משהו ששמים אליו לב ושמופיע בתקשורת המערבית יותר מהרוסית היא התייחסות לכל הקונפליקט כאל "אוקראינה- מול פוטין". לא בטוח בנקודה הזו ב 100% אז אל תיטפל (חזק מדי) אם אני טועה, אבל לא ראיתי הרבה כתבות\דיווחים\יחס לזלנסקי כסמל של אוקראינה אבל כן ראיתי הרבה יחס לצד הרוסי כ-פוטין. פוטין זה ופוטין זה (ותמיד בהקשרים שליליים)… אבל אפילו דיקטטורים (והוא דיקטטור) אינם אנשים בודדים. יש לו, מעבר לתומכים רבים בעם, גם מערכת אקולוגית שלמה מסביב. דיקטטור לא יכול לעשות הכל לבד ולא יכול לנהל מערכות לחימה לבד. למה כשהאמריקאים לחמו באפגניסטן כולם התייחסו לזה כ"כוחות האמריקאים" ולא 'אובמה' (או בוש, לפניו)? "אובמה תקף את קאבול", "אובמה הרג אלפי אזרחים" וכו' וכו'…
זהו, אין לי עוד כוח להרחיב, אבל כל המאמר הזה טעון במנטליות ומשמעויות מערביות למהדרין, בדברים הכי קטנים.
כל התיאור הזה נולד מראיית עולם וברירת מידע מערביים.
וודאי שיש טיפות של תעמולה רוסית בדברי, חלק מהמידע שלי נובע גם מהם (הן ישירות מהמדיה שלהם והן כתוצר של התפיסה שהייתה קיימת לפחות בעשרות השנים האחרונות במרחב ההוא) ובטח אם אתה מוקף בהנחות בסיס ומונחים מערביים אז כל דעה מחוץ לבועה הזו תורגש ביתר רגישות.
כנראה ככה בדיוק מרגישים בריטים שסופגים את המידע שלהם על מה שקורה בין עזה לישראל מהתקשורת המערבית אצלם. גם הפובליציסטים שלהם בסה"כ נותנים "תיאור של הלך רוח של אדם ומדינה". לא תעמולה. חלילה.
אולי זה הפוך לגמרי ופוטין זה הרע במיעוטו?
עד הפלישה המדיניות של פוטין היתה זהירה יחסית.
רוסיה זו מדינה עם ממסד צבאי ענק וכלכלה חלשה. במרבית המדינות עם כלכלה חלשה וממסד צבאי גדול הממסד הצבאי לוקח את השלטון כדי להבטיח את המשאבים שהוא רוצה. כדי להצדיק את הנטל הכבד, שהוא מעמיס על הנתינים, הממסד הצבאי צריך להראות הצלחות צבאיות. יתכן שהממסד הצבאי תפס כבר את השלטון האמיתי ברוסיה ופוטין הוא רק פסאדה. העיצומים, שארצות הברית מובילה, פוגעים בתושבי רוסיה ,אבל לא בממסד הצבאי ולכן אחרי פוטין רוסיה עלולה לעבור לשלטון הממסד הצבאי, שעויין את ישראל, גם באופן רישמי.
לא רק צבאי. בוודאי שפוטין הוא פסאדה אבל לא "רק"- השלטון שם מורכב מאנשי כספים וביטחוניסטים, זו אליטה שלמה. איני מומחה ולכן חלק מדברי יש לקחת בעירבון מוגבל אבל עושה רושם שהמודל שם הוא הרבה יותר תאגידי. פוטין כן מחזיק בכוח כמו כל מנכ"ל טוב, אבל הוא צריך לרצות מועצת מנהלים ובסוף, החלטות גדולות מתקבלות בקונצנזוס ולא ע"י אדם אחד.
כדי להבין מערכת צריך לבחון את ההיסטוריה של איך היא נוצרה ומי האנשים שמרכיבים אותה… פוטין *עצמו* הוא ביטחוניסט.
אה, כן, ועזוב 'ישראל'. אחת התלונות כלפיו מצד אנטישמים רוסים היא שהוא 'מגן על ז'ידים'. כמובן ייתכן שזה סתם תירוץ מצידם להפיל שליט ואלו סתם מילים שהם אומרים לקהל שלהם, כיוון שהוא דורס נאצים רוסים (כמו מתחרים אחרים בפוליטיקה הפנימית) אבל אכן עושה רושם שהוא אינו עוין יהודים (וחלק מהאליטה שלו בעבר ובהווה היא יהודית).
האם גם היורש שלו יהיה כזה? שאלה טובה. יש לנו היסטוריה ארוכה של נסיכים אשר 'לא ידעו את יוסף'.
ישראל היא חשובה כמקלט ליהודים אבל הדאגה , שלי לפחות, היא גם עבור היהודים עצמם שגרים בארצות אחרות. וכרגע, ברוסיה, יש להם הגנה (נו, לפחות כמו הרוסי הממוצע (דיקטטורה, אחרי הכל)).
כתבת תעמולה ירודה נוספת בסידרה עליה כה עמל טהרי בשבועות האחרונים.
טהרי, מדהים לראות כיצד הצלחת לגייס את כל כוחותיך הנפשיים והשכליים בכדי לא להבין את פוטין, שהוא האדם העיקבי והרציני והשקול ביותר במערכה הבינלאומית הניטשת כיום, ואשר מוקדה באוקראינה. אולי זהו אחד מן הכישורים הבולטים הנלמדים בפקולטות ובמכונים ל״מדע״ המדינה בעידן שלנו. כדאי היה לך ליטול איזה קורס למתחילים אצל מרצה מעמיק, כגון פרופ' ג'ון מירשהיימר מאוניברסיטת שיקגו.
אפשר להניח שבסופו של המהלך אפילו קשי-תפיסה מרצון וכל שאר התועמלנים רפי-השכל יבינו את מה שפוטין הבין מראש, אבל בינתיים הם נהנים מן ההתחממות מגחלת מדורת השבט הציני המערבי, שאוקראינה והאוקראינים אינם בידיהם אלא כלי משחק זוטרים, שאפשר להקריב בלי חשש ומורא.
התזה הרעועה ממילא של מירשהיימר ואידיוטים שימושיים נוספים מופרכת במלואה בימים אלה ממש, אבל כרגיל עופר האדום מעדיף להתעלם מהמציאות ועדיין חי בימי "אמא רוסיה" ושמש העמים של שנות החמישים.
בכל מקרה ומעבר לשאר המסקירובקה הסובייטית ששפכת כאן, השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא פשוטה מאוד – האם אתה בצד של רודן חשוך, רצחני ומטורף או שאתה בצד חירות האדם.
כשתענה על זה בכנות עם עצמך אז כבר תראה איך הכל הרבה יותר פשוט.
תגובה ראויה.
מעליב לקרוא את דברי השוטה שהגיב על דבריך באמירות חלולות כמו ״התזה הרעועה ממילא של מירשהיימר ואידיוטים שימושיים נוספים מופרכת במלואה בימים אלה ממש״, מבלי להסביר, כמובן, במה, לעזאזל, מופרכת אותה תזה, ובמה ״רעועה״ היא… למה כבר אפשר לצפות ממוחות שפועלים בהילוך סרק?
אבל עופר למה אתה מגיב לעצמך?
לא ראוי לפרסם תגובות בסדר גודל של מאמר. אם פחחח רוצה לכתוב מאמר, יתכבד ויעשה זאת.
חוה חה, כיצד עוד אתה מציע להגיב למישהו ששואל פרטים?
אז פירטתי.
אבל בסדר,point taken, אשתדל לקצר.
דוקא הטיעונים שפחחח העלה מעניינים ומאתגרים את החשיבה הקונפורמית. עדיף לקרוא ולהבין תגובות כמו שלו מאשר להסתמך רק על כותב המאמר, שגם הוא לדעתי חכם אבל לא החכם היחידי בעולם (יש עוד חכמים בעולם, שלא שותפים לדעותיו).
אשמח לקרוא עוד תובנות של פחחח
תיאוריות קונספירציה קלושות לא מאתגרות שום חשיבה. הן בעיקר מאותגרות לוגיקה בסיסית
לא כל דבר אפשר לסכם בטוקבק. לפעמים הנושאים מורכבים ומסובכים.
ואין מה לעשות-תגובות יוצרות דיון פורה יותר טוב משורת מאמרים.
אם צבי לא רוצה לקרוא תגובות ארוכות, יצכבד ויעשה זאת.