בתעשיית השקרים היהודי תמיד אשם ולעזאזל העובדות

סיקור מותה של עיתונאית 'אל-ג'זירה' שירין אבו עאקלה במהלך חילופי האש בג'נין מהווה חוליה בשרשרת מערכת תעמולתית כוזבת מבית היוצר של אש"ף. מדובר במערכת שרתומים אליה אנשי שיווק והסברה בעלי לשון לאומנית ארסית חלקלקה, המתוגמלים בסכומי עתק באמצעות קרנות ממשלתיות בגרמניה, שוויץ, שבדיה, בלגיה ועוד, ועליה משלמים האזרחים האירופאים במיטב כספם.

אחד משיאי פעילות 'אל-ג'זירה' התרחש בשנת 2002, במהלך מבצע 'חומת מגן', כאשר הערוץ הדהד את שקרי מערכת ההסברה הפלסטינית, שדיווחה לכל העולם על "ג'נוסייד" (רצח עם), לא פחות, במחנה הפליטים בג'נין, והדהד שוב ושוב את הנתון השיקרי חסר הפרופורציות על מותם של למעלה מ- 5000 פלסטינים, מרביתם אזרחים וילדים תמימים. בפועל, נהרגו באותה העת בג'נין 56 איש, רובם המכריע מחבלים חמושים. לחבורת תועמלני הפייק מצטרפים שדרים מכלי תקשורת ערביים המזדהים עם שקרי אש"ף כחלק מ"אחדות ערבית" מזויפת.

מאז נוסדה הרשות הפלסטינית בשנת 1995, וכחלק מהותי ממדיניות ההסברה שלה, סומן יעד אסטרטגי ראשי – האשמת ישראל ברצח שיטתי של תושבים פלסטיניים, במטרה לגרום להעמדת מפקדי צה"ל לדין בזירה הבינלאומית ולפגוע באמינות ומוסריות הצבא הישראלי מול הקהילה הבינלאומית, ולכבול את ידיו ברגעי הסלמה ומשבר באמצעות יצירת תמונה א-סימטרית דמונית שקרית.

וכך, במקרים בהם מעורב אזרח חוץ שנפצע או נהרג, הדמוניזציה המתמשכת הופכת במהרה לחגיגה אנטי-ישראלית, כשאש"ף נהנה לראות את ממשלות ישראל וגורמי הביטחון מובכים ומתפתלים בהתרפסות אל מול נציבות האיחוד האירופאי והממשל בארה"ב, שכפי שראינו מיהר גם הפעם לקפוץ על עגלת הארס ההסברתית מבלי לבדוק את העובדות.

הסיקור המגמתי האנטי-ישראלי המהול בתכנים קשים לצפייה, יציר כפיו של יאסר ערפאת, נועד ליצור מצג של כאוס, אנדרלמוסיה וחוסר שליטה ישראלית, במטרה להביא ליצירת דימוי של "אזור חירום" בשליטת כוח בינלאומי, תוך הדרה של נוכחות צבאית ישראלית מהמקום. סיטואציה כזו עבור אש"ף היא הגשמת חלום, שכן אז אנשיו בהנאה בהבאת כוחות בינלאומיים, שמאחורי גבם תוכל הנהגת הרשות להמשיך במשחקה הצבוע: מחד, המשך שלטונה תלוי באופן אבסולוטי בהגנה שהיא מקבלת מכוחות הביטחון הישראליים וצה"ל, ובידה השנייה היא מפעילה תעמולה ארסית נגועה במסרים אנטישמיים נגד הממשלה והצבא הישראלי.

על פי הנחיות אש"ף, יש לעשות ככל שניתן על מנת שכל נושא הקשור באנשי תקשורת ועיתונאים זרים או מקרים ביטחוניים המסוקר על ידי התקשורת הבינלאומית, יסתיים בשערורייה בינלאומית נגד ישראל. פעילי אש"ף הונחו תמיד ליצור משבר מידי בלי קשר לעובדות בשטח.

דוגמה קלאסית: ב-15 באוקטובר 2003 הטמינו אנשי המודיעין המסכל ברצועה מטען צד ליד בית חנון והרגו שלושה מאבטחים אמריקנים שהיו בדרכם לעזה. הפיגוע נערך על רקע זעם פלסטיני נגד ממשל בוש האב, שעות אחדות לאחר שארה"ב הטילה וטו במועצת הביטחון על הצעה סורית לגנות את ישראל על בניית גדר ההפרדה. האמריקנים חקרו והגיעו לתוצאות האמת בגינן היו קרובים לנקוט צעדים נגד הרש"פ, אך נמנעו מכך "כדי שלא לפגוע בתהליך השלום", כשאש"ף מנגד מטיל כמובן את האחריות על ממשלת ישראל.

עוד שני אירועים: ב-12 ביולי 2002 נורה ונהרג העיתונאי הפלסטיני עימאד אבו זהרה בג'נין, וככרוניקה החוזרת על עצמה מיהרה הרשות להוציא הודעה על רצח העיתונאי על ידי כוחות צה"ל, כמובן ללא כל צורך בבדיקה פתולוגית ובליסטית. הוצע אז לפלסטינים לנתח את גופת ההרוג, אך בדומה לתקרית מותה של שירין אבו אעקלה הם התנגדו בתירוץ קלוש של "סיבות דתיות", אך הנזק התדמיתי הבינלאומי בגאשמת "כוחות הכיבוש" כבר נעשה.

ב-23 באוגוסט 2021 הואשם חייל צה"ל בירי מאקדח עם משתיק קול, בעיתונאי מרשת 'אל קודס' מזרחית לחאן יונס. על אף שבאותה עת לא היו כל כוחות ישראליים באזור, גם הפעם האשמה הודבקה לצה"ל. והיכן היו נציגי האיחוד האירופי וארה"ב היו באותה העת? קרוב לוודאי שבדיון נוסף בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג בעקבות רצח פלסטינים תמימים חפים מפשע.

ומילה לגבי ההסברה הישראלית – זו מפוצלת בין ארבע או חמש רשויות כגון משרד ההסברה, משרד החוץ, צה"ל ועוד, שאינן משולבות זו בזו. היא נוהגת להתעורר רק אחרי קרות המשבר ותמיד מחמיצה את התגובה בעיתוי הנכון. על מערכת זו להתרגל לשדר בקול אחד תחת גוף אחד ולהתחיל להכין את המשבר הבא על פי מנעד התרחישים הקיים כבר היום.

ד"ר ואל"מ במיל' משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ולשעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרש"פ ביו"ש.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: