כדי לעמוד באתגרים שעל הפרק יש לחזק את יכולת נבחרי הציבור לקדם ולבצע מדיניות, יחד עם הגבלת השפעות זרות למיניהן
מדינת ישראל זקוקה לשינוי כיוון וזה כבר ברור. אם לא יתקיים מפנה כזה, עלולה ישראל להידרדר אל עברי פי-פחת ולעמוד בפני סכנה קיומית. לא פחות. בשנה האחרונה חזינו בתופעות מטרידות כמו התעוררות לאומנית, אסאלמיסטית אנטי-ישראלית במגזר הערבי. התרחשות המשלבת בתוכה ממדי פשיעה חסרי תקדים ואלימות שלא הכרנו.
בנגב, בערי המשולש ובמזרח השרון, ריבונות המדינה סבלה מהחלשות דרמטית. שטחי C, בקעת הירדן ומזרח ירושלים אובדים לטובת הרשות הפלסטינית, במימון ובהכוונת האיחוד האירופי. בגליל הרוב היהודי הולך ונעלם, וישנו קושי יסודי לשמור על תושבים יהודים בערים המעורבות. מערכת משפט רקובה, דומיננטיות פוסט-ציונית באקדמיה ועל כן במערכת החינוך, התקשורת והתרבות. התופעות הללו הן עובדות. בוודאי בקרב המחנה הלאומי כמעט ואין עליהן עוררין, ומחוצה לו באזורי השמאל המתון ישנה אותה הסכמה, אך אולי תוך שימוש במונחים מעורפלים יותר.
בכל אופן הצורך בשינויי כיוון קיים. כאן מתעוררת בעיה מפני שתמיד כאשר מדברים על מכלול שינויים הכרחיים, מתעורר היצר הדורש לבצע אותם בבת אחת, מה שבדרך כלל מוביל לכך שכלום לא מבוצע. הציפיות בשמים, ותמיד הצעד הראשון נראה קטן או צנוע מדי.
כדי להימנע ממצב כזה, חייבים להבין שאין ברירה אלא להתקדם על פי תכנית הדרגתית, המבוססת על סדר הגיוני. מכאן שהאתגר הראשון שצריך לטפל בו הוא האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ. ישראל לא תצליח לטפל בשום בעיה גורלית – לא איבוד הריבונות ברחבי הארץ, לא בתחום טרור או טיפול במסתננים, לא בחתרנות מדינית זרה ולא בפיתוח ההתיישבות – לפני שיפתח החסם העיקרי.
בג"ץ במתכונתו האקטיביסטית מתנהל כרשות-על הניצבת מעל נבחרי הציבור ומחליטה במקומם. לא מדובר רק על 14 החוקים שנפסלו בעשור האחרון, אלא עשרות החוקים שנכתבו ונשארו במגרה בגלל החשש שלא יעברו את "מבחן בג"ץ". כולל עשרות רבות של תקנים, מינויים, מתווים, החלטות והסכמים שנעצרו או בוטלו בידי השופטים.
אך גם זו אינה בעיה אותה ניתן לפתור באבחה אחת ולכן גם התהליך הזה יש לבצע באופן מדורג. הצעד הראשון אותו צריך לעשות הוא להעביר פסקת ההתגברות במודל של רוב רגיל. קודם כל לצייד את נבחרי הציבור שלנו בכלי מיידי והכרחי שיכול לעבור.
לאחר מכן יהיה צורך לטפל בחתרנות המדינית המתבצעת על ידי ארגונים הממומנים בידי ממשלות זרות. בעשור האחרון, כל ניסיון לקדם ולו פסיק קטן מול אתגריה הגדולים של ישראל, נתקל במסעות לחץ תקשורתיים, נגד הציבור ונגד נבחריו, אשר יוצרים לחץ פנימי ובינלאומי, לרוב בליווי מאות עתירות לבתי משפט והכול במימון זר.
בעשור האחרון הוזרם לכשישים ארגוני תעמולה ומשפט המזוהים עם השמאל בישראל (רובם שמאל קיצוני מובהק) סכום של יותר מ-700 מיליון שקלים, לא כולל מאות מיליונים נוספים שהוזרמו אל הארגונים מקרנות פוליטיות שאינן מדינתיות כמו 'הקרן לישראל חדשה' ושלל קרנות זרות נוספות. (כל הנתונים נאספו על ידי אגף המחקר של תנועת 'אם תרצו' ומדוחות הארגונים).
כך נכשלה המדינה בטיפול בבניה הבלתי-חוקית בנגב, בהחזרת המסתננים לארצותיהם, ביישוב יהודה ושומרון או בפינוי המאחז העברייני חאן אל-אחמר. כך נשחקה מדיניות הלחימה בטרור, כך נתקע קידום הטבות למשרתים בצה"ל ועוד.
לכן הדבר השני שצריך לבצע הוא להעביר חוק מיסוי על ארגונים הפועלים במימון ממשלות זרות. רק צעדים כמו הטלת מיסוי כבד על מאות המיליונים המושקעים כאן בארגוני תעמולה, יחד עם הרחקתם משיתופי פעולה עם מערכות המדינה והגברת הפיקוח, יביאו למצב של נורמליות ציבורית ויאפשרו למדינה לחזור להתנהלות תקינה.
לאחר השלמת שני הצעדים הראשונים, דהיינו פסקת התגברות ובלימת החתרנות הזרה, תוכל ישראל להחזיר את יכולתה לתפקד כמדינה מתוקנת. כזו שמסוגלת להתמודד עם אתגריה ולהתחיל להתקדם. בלי אלו, כלום לא יקרה.
לקראת נייר העמדה המלא של תנועת 'אם תרצו' לחצו כאן.
מתן פלג הוא יו"ר תנועת 'אם תרצו'
כל זה טוב ויפה אבל כדי לבצע את זה הימין צריך קודם רוב שיצביעו בעד דברים כאלה וזה אומר להגיע ל-61 מנדטים.
כדי להגיע למספיק מנדטים צריך הישגים והסברה. ולכן לא פלא ששני הדברים שהימין המתון נלחם נגדם הכי הרבה הם
א.הישגים לימין- https://mida.org.il/2022/06/07/%D7%92%D7%A8%D7%A1%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/
וב.מינויים ימנים- https://mida.org.il/2022/06/20/%d7%91%d7%9b%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%91%d7%a6%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98%d7%a0%d7%99%d7%9d/
וכדי שהימין יוכל לבצע את שני הדברים הנ"ל הוא צריך אנשים בעמדות כוח.
לכן הדבר הראשון הוא להילחם בסחטנות של המרכז הפוליטי(המכונה בטעות 'ימין מתון') וזה מתחיל עם צמצום מספר השרים והגדרת חלוקה פרופורציונאלית של התפקידים בין מפלגות הקואליציה.
תן לי להעיר לגבי השלכת יהבך על "קודם רוב שיצביעו בעד דברים כאלה וזה אומר להגיע ל-61 מנדטים." אשר תהיה צעד ראשון ולאחר השגת רוב פרלמנטרי זה יוצבו על ידי הימין "אנשים בעמדות כוח" אשר יבצעו את המדיניות שלשמה נבחרו.
לא מיניה ולא מקצתיה. לא יהיה ולא ייברא. לא דובים ולא זבובים.
רוב טכני של 61 מנדטים בבית הנבחרים לא יכול לבצע שום דבר מעבר לחקיקה והתקנה פורמלית של חוקים ותקנות. בפועל לא ניתן יהיה לבצע בפועל אף אחד מחוקים ותקנות אלו, ואם רוב טכני רק ינסה ליישם את החוקים והתקנות בהתאם לסמכותם החוקית והחוקתית והכוחות הלעומתיים רק יחששו שהם עוד עלולים להצליח ליישם, הם ייזמו מרד אזרחי! כן, זה מה שהם יעשו וגם יצליחו בו! כי התקשורת והאקדמיה וכל כלי התעמולה הקובעים את סדר היום הציבורי תהיה לצידם, ולכן יצליחו. (ואפילו במסתרי ליבותיהם של האזרחים הפשוטים אשר הצביעו עבור 61 מנדטים אלו יקנן איזשהו אי-נוחות האומרת שאין להם לגיטימציה אמיתית לבצע מהלכים כאלו, מה גם הרי בינינו אנחנו הרי יודעים שרובם של ה 61 האלו אינם באמת דמוקרטים ויעדם האמתי כלל אינו משטר דמוקרטי על באמת). זה מה שיהיה.
הדרך היחידה להתמודד עם קיר הכלים השלובים אשר הינו בבעלותם ושליטתם הבלעדית של הכוחות הלעומתיים הוא להפוך את החקיקה והתקנות של הרוב לסופר לגיטימי באופן שאפילו הדובר הכי קיצוני והכי מטורלל של הכוחות הלעומתיים לא יוכל להגיד שזה לא דמוקרטי ו/או לא לגיטימי. זה המפתח לסיכוי לשינוי.
איך עושים את זה? יש רק פתרון אחד:
שילוב של שינוי שיטת הבחירות ובמקביל חקיקת חוקה אשר תבטיח אי-פגיעה בזכויותיו הבסיסיות של כל אזרח ותושב.
בחירות בשיטה היחסית-שמית (כמו שאורלי לוי ניסתה לקדם) תבטיח שיהיה ברור שהמחוקקים הינם שליחים של שולחיהם וכי האג'נדה של הנציג מקובל על שולחיו, רצוי שלצד זה יורד אחוז החסימה לאחוז אחד מכלל הקולות, מה שיבטיח שכמעט כל הרכב שהוא של רעיונות אשר האזרח ההולך להצביע מחזיק בו הוא יכול לאתר את הכי קרוב אליו בשלל הפתקים המוצג לבחירתו מאחורי פרגוד תא ההצבעה, החוקה תבטיח שאף קבוצת כוח לא תוכל לנשל אזרח או תושב אחר מזכויותיו הבסיסיות ולא ניתן יהיה לטעון לגבי אף אחד מהחוקים והתקנות שהוא לא דמוקרטי – כי אם הוא באמת יהיה הוא גם באמת יבוטל על ידי בית המשפט, לצד זה יתקיימו בחירות גם ל"בית עליון" אשר ישמש בית משפט לחוקה. בית משפט העליון תהיה בית משפט לערעורים בנושאים אזרחיים כלליים כמו כל מערכת בתי המשפט והערכאות אשר מתחתיו אבל נושאי חוקה לא יהיו בסמכותו.
זה מה שצריך לעשות. כל דרך אחרת נידון לכישלון עוד לפני שבכלל יתחילו. (תיקון קטן. רוב של לפחות 85 מנדטים גם יעשה את העבודה. אבל אם יהיה רוב של רק 84 מנדטים, קיר הכלים-השלובים אשר בבעלות ובשליטת הכוחות הלעומתיים ימחץ כל סיכוי לשינוי.)
ראשית, התייחסתי גם לצורך במינויים רבים כדי ליישם מדיניות. אבל בשביל זה צריך לתרגם את 50 המנדטים של הימין לכמות יחסית של משרדי ממשלה ולמנוע מהסחטנות של המרכז לדחוק אותם למשרדים שוליים. עד שהימין יתחזק ל-61 הוא יוכל להספיק לאייש לא מעט עמדות.
שנית, חוקה יהיה עוד יותר בלתי אפשרי להעביר מחקיקה רגילה בתנאים המוטים הנוכחיים.
שלישית, חבל לבזבז יום בחירות נפרד לבג"ץ. כפי שכתבתי בעבר צריך לכל המפלגות תקנים יחסיים לגודלן בבג"ץ (תוך הגדרת דרישות מקצועיות שמועמדים צריכים לעמוד בהם) וכך להרכיב את בג"ץ ביחד עם הכנסת כמו שהממשלה מורכבת באותה הזמנות.
רביעית, דיברתי על חלוקת שרי הממשלה באופן יחסי למספר המנדטים ולא על שיטת בחירות.
ולסיום-מה קשורה אורלי לוי? לא מצאתי דבר באינטרנט על העניין אבל למיטב ידיעתי שיטת הבחירות לכנסת כרגע היא כבר יחסית.
(פעם ראשונה שאני חולק על מתן פולג) הכוח נמצא לא בבגץ ולא בידי אוהבי השלמונים של סורוס – הכוח נמצא בידי התקשורת.
שני הנושאים המוזכרים במאמר, לא מבוצעים עד עכשיו, בדיוק בגלל הנדסת התודעה המבוצעת יום יום ע"י התשקורת. לדוגמא, אם שקרני דיקטטורת החוק היו בכל יום מזדעקים כיצד עדיין לא מתבצעת פסיקת חאן אל אחמר (דמיינו זאת במשך חודשים עם דיווחים מתפרצים והפאתוס הרגיל של יונית), הוא כבר מזמן היה מפונה עם זהבה גלאון על הטרקטור הראשון.
אז הדרך לטפל במשרד האמת פשוטה ביותר – רשימה פשוטה ביותר של מפרסמים המממנים את מהנדסי התודעה ממשרד האמת, לא נכנסת אליכם הביתה.
רשימה פשוטה בסלולארי, זה כל מה שצריך. חשוב ביותר להקפיד על זה, בטווח הרחוק שאלות פוליטיות הן שאלות של חיים ומוות. כל רודף אחרי כספיכם שאתם רואים בטלוויזיה וביוטוב (חשוב מאוד!) – מיד לרשימה השחורה.
שכספו של סורוס ימממן אותם. שיבחר אם למממן את התנועה האיסלאמית או את קוקה קולה. עד אשר סורוס יפשוט את הרגל או משרד האמת יפשוט את הרגל. על חורבות שניהם, תקום תקשורת המקפידה לדווח אמת, מלאה ללא אתרוגים עם קורבנות.
מסכים לגמרי עם מתן. פירוק מוסד הבג"צ במתכונתו הנוכחית הוא תנאי הכרחי לשיקומה של מדינת ישראל והחזרת הכוח לידי הציבור ונבחריו. לא נדרשים לכך יותר מ – 61 חברי כנסת ותעוזה של מנהיג הליכוד. אפשר לסיים תהליך כזה בחקיקת בזק של כמה ימים – לא יותר.