היוזמה לחידוש מועצת השרים אינה קשורה לזהות הממשלה בירושלים, אלא נובעת מנסיבות גיאופוליטיות ופנים-אירופיות
על פי דיווחים אחרונים בתקשורת, שרי החוץ של האיחוד האירופי החליטו לחדש את מפגש 'מועצת האסוציאציה' – הוועדה שתפקידה לדון בענייני 'הסכם ההתאגדות' בין ישראל והאיחוד האירופי. ברק רביד ב'וואלה' אף הדגיש כי החלטה זו קשורה לעידן פוסט-נתניהו שכן בעת כהונתו כראש ממשלה היו, לדבריו, יחסי ישראל-אירופה בשפל. כלי תקשורת אחרים התייחסו להחלטה בסופרלטיבים אופטימיים כגון "פריצת דרך" ו"הישג גדול לישראל".
נציג את הנושא בפרופורציות הנכונות. ראשית יודגש כי הערכתו של ברק רביד בדבר השפל ביחסים עם אירופה בתקופת נתניהו מופרכת לחלוטין. עוד לפני כהונתו השנייה של נתניהו נשמעו קריאות בחוגים הפוליטיים של אירופה לא רק להשעות את מועצת האסוציאציה אלא גם להשעות את הסכם האסוציאציה כולו, ובתקופת מבצע 'חומת מגן' נשמעו קריאות להטיל אמברגו נשק על ישראל ועוד. אין בכוונתי לפרט ברשימה זו את העובדות המפריכות את הערכתו של רביד.
הייתה זו דווקא מדינת ישראל שהחרימה ראשונה את קיום המועצה ב-2013 ולא האיחוד האירופי, וזאת כמחאה על עמדת האיחוד התקיפה להפריד בין ישראל לבין "השטחים הפלסטיניים הכבושים" בכל הקשור להסכם האסוציאציה. נכון שבשנים שלאחר מכן חלק משרי החוץ של האיחוד תמכו בהשעיית התכנסות מועצת האסוציאציה, בעיקר לנוכח העימותים והמבצעים הצבאיים בעזה, ולא בגלל שבראש ממשלת ישראל עמד נתניהו.
במאמר מוסגר אדגיש כי בדרך כלל מדינות אירופה המשיכו במסורת הצבעות נגד ישראל בעצרת הכללית של האו"ם מדי שנה, גם כאשר האחרונה נקטה ב"מדיניות שלום", כגון לאחר הסכם השלום עם מצרים, לאחר הסכמי אוסלו ולאחר הנסיגה מעזה. אירופה מעולם לא הייתה זקוקה לנתניהו כדי לייסר את ישראל בשוטים.
יתרה מכך: בפרלמנט האירופי עלו קולות הקוראים לחדש את כינוס מועצת האסוציאציה עוד בתקופת ממשלת נתניהו. בפברואר 2020 הגיש חבר הפרלמנט האירופי אנטוניו לופז-אישטוריז שאילתה בעניין זה לממונה יחסי החוץ של האיחוד ז'וזפ בורל. הוא הדגיש כי ישראל הינה בעלת ברית אסטרטגית של אירופה עוד מהתקופה שלפני החתימה על הסכם האסוציאציה ורצוי לחדש את כינוס המועצה.
על כך השיב בורל בחיוב ואף הדגיש כי על כל פנים ולמרות השעית כינוס מועצת האסוציאציה, הרי שהוועדות העוסקות בהיבטים המעשיים ממשיכות להתכנס תדיר במשך כל אותה תקופה. שאילתה דומה עלתה בפרלמנט האירופי גם על ידי חבר הפרלמנט לוקס מנדל (מתומכי ישראל) בינואר 2021. בורל השיב תשובה זהה בתוספת הדגשה כי כינוס המועצה יעלה הזדמנות לאירופה לקדם את "פתרון שתי המדינות".
על כל פנים הגם שהחלטת אירופה האחרונה היא חיובית, אין לראות בה לא "פריצת דרך" ולא "הישג גדול לישראל". הסכם האסוציאציה, הסכם מקיף ומפורט שנחתם ב-1995 ונכנס לתוקף בשנת 2000, מתווה מסגרת לגאלית ליחסי ישראל- איחוד אירופי בעיקר בתחום הסחר ההדדי ושיתוף פעולה במגוון תחומים אחרים, והוא כולל בתוכו הסכמים מוקדמים יותר בין הצדדים, חלקם בילטראליים וחלקם אזוריים.
היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקהילייה האירופית החלו כבר ב-1959 והסכם לשיתוף פעולה בתחום הסחר, הכלכלה, התרבות והפוליטיקה נחתם כבר ב-1975. הגם שפגישות בין שרי חוץ של ישראל לבין עמיתיהם האירופים התקיימו לאורך השנים, קובע ההסכם כי באופן מנדטורי שר החוץ של ישראל ייפגש אחת לשנה עם פורום שרי החוץ האירופים במסגרת המכונה "מועצת האסוציאציה". פגישות אלה הפיקו בעבר בעיקר הצהרות מדיניות, וההיבטים המעשיים השוטפים של ההסכם נוהלו בידי ועדת האסוציאציה וועדות משנה של דרגים מקצועיים.
במשך כל אותה תקופה שבה לא התכנסה מועצת האסוציאציה נמשך שיתוף פעולה פורה בין ישראל לבין אירופה בתחומים מגוונים בניהולה של ועדת האסוציאציה, ונחתמו הסכמים חשובים כגון הסכם התעופה האזרחית הידוע בשם "השמיים הפתוחים" (נחתם ב-2013 אושרר ב-2020). נפח הסחר ההדדי תקופת ה"ברוגז" עלה מ- 25,549 מיליארד אירו ל- 36,856 מיליארד (על פי יורוסטאט).
היוזמה האירופית לחידוש כינוס מועצת האסוציאציה אינה פועל יוצא מעצם קיומה של הממשלה הנוכחית או מכישרונותיהם הדיפלומטיים של בנט או לפיד. היא נובעת מהקשרים גיאופוליטיים ופנים-אירופיים שאינם קשורים בהכרח לישראל.
הסכמי אברהם הם אחד המניעים לכך, וז'וזפ בורל אף אמר זאת בפירוש. אירופה אינה רוצה להישאר מחוץ לתמונה, מה עוד שבכוונתה לנצל את המומנטום להפיח חיים בגוויית "פתרון שתי המדינות", מה שיהווה בעיה לדיפלומטיה הישראלית ולא הישג. הפלישה הרוסית לאוקראינה יצרה משבר גיאופוליטי המחייב את אירופה לבדוק שוב את נוכחותה באגן המזרחי של הים התיכון. משבר האנרגיה שנפל על אירופה ורצונה לצמצם תלותה בגז הרוסי מהווים מניע חשוב אחר לאור מאגרי הגז הישראלים (למרות שלא הם יוכלו לפתור את המשבר אלא רק להקל).
בנוסף לכך יש להדגיש כי הצהרת שרי החוץ האירופים הגיעה כאשר צ'כיה היא הנשיאה התורנית של האיחוד וקובעת את סדר היום הפוליטי שלו. צ'כיה היא כידוע אחת המדינות המעטות באיחוד התומכות בישראל, ולבנימין נתניהו יש בעובדה זו מניות יסוד.
ד”ר שלמה פרלה הוא חוקר יחסים בינלאומיים ומומחה לענייני אירופה והאיחוד האירופי. למאמרים נוספים היכנסו לאתרו האישי.
