איראן ממשיכה לדהור לגרעין, וארה"ב ממשיכה להתחמק מההשלכות הקשות של הודאה בכישלון הדיפלומטיה
משרד המשפטים הגיש כתב אישום נגד אזרח איראני שתכנן לרצוח את ג'ון בולטון"
ניו-יורק טיימס, 10 באוגוסט 2022
סלמן רושדי הותקף על הבמה באירוע במערב ניו-יורק"
ניו-יורק טיימס, 12 באוגוסט 2022
לאחר 16 חודשים, שביב של אופטימיות לגבי הסכם גרעין עם איראן"
ניו-יורק טיימס, 16 באוגוסט 2022
זה המקום להכניס אמוג'י של פרצוף מבולבל.
מדוע? מכיוון שאחת מן הכותרות המצוטטות לעיל יוצאת דופן. שני הדיווחים הראשונים חושפים את טבעו של המשטר האיראני – כנופיית עבריינים תאוקרטים שמאז 1979 מפיצה רק כאוס ורצח ברחבי העולם. הכותרת השלישית חושפת את התמימות של הפוליטיקאים והדיפלומטים במערב, אשר למרות אינספור תזכורות לגבי כוונות האייתוללות ויכולותיהם, מתעקשים להמשיך ולנסות לפייס אותם.
השיחות להחייאת הסכם הגרעין נערכות בווינה מאז חודש אפריל בשנה שעברה, אך עד כה לא הגיעו לשום מקום. למרות זאת, ממשל ביידן מתעקש למלא תפקיד מפתח בפארסה הדיפלומטית הזו. שום דבר ממה שמתרחש במציאות לא מצליח לחדור את הבועה בה חיים הדיפלומטים.
מעט היסטוריה:
– איראן סירבה לדון ישירות עם ארה"ב, שמצדה התעקשה בכל זאת לבוא לקראת האיראנים ולערוך שיחות לא ישירות – עוד סימן לחולשה.
– עלי ח'אמנאי פעל בקיץ שעבר להביא לבחירת איברהים ראיסי כנשיא ויורשו האפשרי בתפקיד המנהיג העליון. ראיסי הוא איש דת קיצוני שהיה בעבר ברשימת האישים עליהם הוטלו סנקציות אמריקניות.
– הנסיגה מאפגניסטן לפני שנה בדיוק פגעה קשות באמינות האמריקנית ובביטחון הלאומי. היא החלישה את ההשפעה של ארה"ב במזרח התיכון, אך הנשיא ביידן עדיין מסרב לשנות את מדיניות החוץ שלו ומהמר את הכול על הקלף האיראני.
– הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר האחרון הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה – רגע בו סיפרו לנו שהכל השתנה. הכל, חוץ משיחות הגרעין. למרות שהפכה למוקצה בזירה הבינלאומית, רוסיה ממשיכה משום מה לשמש כמתווכת הראשית מול טהרן. אולי הגיע הזמן להבין סוף סוף את הרמז?
כל זאת התרחש בחודשים לפי שנחשפה מזימת ההתנקשות בבולטון ולפני שבוצעה ההתקפה המזעזעת נגד רושדי – שתי הפרות חמורות של הריבונות האמריקנית הקשורות ישירות לפעילות חתרנית איראנית.
משרד המשפטים הגיש כתב אישום נגד חבר במשמרות המהפכה החשוד בניסיון לשכור מתנקש למטרת חיסול היועץ לביטחון לאומי לשעבר. יתכן כי גם התוקף שפצע קשות את רושדי עמד בקשר עם משמרות המהפכה, וללא ספק שאב השראה מהמנהיג הראשון של הרפובליקה האסלאמית, האייתוללה ח'ומייני, שקרא להוציא להורג את הסופר כבר ב-1989.
ומה איראן דורשת מארה"ב כתנאי מקדים לחזרה להסכם הגרעין? בכתבה באתר CNBC המספרת כי ההסכם "נראה קרוב מתמיד", נכתב בין היתר כי "איראן מצפה שממשל ביידן יסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, דבר שעד כה בוושינגטון לא ששו לעשות".
אם אכן יבחר ביידן בסופו של דבר להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, תהיה זו לא פחות מהתאבדות פוליטית. אני סבור שאפילו הנשיא מסוגל לראות את הסכנה הטמונה במהלך כזה, שעשוי להעניק לרפובליקנים נשק משמעותי בישורת האחרונה לקראת בחירות האמצע. גם אם יושג לבסוף הסכם מחודש, הסרת הסנקציות המוצעת עשויה להכתים את הסיקור התקשורתי הצפוי סביב הניצחון הדיפלומטי לכאורה.
אך אם סוגיית משמרות המהפכה היא בעייתית מבחינה פוליטית, סוגיה אחרת הקשורה להסכם עשויה להיות בלתי אפשרית. איראן דורשת מארה"ב הבטחה לפיה כל נשיא עתידי יהיה חייב לציית להסכם. אלא שהדרך החוקתית היחידה להבטיח זאת היא באמצעות אישור ההסכם בסנאט. ביידן כמובן לא יבחר באפשרות הזו, מכיוון שאין שום סיכוי שהסכם עם איראן יעבור בסנאט. עוד מבוי סתום.
יתכן ביידן ויועציו מאוד מרוצים מעצמם כרגע, לאחר סדרת ניצחונות חקיקה, עד שהם מוכנים לבצע ויתורים נוספים בחזית האיראנית כדי לזכות במה שייחשב בטעות לניצחון במדיניות החוץ. התקשורת כמובן תאהב את הסיפור הזה, בו ביידן צועד מהצלחה להצלחה, ולא משנה מה מחירה מבחינת יציבות עולמית או ביטחון לאומי.
תסריט אפשרי אחר הוא המשך השיחות ללא הסכמה להצעה הנוכחית, מכיוון שהמשך השיחות משרת את מטרות שני הצדדים. איראן מנצלת את הזמן כדי לפתח את התשתית הגרעינית, ואילו ארה"ב לא מעוניינת לעמוד בפני ההחלטות הקשות שיגיעו בעקבות הודאה בכישלון הדיפלומטיה. זו הסיבה בגינה תהליכי שלום או שיחות על פיקוח נשק נמשכות ללא קץ, למרות שהוכח שוב ושוב כי אינן מובילות לשום מקום. התהליך עצמו הפך למטרה עבור המערב, בזמן שהוא משמש כיסוי לאויב להמשיך בפעילותו הזדונית.
רעואל מארק גרצ'ט מהמכון להגנת הדמוקרטיות ציין לאחרונה כי "לארה"ב יש מאזן עגום, מצד שתי המפלגות, של חוסר תגובה לתוקפנות וטרור איראניים". לנשיא ביידן יש הזדמנות לתקן את המאזן הזה אם יפגין עוצמה אמריקנית בתגובה לשלל המזימות האיראניות. מן הסתם, זו תהיה עוד הזדמנות אותה הוא יחמיץ.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
האמריקאים הם האחרונים להיות תמימים וטיפשים.
הם מרושעים.
יש להם סיבות, שהם טורחים להסתירן היטב, שבעטיין איראן תתחמש בנשק גרעיני.
מן הסתם, חלק מהסיבות הן מכירות נשק, שיגדלו מאד ברגע שאיראן תתחיל לאיים על מדינות (למשל האמירויות העשירות) בנשק גרעיני.
לפי מה שמפורסם כמעט כל שבוע באמצעי התקשורת, אין לאמריקאים, או לישראלים, או לכל גורם אחר, שום בעיה להגיע לאנשי מפתח בממסד האיראני, ולחסל אותם. גם לחמנאי אפשר להגיע ולחסל אותו, אם האמריקאים יחליטו שיש בכך צורך. אז למה האמריקאים לא מטפלים באייתולות ובכפופים להם? שוב, כי האמריקאים רואים בקיומם יתרון מסוים בהשוואה לחיסולם
הדרך היחידה לפתור את הבעיה של איראן היא נכונות לפעול צבאית אבל ההנהגה האמריקאית של היום עסוקה רק בלשמר את עצמה ולהעביר את התפודים הלוהטים הלאה. הדבר היחיד שמעניין אותם זה להמשיך לשלוט במוקדי הכוח והכסף ולהעשיר את עצמם ואת המשפחות המושחתות שלהם. זאת הסיבה שכל כך חשוב היה להם להעיף את טראמפ וכך יהיה עם כל מנהיג אחר שלא צריך את הכסף המלוכלך כי יש לו מספיק משל עצמו או כי הוא ישר מדי. כל המשפחות ששולטות בוושינגטון התעשרו מהשקעות בחברות שהם היו אחראיים להשקעות ממשלתיות וברגולציה שלהן. מייד אחרי כל החלטה, הבעל של פולוסי, רק במקרה, ידע לכאורה לנתב את ההשקעות שלו והמשפחה הפכה למליונרית. לגבי הנשיאים, הם מספקים את הסחורה לתורמים הגדולים ואחרי פרישתם הופכים כולם למליונרים עם אחוזות ענק. זה לא שהם רוצים שאיראן תהיה גרעינית. הם פשוט לא מתעסקים בזה. כל אחד ואחד מהם סוחב קופת שרצים ענקית ועושה מבחינתו רק מה שנדרש ממנו כדי לשרוד.
לא צריך לרוץ לפתרון הצבאי.
טראמפ הצליח להוריד אותם לברכיים באמצעות סנקציות כלכליות. רק צריך ממשל שמוכן להחזיק את הסנקציות לאורך זמן.
טראמפ הפעיל לחץ כלכלי ואמר שהוא מעדיף להמנע ממלחמה, אבל הוא לא שלל לחלוטין את האופציה הצבאית. אין שום ערך לדיפלומטיה אם אין מנופי לחץ. כרגע רק איראן היא זאת שמפעילה אותם.