רה"מ הבריטית החדשה הצליחה להגיע להנהגת המפלגה והמדינה, אבל עומדת בפני אתגר פוליטי וכלכלי מורכב
היו מן הסתם רגעים קשים יותר להפוך לראש ממשלת בריטניה. מאי 1940, למשל, כאשר ווינסטון צ'רצ'יל לקח את התפקיד. למרות זאת, ולמרות נאום הפרידה האופטימי אותו נשא בוריס ג'ונסון ובו דיבר על מורשתו במונחים היסטוריים, המציאות היא שליז טראס ירשה חתיכת כאוס, כלכלי ופוליטי, ומעט מאוד זמן להתחיל ולתקן אותו.
היתרון הגדול שעשוי לשחק לטובת טראס הוא שהציפיות הכלליות ממנה כרגע נמוכות מאוד, בין היתר משום שחלקים בתקשורת מנסים להציג אותה כקריקטורה לא מבריקה במיוחד, תפיסה שלא ממש מסתדרת עם העובדה שהצליחה להגיע בכל זאת לתפקיד הרם ביותר בממלכה.
על פי סקר עליו דווח ברשת 'בלומברג', רק 12% מהבריטים מאמינים כי טראס תהיה מנהיגה טובה. יותר מחצי מהנשאלים חוזים לה כהונה גרועה. טראס אינה נואמת מרשימה, למרות שכוונותיה טובות, וחלק מרעיונות המדיניות שלה לא נוסחו עדיין במלואם. היא עשויה לתת רושם של מי שמנסה לחקות את תאצ'ר, אך אם היא באמת רוצה להיות תאצ'ר עליה לעשות זאת נכון, כולל שיקול הדעת המפוכח בו אשת הברזל התנהלה וקידמה מדיניות במשך רוב זמנה בראשות הממשלה.
בנוגע לאתגרים הפוליטיים הקרובים, טראס עומדת בראשות מפלגה אשר נמצאת בשלטון, לבדה או בקואליציה, מאז 2010. בהנחה כי הבחירות הבאות יערכו במועד המאוחר ביותר האפשרי (ינואר 2025), השמרנים יסגרו אז 15 שנים בשלטון, ויזכו למרבית האשמה (בצדק או שלא) מצד הבוחרים לגבי מצב הכלכלה הרעוע.
למען הסר ספק, בבחירות ב-2019 השמרנים הצליחו לזכות ברוב הגדול ביותר שלהם מאז ימי השיא של תאצ'ר, אך ניתן היה לזקוף את מרבית ההישג ליכולתו של ג'ונסון לקרוץ לקהלים נרחבים, גם ממפלגות אחרות, לפרסונה הציבורית האקסצנטרית שבנה לעצמו בקפידה, ולהבטחה להביא סוף סוף לעזיבת האיחוד האירופי. הכלכלה עבדה יפה, וכמובן לא הזיקה העובדה שבראשות המפלגה היריבה עמד תימהוני קיצוני כמו ג'רמי קורבין.
נריץ קדימה לשנת 2025, ואפילו אם נניח לרגע בצד את סוגיית הכלכלה, התמונה הפוליטית שונה לגמרי. ג'ונסון יצא מהמשחק, הברקזיט הוא זיכרון רחוק או, תלוי בסכסוך עם האיחוד האירופי על הגבול הצפון-אירי, פשוט מטרד. בינתיים, הלייבור תחת הנהגתו של קיר סטארמר הצליח לעטות על עצמו ארשת שמאל מתונה יחסית.
טראס מצידה מבטיחה גישה כלכלית תאצ'רית יותר מזו שננקטה בידי ממשלות השמרנים האחרונות (רף נמוך למדי). בתיאוריה זהו רעיון ראוי להערכה, אך ככל הנראה שהוא לא ימשוך מצביעים רבים משמאל, ובהתחשב בעובדה שנותרו מעט יותר משנתיים לבחירות הבאות, גם לא יאפשר לטראס ליהנות מהצמיחה הכלכלית לה היא מקווה, אם וכאשר תגיע לבסוף. גם להצלחה של תאצ'ר לקח זמן להגיע. לפני שהכלכלה חזרה לצמוח ולפני שהארגנטינאים הובסו בפוקלנד, היא נקלעה לצרות פוליטיות צרורות.
וישנו גם העניין הפעוט של מצב המפלגה השמרנית עצמה, לא מוסד הידוע בנאמנות רבה למנהיגים שנכשלים בקלפי. נפילתו של ג'ונסון החלה בחטא היוהרה, גורל מתאים אולי למי שלא פספס הזדמנות להציג לראווה את השכלתו הקלאסית. אפילו בנאום הפרידה שנשא לאומה הוא הכריז: "כמו קינקינטוס, אני שב אל המחרשה", רמז שכנראה השאיר רבים מן המאזינים מבולבלים. רק יודעי דבר זכרו כי המצביא הרומאי שב לבסוף מן המחרשה כדי להציל את עירו פעם נוספת. באופן אישי אופתע אם ג'ונסון אכן מהרהר בחזרה לדאונינג 10, אך אפילו הפתח הקטן שהשאיר מעלה את ערכו בשוק, שם כנראה ינסה להרוויח קצת כסף עבור משפחתו הצעירה. בינתיים, הוא הציע לממשלת טראס החדשה את תמיכתו "הנלהבת ביותר". נלהבת.
אך בסופו של דבר, יותר מהיוהרה שלו עצמו (כמו למשל האמונה שאינו חייב לציית לאותם הכללים כאחד האדם), ג'ונסון נפל בעיקר מן התחושה הגוברת במפלגה, שגובתה בנתוני הסקרים, כי למדינה כולה פשוט נמאס.
ואם אכן זה המצב, הסיבה היחידה בגינה עוד היה שווה לדבוק בג'ונסון למרות שורת הסקנדלים שסיפק – העובדה כי אין לו מחליף בעל כוח משיכה אלקטורלי משמעותי – פשוט התאדתה כלא הייתה. וגם אז עוד נותר ואקום מנהיגותי. שר האוצר רישי סונאק ניצח את טראס בסבב ההצבעה הסופי בקרב חברי הפרלמנט השמרנים, רק כדי להפסיד לה כאשר ההכרעה עברה לכלל חברי המפלגה, רבים מהם עדיין כעסו עליו בשל חלקו בהדחת ג'ונסון.
טראס ניצחה לבסוף בקרב על ההנהגה עם 57% מול 43%, פער קטן מהצפוי. לפחות שני סקרים שונים הראו כי חברי המפלגה היו מעדיפים את ג'ונסון בראשה. בהתחשב בנסיבות, לא הייתה זו הפתעה כאשר בבחירתה את חברי הקבינט, טראס נשארה עם הנאמנים לה במקום לנסות לגייס ממחנה סונאק. גם לצעד זה סיכונים משלו, אך כדי שטראס תצליח לנווט את ממשלתה במים כלכליים סוערים, היא תצטרך כמה שפחות התנגדות בצמרת. ובאשר לצד המפסיד, הבחירות הבאות קרובות מדי מכדי שהאפשרות להוביל מהפכת אנטי-טראס תהיה הגיונית כרגע.
באשר לכיוון הכללי של הממשלה החדשה, נראה כי טראס שואפת לקיצוץ במיסים, הפחתה ברגולציה, אכיפה נוקשה יותר בתחום ההגירה והגדלת תקציב הביטחון. אם היא אכן תצליח להגשים לפחות חלק מאלה, יהיה שינוי משמעותי מן המדיניות הכלכלית והחברתית המבולבלת של הממשלות הקודמות. בכל הנוגע לתחום האנרגיה בו בריטניה דהרה לעבר אפס פליטה של גזי חממה (מדיניות שזכתה לתמיכה מפלגתית רחבה), טראס תיאלץ לצעוד בנתיב עקלקל. באופן עקרוני, הרעיון ממשיך להיות פופולרי בקרב הבריטים ולכן יהיה קשה לגעות בו מבחינה פוליטית. אלא שבפועל, ההשפעה ההרסנית שתהיה לו על הכלכלה עשויה להוביל לתפנית בדעת הקהל.
האסטרטגיה של טראס תצטרך לנסות לרכך את ההשפעות הרעות לטווח הקצר, בעודה ממתינה לרגע בו ההבנה הציבורית לגביהן תהיה רחבה יותר ויהיה ניתן לצאת למתקפה פוליטית. אם עליי לנחש, הערתה כי "עלינו להגיע לאפס פליטה באופן שאינו פוגע בעסקים או בצרכנים", דבר שפשוט אינו אפשרי אם המרוץ לאפס פליטה ימשך בקצב הנוכחי, רומזת כי היא מתכננת מהלך דו-שלבי דומה. טראס אמרה כי היא תומכת בשימוש בגז טבעי כדלק מעבר ובהסרת האיסור על סדיקה הידראולית, שני צעדים המתאימים למדיניות אנרגיה נבונה ומתונה יותר.
מרגרט תאצ'ר ביצעה שינויים רדיקליים, אך לרוב גילתה חושים חדים לגבי המגבלות הפוליטיות הקיימות. היא גם הייתה מודעת היטב לכך שהמשימה החשובה ביותר של מנהיגת הימין הבריטי היא למנוע מן השמאל לשוב לשלטון.
על פי הסקרים האחרונים, השמרנים מפגרים בארבעה אחוזים אחרי הלייבור, לא רע בהתחשב במצב (חלק מהסקרים גרועים הרבה יותר), אבל חורף קשה מאוד עוד לפנינו. בינתיים, הליברלים-דמוקרטים והירוקים משיגים נתונים נאים בסקרים, ומעלים את האפשרות (הקלושה עדיין) של "ברית פרוגרסיבית" שתוכל להביא ניצחון לשמאל, ועשויה לשנות את כללי ההצבעה כך שהימין יישאר מחוץ לשלטון במשך זמן רב.
זה יכול להסביר חלקית מדוע טראס שוקלת, נגד האינסטינקט האידיאולוגי שלה, צעדים להגביל את מחירי האנרגיה המזנקים. על פי הערכות, צעדים אלה עשויים לעלות למדינה כ-150 מיליארד ליש"ט אשר יתווספו לחוב לאומי תופח ממילא לאחר שנות הקורונה. טרם שמענו מה בדיוק מציעה הממשלה בעניין, אך אם אכן תבחר בעיוות השוק באמצעות פיקוח על מחירים, ההשלכות לא יהיו נעימות. יתכן כי סיוע נקודתי יותר יהיה מהלך עדיף, אך גם אפס מעשה עשוי להוביל לקשיים עבור מיליונים, הרס כלכלי נרחב ותסיסה חברתית – סיכונים שאף ראש ממשלה לא יכול להרשות לעצמו לקחת. טראס לא תהיה המנהיגה האירופית היחידה שסבורה כך.
לאור כל זאת, קינקינטוס בוודאי מביט במחרשתו הישנה ומשמיע אנחת רווחה קלה.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:
