כאשר רגולציה שתכליתה הגנה על הציבור פוגעת בתחרות, היא תפגע בסוף גם בציבור
כותרות תוכניות הצרכנות עסקו בשבועות האחרונים במספר תקלות תברואתיות אשר נחשפו במוצרים שונים, כאשר חלקי החיות בירקות הקפואים או עקבות הסלמונלה במפעל השוקולד היו הדוגמאות הבולטות. בדרך כלל כאשר נחשפים מחדלים כאלו נהוג לפנות בטענות לרגולטור, משרד הבריאות במקרים הללו. אלא שבישראל, כרגיל, הבעיה היא לא תת-תפקוד של הרגולטור, אלא תפקוד יתר שלו.
רגולציה, לפחות בתיאוריה, נועדה כדי להגן על הציבור במקרים של כשלי שוק: החצנות שליליות מצריכת מוצרים מסויימים, א-סימטריה במידע, דברים שעלולים להתגלות רק במרחק זמן וכדומה. נניח לצורך הדיון שאכן מטרות הרגולציה במשרד הבריאות נועדו לשם כך. גם תחת הנחה זו, ברור לכל כי על מנת שרגולציה תהיה אפקטיבית היא צריכה שיניים וכלי אכיפה אפקטיביים כדי לגרום לשחקנים השונים לעמוד בתקנות. פה נכנסת התחרות לתמונה, כגורם אכיפה רב השפעה. כדי להסביר את העניין נצלול לפרשה כאובה שהותירה טראומה במשרד הבריאות עד עצם היום הזה.
ב-1999 המחזור השנתי של חברת רמדיה עמד על 52 מיליון שקלים, בין היתר ממכירת תחליפי חלב לתינוקות. ארבע שנים לאחר מכן התגלה, דווקא ביום שבת, מחסור בוויטמין B1 בתחליף הצמחי. במהלך השבת הופצו הודעות בתקשורת ואף הותרו כרוזים חשמליים בשכונות דתיות וחרדיות על מנת להציל חיים. לצערנו, תחליף החלב כבר שווק, הריקול ארך זמן רב מידי והמחסור בוויטמין הוביל למותם המיידי של שלושה תינוקות. שניים נוספים מתו כעבור כמה שנים. שבעה ילדים סבלו מפיגור שכלי ובעיות תנועתיות, שבעה מאפילפסיה קשה, שניים מעקמת ואחד מחסם הולכה בקוצב הלב המשני.
את תחליף החלב הצמחי ייצרה בגרמניה חברה גרמנית על בסיס סויה. התחליף עמד כמובן בתקני משרד הבריאות הגרמני והישראלי, אך עצם קיומן של תקינות ורגולציות לא מנע את האסון. לימים טענו החברות שטעות דגימה הובילה למדדים שגויים בתחליף החלב. לכן החליטה החברה הגרמנית לא להוסיף ויטמין D לתחליף והודיעה על כך לרמדיה ישראל שככל הנראה לא ראתה חשיבות בזמן אמת להודעה הזו. התוצאה, כאמור, הייתה כואבת מאוד.
מעבר לכך שקיום הרגולציה הישראלית לא מנע את המקרה, אפשר ללמוד ממנו על כוח ההרתעה של השוק. רמדיה הפסיקה את כל פעילותה בישראל ושווי השוק שלה נחתך דרמטית. מסיבות מובנות ההורים ברחו מכל דבר שקשור לרמדיה והעדיפו מזון תינוקות מחברות אחרות, ויתר הצרכנים השתדלו גם הם לקנות מוצרים מחברה אחרת. אף אחד לא מעוניין הרי להזיק לבריאותו או לבריאות ילדיו בצורה כל כך קיצונית, גם במחיר של כמה שקלים נוספים. קיומה של תחרות אפשר להורים "להעניש" את רמדיה על הטעות הכואבת שלה.
ההורים כמובן לא ניסו להעניש את רמדיה, זה לא תפקידם או מקומם ואת זה עשו בתי המשפט. ההורים פשוט התמקדו בבחירה הטובה ביותר להם ולילדים שלהם. התוצאה הייתה עונש כבד לחברה, כמובן בנוסף לעונשים הפליליים המגיעים בחוק. זה כוחה של אכיפת שוק.
לשמחתנו הסלמונלה בשוקולד וחלקי הנחש בשעועית לא גרמו לאסון במימדים דומים, אך עם ביצוע הריקול נתקעו הישראלים ללא שוקולד מריר בכמות מספקת ולמחסור בירקות קפואים. הסיבה היא כמובן היעדר תחרות מספקת. בהיעדר תחרות אין מספיק חברות מתחרות שיכולות "לקפוץ" על המציאה במטרה לכבוש את נתח השוק של המתחרה שעשה טעות אומללה. במצב כזה, גם לא תהיה לצרכנים ברירה, אלא לחזור כעבור ימים/שבועות/חודשים לצרוך חזרה את אותם מוצרים מאותן חברות בדיוק.
בכך היעדר התחרות פוגע גם באכיפת הרגולציה, התברואה והבריאות של המוצרים שאנו קונים. עד כמה אין תחרות? ניתוח של רשות התחרות מראה שבין השנים 2019-2017 חלקה של סנפרוסט בשוק הקמעונאי נע בין 64-60% ושל פרי גליל בין 26-22%, שתיהן יחד חלשו על 90-84% מהשוק הקמעונאי בישראל.
תארו לכם עולם בו ישנם למשל חמישה ספקי ירקות קפואים גדולים ושבעה ספקי שוקולד. החברות שיצאה שגגה תחת ידן היו ככל הנראה נדחקות מהשוק באופן משמעותי מאוד. ברור שעצם החשש מתרחיש כזה, מתמרץ חברות לנהוג במשנה זהירות, אך במציאות הישראלית בעלת התחרות המוגבלת זה כמעט לא קיים.
מקבלי ההחלטות צריכים להפנים גם כאשר הם משיתים רגולציה שתכליתה הגנה על הציבור: אם היא פוגעת בתחרות, הציבור ייפגע מכך בכל זאת, כיוון שתחרות היא עצמה כלי אכיפה.
אלעד מלכא הוא מנכ"ל ומייסד הלובי הציבורי "האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת"
פשוט ונכון. הרגולציה מבטיחה פרנסה לקשת רחבה של פקידים. זו הבעיה
משעשע, אלמלא הרגולציה עניין רמדיה לא היה מתגלה. אלמלא הרגולציה לא היה פיקוח כלל על ליקויים במזון ואלה היו מוסתרים מהציבור, כי מי פראייר לגלות ולפגוע במכירות?
במאמר מוסגר, רגולציה של משרד הבריאות לא נועדה להגן על הציבור מכשלי שוק, נועדה להגן על חייו ממוצרים פגומים. לאיש שם לא אכפת משיקולי תחרות ואופי שוק.
תחרות זה נחמד, תוביל בטווח הרחוק לשחקנים טובים יותר ובתנאי שהתחרות על איכות ולא מחיר, שבו המיקוד בדרך כלל. כאשר המחיר הוא המטרה, האיכות נדחית. ולכן הרגולציה, לוודא איכות מספקת.
כאשר מדובר במלפפון, לא נדרשית מומחיות כדי לזהות מה איכותי ומה אינו.
כיצד יזהה הדיוט תרופה פגומה או מזוייפת?
כיצד ידע קונה אם תוסף המזון, שאינו דורש פיקוח כתרופה, אינו מכיל רעלים או סתם מסוכן לבריאותו? בתחרות ללא רגולציה ההדיוטות ינסו, אחרי שיסבלו מנזק שיעורר די רעש אחרים ימנעו מאותו מוצר והיצרן יצא מהשוק או ישתפר. אבל את המחיר ישלמו ההדיוטות שניסו, זמנית או לצמיתות. כי לתחרות אין משקל בטווח הקצר, אין לה משקל אצל שחקנים חד פעמיים, אין לה משקל כאשר מדובר במוצרים מתוחכמים ובטח אין לה משקל כאשר מדובר בסיכון חיים. לכן חוק התחרות מתיר חריגים כאשר הדבר משרת את אינטרס הציבור, כמו תרופות.
אז כן, רגולציה אינה 100% הצלחה במניעת מוצרים פגומים, אבל היא מונעת את רובם עוד לפני שנגרם הנזק, ונמנעו מאות תקלות, טעויות וזדון דומות או חמורות מרמדיה.
ומעניין הרמדיה מלכא קופץ לירקות ופירות וגוזר גזירה שווה. רק שכל שוק מתנהל אחרת, מפוקח אחרת ובעל משקל שונה לבריאות. אין כל קשר בין השניים ואין מה ללמוד מעניין רמדיה לשעועית.
הטענה המובלעת של מלכא ש"תחרות תענה לכל" מתבססת על הנחה של שוק משוכלל, של שחקנים רציונלים, של זמינות מידע ועוד ועוד הנחות כיד המלך. עובד מצויין כתיאוריה באקדמיה, שעשוע לאלה שמעולם לא צברו נסיון בשוק, זה האמיתי.
במציאות השוק "מעט" פחות משוכלל, ולכן נדרשת רגולציה. היכן שאין שחקנים רציונלים, היכן שיש רשלנות, היכן שיש זדון, היכן שיש מחסומי מידע, היכן שנדרשת מומחיות. כדי למנוע עוד רמדיה, לפני ש"התחרות" תנפה בדיעבד, במחיר חיי אדם.
לא הבנתי את הסוף.
בשוק חופשי כנראה שבמוקדם או במאוחר תגיע חברה שתצליח להציע איזון מיטבי בין מחיר, איכות ובטיחות ותזכה להצלחה ומשיכת קהל משמעותית עד כדי הפיכה לשליטת שוק משמעותית. זה למעשה מה שקרה בשווקים רבים כדוגמת שליטת יונילוור על שוק השוקולד. הגברת השוק החופשי לא תשנה את זה.
הקריאה להרבות מתחרים היא בעצם קריאה בעד רגולציה וכנגד מה שחציו הראשון של המאמר מקדם.
אז מה כן? משבר השוקולד הביא לעליה של הרבה שוקולדים אחרים למדפי הסופרים כגון milka. אלא שהסחורה שלהם לא הצליחה לשכנע מספיק אנשים לעזוב את יונילוור ובהזדמנות הראשונה הם חזרו. זה רק מעיד שהאיום של סלמונלה לא הרתיע עד כדי כך את הקונים.
מה שכן, יתכן שהמצב מעיד על רגולציה מוגזמת בתחום היבואנות ובתחום הקמת עסקים חדשים, מה שמונע מהשוק להשתנות מהר מספיק כשחברה נתקלת בקשיים שהוא עקרון חשוב בשוק החופשי.
בשוק חופשי תחרות בלתי הוגנת היא רק תחרות המשתמשת באמצעים פסולים כגון שוחד, מרמה וכדומה. הרגולציה מעולם לא הועילה לכלום. רק סיפקה משכורות לפקידים אפורים טפיליים. גם תחרות צריכה לצמוח באופן חופשי. לא המונופולים שולטים בשוק אלא הצרכן.
יש הבדל בין שוק חופשי לבין ג'ונגל
שוק חופשי לעולם אינו ג'ונג'ל. רגולציה זו מדינת עבדים
שוק המסעדות הוא מאוד תחרותי, וגם תחת רגולציה כבדה של משרד הבריאות.
מידי שנה נפגעים אלפי אנשים מהרעלות מזון, ממסעדות, בדרך כלל זה רק שילשול, ולעיתים גם הקאות ואישפוזים, ומדי פעם אף מתים אנשים.
במעט מאוד מיקרים יודעים ליחס ההרעלה למסעדה, או הענין מתפרסם בציבור. התחרות כאן לא עוזרת ככלי אכיפה.
הדוגמה של רמדיה, שגויה מתחילה ועד סופה.
בעולם אידאלי, הצרכנים יודעים הכל על המוצר – למשל נהלי ההיגיינה במסעדה.
בעולם הלא אידאלי שלנו, ברוב המחקרים הצרכנים לא ידעו כלום על מסעדה שהרבה לקוחות קודמים שלה קיבלו שילשול, ומבלי ההיגיינה של משרד הבריאות נאכפים על המסעדות כדי להקטין הסיכוי להרעלת קיבה. זו גם הסיבה שמשרד הבריאות אוסר בישול של מנות בשריות בקיוסקים שוכנים.
"ארבע שנים לאחר מכן התגלה, דווקא ביום שבת, מחסור בוויטמין B1 בתחליף הצמחי." – מעניין, איך התגלה? אלוהי השוק החופשי גילה? חברת רמדיה גילתה מיוזמתה? (מכיר חברה שנוהגת כך?). לא, הרגולטור שאתה כל כך מתנגד לו.