מפרקים את כל שקרי לפיד: האמת על הסכם הגז

ביום חמישי הביא לפיד את לידי מימוש את תפיסתו באשר לאופן בו יש לנהל את יחסי החוץ של ישראל, בדמות החתימה על הסכם הגז בתיווכה של ארה"ב. בנאום הפתיחה לישיבה, הציג לפיד את ההסכם בחגיגיות. אלא שלמעט המילים "בוקר טוב" בפתח דבריו, מדובר בנאום שכולו בר-הפרכה. ואת זאת בדיוק נעשה בשורות הבאות, משפט אחר משפט.

"אני שמח לפתוח ישיבת ממשלה מיוחדת זו, כדי לאשר את ההסכם על הגבול הימי עם לבנון"

1. שקר ראשון, שעוד יחזור פעמים רבות: אין הסכם עם לבנון. נקודה. יש מעין מסמכי הבנות עם ארה"ב.

2. שקר נוסף: אין הסכמה אפילו עקיפה על גבול ימי, גם במסגרת מסמכי ההבנות עם ארה"ב. בשבוע שעבר חשפנו כי נותרו שתי נקודות הנמצאות מדרום לקו המצופים – נקודות 18, 19. כעת אישר זאת מנהל המשא ומתן מהצד הלבנוני, אליאס בו סעב, שעל מסך מפות גדול הציג את נקודה 18 ואת ההתעקשות להותיר אותה על כנה. המפה מציגה את הקו הלבנוני כפי שהוא – עובר מנקודה 18 דרך נקודה 19 ומשם מתיישר בהמשך עם קו 23 שהוכנס להסכם. לאחר מכן אישר זאת גם נסראללה, שאמר כי נותר שטח בן 2.5 קמ"ר המצוי בשטחה הטריטוריאלי של לבנון, וחובת ההתנגדות לשחררו.

"זהו הסכם שמחזק ומבצר את בטחון ישראל ואת חופש הפעולה שלנו מול חיזבאללה והאיומים מצפון"

1. נזכיר שוב: אין "הסכם". זהו שקר.

2. לבנון נשלטת על ידי חיזבאללה. חיזבאללה הוא הגורם ששיגר כטב"מים למאגר כריש והפחיד את לפיד. ה"הסכם" הוא ויתור מלא לדרישות לבנון באשר למים הכלכליים, שמתקבל תחת איום באלימות של חיזבאללה.

3. זוהי פגיעה אנושה בהרתעה. התקפלותה של ישראל מדרישותיה נתפסת בלבנון כניצחון מובהק באמצעות הרתעה, ולכן מבצרת את מעמד חיזבאללה, האוחז בלבנון באחיזת חנק ונשלט וממומן בידי איראן.

"יש קונצנזוס נדיר בכל מערכות הבטחון על החיוניות של ההסכם. שר הבטחון בני גנץ, צה"ל, מוסד, שב"כ והמל"ל, כולם כאחד חתומים על המהלך ועל תרומתו לבטחון ישראל ולצרכים המבצעיים שלנו"

1. ושוב, זהו שקר: אין "הסכם".

2. קונצנזוס במערכות הביטחון אינו דבר כל כך נדיר – ולא פעם הוא סימן לא טוב. ביטוי ל"קונספציה" בטחונית (בסגנון: לתת ללבנון להרוויח על חשבוננו יועיל לנו), או להשתקת הביקורת מצד הדרג הפוליטי ויישור קו של מנהלי המערכות.

3. אבל בסופו של דבר, זהו עוד שקר. במקרה הגז נראה שדווקא לא היה קונצנזוס. העיתונאי דני זקן פרסם כי לא הייתה תמימות דעים במערכת הביטחון. אבל הלחץ שהפעיל הדרג הפוליטי, ושיתוף הפעולה של התקשורת המתמסרת לשלטון השמאל, עשו את שלהם, והציבור לא יודע.

"זה הישג מדיני – לא כל יום מדינת אויב מכירה במדינת ישראל בהסכם כתוב מול כל הקהילה הבינלאומית. לא כל יום ארצות הברית וצרפת מתייצבות מאחורינו ומעניקות ערבויות ביטחוניות וכלכליות להסכם"

1. ושוב: זהו שקר, אין "הסכם".

2. עוד שקר, חמור במיוחד: אין שום "הכרה במדינת ישראל". הדוברים הלבנונים המרכזיים – אליאס בו-סעב מנהל המשא ומתן מטעמם, הנשיא מישל עאון, ומזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, הדגישו באינספור הזדמנויות את האמת המוחלטת: לא השתנה שום דבר בסטטוס בין המדינות. ישראל היא אויב. אף אחד בלבנון לא מכיר בה.

3. אין אפילו מראית עין של "הכרה". לטקס המשלחות המוזר בא-נקורה לא הגיעו מנהל המשא ומתן או שר אלא פקידים – לבנון דאגה גם בפרוצדורת החתימה שלא תהיה אפילו מראית עין של הכרה. לא יצאו תמונות מהאירוע שבו הגישו הצדדים בנפרד את המסמכים החתומים לאמריקאים. נאומו של מנכ"ל משרד האנרגיה ליאור שילת בנקודה נעשה כשהוא מוקף בישראלים בלבד, ובחוץ.

4. לפיד עצמו הצטלם עם הפקידים שניהלו את המו"מ בצד הישראלי, ולבד עם דגל ישראל. לא הייתה לו הרבה ברירה, בדיוק משום שלא מדובר בשום הישג מדיני מול "מדינת אויב", אין פוטו-אופ, כי אין אפילו בדל של "הכרה במדינת ישראל".

5 ומה בנוגע לערבויות? ההיסטוריה מוכיחה שאין שום משמעות ל"ערבויות" שמציעים האמריקנים (שלא לדבר על הצרפתים). אבל בכל מקרה – הן עדיין לא קיימות. לא יצאו מכתבים כאלה. הכל אשליה שלפיד מוכר. הוא חתם על כל הוויתורים האפשריים לפני שקיבל ערבויות ממשיות.

6. כידוע, הלחץ על ישראל לבצע כאן ויתורים חסרי תקדים ללבנונים הגיע מצרפת ומארה"ב, שיש להם אינטרס מובהק כאן. הן לא "מתייצבות מאחורי ישראל", הן מפעילות את לפיד לעשות את רצונן.

"וכמובן זה הישג כלכלי, אתמול החלה ההפקה ממאגר כריש. ישראל תקבל 17 אחוזים מהרווחים של מאגר קאנא צידון, המאגר הלבנוני. מה שיכניס למדינה כסף שישמש לרווחה ובריאות, חינוך וביטחון"

1. כאמור, מאגר כריש מעולם לא היה נתון במחלוקת אמיתית, אלא הפך לכלי במשא ומתן הלבנוני, בתרגיל שקוף שלפיד קרס מולו מיידית, ובאיומי חיזבאללה.

2. מה עם 17 האחוזים? עוד שקר: לפיד מציג הערכה כעובדה. בדיון בועדת החוץ והביטחון הודה ליאור שילת כי יש צורך בקידוחי אקספלורציה האורכים כחמש שנים כדי לקבוע את היקפו המדויק של מאגר קאנא ואת חלקה של ישראל.

3. חמור מכך: ישראל אמורה לקבל פיצוי על חלק המצוי בשטחה – מדרום לקו 23 – שטח שבדומה לכריש לא היה במחלוקת. בשטח שבין קו 1 הישראלי לקו 23 הלבנוני – ישראל לא תקבל דבר. מנהל המשא ומתן הלבנוני חשף בסוף השבוע כי ניסיונות ישראלים לצאת עם הישג כלשהו במים הכלכליים נדחו על הסף בלבנון, ובסוף ישראל ויתרה לגמרי.

4. מתברר כעת שעד עתה אין הסכם עם החברה הצרפתית "טוטאל".

"אני מברך את שרת האנרגיה קארין אלהרר ואת הצוות שלה שניהלו בחכמה את הצד הזה של ההסכם"

1. ושוב נזכיר, זהו שקר: אין "הסכם".

2. הצוות כידוע עבר שינוי, כשראש צוות המו"מ, הבקיא והמנוסה, התפטר ממנו על רקע הלחצים שהופעלו והדרישה לוויתורים מרחיקי לכת מצד לפיד.

3. הבהילות והברוטליות בה קודם הוויתור לא מותירות מקום לספק: לפיד כפה את תכתיביו על המשא ומתן בחיפזון ופזיזות, לפי לוח זמנים פוליטי שכל השחקנים, כולל בלבנון, הבינו היטב. זו לא חכמה, אלא היפוכה. אדם חכם לא מנהל כך משא ומתן.

"הממשלה הניחה את ההסכם לפני 15 יום על שולחן הכנסת. נערך בכנסת הליך קפדני של בקורת ופיקוח, רובו בוועדת החוץ והבטחון, כולל החלקים החסויים שהוצגו בוועדת המשנה למודיעין. אני מודה ליו"ר הוועדה, ח"כ רם בן ברק, שניהל דיונים מעמיקים, מקיפים, וחסרי פניות".

1. ושוב נזכיר, זהו שקר: אין הסכם.

2. בשל חפזונו לרצות את האמריקנים והצרפתים, לפיד עקף את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק. הוא נפנף את המלצות היועמ"ש, התעלם משורה של הסכמים דומים שהובאו לכנסת להצבעה, ותלה את סירובו להביא את ההסכם להצבעה בכנסת ב"התנהלותה המופקרת" של האופוזיציה.

3. העובדה שישראל עמדה למסור מים טריטוריאליים טושטשה והוסתרה עד לרגע שבו כבר לא הייתה ברירה. משהובא העניין לבג"צ, נשלף נשק יום הדין: שיקולים ביטחוניים מסווגים. בג"צ דחה את העתירות, ופגע בכך אנושות בשלטון החוק ומעמד הכנסת.

4. לפיד מציין את דיוני הוועדה בכנסת, כדי לרכך את כל האמור כאן. צפיתי בחלק הארי של הדיון שם. הוא היה מופת להליך פגום, חלול וריק. סימון וי. רם בן ברק ניהל את הדיון בחוסר סבלנות ויוהרה, מגובה בצעקות ביניים פוגעניות מצד חברי הקואליציה.

5. בדיון לא היו – כי עדיין אין – מכתב הערבות האמריקני וההסכם עם חברת "טוטאל" הצרפתית. קו 1 תג הישראלי הושמט מהמפה. הצגת מסירת הגז הוצגה באופן שקרי – כמו בנאום לפיד כאן. בהיעדר המידע הזה, זה לא דיון, זו פארסה.

6. למעשה הביזיון הגיע גם לממשלה. גם בהצבעת הממשלה השרים לא ידעו על מה בדיוק הם מצביעים, מהם בדיוק הקווים, מה ישראל נותנת ומה היא לכאורה מקבלת. השרים הצביעו על ססמאות, בלי מפות ובלי הסכמים, דווקא משום שלפיד הוא ראש ממשלה זמני שאין לו מה להפסיד, בתקופה שבה השרים שבויים במערכת הבחירות שלהם.

ועכשיו במפות: סגן יו"ר הפרלמנט הלבנוני, אליאס בו סעב, התארח בערוץ MTV והסביר באמצעות מצגת מפות איך לבנון בעיניו השיגה את שלה בהסכם הגבול הימי עם ישראל: "כשהוכשטיין בא אלינו עם המפה הראשונה הוא אמר לנו 'אנחנו לא יכולים שתקבלו 100%. אנחנו רוצים לתת משהו לישראלים'. לא קיבלנו את זה" pic.twitter.com/F9BuCK7PRW

— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) October 29, 2022

"כידוע, התהליך שהובלנו אותגר בבג"ץ בטענות שונות. בית הדין העליון קבע פה אחד שהממשלה ניהלה תהליך תקין, ראוי וחוקי. האחריות היא עלינו, ולפיכך הסמכות היא בידינו. בידה של הממשלה"

1. שקר: בג"צ לא אמר ש"הממשלה ניהלה תהליך תקין ראוי וחוקי". הוא דחה את העתירות אבל לא פרסם נימוקים. יש יסוד להניח שמדובר בשיקולי הביטחון המסווגים – שנשלפו לכבוד העתירות דווקא משום שברור לכולם שיש פה משהו ממש לא "תקין". בינתיים חוק היסוד נדרס והריבון נדרס, בשם הפקרת האינטרסים הישראליים וקמפיין הבחירות של לפיד.

2. רמז על שיקולי הביטחון המסווגים אפשר אולי למצוא בדברי אנואר בו-סעב, שחשף כי בשלב מסוים הקשיחו הלבנונים עמדות ואמרו למתווך כי הנשיא עאון עלול לחתום על צו ההופך את קו 29 לדרישה רשמית של ממשלת לבנון, ובכך לתת לגיטימציה לבנונית לחיזבאללה לפעול צבאית נגד כריש (המצוי בתוך השטח שמתווה קו 29). אם זה אכן השיקול, מדובר בכניעה מוחלטת לאיום.

"מדינת ישראל הרוויחה היום: בטחונית, כלכלית, מדינית ואנרגטית"

1. ביטחונית, מדינת ישראל הפסידה באופן ברור כשקרסה מול האיומים במשא ומתן.

2. כלכלית, ישראל תקבל פיצוי על נכסים המצויים בשטחה ללא מחלוקת. זה לא רווח.

3. מדינית, ישראל כפפה את קומתה וצייתה לתכתיב אמריקני פומבי.

4. אנרגטית אין כאן שום רווח.

לסיכום, לפיד משווק מוצר מדיני פגום, בעייתי ומסוכן, בעזרת אוסף שקרים סדרתי עטוף בשלל קלישאות, שאת רובן אפשר להפריך בקלות רבה מאוד. כדי להאמין שהכניעה הלאומית הזו היא הישג מדיני, צריך להכחיש את המציאות ברמות גבוהות מאוד. ובכל מקרה, גם תומכי לפיד צריכים להבין שהאנטי-דמוקרטיה ותרבות השקר של לפיד, שנחשפו לעיני כל במחדל הגז הנוכחי, מערערות את היסודות הנורמטיביים שעליהם בנויה כל מדינה דמוקרטית – והן חמורות הרבה יותר מהקריסה המדינית שלו.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: