חמש משימות עיקריות לשר החוץ החדש

במשך קצת יותר משנה הצליח שר החוץ יאיר לפיד להרוס, כמעט עד היסוד, יותר מעשור של הצלחה מדינית יוצאת דופן שהוביל בנימין נתניהו.

מרתק היה לראות את שורשי מדיניות ההרס במאמר שכתב לעיתון 'הארץ' קצת יותר משלושה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד תחת הכותרת '100 ימים ראשונים של מדיניות חוץ אחרת'. לפיד פשוט סירב להבין כל מה שתלמיד שנה א' בכל חוג של יחסים בינלאומיים מבין :מדיניות חוץ של כל מדינה מבוססת בראש ובראשונה על האינטרסים שלה. במקום זאת, הוא התעקש להוביל מדיניות חוץ המבוססת על "ערכים משותפים" ובעיקר על ערכי מוסר, וסופו שהוא מותיר ירושה הרסנית לבא אחריו.

שר החוץ הבא של ישראל נכנס לעולם שהשתנה באופן ניכר בשנה האחרונה ואלו חמש המשימות העיקריות אותן הוא מוכרח למלא:

המאבק באיראן: עם כניסתו לתפקיד התחייב לפיד לאמריקנים על מדיניות "אין הפתעות" חסרת אחריות. בהמשך, הבטיח בנט לנשיא ביידן כי ישראל תשמור את הביקורת שלה עם ההסכם עם איראן לחדרים הסגורים.

ראש הממשלה נתניהו יבהיר מיד כי מדינות זו לא חלה עליו (הוא כבר אמר זאת לנשיא ביידן בעודו ראש ממשלה) והוא יחזור למקד את מאמצי השכנוע בהתנגדות להסכם הגרעין והגברת הסנקציות על איראן, יחד עם פרקטיקה של איום צבאי. שר החוץ המיועד יצטרך להיות קבלן הביצוע שמפעיל מערכת משומנת היטב.

בנוסף, בשנה האחרונה חשות מדינות המפרץ ובראשן ערב הסעודית שהאמריקנים נטשו אותן והן מתקרבות לאיראן. חובה עלינו להדק את היחסים עם אותן מדינות ולהביא אותן בחזרה לחזית מול האיראנים.

קשר עם קהלים חדשים: העולם משתנה במהירות והדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק בתחום הדמוגרפיה.

לישראל קשר מסוים אך מוגבל לקהלים שהולכים ומקבלים משמעות חשובה במדינות בהן הם חיים. כך למשל ההיספנים והאפרו-אמריקנים בארה"ב והמוסלמים במדינות אירופה ובעיקר בבריטניה, בצרפת ובגרמניה. עבודה יסודית של התקרבות אל הקהלים הללו עשויה לשנות ללא היכר את הגישה שלהם כלפינו. מה גם שחלק גדול מהם לא פוסל אותנו אלא מחפש את קרבתנו.

חיזוק הברית עם תומכי ישראל באיחוד האירופי: את האיחוד האירופי ניתן לחלק באופן גס לתומכי מדינות הלאום ולתומכי המדינה העל-לאומית. בדרך כלל תומכי מדינת הלאום הם גם תומכי מדינת ישראל או בני בריתה גם אם הם לא מסכימים איתנו במאת האחוזים. הונגריה ופולין הן שתי המייצגות הבולטות של התופעה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו השכיל לרתום את הכוחות הללו לטובתנו והם עמדו בניגוד לגרמניה, צרפת ועוד לא מעט מדינות שיצאו נגדנו. המדיניות והאתוס של לפיד הצליחה להרחיק מדינות כמו הונגריה ופולין. יש צורך הכרחי להחזיר אותן בחזרה לחיקנו והן מאוד ישמחו. לא זו אף זו, בשבדיה ובאיטליה נבחרו לאחרונה ממשלות ימין שמחפשות את הקשר עם ישראל. עכשיו צריך לגשת לעבודה ולממש את הקשר.

שינוי הגישה כלפי מפלגות ימין "קיצוני" באירופה:  בהמשך לסעיף הקודם יש לעמוד על תופעה מרתקת שדורשת שינוי מדיניות וחשיבה מחדש.

ראינו זאת לאחרונה באיטליה ובשבדיה: מפלגות ימין שהיו בעבר קיצוניות ובעייתיות מאוד עוברות שינויים מהותיים שמקרבים אותן אל הזרם המרכזי. משרד החוץ מחרים את כל המפלגות שהיו בעבר קיצוניות בצורה גורפת וזאת טעות בסיסית. לא כולן השתנו ויש כאלו שעלינו להמשיך להחרים אך רבות מהן השתנו ויש לקיים דיון על כל מפלגה בנפרד.

להילחם ברעיון המדינה הפלסטינית: לאחר שנים בהן נתניהו הצליח לדחוק את עקרון שתי המדינות לקרן זווית – בנט, לפיד, סער וגנץ החזירו את האופציה הפלסטינית לשולחן.

כל מי שעוקב אחרי הרש"פ יודע שמדובר בגוף מושחת עד היסוד ומעודד טרור והכרה רשמית בה כמדינה תהווה איום חמור על ישראל, לא רק מבחינה ביטחונית אלא גם מבחינה דיפלומטית. בניגוד למה שניתן לחשוב יש לנו את הכלים להתנגד לכך.

אם בעבר לעולם לא היה אינטרס מוצק על מנת להעדיף את ישראל על פני הפלסטינים הרי שלאחר שנתניהו הפך את ישראל למעצמה כלכלית מתפתחת העולם צריך אותנו ולפיכך מתקרב אלינו ואף רואה בנו בת ברית קרובה. הדבר קרה עם איחוד האמירויות. רתימת היכולות הטכנולוגיות, המדעיות והכלכליות של ישראל למדינות נוספות תוביל אותן בעליל להתקרבותן אלינו ולפיכך להורדת הלחץ בנושא המדינה הפלסטינית.

לסיכום: לאחר שנה וחצי איומה ונוראה מבחינה דיפלומטית ובינלאומית הרי שהשנים הבאות הן קריטיות לא רק לתיקון המצב אלא לשינוי מהותי בו. שר חוץ שיפעל ברוחו של ראש הממשלה הנבחר עשוי להיות חלק מהותי מתהליך יצירת השינוי.