המשתה האחרון של המלכה אסתר

הבלתי-נבחרים שוב מאיימים לשבור את הכלים אם תזוז להם קצת הגבינה; הפעם הם יצטרכו להתרגל

תופעה מטרידה. נשיאת העליון חיות | צילום מסך

ביום ה-1 בחודש נובמבר יצאו אזרחי ישראל לקלפיות להצביע בבחירות. שבועיים לאחר מכן הושבעה הכנסת ה-25 ובקרוב היא צפויה לאשר את הקמת הממשלה החדשה.

תוצאות הבחירות ידועות ומובנות לכל, אך נראה כי ישנם גורמים המסרבים להכיר בהן ולקבל את המציאות. קמפיין ההמרדה הפוליטי של לפיד ושות' היה צפוי ואינו מפתיע במיוחד. ראש הממשלה היוצא מעולם לא ידע כיצד לקבל הפסד בכבוד, ובכל מקרה מושג הדמוקרטיה רחוק ממנו כמרחק מזרח ממערב. גם הגעתו ללשכת ראש הממשלה התאפשרה לא בשל בחירת הציבור אלא מתוך מחטף אנטי-דמוקרטי, וקואליציית "השינוי" המהוללת קרטעה כל הדרך לקריסה מהדהדת בזמן שיא.

לפיד ושאר הדמגוגים נשלחו על ידי הציבור לאופוזיציה, שם הם ייהנו מזמן פנוי רב להרהר בתבוסה ומשם הם ימשיכו בזעקות השבר המזויפות. אך מטרידה הרבה היא התופעה בה גורמים בלתי-נבחרים מפזרים איומים מרומזים יותר ופחות על כוונתם להיאבק בממשלה שטרם קמה וברעיונות מופשטים הנמצאים כרגע על הנייר, אם בכלל.

כמו תמיד, זה מתחיל ב"גורמים" המצוטטים בנבואות זעם שונות ומשונות, נמשך במשפטנים למיניהם שמגייסים כל ספין שחוק בספר כדי לשמור על השמנת ולבסוף מצטרפים התותחים הכבדים. וכך שמענו אמש מפני נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הצהרה פומפוזית לפיה "הנאמנות שלנו כשופטים נתונה לציבור הישראלי כולו", יחד עם האזהרה הקבועה לפיה "שליחותנו כנאמני הציבור כולו אינה ניתנת למימוש ללא השמירה על עצמאות ואי-תלות שיפוטית".

בהמשך לדברים, דיווח אביעד גליקמן בחדשות 13 כי כבוד הנשיאה "מתחילה להסיר את הכפפות" ו"נערכת למלחמה". עוד על פי הדיווח, במסגרת מרוץ החימוש לקראת העימות המתקרב, חיות מחזיקה ברשותה "כלים קיצוניים" לגביהם לא נמסר פירוט.

כאמור, גם הריטואל הזה אינו דבר חדש. שופטי בית המשפט העליון, אשר מדי יום מותחים ביקורת על כל פעולה בכל תחום של החיים בישראל, רגישים מאוד בעצמם לביקורת המופנה כלפיהם. כל אמירה של חבר כנסת מהספסל האחורי הופכת "מתקפה חסר תקדים", כל חצי ציטוט של שר מכהן או מיועד מנופח ל"מסע דה-לגיטימציה" וכל בדל ביקורת לעולם תתויג כ"לא לגיטימית" ומעולם לא תזכה למענה ענייני.

כאשר הטפת המוסר העונתית מגיעה מפי חיות עצמה, הדבר אירוני עוד יותר. הנשיאה שבתקופתה אמון הציבור בבית המשפט הגיעה לשפל של כל הזמנים, שמסרבת בעקביות לכל מהלך של שקיפות או פיקוח, שהודפת בגסות כל הצעה לשיפור, שהיא וחבריה טובעים עד צוואר בניגודי עניינים – מוטב לו תעסוק יותר בתפקוד תקין של המערכת עליה היא ממונה, במיוחד בימים אלה, ופחות בתעלולי יח"צ. במקום זאת היא רק הולכת ומקצינה את האיומים על נבחרי הציבור, ואז נסערת לכאורה מכך שהציבור מגיב. בדיוק ההפך מ"שליחות".

כל זה הוא לא יותר ממסך עשן שבא להסתיר עובדה פשוטה: במדינת ישראל נערכו בחירות בהם הציבור בחר את נציגיו. אלה ידונו, יתווכחו ולבסוף יחוקקו חוקים חדשים או יתקנו חוקים אחרים על פי המדיניות אותה הציגו לציבור שהצביע עבורם. בחלק מהמקרים תושג פשרה, באחרים יתנהל פולמוס.

כך היה תמיד וכך ימשיך להיות. כך פועל משטר במדינה דמוקרטית. אף אחד לא יפריע לפרופסורים למשפטים להמשיך בפלפולים חסרי תוחלת, וגם ועידות המשפט המפוארות על שלל נאומי התוכחה ימשכו כסדרן ובוודאי יספקו לכתבים עוד שלל כותרות עסיסיות. ואם הציבור יחליט שהגיעה העת להזיז מעט את הגבינה שנלקחה ממנו עם ההפיכה השיפוטית, גם כך יהיה.

אם אכן נאמנות בית המשפט "נתונה לציבור" כפי שהכריזה חיות, יתכן כי כדאי לשופטיו להאזין לציבור, אותו ציבור שאיבד לחלוטין את האמון במערכת, ואותו ציבור בדיוק שדורש לתקן אותה, להשיב את הריבונות לעם ולכונן סוף סוף בישראל הפרדת רשויות אמיתית. אין צורך במלחמה ואין צורך בהדלפות מאפיונריות מצד פקידים. בדיוק בשביל זה הלכנו לקלפי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. כמו תמיד – כאשר האידאולוג (במקרה זה השמאל) אינו מסוגל להתמודד עם הדיון, הוא פשוט מנסה למנוע אותו.
    לא לוותר, גם לא על מילימטר!

  2. מדוע איראן אינה דמוקרטית? מדוע צפון קוריאה אינה דמוקרטית?

    איראן ובקוריאה הצפונית, יש בחירות ויש רשות מחוקקת נבחרת. באיראן יש אפילו מפלגות. הרשות הנבחרת של איראן, המג’לס, נבחרת ע”י הציבור האיראני לכהונה בת ארבע שנים. המג’לס אחראי לחקיקת חוקים, לאישור אמנות בינלאומיות, לאישור התקציב ושרי הממשלה – בדיוק תפקידי הרשות הנבחרת/מחוקקת בכל משטר דמוקרטי בעולם בכלל ובישראל בפרט.

    והמג’לס באמת מבצעים בדיוק תפקידים אלה, אז מדוע המשטר האיראני אינו דמוקרטי? מדוע המשטר הצפון קוריאני אינו דמוקרטי?

    אז הסיבה מדוע איראן וצפון קוריאה אינן דמוקרטיות, אלמנטרית – ב-2 המדינות, קיים “מנהיג עליון” אשר הוא הקובע הסופי, האם הרשות הנבחרת פעלה “כחוק” או לא.

    המנהיג העליון, איננו צמוד לחקיקה מדויקת שמחוקקי הרשות הנבחרת חוקקו, נימוקיו הם רק מונחים עמומים, כלליים ומהווים בעיקר דיעה פרטית וממש לא מדע מדויק – כגון “סבירות”, “הגנה על העם”, “שיוויון בפני החוק”, “רצון העם” וכדומה. זהו “המנהיג העליון”, אשר בפועל מחליט, האם החלטתה של הרשות הנבחרת תצא לפועל, תבוטל או תשונה.

    המנהיג העליון באיראן, אינו נבחר ע”י הבוחרים. המנהיג העליון נבחר על ידי מועצת המומחים, בה חברים 86 מולות. את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג’לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג העליון. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו והמנהיג העליון כאמור, איננו צמוד לאף חוק שהמג’לס מחוקקת.

    סמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעות בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקות לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה) ובפועל, הוא הסמכות השיפוטית הגבוהה במדינה. כמו כן, אותה “חוקה” מעניקה לו את הזכות לווטו על כל חקיקה. אין לציבור באיראן – לא ישירות ולא דרך נבחריו – כל יכולת להשפיע לא מועמדים לתפקיד המנהיג העליון ולא על החלטותיו – כמו כן, אין אף מנגנון במשטר האיראני/הצפון קוריאני, המחייב את המנהיג העליון באחריות על מעשיו (כמו אי מעבר של אחוז החסימה, במקרה ושיקרת לבוחריך שראש ממשלה אפילו עם 10 מנדטים, זה לא דמוקרטי (ועוד אי אלו הפרות גסות של כל מה שבוחריך הצביעו עבורו)- שיקרת "לטובת המדינה" כמובן).

    אז אם האייטולות ממנים זה את זה, מהווים את הסמכות המשפטית העליונה ובעיקר, להם (לאייטולות) ולא לרשות הנבחרת, נתונה המילה האחרונה בכל דיון ציבורי והחלטתם רשאית להיות דעתם הפרטית וכלל לא מדע מדויק – מה ההבדל בין עלי חמינאי לבין אסתר חיות?

    1. אהרון ברק ככל הנראה היה מעדיף שתקרא לו "האורקל הגדול"
      הוא האחראי למהפכה המשפטית .
      ולהרמתם מעם של השופטים .
      רמת הניתוק שלהם הרקיעה שחקים.
      וכעת הגיע הזמן להחזירם למימדיהם הטבעיים .

    2. לשאלתך המסכמת, אכן אין הבדל ועצוב מאוד שהגענו למצב כזה. הדרך לתקן ידועה וכולי תקווה שזה יהיה הדבר הראשון שתעשה הממשלה הנכנסת.

    3. ההבדל הוא שהמשרה של חמינאי היא לכל החיים ואילו המשרה של חיות היא זמנית.
      חוץ מזה, זה אותו דבר.

    4. אחרי שחמינאי ילך לעולם שכולו רע, יבוא מנהיג אחר שלא מחויב לדרכו של חמינאי, וינהיג את איראן בדרך שלו.
      בניגוד לזה, אהרון ברק היה מינוי זמני, עקב מגבלת גיל עפ"י החוק, אך המערכת המשפטית עדיין פועלת ברוחו שנים רבות לאחר שסיים את תפקידו באופן רשמי.
      כך שלא רק שזה לא אותו הדבר, אלא שבאחת מהמדינות המצב חמור יותר מזה של השניה.

    5. הסיבה שמדיניותו של ברק ממשיכה לשלוט בבג"ץ היא כי למשפטנים יש שליטה חזקה מספיק בועדה לבחירת שופטים כדי להבטיח מינוי אנשים המחויבים לדרך הזאת לרוב הכיסאות בבג"ץ.
      מה אתה חושב שקורה באיראן בה למנהיג העליון יש שליטה מוחלטת על הרכב ועדת המומחים של המולות שבוחרת את יורשו-האם יש סיכוי שימונה אדם שאינו שיבוט שלו עצמו?
      כמו שחמינאי הוא ממשיך נאמן של חומייני, כל גם יורשו(בהנחה שהמהפכה הנוכחית לא תצליח להפיל את שלטון המולות) יהיה.

    6. אחד הדברים הכי טובים שקראתי!!! כל הכבוד!! לשתף בכל הכח!!!! אלוף אלוף!!! השוואה מדהימה ומצמררת כאחד!

  3. נאמנות בית המשפט לציבור הישראלי כולו כנראה תעמוד בקרוב למבחן כאשר הציבור באמצעות נציגיו יחליט בדעת רוב החלטות שלא יתאימו לבית המשפט.
    ואז נראה מי היא חיות באמת.

  4. ה"כלים הקיצוניים" מפחידים אותי. מה יכולה להיות הכוונה? מה הם הולכים לעשות למדינה?

  5. לא יעזור כלום. המתנגד העיקרי לשינויים הוא בנימין נתניהו והוא לא זז ממקומו.
    יהיה נס גדול אם משהו ישתנה במערכת המשפט היות שגם היום נתניהו מתנגד לכל שינוי – בלי קשר למצבו המשפטי.
    כשתתחילו לצעוק על העובדה הזו אז אולי גם דברים יתחילו להשתנות. אולי.

  6. המכוערת והמקומטת הזו שמרוויחה מעל מאה אלף ש"ח בחודש מסמלת את כל הרוע של השמאל הגיב:

    ריקנים, מרושעים, שונאי כל מי שאינו הם.

    לשלטון בחרתנו.

    והבה נאפשר איחוד מתחתניםן ערבים במדינת הליליפוט שלנו כי אנחנו הזויים וחסרי מוח.

    צבא אהרון ברקים מעוותי חשיבה וחסרי יכולות.