יוסף חדאד הוא דוגמה לדו-קיום אמיתי

פעיל ההסברה הערבי-ישראלי בחר לשבור את הקיבעון ולבנות גשר בין המגזרים, תוך גאווה בלתי-מתפשרת במדינה ובערכיה

אם יש מי שעדיין לא שמע את השם יוסף חדאד, מוטב שיכרה אוזן, בעיקר לדברים היוצאים מפיו. פעיל ההסברה הערבי-ישראלי מפנה חלק גדול מדבריו כלפי העולם, אך יש לו גם מה להגיד לנו, בעברית, לחברה הישראלית כולה וגם למגזר הערבי ממנו הוא מגיע.

חדאד המגדיר את עצמו ערבי מנצרת, בן לדת הנוצרית, עשה מסלול שמעטים בקרב הנוצרים בפרט ובני המגזר הערבי בחרו בו עד השנים האחרונות. בשנת 2003 התנדב לצה"ל והיה לוחם בחטיבת גולני. במהלך שירותו במלחמת לבנון השנייה הוא לחם בקרב בבינת ג'בייל בו נהרג רועי קליין הי"ד, ובקרב אחר נפצע קשה ואיבד את כף רגלו.

הרבה לפני שהאב גבריאל נדאף ו'פורום גיוס העדה הנוצרית' הובילו את סוגיית ההתנדבות לשירות משמעותי בצה"ל, חדאד כבר עשה זאת בעצמו. כאשר חדאד התנדב לשירות קרבי, היה זה בתקופה בה ערבים מוסלמים ונוצרים כמעט ולא עשו את הצעד הזה. באותה עת התגייסו לצה"ל או למג"ב רק כ-35 נוצרים בממוצע בשנה, לעומת כמאה מתגייסים בממוצע בשנה כיום. את פעילות הדיפלומטיה הציבורית, והשמעת הקול הישראלי ברחבי העולם, קול המגיע מבן מיעוטים, התחיל חדאד לאחר פרישתו של האב גבריאל נדאף, שנהג להופיע בעולם ולדבר בזכותה של ישראל.

פעילותו הבינלאומית של חדאד רחבה והוא אינו נרתע להיכנס שוב ושוב לגוב האריות, לעמוד עם דגל ישראל ולהשמיע את קולו מול קהלים עוינים ואנטישמים בעולם – מול ערבים, מול מקומיים במדינות שונות ומול יהודים קיצוניים אנטי-ישראלים. בין היתר התמודד מול פעילי BDS בדרום אפריקה ובאירלנד, מול אנטישמיים בקמפוסים שונים בארצות הברית ואף נאם לטובת ישראל במועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה.

גם בארץ חדאד לא נרתע מלהשמיע את קולו ולהתמודד עם גופים קיצוניים הפועלים נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל, כמו למשל 'שוברים שתיקה', איתם התעמת לא אחת.

במגזר הערבי הוא משמיע את קולו ומעמיד במקומם את הפוליטיקאים ואנשי הציבור שאינם פועלים לבניית גשרים בין המגזרים והאוכלוסיות השונות, אלא כדי לפורר, להעמיק את הקרעים ולפגוע במדינת ישראל ובזכותה להגן על עצמה ולהתקיים. חדאד מעודד התנדבות בקרב צעירי המגזר הערבי ומוביל שם פרויקטים כמו 'זיכרון בסלון' ביום השואה. על כל אלה הוא כמובן משלם מחיר, איומים, חרמות ועוד, אבל הוא הולך עם האמת שלו, למען כולנו.

חדאד אינו חוסך בלשונ ומשמיע ביקורת גם בנושאים שונים הנוגעים לכלל החברה הישראלית ולמדינת ישראל. בספטמבר האחרון העלה את הפוסט הבא המסכם יפה את פעילות הפנים-ישראלית:

לערבים שמפריע שאני מגן על המדינה ומזדהה איתה אני אומר: תמשיכו לחיות עוד 70 שנה בבדלנות וחולשה עם מנהיגים כושלים כמו איימן עודה ואחמד טיבי שלא שמים עליכם. ליהודים שמפריע שאני ערבי אני אומר: תישארו עם ישראל פריי ועופר כסיף ובצלם ושוברים שתיקה ונטורי קרתא. נגמרה לי הסבלנות לגזענים!"

חדאד בעיני הוא הדוגמה הנכונה לדו-קיום אמיתי. הוא נולד במדינת ישראל ורואה בה את ביתו. הוא בחר לשבור את הקיבעון המהלך אימים על צעירי המגזר ולצאת מהקופסה, להתנדב ולשרת בצה"ל, להפוך לישראלי בכל רמ"ח אבריו. אך הוא לא הסתפק בכך, אלא בחר להוסיף ולקחת אחריות ולהשמיע קול אותנטי בכל העולם תוך מלחמה ממש בעיוותים, בתעמולה, בשקרים ובאנטישמיות. ואת הביקורת שיש לו כלפי החברה הישראלית ומדינת ישראל הוא כאמור יודע גם להשמיע.

כך זה צריך להיות. מי שנולד כאן והוא אזרח של מדינת ישראל ורואה בה את ביתו, צריך לתקן את הדרוש תיקון, ביחד עם הרוב היהודי וקבוצות אחרות, מתוך ביקורת בונה, בשותפות ובעשייה. כאשר מדברים על דו-קיום ועל השתלבות בני מיעוטים, יוסף חדאד הוא הדוגמה ומן הראוי שבממשלה החדשה, יבינו זאת טוב יותר מאשר בקודמתה.

צריך הרבה אומץ וכוח רצון כדי לצאת מתבנית שהופכת לאזור נוחות, ללמוד דברים אחרים, להקשיב ולנקוט בצעדים לא מקובלים במקום ממנו אתה מגיע. על אומץ ליבו ועל כנותו לומר את דבריו החשובים בעברית ובאנגלית ולכל הצדדים, מתוך כוונות טובות ולמען עתידה של מדינת ישראל, יוסף חדאד הוא איש השנה שלנו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. אחרי שקראתי את הכתבה. הוא איש השנה גם שלי.
    אדם ערכי ואמיץ.

  2. כל הכבוד.
    ובהקשר זה, בממשלה שנתנה לבן-גביר להיות השר לבטחון פנים(לא אסון אבל בכל זאת יש לזה מחיר) יש חשש מהיווצרות אנטי במגזר הערבי.
    לכן, טוב יעשה רה״מ החוזר נתניהו אם ימנה יועץ רה״מ לענייני ערבים שיחזק את המתונים כדוגמת מר חדאד ויראה שלמי שמעוניין בשלום ודו-קיום יש מקום בעיני הקואליציה.
    המלצה שלי: נאיל זועבי.

  3. אכן ראוי לכל מחמאה.

    אזרח שאכפת לו מהציבור שאליו הוא שייך, מסביבתו (הן הפיזית והן האנושית), החברה בה הוא חי והמדינה שלו. כמו כן, אזרח שנימוקיו לא מסתכמים ב"זה היהודים/הערבים/הבדווים/הנוצרים/הדרוזים/המוסלמים אשמים בכל הבעיות שקורות לי" וגם לא רואה אלימות ו/או התעלמות מחוקי המדינה (למרות שדברים כמו נהיגה עפ"י תקנות התעבורה, כגון נהיגה עפ"י תנאי הדרך ו/או חגירת חגורות בטיחות, פוגע בעיקר בציבור בתוכו אתה חי [ברגע שלא ממלאים אותם, כמובן] ולא בישות אמורפית כמו "מדינה"), בתור פתרון למשהו או מקדמם מישהו בצורה כלשהי.

    שלא נדבר על העובדה, שבציבור הערבי-ישראלי של היום, דבריו הנכונים (א. עובדתית ב. הפתרונות המוצעים אכן יועילו לכל הצדדים) מנוגדים ישירות להלך רוח השולט בציבור הערבי. זו לא דעתי הפרטית. ההנהגה הערבית הפיקה כ-4 מסמכי חזון (לא פחות, מה לעשות אם חמולה א' הפיקה "מסמך חזון, אז חמולות ב,ג,ד וכך הלאה, חייבות להפיק גם ובנפרד) ב-10/20 השנים האחרונות – אמנת חיפה, החוקה הדמוקרטית, חוקה שוויונית לכול וכמובן, החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל של ועדת המעקב המאוד-מאוד העליונה (פשוט קוסמית) של הציבור הערבי בישראל (למרות שמעולם לא היית הצבעה אזרחית לגוף הזה, המתיימר לייצג את כל הציבור הערבי בישראל) – כולם לא רק שוללים את החיים של הציבור הערבי לצד מדינת ישראל הנוכחית (שלא נדבר על *בתוך* מדינת ישראל הנוכחית), אלא שוללים את קיום המדינה בכלל (הם כמובן לא קוראים להרס המדינה ישירות כמו אמנת החמאס, אלא להשארת השם הנוכחי – מדינת ישראל – תוך ריקון מתוכן כל מה שלא מתיישב עם אמנת החמאס, כך שהתוצאה המיוחלת של של 2 המסמכים – זהה).

    לכן, עמדתו על העקרונות הנכונים יכולה אף לסכן אותו, באקלים הלא אלים בכלל, בציבור שוחר השלום הערבי (במיוחד אגפיו הלא אוהבים בדיעבד גרעינים, במיוחד התורניים שבהם – למען שלום ודו קיום, כמובן).

    כך שיוסף חדאד בהחלט ראוי לתואר איש השנה. רק בזכות אנשים כמוהו, יש עתיד לדו קיום במדינה שלנו. סיכוי שכלל הישראלים, יחיו זה לצד זה. חזק ואמץ! يسلموا إيديك!

  4. מעריץ את האיש הזה. מכל הלב. אני מאלה ש(מרוב ייאוש) נוטה (לצערי) להכליל את כל הציבור הערבי (אלוהים יסלח לי). חדאד הוא קרן אור (ויש שנוהים אחרי משנתו) והוא התקווה של כולנו שאפשר גם אחרת. אחרי הכל כולנו כאן תחת אותו דגל ואותה מדינה, וצריכים לשמור ולהגן עליה מפני אלה שמנסים להשחית ולהרוס. תודה, יוסף חדאד ושירבו כמוך, אמן!!!!

  5. הבעיה של העולם היא שאנשים לא מבינים שאפשר להיות *גם* ישראלי וגם ערבי וגם נוצרי וגם..

    ההבדל בין פשיסט לפטריוט הוא לא שלפשיסט חשובה המדינה, אלא שלפשיסט חשובה *רק* המדינה. כנ"ל עם פנאטיים דתיים וכולי.

  6. לא חוכמה, יוסף הוא נוצרי! לדעתי, רוב הערבים הנוצרים חושבים שכמוהו. ואם מוסלמי יחשוב כך, במהירה יגיע לגן עדן או גיהנום.

  7. לא חוכמה, יוסף הוא נוצרי! לפי דעתי, רוב הערבים הנוצרים חושבים שכמוהו. ואם מוסלמי יחשוב כך, במהירה יגיע לגן עדן או גיהנום.
    וחוץ מזה, הוא מדהים ושאפו לו!!!!

  8. יוסף חדד,ממש דמות מן התנ"ך.איזה אומץ ,איזו יכולת לא להתייאש ולהמשיך להרצות לזכות ישראל, אני כישראלית כמעט מאבדת תיקווה,והוא,יוסף היקר,ערבי ישראלי,נוצרי,הוא מעודד אותי ואת כולנו,ולא מניח ליאוש להשתלט.ברוך תהיה יוסף היקר,אין כמוך!!!