אין שום דבר דמוקרטי בעריצות המיעוט

אחרי שהשמאל איבד את היכולת למשול באמצעות התהליך הפוליטי, הוא עבר לאמצעים אחרים

השופט ברק וח"כ לפיד | צילום מסך מתוך כאן 11

השיח הציבורי בישראל סוער במיוחד לאחרונה, עד כדי כך שגלי ההדף שלו הגיעו מעבר לים. הבחירות בנובמבר העלו לשלטון קואליציית ימין, והמדיניות השמרנית שהיא מקדמת תוארה בהיסטריה בידי אנשי שמאל בישראל ובעולם כלא פחות מאיום על יסודות הדמוקרטיה. הנרטיב האבסולוטיסטי הזה, נטול כל ניואנס או פשרה, רומז כי השמאל הפרוגרסיבי בישראל אימץ את סגנון ואת הטקטיקות של הימין ה"טראמפי" הקשה בארה"ב.

זו אינה תופעה ישראלית בלעדית; זו תופעה בינלאומית שהתרחשה זה עתה בברזיל. התקריות האלו חושפות מתחים עמוקים בין פופוליזם לבין אליטיזם. אך כפי שמתברר, אין זה משנה מי מהם מאבד את כוחו; המקרה הישראלי מוכיח כי גם אליטות מוכנות להקריב את הדמוקרטיה.

בישראל, במידת מה כמו בארה"ב, קיימת אליטה קטנה השולטת במשך שנים במערכת המשפט, מתוך עמדת מיעוט לא-פרופורציונלית. שורשיו ההיסטוריים והסוציולוגים של השמאל בישראל גורמים לו לחוש כאילו הוא זכאי להשפעה הזו, ובהתאם הוא אינו מהסס לפלרטט עם רעיונות א-ליברליים כדי לשמור עליה. כפי שסגן הרמטכ"ל וחבר הכנסת לשעבר יאיר גולן הסביר: "אני יודע שזה מה שהעם בחר, אבל העם עשה טעות".

בדומה לכמה מהתומכים הקנאים ביותר של טראמפ, חלקים בשמאל הישראלי רואים ביריביהם הפוליטיים לא רק מתחרים רעיוניים, אלא אויבים של ממש. בכירים במחנה השמאל מזהים את עצמם כמגינים היחידים של החירות והדמוקרטיה, וההיקש הטבעי שלהם מכך הוא שיריביהם מתנגדים לערכים האלה. זה אותו מחנה, בהובלת יאיר לפיד, אשר הכריז כי הוא מסרב לקבל את תוצאות הבחירות.

ניתן לזהות נקודת דמיון נוספת בין השמאל הישראלי לבין הימין הטראמפי, בהפגנות הנוכחיות נגד הממשלה. מבחינה רגשית, ההיסטריה בשמאל וזעקות הפילוג הן תמונת מראה של ההסתערות על הקפיטול. זו הבעה של חוסר רצון עמוק לקבל את תוצאות המשחק הפוליטי. במקום לקבל את ההכרעה בבחירות, הם מערערים על הלגיטימיות שלה. השמאל בישראל טוען כי הוא נאבק נגד "עריצות הרוב", אך מבקש ליצור עריצות של מיעוט.

זהו ההקשר בו יש להבין את מחנה לפיד. לאחר ניצחונו של מנחם בגין בבחירות 1977, השמאל הישראלי החל להעביר את מוקד קבלת ההחלטות מן הנציגים הפוליטיים הנבחרים לידי גורמים בלתי-נבחרים, כאלה שאינם מספקים דין וחשבון ציבורי ונמצאים בבטחה בשליטת השמאל. תהליך זה הואץ לאחר 1992 באמצעות מה שנודע כמהפכה החוקתית של אהרן ברק, תהליך ארוך בו מערכת המשפט הרחיבה באופן רדיקלי את כוחותיה על חשבון הכנסת והרשות המבצעת.

במדינות המערב בהן שופטים ממנים את עצמם, הם מקבלים גם את ההנחה שאינם יכולים לפסול חוקים. במדינות בהן שופטים מתמנים על ידי רשות נבחרת, הם יכולים לעתים לפסול חוקים. אלא שבישראל מצאנו את עצמנו בעשורים האחרונים במצב ייחודי – השופטים גם ממנים את עצמם וגם יכולים לבטל חקיקה.

השופטים מחזיקים בפועל בזכות וטו בוועדה לבחירת שופטים, כך שכל המינויים נמצאים בשליטתם. מערכת המשפט בישראל בוחרת למעשה את שופטיה. ולאחר המהפכה החוקתית ב-1992, אותם שופטים פסקו ללא כל סמכות כי עומדת להם הזכות לפסול חוקים (כולל חוקי יסוד) באמתלה שאינם חוקתיים. האבסורד כפול: לישראל אין חוקה, והמחוקק מעולם לא העניק למערכת המשפט את הכוח לבטל חוקים. דמיינו אנלוגיה היפותטית: מה היה קורה אם שופטי בית המשפט העליון בארה"ב היו ממנים את עצמם, פוסלים חקיקה של הקונגרס והסנאט, ודנים בביטול חד-צדדי של סעיפים בחוקה?

כפי שציינו משפטנים בכירים כמו השופט ריצ'רד פוזנר ופרופ' ריצ'רד אפשטיין, מערכת המשפט בישראל יצרה עיוות אבסורדי של מאזן הכוחות שאינו מתקיים בשום מדינה דמוקרטית אחרת. מאז המהפכה החוקתית, שופטי ישראל מתערבים בפוליטיקה כעניין שבשגרה, תוך שהם מסתמכים על עקרונות מופשטים כמו "סבירות" ו"מידתיות" כדי לבחוש בכל סוגיה החל מביטחון, דרך מדיניות חברתית ועד למגעים קואליציוניים. זהו אקטיביזם משפטי חסר תקדים מבחינה עולמית, והוא הוביל לשפל חסר תקדים באמון הציבור במערכת המשפט.

היה זה לא אחר מאשר נשיא העליון לשעבר, השופט משה לנדוי, שהזהיר מפני השלכות המחטף של אהרן ברק כאשר אמר:

אפלטון, בספר המדינה שלו, הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים"

הוא המשיך והסביר:

ממשל כזה של השופטים בעניינים בעלי צביון פוליטי אינו יכול להתקיים לאורך ימים, כי סופו להיתקל בהתנגדות של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת כאחת"

ואכן, מאז שבית המשפט הפסיק לעסוק בחוקים גרידא והרחיב את סמכותו להחלטות בנושאי מדיניות, הוא שינה באופן דרמטי את הפרדת הרשויות ושיבש את הסדר החברתי. כך למשל, בית המשפט העליון חיסל לחלוטין את מדיניות ההגירה של ישראל: שלוש פעמים הכנסת ניסתה להתמודד עם גל מסתננים המוני, ושלוש פעמים בית המשפט פשוט דרס את רצון המחוקקים לגבש מדיניות הגירה.

הממשלה החדשה מבקשת לשחזר איזונים ובלמים, לתקן את הפרדת הרשויות ולהשיב את מערכת המשפט למקומה הנכון, בדומה למרבית הדמוקרטיות בעולם. הרפורמות המוצעות נדונו וזכו לתמיכה מצד אנשי ציבור ואינטלקטואלים במשך שנים רבות, במיוחד כאלה מן השמאל הישן. כך היו למשל רות גביזון המנוחה, ממייסדי האגודה לזכויות האזרח; דניאל פרידמן, שר המשפטים בממשלת אולמרט; והשר חיים רמון, בכיר מפלגת העבודה ששימש כסגן ראש הממשלה באותה עת.

זהו ההקשר הדרוש על מנת להבין את ההיסטריה הפוליטית של מחנה לפיד, שמזכיר בהתנהלותו יותר ויותר את מחנה טראמפ. הניסיון לכפות על הרוב את רצון המיעוט החילוני-פרוגרסיבי יצא לפועל בעיקר באמצעות מערכת משפט אקטיביסטית באופן מופרז. אך הנתיב הזה עומד להיחסם. לאחר שהובסו בבחירות, ומול האפשרות לאבד אחיזה במערכת המשפט, החלופה היחידה עבור מחנה השמאל היא לפנות החוצה מישראל, ולערער על הלגיטימיות של ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי.

במדינה דמוקרטית מתוקנת, הצדדים מסכימים מראש שלא להסכים בשאלות מדיניות מסוימות, אך הם גם מסכימים על חוקי המשחק ומנסים לנצל את יתרונותיהם בתוך המסגרת של קונצנזוס אזרחי-לאומי. שינוי הממשלה אין משמעותו שינוי המשטר, ולכן שינויים אלה נערכים באופן תקין ושקט. אך הימין הקשה בארה"ב ומחנה לפיד בישראל סוטים שניהם מן העיקרון הפוליטי הבסיסי של הסכמה ולגיטימציה. החל מהסתערות על בתי הנבחרים בארה"ב ובברזיל ועד לחסימת כבישים בישראל, המחנות התאומים מבהירים כי מבחינתם הפוליטיקה היא בעיקר קריאת תיגר על המנצחים. באמצעות איומים באלימות ונכונות לשבור את הכללים, הם מטילים טרור על תהליך קבלת ההחלטות הדמוקרטי.

אנו עדים למשבר שנגרם משום שגורמים בלתי-נבחרים מאבדים את השפעתם ונאבקים כדי לשמר אותה. האליטה אינה מרוצה שאנשים שאינם מוצאים חן בעיניה מנצחים בבחירות, וכך לפתע הפופוליזם מנצח. פופוליזם, כמובן, הוא קללה. בפועל אנו רואים כיצד מערכת המשפט מייצרת מגמות אנטי-ליברליות. רק לאחר שמאזן הכוח השתנה והרוב החזק הפך להיות מיעוט, הוא צריך כעת לשכנע את הציבור בגאונות שברעיונותיו. ומי באמת רוצה להתאמץ כל כך?


ד"ר רונן שובל הוא דיקן קרן תקווה וראש מכון ארגמן, ומכהן כעמית מחקר באוניברסיטת פרינסטון. המאמר התפרסם לראשונה באתר Law&Liberty ואנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. יפה מאוד.
    תיקון אחד: לא ׳המיעוט החילוני-פריגרסיבי׳ אלא פשוט ׳המיעוט הפרוגרסיבי׳.
    יש גם כמה וכמה דתיים במחנה זה (אלעזר שטרן, נפתלי בנט ומתן כהנא הם דוגמאות בולטות מהשנים האחרונות אבל לא יחידות).

    1. "השמאל רואה בימין אויב של ממש. הוא עולה למגרש בכדי לנצח, להביס, להשפיל ולחסל את היריב, לא בשביל להתגונן או להרוויח זמן לקראת עתיד של פיוס והרמוניה.".

  2. לפיד לא מייצג את "מחנה לפיד" כי אין מחנה לפיד , לפיד אומר ועושה את מה שיביא לו הכי הרבה כסף וימנע הכי הרבה חשיפה של קופת שרצים , כל ה"מחנה" מורכב מבעלי אינטרסים והון וכוח והשפעה , והם מבינים שברגע שמערכת המשפט לא תהיה שלהם יהיה להם פחות קל לחלוב את מדינת ישראל לפני ש(לדעתם היל"'ת)היא תתפרק לגמרי , השאר הם אי*** שימושיים שבאים להפגנות ומושפעים מהסתה (כשהגעתי לעזה כחייל בשנות השמונים , נאם בפנינו המפקד ואמר שאלה שמעודדים את המתפרעים , הם עצמם נשארים מאחור ונותנים לכסילים להפצע ולמות) לפיד זה אולמרט , זה בנט , מרידור גם שרון עבר תהליך דומה

    1. אני עוד זוכר את המאמרים חוצבי להבות האש באתר נגד הנוכל בנט, ואני התרעתי על כך. המאמרים לא הוגנים. לבנט לא הייתה ברירה. והנה מתברר, שוב לצערי את מה שאמרתי אז, סמוטריץ ורוטמן נוכלים גרועים פי כמה. מפירים את כל הבטחות עליהם רכבו כדי להבחר לכנסת

  3. כנסת זו הרשות עם היצוג החלק הגדול ביותר של נציגים פוליטיים נבחרים מכל 3 הרשויות. אבל מאז הקמת המדינה מעמדה נמוך בין 3 הרשויות. הסמול תומך בהעברת מוקד קבלת ההחלטות מן הנציגים הפוליטיים הנבחרים לידי גורמים בלתי-נבחרים, שבהם הוא שולט. מנהיגיו לפיד וגנץ ממעטים להופיע בכנסת ומזלזלים בה. לכן צריך לחזק את מעמד הכנסת:
    https://mida.org.il/2022/12/01/%D7%97%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA
    . בנוסף לכתוב במאמר ובתגובות לו צריך לבטל את פגרת הכנסת. האם הגורמים הבלתי-נבחרים מפסיקים את פעולתיהם הבעיתיות בפגרת הכנסת?

  4. לא ברור מדוע כותב המאמר מביא לדוגמא, יותר מפעם אחת, את טראמפ והימין בארצות הברית. האם אין בארה"ב מספיק שמאל קיצוני ופרוגרסיבי לשמש דוגמא ? מה מפריע לכותב אצל טראמפ ? איזה פעילות של טראמפ דומה לשמאל הישראלי ?
    הרי השמאל הפרוגרסיבי בישראל עושה העתק-הדבק לכל חידוש של הפרוגרס באמריקה, לכן ההשוואה אינה במקומה.

    1. אני מסכים לחלוטין, ולדעתי ד"ר שובל והימין לא מבין מה מפעילים נגדם.
      ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב (2020) השמאל האמריקני ביקש להבעיר את המדינה כדי להבאיש את טראמפ בעיני המרכז-ימין הפוליטי האמריקני.
      אנו בעלי זיכרון קצר, אבל השמאל האמריקני קרא ועודד את הקהילה השחורה לזרוע כאוס והרס ברחובות ארה"ב במהלך כל חודשי הקיץ של 2020.
      איבוד השליטה והבערת הרחובות הייתה מכוונת ומתוזמרת.
      הוקעת טראמפ, דיסאינפורמציה, השתקת כל ביקורת על ביידן ובנו החסירו את כמות המצביעים לבחירה מחודשת של טראמפ.
      אנו חייבים להבין שהשמאל הישראלי הפועל כאחיו הקטן והחקיין של זה האמריקני – משתמש באותן טקטיקות בדיוק.

    2. לאחר מה שכבר ידוע שה-FBI עשה בכל הקשור לבן, לא הזוי להניח שיש סבירות לא-אפסית שהם גם זייפו את הבחירות בשביל האב. בכל מקרה, לשמאל המערבי אין עכבות מוסריות, העשורים האחרונים הוכיחו את זה שוב ושוב ושוב… השאלה היחידה זה אם הם יכולים לזייף את הבחירות ועד כמה הם יכולים וצריכים לעשות זאת – לא אם הם יעשו זאת. ולאור השליטה שלהם במנגנוני המדינה גם שהם לא בשילטון בכלל (מזכיר את החברה הטובים שלנו לא?) יש את היכולות ויש, ולאור חוסר הפופולריות של ביידן יש את הצורך ויש… אז יש סבירות לא-אפסית ויש.
      הרעיון שלא כך המצב סתם כי זה לא נעים בבטן או באוזן זה לא טיעון מבוסס-מציאות. אז לא נעים בבטן… זה לא אומר שזה לא המצב. (וגם מה שהחברה הטובים שלנו עשו ערב הבחירות בקלפיות הערביות זה לא משהו שפוי. בפעם הבאה זה יהיה פחות מאולתר.)

      דמוקרטיות מתות כאשר יש מחנה עשיר משאבים שמבין טוב טוב שהוא לא יכול יותר לעולם לעלות לשלטון באופן דמוקרטי.

    1. אני עוד זוכר את המאמרים חוצבי להבות אש נגד בנט. מתברר שרוטמן וסמוטריץ נוכלים גרועים הרבה יותר לאין ערוך

  5. ההשוואה לטראמפ שגויה לחלוטין. השמאל בארץ מייבא טקטיקות של השמאל האמריקני, כולל נסיונות לארגן התפרעויות בסגנון אנטיפה ובי-אל-אם (רק שה"חיילים" של קריים-מיניסטר עדיין אלימים פחות מאנטיפה ארה"ב, ולא נמצאו מספיק אתיופים שיסכימו לפעול בסגנון בי-אל-אם). חלקים נוספים מהמערכת האמריקנית המיובאת: אכיפת דיבור (הנקודה המגדרית), ערוצי "דלת אחורית" ישירים עם התקשורת הממוסדת וגם הרשתות החברתיות (בארץ פייסבוק התחילה לבצע אכיפה פוליטית אבל זה עוד לא מערכת משומנת). בעוד שבארץ מוקד הכוח האנטי-ריבוני המרכזי זה בג"ץ, בארה"ב זו הבולשת הפדרלית. הדיכוי שם הוא הרה יותר נרחב מבישראל, אבל מצליחים להרחיב אותו לאחרונה גם באקדמיה ועוד מקומות בישראל. אפילו את קידום הטראנס אצל ילדים הביאו לאחרונה מארה"ב.

    ההבדל העיקרי מארה"ב הוא שלהערכתי בארה"ב כבר הפסידו את המערכה מול השמאל האנטי-אמריקני, ובישראל עוד יש סיכוי להתגבר על זה.

    1. דבריך נכונים, אבל אני מבקש לדייק ולהרחיב על המשפט האחרון "ההבדל העיקרי מארה"ב הוא שלהערכתי בארה"ב כבר הפסידו את המערכה מול השמאל האנטי-אמריקני, ובישראל עוד יש סיכוי להתגבר על זה".

      לאמריקאים, צבר של 320 מליון מהגרים וצאצאי מהגרים, אין הרבה משותף (הגירה היא לא מכנה משותף ממשי). אין מה שמאחד אותם, אלא אם יבוא אויב מבחוץ (אולי זו הסיבה שהממשל האמריקאי רב כל הזמן עם סין. הוא פשוט יוצר ממנה את האויב המפחיד שחייבים להתאחד מולו).

      ליהודים במדינת ישראל (חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים), יש מכנה משותף חזק מאד – היהדות. זו הסיבה שמדינות זרות, בעיקר נוצריות, בוחשות פה כל הזמן. תורידו את היהדות ממדינת ישראל, ואין מדינה. לא סתם מגילת העצמאות מדברת על יהדותה של מדינת ישראל, ולא על אופי המשטר שלה.

      המכנה המשותף השני של היהודים במדינת ישראל הוא האויב הערבי. זה שבפנים (ששמאלנים אוטו-אנטישמים ושאר סוכני אויב מתחזקים ומעודדים אותו) וזה שמבחוץ. שניהם משתוקקים ומפנטזים לחזור על פרעות תרפ"ט ולממש את ההבטחות שמנהיגיהם נתנו להם לפני מלחמת העצמאות (בתים של היהודים, לרצוח את הגברים, הנשים ישמשו שפחות מין, וכו').

  6. לצערי הרב ד"ר שובל והימין לא מבינים מה מפעילים נגדם.
    ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב (2020) השמאל האמריקני ביקש להבעיר את המדינה כדי להבאיש את טראמפ בעיני המרכז-ימין הפוליטי האמריקני.
    אנו בעלי זיכרון קצר, אבל השמאל האמריקני קרא ועודד את הקהילה השחורה לזרוע כאוס והרס ברחובות ארה"ב במהלך כל חודשי הקיץ של 2020.
    איבוד השליטה והבערת הרחובות הייתה מכוונת ומתוזמרת.
    הוקעת טראמפ, דיסאינפורמציה, השתקת כל ביקורת על ביידן ובנו החסירו את כמות המצביעים לבחירה מחודשת של טראמפ.
    אנו חייבים להבין שהשמאל הישראלי הפועל כאחיו הקטן והחקיין של זה האמריקני – משתמש באותן טקטיקות בדיוק.

  7. מעבר לדברי המגיבים מעלי, ישנה עוד בעיה עם ההשוואה לטראמפ:
    בארה״ב היו קבוצה קטנה של מתפרעים שפרצו לקפיטול. אך רוב הימין לא שיתף פעולה ואף התנער מהם. לכן זה יהיה מקרה חד פעמי שלא מלמד דבר על המחנה ממנו זה יצא(לכל מחנה יש מתונים יותר וקיצונים יותר).
    בניגוד לזה, בשמאל הישראלי (ואף האמריקני-ראה התפרעויות ה BLM) המתפרעים מקבלים חיבוק מקצה לקצה של המחנה ואף נותנים את הטון. ולכן זו תופעה בסדר גודל שונה לגמרי ולא מסתמן שזה יפסיק בקרוב.

  8. ע"פ פרופ איינהורן: ביהמ"ש העליון מבזבז 60% מזמנו בסוגיות פוליטיות על חשבון ערעורים קלאסיים
    ————————————————————————–

    סימוכין: https://www.inn.co.il/news/592145

    מזה כ- 30-40 שנים ביהמ"ש להבנתי פועל בשדה הפוליטי דרך עתירות של עותרים צבורים סדרתיים שממונים בכסף זר גדול מאוד. מאחר ואני לא מניח שאף אחד לא תמים המצב ההזוי הזה נוצר בכוונת מכוון. שופט לא יכול לדון אלא במה שמובא לפתחו. כשביהמ"ש מחליט שהכל שפיט. וכאשר עותרים סדרתיים פונים שוב ושוב אל ביהמ"ש על מנת שישמש כערכאת ערעור על מדיניות הממשלה והכנסת עד כדי לדון בחוק יסוד או לבטל עשיה ממשלתית – הדבר הזה אומר שביהמ"ש הפך ביודעין לשחקן פוליטי החזק ביותר אבל עם אפס אחריות. דוגמא היא רצון הממשלה לטפל באתר מירון והצו שהוציא ביהמ"ש. האם בכל וועדות החקירה מישהו שאל מה האחריות של ביהמ"ש שהוציא צוות כנגד הממשלה? הכיצד לגוף יש סמכות אבל אין לו אחריות? הכיצד הגוף החזק במדינה (להבנתי, הבג"ץ הישראלי חזק מקיסר רומא בכוחו המקסימלי, כוחו של נשיא ארה"ב מתגמד אל מול כוחו של שופט בודד בביהמ"ש הישראלי). כשהבג"ץ לא קובע הוצאות על עותרים סדרתיים שמקבלים זמן דיון מהיום למחר בעוד ערעור קלאסי של ענייני מס, פלילים, משמורת קטינים נמשכים שנים. האם מדינת ישראל מוכנה לממן גוף שמקדיש 60% מזמנו לסוגיות פוליטיות? הממשלה חייבת לזכור שיש לה את הארנק ואת החרב. דבר שהיא לא הפעילה להגנתה מזה שנות דור. מה היה עושה הסנאט האמריקאי אפילו רק עם הארנק ללא החרב על מנת להגן על ארה"ב מהחלטות שפוגעות באמריקה? גם אם היו מגיעות מביהמ"ש ובעלות עלות תקציבית?

    ביהמ"ש להערכתי מבין שהוא מיעוט אריסטוקרטי (בעיני עצמו) קטן שאפילו לא מסוגל לעבור את אחוז החסימה בבחירות. הקו שהוא נוקט לא מקובל על הצבור הרחב. המיעוט האריסטוקרטי בעיני עצמו מושל גם בתקשורת – עשרות אלפי מפגינים מקבלים תהודה כאלו מדובר במיליונים. לא מדובר במיליונים מדובר בסה"כ בשבריר של אחוז מהאוכלוסיה בישראל. אבל כך נראה יתוש שמוגדל לגודל של פיל.

    ביהמ"ש אף שולח גרורות אל הממשלה בדמות מנוי יועמ"ש דרך וועדת איתור שאמורה לעזור לילדת הבת מצווש (ממשלה) להחליט במי לבחור. למי שלא הבין את הנמשל מאז פרשת בר און חברון ילדת הבת מצווש היא רוה"מ ישראל בנימין נתניהו רב השנים.

    עד לפני זמן לא רב, הממשלה יכלה לפטר יועמ"ש ולמנות אחר תחתיו בהחלטת ממשלה.

    כל זה אינו עוד. ביהמ"ש מאפשר לפקיד ממונה (במקרה דינן שהוא מינה ולא ילדת הבת מצווש) לטעון בשם הממשלה ולא נבחר הצבור הפיזי שמאות אלפים או מיליונים הצביעו בעבורו.

    ולכן, אם הימין רוצה להפסיק להסביר לצבור הבוחרים שלו למה הוא מצביע ימין ומקבל שמאל הוא חייב לשנות את צמרת המשטרה, הפרקליטות, ביהמ"ש בדגש על ביהמ"ש העליון. היעוץ המשפטי במשרדים השונים ובכנסת ולהשים אנשים ונשים עם ראיית עולם תואמת. אחרת, כל מה שראינו ב- 40 השנים האחרונות יחזור ל עצמו.

    אתה לא בשלטון אם הפקידים מנסים לנהל מדיניות אחרת מזו שמתווה השר. ראו כדוגמא את דבריו של השר לווין כנגד פקיד שלא רק לא סיפר לו מה יגיד בוועדה אלא טען דברים הפוכים לדעת השר. המצב הגיע לכדי אבסורד בו השר לווין סיפר שהוא מרגיש כעציץ ולא לחינם במשרד המשפטים אין עציצים – השר הוא העציץ.

    בכל מקום נורמאלי, אותו פקיד והבוסים שלו שהיו פועלים כנגד דרג ממונה היו מפוטרים באותו היום תחת נימוק של העדר אמון.

    אם הממשלה לא תדיח את הפקידות כולל בביהמ"ש מדיניותה לא תבוצע.

    לסיכום: לפני שנים רבות בשעורי האזרחות למדנו על הפרדת הרשויות. הכנסת מחוקקת. הממשלה מושלת בשם האמון שיש לכנסת בממשלה. וביהמ"ש שופט על פי חוק הכנסת. רק היום נדונה עתירה האם וועדת חוקה מוסמכת לחוקק – הזוי שהעתירה גזלה את זמנם היקר של המבקשים סעד בבימה"ש (ערעורי פלילים, סכסוכים אזרחיים, משמורת). באיזו סמכות בכלל ביהמ"ש דן בשאלה האם הכנסת מוסמכת לחוקק? האם זה לא כמו לשאול האם השמש תזרח מחר במזרח? לא זכור לי שהוסבר בשעורי האזרחות על דמוקרטיה מהותית (באיזה סעיף בחוק זה מוגדר?) שבשמה ביהמ"ש מקדיש 60% מזמנו לשכתוב טיוטות שהכנסת מחוקקת. איזה טיוטה נראית לו ואיזו הוא מחזיר לחקיקה מחדש (ע"ע פסילת 3 החוקים שנפסלו כנגד מסתננים) או צווים כנגד הממשלה. לא זכור לי משעורי האזרחות שביהמ"ש הוא מחוקק או מושל. איזו הכשרה יש לו לשם כך? מה הופך איש או אישה עם תואר ראשון במשפטים למי שמסוגל לנהל מערכות שלמות ולא לשאת באחריות לשום החלטה שהוא מקבל?

  9. בכל העולם זה מאמצים של האילומינטי הפגאנים ועובדי האלילים להשתלט על העולם עם הפורום הכלכלי העולמי , להשליט "סדר עולמי חדש" עם הדילול שהם עושים עם ה"חיסונים" באוכלוסיית העולם והחדרת סוכנים בכל ממשלות העולם להשתלט על האומות מבפנים.
    כל "משבר האקלים" השקרי, הגבלות הפחמן המגוכחות, הכל מוביל לשליטה של האילומינטים על העולם.
    גם כאן " הבג"צ " השלוחים שלהם, מהמקדש הפגאני של בית המשפט העליון , פועלים ללא כל בושה או מעצורים, לשלוט ביהודים בארצנו.
    אבל בקרוב בעזרת השם, יתקיים בנו "ונהפוך הוא" שישלטו היהודים בשונאים שלהם.