"מה היה קורה אם היינו מגיעים למשבר האנרגיה העולמי בלי גז?"

עשור למהפכת האנרגיה בישראל וזינוק משמעותי בפיתוח משק הגז הטבעי, איגוד הגז הטבעי מפרסם מחקר מיוחד הסוקר את התפתחות משק הגז בין השנים 2013 ל-2022. לאחר שנים ארוכות של סערות פוליטיות, מאבקים משפטיים, מחאות שונות ומשונות ודיון ציבורי מוטה ומעוות שהתבסס בעיקר על רגשות ומעט מאוד על נתונים, מעניין לבחון את המספרים ולחשוב כיצד הייתה נראית ישראל ללא ההתעקשות על יציאה לעצמאות אנרגטית למרות כל המכשולים בדרך, ובמיוחד בתקופה עולמית כה סוערת.

על פי נתוני הדו"ח, החיסכון המצטבר לכלכלת ישראל בעשור האחרון הודות לשימוש בגז הטבעי עומד על סכום בן 316 מיליארד שקלים, כ-126 מיליארד מתוכם בחסכון עלויות אנרגיה והשאר בהפחתת זיהום אוויר ופליטת גזי חממה. עוד מסביר הדו"ח כי בעשור האחרון הכניסה המדינה באופן ישיר כ-19 מיליארד ש"ח במיסים ותמלוגים, ועד שנת 2030 היא צפויה להכניס עוד כ-70 מיליארד. זאת כאשר מחיר הגז הממוצע בישראל בעשור החולף הוא פחות ממחצית המחיר באירופה. הדו"ח ממשיך ומפרט יתרונות גיאופוליטיים רבים מהם נהנית ישראל בזכות ייצוא הגז הטבעי.

בשיחה עם 'מידה' מספרים אמיר פוסטר, מנכ"ל איגוד הגז הטבעי, וחן הרצוג, הכלכלן הראשי בחברת הייעוץ האסטרטגי BDO שהייתה השותפה למחקר, על חלק מהממצאים העולים מן הדו"ח. על פי פוסטר, "הדו"ח מפרט קודם כל את התוצאות של מהפכת הגז הטבעי בכל הקשור להכנסות המדינה, צמצום הנזק הסביבתי, והחיסכון הכלכלי בעלויות אנרגיה. חלק מהתוצאות הפתיעו אפילו אותי באופן אישי. אני בסך הכל מכיר את המספרים אבל כשאוספים את כל הנתונים ביחד מגלים דברים מפתיעים".

מה הפתיע אותך למשל?

פוסטר: "גילינו למשל שעתודות הגז בישראל עלו ב-40 אחוזים בעשור הזה. למרות הגדלת השימוש בגז טבעי במשק המקומי וייצוא משמעותי של גז החל משנת 2020, עתודות הגז במשק עלו. זה נובע משני גורמים עיקריים: כמעט כל חיפוש חדש שנערך מסתיים בצורה מוצלחת, ובנוסף אנחנו מכירים את המאגרים הקיימים באופן מעמיק יותר. בדרך כלל כאשר מתגלה מאגר גז גדול אז נוטים להעריך את הפוטנציאל שלו בצורה שמרנית יותר, אבל בהמשך כאשר מבצעים בו עוד קידוחים ועוד בדיקות, אז ההערכות האלו עולות".

ובכל זאת רבים בציבור עדיין שואלים 'איפה הכסף' הרב שהובטח מפיתוח משק הגז

הרצוג: "אם מסתכלים בבחינה כלכלית היכן ישראל נמצאת כיום לעומת הנקודה בה הייתה טרום מהפכת הגז, ובמיוחד לאור משבר האנרגיה העולמי, אז רואים בבירור את החשיבות של עצמאות אנרגטית. נכון להיום כמעט 80 אחוזים ממקורות האנרגיה לייצור החשמל בישראל הם מקורות עצמאיים – 70% גז ועוד 10% של אנרגיות מתחדשות. אם הולכים אחורה ל-2010 היינו אז במצב הפוך – שמונים אחוזים ממקורות האנרגיה היו מיובאים. מה היה קורה אם היינו מגיעים למשבר האנרגיה העולמי שפרץ עם המלחמה באוקראינה בשנה שעברה, בתמהיל האנרגיה שהיינו בו טרום מהפכת הגז? היינו רואים עלייה משמעותית מאוד במחירי חשמל כמו בהרבה מאוד מדינות באירופה, קיצוב והגבלת אנרגיה והשפעות שמתגלגלות על האינפלציה ועל המשק כולו. אז גם מבחינה כלכלית העובדה שהגענו לעצמאות אנרגטית היא נכס מאוד משמעותי".

איפה אנחנו אמורים לראות את זה מבחינת יוקר המחיה היום-יומי?

הרצוג: "הציבור נהנה ממהפכת הגז קודם כל מבחינת הוזלת יוקר המחיה. בעשור האחרון מחירי החשמל באירופה עלו ב-40% בזמן שאצלנו הם ירדו ב-10%. זה התחיל לקרות עוד לפני המלחמה והיא כמובן העצימה את הפער. היום מחיר החשמל בישראל הוא חצי מהמחיר הממוצע באירופה אז בוודאי שהצרכנים נהנים מזה. ויש כמובן את ההיבט של הכנסות המדינה, שמסתכמות עד כה בעשרים מיליארד ₪ ממיסים ותמלוגים, סכומים שצפויים לגדול משמעותית בעשור הבא. בתמונה הכללית הציבור נהנה בעשור האחרון מיותר מ-300 מיליארד ש"ח בהפחתת יוקר המחיה, הפחתת מחירי חשמל והקטנת הזיהום והגידול בהכנסות המדינה".

פוסטר: "הכסף נמצא קודם כל במחירי החשמל. בשנים האחרונות באירופה, עוד לפני המלחמה באוקראינה, המחירים בחלק מהמדינות הגיעו לפי שלושה וארבעה מישראל, בזמן שהמחירים כאן יורדים. למרות שבהרבה דברים ישראל יקרה יחסית לעולם, מחירי הגז והחשמל פה הם מהנמוכים בעולם".

יכול להיות שהתחזיות המוקדמות לגבי הכנסות קרן העושר היו אופטימיות מדי?

פוסטר: "יש איזשהו פער בתפיסה הציבורית לגבי קרן העושר וחלקו מגיע מתחזיות כמו זו שנתן סטנלי פישר למשל בכנסת בשנת 2013. הוא התבסס אז כנראה על הנחות של מחירי גז גבוהים מאוד, ועל פיתוח מהיר יותר של משק הגז. זאת אומרת תחילה מוקדמת יותר של הייצוא וגידול משמעותי יותר בצריכה המקומית של הגז. עד היום מתייחסים לתחזית הזו כמעין אמת מידה, למרות שההנחות שלה התבררו כפחות מדויקות – מחירים וכמויות. אם מסתכלים על תחזיות אחרות כמו של ששניסקי רואים שמאגר תמר אפילו הקדים וההכנסות שלו הולכות וצומחות".

הרצוג: "מחיר הגז בחוזה המקורי עם חברת חשמל עמד על 6.5 דולר ל-MMBTU ומאז הצליחו להפחית אותו לארבעה דולר. המשמעות היא שאולי המדינה מקבלת פחות במיסים אבל הצרכן הישראלי משלם פחות על החשמל. מהבחינה הזו מתווה הגז הצליח ליצור תחרות אמיתית מוקדם ממה שכולם חשבו וגרם לירידת המחירים. כשיצאו לדרך בוועדת ששינסקי היה חוסר ודאות גדול ובחנו כל מיני תרחישים. היו שחשבו שלוויתן לא יפותח ולא יהיה ייצוא והיו שחשבו שמחירי הגז יעלו, ולכן הוועדה יצרה מנגנון של איזונים שבו המס מוטל על רווחי יתר – אם לא הייתה מתפתחת תחרות והמחירים היו עולים, הציבור היה מקבל יותר במיסים, אבל בפועל המחירים ירדו וכך הציבור נהנה מהפחתה ביוקר המחיה".

יש אולי מקום לשינוי המודל של קרן העושר מבחינת ההשקעות שהיא מצבעת?

הרצוג: "באופן אישי אני חושב שיש מקום לכך שהכספים של קרן העושר ישמשו לקידום פיתוח תשתיות במשק האנרגיה ובעיקר פיתוח תשתיות של אנרגיות מתחדשות. אני לא רוצה להשאיר לנכדים שלי רק גז באדמה, אני קודם כל רוצה להשאיר להם מדינה שמקדמת אנרגיות מתחדשות".

מחלוקת נוספת שעולה לאחרונה נוגעת לכוונת המדינה להרחיב את ייצוא הגז, מול החשש ממחסור בשוק המקומי

הרצוג: "מצד אחד ברור שהצורך לספק גז לשוק המקומי הוא צורך חשוב ומשמעותי, ומצד השני נדרש איזון מבחינת הייצוא. התשובה הנכונה היא לא לבחור באחד על חשבון האחר אלא גם וגם. האיזון הזה הוא בעצם אינהרנטי ברגולציה הישראלית שקובעת כי 50% מכל מאגר גדול שמתגלה הולכים לשוק המקומי ואת החצי השני ניתן לייצא. כלומר, חצי מרזרבות הקיימות מיועדות בכל מקרה לשוק המקומי. זה לא מפחית מהחשיבות של אופק הייצוא, שגם הוא מעשיר את קופת המדינה בהכנסות ממיסים ותמלוגים. בסיטואציה העולמית הקיימת שבה אירופה מנסה לגוון את מקורות האנרגיה שלה ומוכנה לשלם על זה, הייצוא הופך למרכיב חשוב גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מדינית. המשך הייצוא הוא גם מה שמאפשר לפתח ולמצוא עוד מאגרי גז, להגביר את התחרות ולמשוך עוד השקעות, מה שמסייע גם לשוק המקומי מבחינת יציבות ואספקה".

פוסטר: "אין באמת מחסור מקומי בגד טבעי. יכולות להיות נקודות קיצון כמו תקלות לזמן קצר שמייצרות קושי נקודתי וקצר באספקה, אבל המנגנון בנוי ככה שתמיד תהיה כמות גז זמינה למשק המקומי".

הרצוג: "השלב הבא של פיתוח משק הגז צריך להתמקד בפיתוח תשתית בשוק המקומי, יחד עם הרחבה של ייצוא גז למדינות האזור ולמדינות אחרות באמצעות מתקני הנזלה ימיים. כל זה יאפשר פיתוח של תשתיות שיזרימו בעשור הבא אספקה נוספת לשוק המקומי. היקפי ההפקה שקיימים היום לא מספיקים ויש להגדיל אותם כמו שעשו עם לוויתן. מאגרי לוויתן תמר ואנרג'יאן מתפתחים בזכות הייצוא. זה יאותת גם לשחקנים זרים נוספים שבניגוד לעבר מאוד מתעניינים היום בישראל, לבוא ולהיכנס כי הם הבינו שיש שווקים לגז שקיים פה".

איך אתם רואים את המשך פיתוח משק הגז ואת ההשלכות העתידיות שלו?

הרצוג: "יש כמובן את מרכיב היחסים הגיאופוליטיים שבסחר עם המדינות השכנות. כשהלכנו למשל לנתוני הלמ"ס כדי לחפש את המידע על הסחר בין ישראל לירדן ומצרים, גילינו שהמספרים שמופיעים שם בכלל לא כוללים את הסחר בגז. מי שמסתכל על נתוני הלמ"ס בלבד יכול לחשוב שכמעט לא קיים סחר עם המדינות האלו, אבל כשמוסיפים את נתוני הגז הטבעי רואים שבעצם כמעט 90% מהיחסים הכלכליים איתן הם בייצוא של גז, ומבינים שיש פה גם משמעות מדינית, ביטחונית ואסטרטגית גדולה.

פוסטר: "יש התעניינות הולכת וגוברת במשק האנרגיה הישראלי, מצד חברות ענק בינלאומיות בעולם הערבי וגם בעולם המערבי. אם אנחנו נצמצם ונסגור אפשרויות זה רק ירחיק אותן שוב ולכן חשוב לפתוח ולפתח. אם בעבר, בעקבות השינויים הרגולטוריים ושלל המחאות הסתכלו בעולם על המצב פה בעין קצת עקומה, היום אנחנו מהווים מופת מהבחינה הזו. בעולם האנרגיה מקרה הבוחן של ישראל חזק ביותר. אין עוד בעולם נתונים כאלה מבחינת החיסכון למשק וההפחתה בפליטות מזהמים. ישראל היום נמצאת במקום השני בין מדינות ה-OECD בכל מה שקשרו לצמצום פליטת גזי חממה לנפש ואנחנו ממשיכים לעשות התקדמות אדירה. גם ברמה האזורית יש קשרים וחיבורים מסחריים שלא היו קיימים בעבר, וזה נותן אותות בשאר התחומים".

לפני כשנה וחצי שרת האנרגיה אלהרר החליטה לעצור את חיפושי הגז בטענה שצריך להשקיע יותר באנרגיות מתחדשות. ההחלטה אמנם שונתה מאז אבל מה דעתכם בסוגיה?

הרצוג: "אני מסכים שצריכים להשקיע יותר באנרגיות מתחדשות אבל במציאות הישראלית גז טבעי ואנרגיות מתחדשות הם אמצעים משלימים ולא חליפיים. אם נצליח לקדם בשעות השמש ייצור אנרגיות מתחדשות כפתרון זול וסביבתי, זה יכול לייצר ערך. היעד הלאומי הוא 30% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030 וצריכים לעשות כל מה שניתן כדי להגיע לשם, אבל עדיין צריכים לדאוג גם ל-70 האחוזים הנותרים והם צריכים להיות מיוצרים בטכנולוגיות יעילות, יחד עם הפסקת השימוש בפחם היקר והמזהם. בהקשר הזה גז טבעי הוא דלק מעבר שהכרחי כדי לאפשר את סגירות תחנות הכוח הפחמיות וכדי להבטיח אמינות אנרגטית בעשורים הקרובים. כולם מקווים שנמשיך להפחית את הפליטות המזהמות ודווקא בגלל זה דרוש תכנון נכון של משק האנרגיה כדי למצות את הפוטנציאל שלו".

איך עושים את זה למשל?

הרצוג: "אם מסתכלים על היחס הנוכחי בין היקף הפקת הגז לבין העתודות שקיימות בארץ, הוא עומד על בערך 1 ל-30. רוב מדינות ה-OECD מפיקות גז בקצב גבוה פי שניים מאיתנו. כלומר, בהשוואה בינלאומית. אנחנו מנצלים את המשאב הזה בקצב נמוך יחסית. בעולם מבינים שצריך להביא בחשבון גם תגליות חדשות ולנצל אותן בהתאם. אצלנו ראינו שלמרות שהגבילו את חיפושי הגז ולמרות ההגבלות הרגולטוריות, הגידול בעתודות שעדיין לא מוצו מהיר יותר מקצב ההפקה. באגף התקציבים באוצר טוענים שנשאר גז ל-15 שנים בלבד. אלה מספרים שמנותקים מהמציאות, אבל גם אם יגידו שנשאר גז ל-25 או 30 שנים זו גם תהיה טעות, כי זה מניח אפס תגליות וזה דבר לא סביר. במשרד האנרגיה מדברים למשל על 2000 BCM נוספים כפוטנציאל במיים הכלכליים של ישראל, לכן כל התחשיבים שמניחים אפס תגליות לאורך זמן אינם הגיוניים".

איך יראה הדו"ח שתפרסמו בעוד עשור?

פוסטר: "בעוד עשר שנים אני רואה מצב שבו עתודות הגז של ישראל לא שונות מהותית מכמותן כיום, בגלל שגילו עוד ועוד מאגרים. אני רואה הרבה יותר שחקנים בינלאומיים שנכנסים לשוק, ותעשיה שהיא גם בסיס לביטחון אנרגטי וגם פועלת להפחתת פליטות מזהמים וגזי חממה יחד עם תמיכה באנרגיות מתחדשות. אני רואה את הקשר בין ישראל ומצרים מתחזק באמצעות הייצוא, ואיך אנחנו מייצאים גז באמצעות מתקני הנזלה ימיים לאירופה, למזרח הרחוק וכל מקום בו יש צורך".

הרצוג: "בעוד עשר שנים אני רואה את ישראל במצב של 100% עצמאות אנרגטית וכאשר כל ייצור החשמל נעשה ממקורות עצמיים. הגדלת הייצוא גם תעזור מאוד לחזק את היחסים הגיאופוליטיים עם מדינות האזור ועם אירופה. במקביל אנחנו נמשיך ליהנות ממחירי חשמל זולים באופן משמעותי ביחס לאירופה, ובקרן העושר כבר יצטברו מעל מאה מיליארד ש"ח. כל זה בזמן שרמת פליטות המזהמים ממשיכה לרדת, בזכות העובדה שישראל כבר לא צורכת פחם".

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: