עונש המאסר ההזוי שהוטל על שפי פז לא יעצור אותה מלהמשיך ולצעוק את האמת
את שפי פז פגשתי לראשונה לפני יותר מעשור, אז נחשפתי לסוגיית המסתננים ודרום תל-אביב כסטודנט באוניברסיטה. אחרי שהשתתפתי בסיור בשכונות והכרתי כמה מן התושבות הסובלות, ניסיתי לארגן קבוצת סטודנטים שיסייעו להן ולקידום המודעות לנושא בכלל. ביקרנו אותן בבתים ולעתים בבתי החולים, פעלנו מול העיריה ומול שרים ואירגנו סיורים בשכונות.
לא חלף זמן רב וקיבלתי הודעה משפי: מי אתם ומה אתם מנסים לעשות? חשדנות בריאה ומוצדקת למדי שפיתחה במשך שנים של אקטיביזם נחוש וכמעט בודד, מול מכונת עמותות משומנת משמאל שלא בחלה בשום זיוף. הרגיזו אותה במיוחד יוזמות ציניות כמו "דרום תל-אביב נגד הגירוש", ניסיון שפל לעוות את המציאות מצד ה"לטפנים" לדבריה – הפריבילגים הצבועים שבאים ללטף ילדי מסתננים, מעמיקים את חורבן השכונות ואחר כך חוזרים לבית השקט בצפון העיר.
אחרי שהבינה שאני בצד של הטובים בסיפור הזה, זכיתי להכיר מקרוב את האישה שמעבר לתדמית. בחדשות שמעו על שפי הקיצונית או הרעה; אני פגשתי אישה מלאת חמלה לזולת, שבערה בתחושת צדק והייתה טוטלית בכל מעשיה. במטבח הקטן ישבתי מוקף בכרזות ודגלים, וכמובן תמיד בפינה המגאפון המפורסם. בפעולת גרפיטי לילית, בנסיעות לדיונים בכנסת, בהפגנות בכל מזג אוויר ובכל שעה, בעימותים מול שוטרים ומסתננים ובשיחות ארוכות. שפי היא מכונה של איש אחד.
בסיורים בשכונה היא הייתה מקבלת כבוד של מלכה. תושבים ותושבות, עייפים ומיואשים, היו רואים בה תקווה. מי שהגיעה מעומק השמאל ומחברות במרצ, למדה להכיר כל פינה וכל סמטה ברבעי הדרום, האזור שאת שיקומו הפכה למשימת חייה.
את שפי אי אפשר היה לפספס או להישאר אליה אדיש. השם הפך למותג ותופעה והיא הצליחה כמעט לבדה לשים את סוגיית ההגירה על סדר היום הפוליטי והחברתי בישראל. עד אליה שמענו רק על מבקשי מקלט מסכנים שזוכים ליחס אכזרי מן המדינה שמארחת אותם. שפי שמה אולי לראשונה ועבור כולנו את המציאות בפרצוף, מציאות שונה מאוד ממה שצרכן תקשורת ממוצע התרגל להכיר.
האנרגיה שלה מדבקת, העקשנות לעתים מובילה גם לפרובוקציות, ולמרות אכזבות רבות בדרך היא עדיין ממשיכה. גם המערכת זיהתה את כל אלו והחלה לראות בשפי סוג של איום. בזמן שבעירייה או במשטרה רק חיפשו שקט תעשייתי שמשמעותו המשך גסיסה איטית של השכונות, שפי הייתה בעיה. היא סירבה לשתוק ועשתה הרבה מאוד רעש. הייתי עד למספר הזדמנויות בהן שוטרים נהגו באישה מבוגרת ולא תמיד בריאה בכוח מוגזם לחלוטין, ומפגיני שמאל השתלחו בה ותקפו אותה.
אחר כך הגיעו שלל מעצרי שווא, עינוי דין וכתבי אישום שזועקים מאכיפה בררנית, הכל בניסיון כושל לשבור אותה. והיא המשיכה להתריע – הבעיה היא לא אני אלא התעלמות מחבית חומר הנפץ של המסתננים. כמה שלא תנסו להשתיק אותי, הבעיה לא תיעלם. היא רק תחמיר.
וכך הגענו לסיטואציה הקפקאית שעתידה להתרחש היום. דווקא מי שהתריעה, מי שצעקה, מי שעשתה הכל כדי שנתעורר מול האסון המגיע ומי שצדקה לאורך כל הדרך – דווקא אותה ניסו להשתיק ודווקא היא נענשת בעונש מאסר הזוי ובלתי נתפס.
אבל האחראים לרדיפה הזו עושים את הטעות הבסיסית אותה עושה כל אדם שאינו מכיר באמת את שפי, את חייה ואת פועלה. הם לא מבינים שכל מעצר, כל כתב אישום וכל השמצה רק מחזקים אותה, ורק מגבירים את תמיכת הציבור בה ובמטרתה. שפי נלחמה בשבילנו כל כך הרבה שנים, וביום הזה כולנו עומדים לצדה, ומזכירים שוב – לא תנצחו אותה כל כך מהר.
