הדרך להכנעת איראן מתחילה בלחץ על סין

הנתונים מוכיחים: סין יכולה להסתדר בלי הנפט האיראני, אבל איראן לא תשרוד בלי הכסף הסיני

צילום מסך מתוך סרטון המציג פגישה בין משלחת איראנית ומשלחת סינית

במבט ראשון ניתן לחשוב כי משטר האייתוללות מעולם לא נראה חלש יותר. בזירת החוץ, אימפריית הטרור שהקים במשך שנים הוכתה קשות הודות לישראל, ובזירת הפנים הוא סובל משלל משברים הודות לשחיתות עמוקה. אך גם בעומק השפל הזה, בטהרן תמיד יכולים לסמוך על המשך ההכנסות הדרושות, בחלקן הגדול ישירות לכיסי המקורבים לשלטון, ובחלקן האחר להמשך דיכוי העם האיראני ופיתוח תוכנית הגרעין.

על כך יש להודות לסין, מי שבשנים האחרונות העניקה לאיראן חבל הצלה בדמות רכישת מרבית הנפט לייצוא; אך יש להעניק קרדיט גם לממשל ביידן, מי שסירובו לאכוף את הסנקציות נגד איראן אפשר לשיתוף הפעולה בין טהרן ובייג'ינג לפרוח כך.

קשה להגזים במידת ההסתמכות של האייתוללות על תעשיית הנפט, המהווה כרבע משיעור התמ"ג של איראן. כמו במרבית הענפים המרכיבים את הכלכלה המקומית, המרוויחים העיקריים הם אנשי משמרות המהפכה, השולטים בלפחות מחצית מייצור הנפט.

הסיפור המוכר והמובן פחות הוא עד כמה מהר, ובאופן מוחלט, איראן הפכה לתלויה כלכלית בסין. כבר ב-2018 למשל, סין הייתה היעד לכמעט רבע מייצוא הנפט הגולמי האיראני. כיום היא היעד לרוב מוחלט של המשלוחים. בדיוק בתחום זה החליט ממשל ביידן להקל משמעותית בסנקציות, במיוחד כאשר הסיר את ההגבלות על תשלומי אנרגיה מצפון קוריאה ועיראק, עד לסכום של 16 מיליארד דולרים ממנו נהנו בטהרן.

הממשל היוצא הזניח את אכיפת הסנקציות, מה שאפשר לאיראן מרווח נשימה ניכר להמשיך ולפתח את מערכת היחסים עם סין. אנשי ביידן הכחישו זאת נמרצות, אך הנתונים מספרים סיפור אחר. על פי הערכות אמריקניות רשמיות, ייצוא הנפט הגולמי מאיראן צנח משני מיליון חביות ביום עד ל-400 אלף חביות ביום תחת הנשיא טראמפ, אך מאז עלה מחדש ל-1.5 מיליון חביות ביום תחת ביידן.

טראמפ כבר הבטיח חזרה למדיניות "לחץ מקסימלי" שגרמה בעבר לקריסת ייצוא הנפט, ואף איימה על המשך הישרדות המשטר. המספרים מראים כי כדי לעשות זאת שוב, טראמפ יצטרך לגבות מחיר משמעותי גם מסין.

החדשות הטובות עבור הנשיא הנכנס, לפחות על הנייר, הן שאיראן עדיין נמצאת תחת מערכת סנקציות קשוחה במיוחד. כדי לשוב למדיניות הלחץ המקסימלי, טראמפ יצטרך לכונן מחדש את הסעיפים עליהם ביידן ויתר, ולהבהיר היטב לבנקים ומוסדות אחרים כי ללא קשר למה שנאמר מאחורי הקלעים על ידי הממשל היוצא, עסקים עם איראן הם שוב מחוץ לתחום.

בהמשך, טראמפ יאלץ לטפל בצי מיכליות הצללים עליו איראן מסתמכת כדי להוביל את הנפט לסין. לשם ידרשו פעולות שמעבר להטלת סנקציות ותפיסת הספינות עצמן. ממשל ביידן ניסה את זה ומצא עצמו (אולי במכוון) מסובך במשחק בלתי אפשרי של 'הכה בחפרפרת'. כדי לשתק את המערכת כולה – החל מהנמלים וסוכני הביטוח, דרך המדינות שתחת דגליהן מפליגות הספינות ועד לשחקנים אחרים – נדרשת אסטרטגיה כוללת.

כהפגנת רצינות ראשונה, טראמפ יוכל למשל להטיל "סנקציות משניות" על בנקים סיניים שונים המסייעים בהעברת תשלומים אסורים לאיראן. אובמה עשה דבר דומה כבר ב-2012 וטראמפ עצמו פעל כך נגד בנקים שסייעו לצפון קוריאה. ביידן לא הלך בעקבותיהם מחשש להרגיז את בייג'ינג. כיום אנו יודעים שאפילו האיום בסנקציות יכול להספיק כדי להרתיע חלק מהבנקים הסיניים, שרבים מהם כבר מסרבים לעשות עסקים עם רוסיה מחשש לפעולת נגד אמריקנית.

אמנם סין היא כעת השותפה הכלכלית העיקרית של איראן, אך התלות הזו רחוקה מלהיות הדדית. סין מקבלת כ-15% של ייבוא הנפט מאיראן ויש לה גם אפשרויות אחרות. אם תעמוד בלפני לחץ אמריקני מספיק ואפשרות לקריסת המשטר בטהרן, סין עשויה להחליט כי הסיכון אינו שווה עוד ולהיפטר מן השותפה הזוטרה לאלתר. איראן תנסה מן הסתם למצוא קונים חלופיים, אך אף אחד מהם לא ישתווה להיקף הדרישה הסינית.

סנקציות אמורות להיות רק מרכיב אחד במדיניות הלחץ של טראמפ, אך צניחת הכנסות הנפט של איראן מסין תוסיף משבר כלכלי חריף לזה הפוליטי והביטחוני שכבר משתק את טהרן. אלו יכולים לקדם עוד יותר את קיצן של השאיפות האיראניות האזוריות, ואולי גם את קיצו של המשטר עצמו. כאשר הוא לבסוף יפול, סין תאבד שחקן משמעותי במשחק הגלובלי הזדוני שלה.

גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר נשיונל רוויו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. אני תכף רץ להרים טלפון לאיש שלי בקונגרס.
    דרך אגב מה יקרה אם סין תגיד לאמריקאים לא תודה גם לנו יש אפשרויות אחרות, ועכשיו נא החזירו לנו את הכסף שהלוויתם מאיתנו.