כל שקרי השב"כ

ראש הממשלה נתניהו הודיע אמש, יש שיאמרו באיחור של חודשים רבים, כי החליט לפטר את ראש השב"כ רונן בר "בשל חוסר אמון מתמשך". על אף שזו זכותו של ראש הממשלה על פי חוק לא נדרש זמן רב עד אשר, כצפוי, היועצת המשפטית לממשלה הביעה את התנגדותה.

רונן בר: הסירוב המהדהד

בר הגיב בחוצפה בלתי נתפסת כי אינו מקבל, למעשה, את פיטוריו. הוא הודיע כי הוא ימשיך בתפקידו כדי להחזיר את החטופים, להשלים חקירות רגישות ולבחור את המועמדים להחליפו. מיותר לציין כי אין זה בסמכותו להחליט עד מתי יישאר בתפקידו ובאילו תנאים. המחאה לא איחרה להגיע, ראשיה התכנסו בזום חירום. על אף זאת, ליל רונן בר נראה יותר כמו התקהלות מקרית של עוברים ושבים בצומת שגם הרחפן של ערוץ 13 יתקשה להכפיל לכדי מאות או אלפים.

ראשוני: כחצי מליון מפגינים יצאו כעת לרחובות כמחאה על פיטורי רונן בר. pic.twitter.com/h8sghz14aL

— קוביקס® (@kobix64) March 16, 2025

בר איים בעבר כי אם יפוטר לא יהיו יותר בחירות – האם כעת ימומש האיום? האם זה אומר שיגיע "מות הדמוקרטיה" שמפניו מזהירים אותנו כבר שנים? ואיך בדיוק היא תומת?

במגלומניה אופיינית לראשי שב"כ דורש בר כי מחליפו יהיה מתוך השב"כ למרות שאין לו שום לגיטימציה לעשות זאת ולהתנות בכך את עיתוי התפטרותו. אם נחזור לאחור, אל תחילת כהונתו ולכל אורכה, נוכל למצוא לא מעט מקרים בהם אפשר היה להבין את הכיוון אליו הוא חותר. בר התריע בפני ראש הממשלה בזמן המחאה נגד הרפורמה המשפטית כי ישנה התלכדות בין האיומים הבטחוניים לבין המצב החברתי בישראל – התרעה שנראתה יותר כהתערבות פוליטית פסולה מאשר המלצה מבצעית לשירות הבטחון. במבצע "מגן וחץ", חמישה חודשים לפני הטבח, הוא המליץ לסיים אותו כדי להשאיר את חמאס מחוץ לתמונה. שבועות לפני הטבח היתה הערכת השב"כ שחמאס ממקד מאמצים ביהודה ושומרון ושסינוואר רוצה להרגיע את המצב. שאלות רבות עדיין לא קיבלו מענה באשר להתנהלותו של ראש השב"כ בלילה ההוא שבין השישה לשבעה באוקטובר. אילו סימנים גרמו לו להגיע למטה השב"כ באמצע הלילה? מדוע שלח את צוות טקילה? מדוע לא נקט בפעולות נוספות להעלאת הכוננות? מדוע לא התקשר אל ראש הממשלה? פחות משבוע לאחר הטבח נטל למעשה אחריות בדבריו שלא באה לידי ביטוי מעשי עד עכשיו. נראה כי עד רגע לפני הטבח, היה רונן בר מוטרד מ"אלימות המתנחלים" הרבה יותר מאשר מחמאס. שלושה ימים לפני הטבח חשש יותר מהשר בן גביר מאשר מסינוואר.

נדב ארגמן והאיום החמור

על רקע התנהלותו של רונן בר שנראית כמין אקט של הפיכה, אין זה מוזר להניח שהמורשת של ראשי שב"כ שחשים כי הם מוצבים מעל ראש הממשלה בפרט ומעל הדרג המדיני בכלל, הונחלה לבר על ידי קודמו בתפקיד. מופע האימים של ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן בראיון ליונית לוי בחדשות ערוץ 12 הוא רק דוגמא להתנהלויות ולהתבטאויות הרבות של ראשי השב"כ בעבר ובהווה שאי אפשר שלא להרים גבה אחת לפחות לגביהן.

אין אחד בעולם שיצליח לשכנע אותי שמה שעשה פה ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן זה לא סחיטה באיומים, ועוד של ראש ממשלה שנבחר בצורה דמוקרטית.

הזוי שהוא הרשה לעצמו לעשות את זה באופן גלוי וחצוף כל כך, מול מצלמות, ועוד יותר הזוי זה שהוא יודע שלא יקרה לו כלום. לא ייחקר, לא ייעצר. כלום. pic.twitter.com/TpiWRuwZSc

— David Oppenheim (@Duduoppe) March 13, 2025

לא אולי, לא כנראה, לא "על פי המשתמע" – ארגמן מאיים בפירוש על ראש הממשלה נתניהו בכך שיש לו מידע אישי לגביו שהוא אינו משתמש בו. בינתיים. לוי, שהיתה אמורה לעצור את הראיון בשלב הזה משום שמדובר בעבירה פלילית של ממש, מבושמת מ"ההישג העיתונאי". במקום להבהיר לארגמן עד כמה חמורים דבריו, היא תוהה בקול, כמעט מדרבנת, "ומתי כן תשתמש בו?" בפרץ שבין מגלומניה למאפיוזיות מודיע ראש השב"כ לשעבר שזה יקרה אם הוא יחליט שראש הממשלה פועל בניגוד לחוק. לא אם ראש הממשלה יפעל בניגוד לחוק. מספיק שארגמן יחליט. "אם לא תהיה ברירה, אני אגיד את כל מה שאני יודע". אבל תמיד יש ברירה ואם נאמר את האמת, זו בערך הפעם הרביעית שבה ארגמן "מדבר לראשונה".

"נדב ארגמן כפי שלא שמעתם".

כמה פעמים אפשר למחזר את אותו מרואיין לפני שזה הופך לבדיחה? pic.twitter.com/A4fvENouKo

— קוביקס® (@kobix64) March 13, 2025

זה המקום להזכיר שהשב"כ, בין כל שלל תפקידיו, אחראי על היחידה לאבטחת אישים. מתוך כך, הגיוני בהחלט שאנשי היחידה נחשפים לאפיזודות אישיות מאוד של האנשים שעל שמירתם הם מופקדים. כך, יתכן שבאמתחתו של נדב ארגמן אכן יש מידע אישי גם אם חסר חשיבות לחלוטין. בכל מקרה, אסור לו לחשוף אותו ואסור לו לאיים באמצעותו אך נראה כי מוסר הוא כבר שנים אינו נר לרגליהם של ראשי השב"כ במדינת ישראל.

יעקב פרי: שקרים ובושות

שבע שנים כיהן יעקב פרי כראש השב"כ, משנת 1988, שבע שנים הוא הסתיר מאזרחי ישראל את הפרט הבלתי נתפס: ראש שירות הבטחון הכללי של מדינת ישראל לא שירת בצבא. שנים לאחר מכן, בעקבות תחקיר שפורסם בתכנית "עובדה" עם אילנה דיין, פרי התראיין לאמנון אברמוביץ' על האמת לשעתה שלו: "שיקרתי מאז במצח נחושה על מנת לכסות על אותה בושה, על אותה כלימה שנגרמה לי כתוצאה מאי שירותי". אגב, זו כנראה לא היתה הפעם היחידה בה שיקר.

גילון, איילון ודיסקין: דפוס מדאיג

על כרמי גילון שכיהן כראש השב"כ בזמן רצח רבין בשנת 1995 והתפטר כתוצאה ממנו, כתבה ועדת שמגר: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה". אפשר היה להסתפק בכך אך קשה להתעלם מהאמירות שלו לגבי "הכיבוש" שמשחית אותנו, הרבנים שצריך "לטפל" בהם בגלל תג מחיר, ההשוואה שלו בין הימין הדתי בישראל לבין חמאס, דאעש ואיראן, ההערכה שפיתח כלפי מוחמד דף. השיא היה כאשר נשך את פרקי ידיו בהפגנה כדי להאשים את אנשי הבטחון כביכול בפציעתו.

לאחריו התמנה בשנת 1996 עמי איילון כאשר גם לגביו מוסר, כאמור, לא היה נר לרגליו. לטענתו של העיתונאי קלמן ליבסקינד "סילף" איילון שיחה שקיים עם הרב יצחק שפירא. אם לא די בכך, הוא הבין ללבם של אלה שנלחמים נגדנו, חשב שלשב"כ אין כל אחריות לגבי השבעה באוקטובר ובניגוד לחוק טען שאסור שנתניהו ימנה את ראש השב"כ הבא. בהפגנת מחאה שנערכה כשנה לאחר הטבח נאם איילון: "מרי אזרחי בלתי אלים הוא צו השעה". הוא מאשים את נתניהו בהאשמה חמורה על פיה הוא אינו רוצה לסיים את המלחמה. כלומר, במילים אחרות, נתניהו מוכן לשלוח חיילים אל מותם רק כדי לשרוד פוליטית. באותה רוח אופטימית הוא טוען כי לא ניתן להכריע את חמאס צבאית אלא רק באמצעות הקמת מדינה פלסטינית. אחרי השבעה באוקטובר התראיין איילון ל-CNN והסביר שבישראל לא תהיה דמוקרטיה אם לא נסיים את "הכיבוש" ועל כן יש בידינו שתי אפשרויות: לחלק את שטח המדינה ולשמור על זהותנו או לא לחלק ובכך לאבד את הזהות שלנו ואת הבטחון.

איילון קרא בעבר לשחרר את מרואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם על רצח חמישה ישראלים, משום שאינו איש חמאס בעיניו. "אנחנו עשינו טעויות, הפלסטינים עשו טעויות, האחריות משותפת", גזר גזרה שווה בלתי נסבלת.

עמי איילון אומר שמרואן ברגותי לא חמאס. הוא סתם רוצח יהודים נטול זהות אירגונית, שצריך לשחרר אותו מהכלא, כי "זה היה בהיסטוריה, אנחנו עשינו טעויות והם עשו טעויות"

אם אנשים כמו איילון היו (ועדיין) מכהנים כמפקדים בכירים בצבא אפשר להבין איך קרה כזה אסון, רק לא ברור איך נרצחו רק 1300… pic.twitter.com/dvvrXtWSmX

— Ofer Sharir (@OSharir) March 11, 2024

בשנת 2005 הצטרף יובל דיסקין לרשימה הלא מאוד מכובדת של אלה אשר רבים שואלים לגביהם "איך יתכן שהוא היה ראש השב"כ?" שכן בימי הרפורמה המשפטית הוא טען שהממשלה מבצעת הפיכה משטרית כוחנית ועל כן יש לשתק אפקטיבית את המדינה ואף לערוך מרי אזרחי. כדמוקרט דגול הוא כינה את ממשלת נתניהו "בלתי לגיטימית" וקרא להפסקת ההתנדבות לשירות מילואים. כחודש לפני הטבח הוא המליץ לראשי הארגונים הבטחוניים לחשוד במבצעים צבאיים התקפיים שיוזמת הממשלה ולהתנגד להם אם נראה להם שהיוזמה נגועה בשיקולים זרים. יתכן כי דבריו השפיעו על ההתנהלות בלילה שלפני הטבח.

ההתרגשות הנוכחית מאיומו של נדב ארגמן כלפי נתניהו השכיחה כנראה את דבריו המאיימים של יורם כהן, שכיהן כראש השב"כ משנת 2011, שכוונו אף הם כלפי ראש הממשלה נתניהו:

תזכורת מהמאפיונר הקודם יורם כהן
שנשלח להודיע בתקשורת שהשב"כ מרסן את כוחו מול נתניהו pic.twitter.com/LGk5w6pwpz

— גוליית דווידוב (@golyatdavidov) March 13, 2025

כהן אף הטיל ספק בשיקוליו של נתניהו בבואו לקבל החלטות בטחוניות. בימי המחאה נגד כינונה של הרפורמה המשפטית, כהן לא קרא לחיילי המילואים להפסיק את התנדבותם אך אמר כי הוא מבין את אלה שעושים זאת. אולי כדאי לקחת בערבון מוגבל את טענותיו של כהן, שכן הוא העריך בעבר שחמאס אינו מעוניין בעימות עם ישראל.

סיכון לדמוקרטיה

רצף המינויים הזה מעלה תהיות לגבי דרישות הקבלה לתפקיד ראש השב"כ, יעקב פרי סיפק הסבר חלקי לגבי נטייתם הפוליטית של ראשי השב"כ. ניכר כי פרשנותו של פרי מבוססת, כפי הנראה, על הסתכלות מעוותת ששוכחת כי מדובר באויבים שמעוניינים לחסל אותנו. יתכן שההשקפה המסוכנת הזו יכולה לשפוך מעט אור על התנהלותו של רונן בר בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר.

השורות הללו נכתבות כארבעה ימים לאחר שהגיש ראש הממשלה נתניהו תלונה במשטרה נגד נדב ארגמן. עד כה לא נערכה חקירה. על דבריו החמורים הוא ראוי להחקר באותם מרתפים בהם טלטל כנראה חשודים אחרים וכיוון לעברם מנורה חזקה במיוחד. סנדלרים הולכים יחפים, אומר הפתגם הידוע. היש מישהו שיעז לטלטל ולסנוור כשמדובר בחשוד שהוא ראש השב"כ.