נזקי פרשת שדה תימן ממשיכים להתגלות, ויש למצות את הדין עם האחראים עליה
"פרשת כוח 100" (פרשת שדה תימן), שפרצה בעקבות חשדות להתעללות חמורה במחבל עזתי ששהה במתקן המעצר בשדה תימן, הסבה נזקים כבדים ותקדימיים למרקם החברתי, ליחס למערכת המשפט והביטחון בישראל ולמעמדה הבינלאומי של המדינה. כל זאת ועוד אף שכתבי האישום נגד חמשת לוחמי כוח המילואים בוטלו במרץ 2026, בשל קשיים ראייתיים ועילת "הגנה מן הצדק".
לא מן הנמנע כי אפילו "זקני צפת" יתקשו לזכור "עלילת דם" כנגד לוחמי צה"ל שמקורה בצה"ל, שהחלה בקול תרועה רמה והסתיימה בביטול כתבי האישום ומתקפה רחבה על רוקמי העלילה. ספק רב אם יוכלו לציין פרשה ביטחונית ותדמיתית שהיקף הנזק שלה, עוצמתה והשפעתה על המעורבים, צה"ל ומדינת ישראל, מתעלה על הנזק שגרמה "פרשת כוח 100".
הנזקים וההשלכות
הנזקים העיקריים וההשלכות מרחיקות הלכת על צה"ל ומדינת ישראל, מעבר לאלו שפגעו אישית בלוחמים ובבני משפחותיהם, שעליהם אין עוררין, נחלקים למספר מישורים:
- נזקים פנימיים לצה"ל ולמערכת הביטחון
- טלטלה במערכת המשפט הצבאית: חקירת הפרשה והדלפת סרטוני האבטחה הובילו למשבר אמון חריף בין הדרג הלוחם לפרקליטות הצבאית (הפצ"רית) בעיצומה של מלחמת התקומה. הפרשה גררה חקירות פנימיות חסרות תקדים, בדיקות פוליגרף ובחינת התנהלותם של בכירים במערכת המשפט הצבאית באופן שכדוגמתו לא חווה צה"ל, הפרקליטות ואף יחידה צבאית תוך כדי מערכה על קיומה של מדינת ישראל.
- פגיעה בלכידות ובמשמעת הצבאית: מעצר הלוחמים עורר תרעומת רבה בקרב אנשי מילואים, שחשו כי המערכת "מפקירה" או "מקריבה" לוחמים מול מחבלי נוח'בה מסוכנים. האירוע העלה שאלות קשות ונוקבות בנוגע ל"גב" המוענק ללוחמי צה"ל, לתמיכה ולגיבוי שמוענקים ללוחמים משרשרת הפיקוד הצבאית ברמות הבכירות ביותר. התרעומת נוכח "פרשת כוח 100" לא פסקה עם ביטול כתבי האישום נגד הלוחמים. זו אף גברה משום היחס המקל לכאורה, מצד הרמטכ"ל, היועמ"שית וראשי מערכת המשפט הצבאית, לגורמים שהיו שותפים לעלילה, בראשם הפצ"רית וצוותה. בעיקר בשל הסחבת הנוגעת לטיפול הפיקודי והמשמעתי בפצ"רית וביתר המעורבים בפרשה מחד, וההחלטה לסגור דווקא את יחידת "כוח 100" מאידך.
- השלכות על החברה והמשטר בישראל
- אובדן שליטה ופריצה לבסיסי צה"ל: אחד הנזקים המיידיים והחמורים ביותר למשילות היה ההסתערות והפריצה של אזרחים, מלווים בחברי כנסת ושרים, לבסיס שדה תימן ולבסיס בית ליד שבו הוחזקו העצורים. אירוע חריג ותקדימי זה הוא ערעור על שלטון החוק ועל ריבונותו וסמכותו הבלעדית של הצבא בבסיסיו.
- העמקת הקיטוב הציבורי: הפרשה הפכה לזירת התגוששות אזרחית ופוליטית פנים-ישראלית חריפה. הפרשה העמיקה את השסעים, ובמידה לא מבוטלת תרמה לחזרה לשיח הציבורי המקטב שקדם לטבח ה-7 באוקטובר 2023. חלק מהציבור נהג באחרית ובזהירות המתבקשת, עת דן את הלוחמים לכף הזכות כל עוד לא הוכחה אשמתם. אותו ציבור המשיך לראות בלוחמי כוח 100 גיבורים, שככל הנראה נפלו קורבן ל"עלילת דם" ולרדיפה משפטית מתוקשרת. זאת בעוד שחלק אחר בציבור מיהר להסיק מסקנות ולשפוט לחומרה, קבל עם ועולם, את הלוחמים, תוך הדגשת חומרת המעשים המיוחסים להם והפגיעה החמורה בערכי צה"ל. מעשה שהתבסס על המידע ש"בושל" ותווך באמצעי תקשורת מסויימים, ששפכו עוד ועוד שמן למדורה, מבלי להתנצל על הצתתה ממניעים לא מקצועיים וטהורים לכאורה, כשמירה על "טוהר הנשק", ניתוק הצבא מהפוליטיקה ועוד.
נזקים בזירה הבינלאומית – פיגוע הסברתי ומשפטי
- פגיעה קשה בתדמית המדינה, בתודעה הלאומית, בצדקת הדרך וב"הסברה": ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר את הארוע כ"פיגוע ההסברתי הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל". הדלפת הסרטונים ותיאורי החבלות הפיזיות האינטימיות של המחבל העצור, שהופצו ברשתות זרות מערביות ובמדינות ערב, הסבו ועודם מסבים נזק תדמיתי עצום למדינה. משמשים הם כחומר תעמולה אפקטיבי בידי אויבי ועוכרי ישראל על מנת לנגחה ואף איימו לערער את יחסינו עם ארה"ב, בת בריתנו. הרושם שנוצר ככל הנראה לא ימחה במהירה. הכנסת מדינת ישראל לרשימה השחורה באו"ם של מבצעי אלימות מינית לצד ארגוני טרור כחמאס, דאעש, בוקו חראם ועוד.
- כרסום באמון בצה"ל ובמערכת המשפט בישראל: בזירה הבינלאומית נודעה מערכת המשפט הישראלית כמערכת מתוקנת, הגונה, אמינה ועצמאית. ידיעה זו סייעה בעבר למנוע התערבות של בתי דין בינלאומיים בנעשה בישראל במקרים רבים, גם אם לא באופן מושלם. התנהלות המערכת ב"פרשת כוח 100", ובכלל זאת הדמויות הבכירות בפרקליטות הצבאית המעורבות בו ואופן ניהול התיק עד לביטולו, לצד הבעת חוסר האמון מצד הציבור בפרקליטות הצבאית והגיבוי שקיבלה, תרמו ככל הנראה להחלשה נוספת של האמון הבינלאומי ביכולתה של מערכת המשפט לחקור אירועים כאלה באופן עצמאי.
- סיכון לאספקת נשק ולגיטימציה למלחמה: הפרשה הגבירה את הלחץ הדיפלומטי על ישראל ואת הקריאות הבינלאומיות לעצירת משלוחי התחמושת והנשק לישראל, לעצירת הלחימה ולחקירה והעמדה לדין של בכירים ישראלים ולוחמי צה"ל.
המחיר האישי ללוחמים
על אף ששמם נוקה משפטית עם ביטול כתב האישום כנגדם במרץ 2026, לא מחה הדבר את הפגיעה הנפשית, התעסוקתית והאישית־משפחתית הקשה שחוו הלוחמים. תמונותיהם ופרטיהם של חלקם נחשפו, והם נאלצים להתמודד עם איומים והשלכות העלילה עליהם במדינות זרות ובישראל כאחד. בעקבות הנזקים הללו, הגישו הלוחמים תביעת נזיקין אזרחית על סך מיליוני שקלים נגד גופי תקשורת ובכירים במערכת המשפט, אך הסיכון הנובע מהעלילה כלפיהם ישאר שריר וקיים מחוץ לגבולות המדינה במציאות הנכחית, ברוח הפתגם: "אבן שפצ"רית זרקה לבור, 1000 אלופים לא יוציאו".
הצדק חייב להעשות
"פרשת כוח 100" היא מהחמורות שבפרשיות הביטחוניות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה. אופן הטיפול במעורבים, שהוציאו את דיבת ישראל והלוחמים רעה, היה מהשערורייתיים ביותר בהסטוריית עשיית הצדק במדינה. הנזק שגרמה עד כה הפרשה והנזק העתידי שעוד צפויה היא להשית על הלוחמים ומשפחותיהם ברמה האישית, ועל צה"ל ומדינת ישראל ברמה הלאומית והבינלאומית עצום וחריג במישורים רבים.
כל עוד לא ימוצה הדין עם האחראים למעשה הנבלה מקרב לובשי המדים ומקרב גורמי התקשורת והאחרים המעורבים בהפצת דיבת הלוחמים, צה"ל ומדינת ישראל, הפצע יישאר פתוח, מדמם וכואב. על מדינת ישראל וצה"ל לפעול במקביל לשיקום הלוחמים ומשפחותיהם, לשיקום אמון האזרחים בצבא והאמון בשורות הצבא פנימה. צדק חייב להעשות ולהיראות למען לוחמי דור זה, דור הניצחון.
לראות את אזלת ידו של הימין שעדיין מהסס וחושש זה מזעזע לא פחות…
הימין צריך לצאת לרחובות ולהפגין כל יום מול בתיהם של שופטי העליון המושחתים שמנעו חקירה.
נכון במישור המיידי אך לא בהכרח בתווך הרחוק.
ע"ב איוש התפקידים הרלוונטיים לחקירה זו, בחינת הראיות, הגשת כ"א, משפט וערעורים – אין כמעט ספק, שזהו כבר עכשיו וגם ימשיך להיות – מקרה נוסף של "יד רוחצת יד" (נסו לשער, בגלל איזו יחידת תביעה, [אפילו] לא הועמד לדין קצין *גנב ציוד לחימה מאחד מפקודיו*? רק לשם דוגמא ראשונה) הווה אמר, אכן אין סיבה ממשית, לצפות לטיפול ראוי של מערכת המשפט לכל הפחות, בפרשה זו.
כך שאני מסכים עם ההנחה מאחורי תגובתך.
הסיבה שאני מציין זאת, תתבהר ממש בשורה הבאה. הרי מהו בעצם תפקיד מערכת המשפט, לא בספרי הפקולטה למדעי מדינה/משפטים, לא ציטוטיו של מונטסקייה אלא במישור השטחי והפרקטי – אם לא בעצם, להיות האפיק הרשמי והמסודר – של בחינה והענשה על מעשים לא מוסריים?!
האפיק, אשר בעצם נועד להחליף, את מה שידוע הכי טוב כמושג לועזי: vigilante justice.
למעשה, גם היסטורית וגם לוגית/מוסרית, מערכת משפט נפרדת מגופי החקירה והחקיקה, ע"מ שתהיה נייטרלית ככל שניתן, העובדת עפ"י כללים ברורים וידועים מראש – הנה למעשה, התוצאה הלוגית, של צמיחה היסטורית מאת השיטה הקדומה של vigilante justice. קל לראות זאת.
לפיכך, מחאה ציבורית – זו אכן התוצאה הישירה, של מערכת משפט לא מתפקדת.ו זה אכן לא משנה, איזה ציונים ינסו הראשים המדברים בתקשורת, להעניק למחאה כזו.
כהערת אגב, אציין שכבר כתבתי כאן על הטריק שנוכלי הסמול המציאו – והוא מינוי עצמם למי שמחלק ציונים לכל דבר (נניח, חוקיות של משהו) ועכשיו אתם ממש חייבים, להתחיל להמציא הסברים – כיצד דעתכם הפרטית בנושא, מתיישבת עם ההמצאה הזו.
אז כמו שציינתי בעבר – ממש ממש ממש אל תקנו שקר זה!!! אין שום חובה, לא לוגית ולא מוסרית (!!!), להתחיל להסביר לפוליטרוק התורן – כיצד דעתכם מתיישבת עם המצאותיו. פשוט אין שום חובה כזו!
אם לשם דוגמא, מר ליברמן רוצה לחלק ציונים, כמה קילו הפסדנו במלחמה עם איראן וכמה ליטר ניצחנו – אין שום חובה לוגית, לפיה עכשיו, out of the blue, ככה פתאום: אתם ממש חייבים לו הסברים, כיצד דעתכם "מתיישבת" עם גחמותיו. דעתכם צריכה להיות מנומקת וזה הכל! אתם ממש לא חייבים הסבר לנוכל התורן המנסה למשוך אתכם לויכוחי סרק, כיצד זה קרה שדעתכם לא זהה לגחמותיו.
אבל בחזרה לנושא שעל הפרק: אכן מחאה נדרשת במקרה שלפנינו, בעקבות מכלול הסיבות הרשומות לעיל. אך אני מסכים גם, שבד"כ מחאות הימין אינן אפקטיביות. לפחות, עד כה. כך שעם כל הצער, אני מסכים עם ההגיון הקר בתגובה זו 🙂
אך אני חושב, שיש לכך סיבה טובה. הזהירות שמחנה הימין, נוקט במחאה מוכיח – שאנו אוהבים את מדינתנו ופועלים בכל הזהירות הנדרשת, ע"מ שלא לגרום נזק!
הרס – אינו מחאה. גם אם הקופירייטרים של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, ממציאים סלוגנים קליטים המתרצים אותו! כדוגמא, הבדיחה על המחאה האפקטיבית. מעניין, מתי רוצחים במשפטם יתחילו להשתמש בתירוץ אידיוטי זה? הוא הפריע לי בעסקאות סמים אז רציתי שהמחאה נגדו/ה, תהיה אפקטיבית. רק א*בלים שעבורם רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו זה שלום עם קורבנות – קונים סחורה כ"כ מט*מטמת.
אז טוב או לא טוב, אך כל מנעד תומכי הימין – מהמוחה הפשוט ברחוב ועד למנהיגים בכל רמה שהיא – לא יסעו ל-BBC לספר שצה"ל מכין מצות מילדים נוצרים ברצועת עזה. במטרה להשתלט על כסא ראש הממשלה ומדינת ישראל, שתלך לעז*זל.
אבן, כן – אני מסכים, שמחאה כזו, לא תסע פרי בתווך הקרוב. גם אם זה מצביע על משהו טוב (דעתי לעיל) וגם אם לא. כאשר מתמודדים עם מי שמוכן להחריב את המדינה – זהירות היתר, על כל התכונות הטובות שבה, אכן לרעתינו.
אך רק אזכיר, שהגנה עצמית – מותרת! הגנה עצמית נועדה בהגדרתה למקרים בהם הצד השני משתמש באלימות וניסית ללא הצלחה, את מנעד הפתרונות הלא אלימים הרלוונטיים. אני לא קורא לאלימות (שלא יהיה כל ספק בשאלה זו), אבל כן רוצה להדגיש שהגנה עצמית, מעצם הגדרתה – גם היא אלימות. האלימות האסורה, היא זו שאתה יוזם! כמו לתקוף מישהו עם סכין או לספר ללא שום ראיות, שמדינת ישראל פלשה לרצועת עזה כי נגמר מאגר הדם להכנת מצות לפסח. כאשר אתה יורה במי שתוקף אותך עם סכין וניסית לשגת (זו הסיבה, למה ההסבר לעיל כ"כ חשוב) – זו פעולה מותרת, גם חוקית וגם מוסרית.
אבל, גם עם וגם ללא שינוי במחאה של מחנה הימין, אני לא לחלוטין בטוח, שהמתואר לעיל – איננו יותר מאשר ניצחון פירוס לסמול.
אסביר: אכן, פרשה זו ופרשות רבות נוספות בעת הזו, מהוות הוכחה מוחלטת ליעילות אלימות הסמול. גם הגלויה וגם הסמויה ופעילותו ארוכת השנים, לשם השתלטות על עמדות מפתח בארגונים. עד כה, אינני חולק על התווך הקצר.
אך מצד שני, העובדה שהנוכלים נאצלים לבצע זאת לאור השמש ובשפת הסלנג, "מהמקפצה", מסגירות שמדובר בקרב מאסף. שימוש בכל הכלים, גם כאלה השמורים "ליום הדין" ע"מ להכריע, גילוי כוונותיך ופעולות "תמות נפשי עם פלישתים" – הן בד"כ ראיות חותכות, למיצוי כוחו של הצד השני.
גם הסלמת השיח, ההאשמות המומצאות והציניות הארסית – גם אלה, ראיות חותכות לסוף כוחותיו של הצד השני.
זה נכון, שפועלי הסמול אינן נעלמים מחר. זה נכון, שמשפחת שטראוס, יכולה מחר לנסות שוב לחנוק את הקול השונה בערוץ 14. אך אם נשתמש בדוגמא היסטורית ע"מ להמחיש, אז רוב מוחלט (אם לא כולם) רואים את המהפך במלחה"ע ה-2 בקרב סטלינגרד. המערכה בעיר סטלינגרד לא היית אירוע בודד (היא נמשכה כחצי שנה) והיית (ועודנה עדיין) אחד הקרבות העקובים מדם (זהו לא דימוי, קראו את הסטטיסטיקה ואת סיפורי הנלחמים) אך מה שחשוב לעניינינו – זה שקרב סטלינגרד היה בכלל בשנת 1942 (הסוף הרשמי בתחילת פברואר 43)!!! אתם בוודאי יודעים, כמה שנים נוספות, נמשכה המלחמה האיומה ההיא.
אז כל תפנית לא מבטיחה באופן מוחלט, כלום ועוד הכל יכול לקרות אך היות והצדק עמנו – עובדתית, לא בתור סיסמא של הסמולן הנרקיסיסט התורן, הבטוח שקנה דמוקרטיה, חוק וכל ערך נעלה שרק מתחשק לו. תסכלו פשוט על המאמר, לו כולנו מגיבים – אם חושבים באופן נייטרלי, כל המתואר כאן, אלה פשעים הראויים לכל חומרת הדין. הדבר זהה לגבי פרשות רבות רלוונטיות, המתנהלות בעת הזו.
אז אם לא יקרה משהו יוצא דופן (מטאוריט, ימצא נפט במדינת ישראל ואיל הון סמולני ישתלט עליו) – בתווך הרחוק, אין לי ספק שכל השאלות שעל הפרק, יקבלו מענה בדיוק כפי שאנו רוצים היום.
אז נכון, זהו לא תירוץ מספק לחוסר מעש של הימין. בנקודה זו, אני מסכים עם ההגיון הקר. חוסר מעש יכול להוביל גם לכך, שלמרות כל מה שרשמתי מעלה, נפסיד במלחמת הרעיונות (הקומוניזם הנפשע והרצחני בבריה"מ, החזיק מעמד עשרות שנים). אך רציתי לומר, שלצד הסכמתי בתווך הקצר, חשוב להיות מודע גם לתווך הארוך – זה לא פותר את חוסר המעש, כאמור. אך מצד שני, במיוחד לאור כל מה שרשמתי מעלה, חשוב גם שלא נאבד את התקווה. כיוון שכפי שניתן לראות במאמר זה, הצדק עמנו.
לפעמים לוקח זמן. לפעמים לקוח המון זמן. אבל בד"כ, הצדק (המנומק) מנצח.
לסגור את הפצ"ריה, להחליף צוות. להעביר תחת שר הבטחון
______________________________________
א) כשהפרשה התפוצצה דווח כי ההתנהלות היתה בקבוצת וואטסאפ של הצמרת, המסקנה, יש לנו בעיה מבנית ולא מדובר באיש או אישה זו או זה. משכך הם פני הדברים, שר הבטחון חייב לפרק את הגוף הזה, לשלוח הביתה את כל הקצינים בקבע. לפזר את הסדירים ביחידות הצבא השונות.
ב) להעביר כפיפות לשר הבטחון כמשרות אמון. אני מצפה שלא נראה עתודאים שגדלו במערכת הזאת עם כל העוותים שסביר שקיימים בה אלא למנות עו"ד בגילאי 40-60 כמשרות אמון. אנשים או נשים עם ראיית עולם בוגרת ורחבה.
ג) לתת לפצ"ר דרגת יצוג של רס"ן בלבד.
ד) יתחלף שר הבטחון תתחלף הפצ"ריה.
ה) זה ללא קשר לחקירת שב"כ כולל חקירת צורך להבנתי על מנת להבין מה קרה ביחידה משפטית זו. חיילי כח 100 מצאו עצמם ללא פרנסה לאחר האשמה הזאת. חלק התגרשו. חלק התאבדו. אי אפשר שלא לחקור כולל בכלים לא קונבנציונליים על מנת להבין מה גורם לאלופה בצה"ל ולתתי אלופים ואל"מ לפעול כפי שלכאורה פעלו.
כל הרשום במאמר, כמובן נכון.
אבל יש משהו קטן, שבאופן פרטי, אני חושב שחשוב להוסיף לשיח הציבורי ואתחיל, מגרסה שאני קורא לה, גרסת השוק (בשיח לפעמים, צריך משפט קצר): ואלה האנשים שדורשים מאיתנו עוד בהפגנתיות ועדת חקירה ממלכתית? ועוד חקירה בראשות שופט עפ"י חוק ועדות חקירה, תשכ"ט–1969?
ובגרסה טיפה יותר מנומקת:
אני יודע שאני מגיב למאמר, העוסק בפערי חקירה והעמדה לדין בפרשת עלילת הדם על חיילי כוח 100. לכאורה, ועדה חקירה ממלכתית או כל שאלה אחרת, תהי חשיבותה הציבורית ככל שתהיה, לא ממש קשורה. אפשר כמובן, לקשור כמעט כל דבר לכל דבר, באמצעות משחקי מילים – אבל קשר ישיר?
אז מדוע אני בכלל קושר בין ה-2? לא בבחינת, "בוא תפרט" וזהו – אלא, וזו הנקודה העיקרית ביותר לדעתי, בשיח הציבורי – אני טוען ששני הדברים, קשורים בקשר בל ינותק (ענייני כמובן) ועצם העובדה, שאנו בימין ממעיטים להשתמש בנימוק הזה, היא זו שגורמת לי לכתוב שורות אלה.
אז הפירוט הוא, כדלקמן: האם הייתם סומכים על אתי אלון, לנהל את כספיכם? האם הייתם סומכים על שופטת, אשר מתאמת מאחורי גביכם (!) עם התביעה (דרישת שלום לגב' פוזננסקי)? האם הייתם … נראה לי, שאתם מבינים כבר את הכלל.
מה שאני מנסה לומר, זה שעל מנת להפקיד ביצוע תפקיד מסוים בידי מישהו, על מנת מה שקראתי מעלה "לסמוך עליו" – לא נראה לי שצריך הרבה הוכחות, ע"מ לומר, שעל אדם זה, קודם כל להוכיח **מהימנות** (!!!) בתפקיד עליו אתם מסתכלים, לפני שבכלל תשקלו את ההחלטה האישית, האם זהו יהיה x או y.
אין סיבה לוגית כללית וגורפת, למנוע ממי ששמה אתי, להיות פקידה בבנק. אתם לא תפקידו את כספיכם בידי אתי אלון – לא מכיוון ששמה מתחיל באות א' או כל סיבה מומצאת אחרת, אלא כיוון שהורשעה בדרגה הקרובה ביותר ל-100% וודאות, במעילה!
כלומר, הכלל למינוי לכל תפקיד (ברור כשמש אבל איכשהו ברח מהמודעות) – הוא קודם כל, הוכחת המהימנות בתפקיד, עליו אנו מדברים.
ועכשיו אני אשאל אתכם שאלה פשוטה: תסכלו על המאמר. תסתכלו על העובדות וראיות המפורטות בו. תסתכלו על כל זה ושאלו את השאלה הפשוטה – האם מערכת משפט זו, הרי הפרשה למעלה כוללת בערך את כולם – שופטי עליון, פרקליטים מובילים, את היועמ"ש לממשלה ומי לא – האם פרשת כוח 100, מוכיחה מעבר לכל צל של ספק,
שמדובר במערכת רקובה מוסרית, מוטה פוליטית, פועלת בשיטת "יד רוחצת יד" לטובת מקורבים אשר אפילו לא טורחת להסתיר, שיש דין שונה לאחמד ודין שונה לבן היועמ"שית????
וחוסר מעש מערכת "המשפט" בפרשת שדה תימן, במטרה מופגנת לשמור על אנשי שלומה, גם כאשר העלילו ופגעו גם בחיילי צה"ל וגם במדינת ישראל, באמצע אחת המלחמות הכי קריטיות שהיו למדינת ישראל וחייליה בעשרות השנים האחרונות – מוכיח זאת מעל לכל דרגה של ספק?
וזה קוראים יקרים, קודם כל מוכיח, חוסר מהימנות מוחלט של מערכת אכיפת, בעצם עקיפת, החוק!
אז לסיכום, קוראים יקרים, אני לא יודע למה אבל מסיבה שאינה ברורה לי, אנו בימין כבר חודשים רבים מתעלמים מההשלכה הברורה ביותר של הפרשה והעובדות המסוכמות במאמר זה:
מאמר זה מבקש לומר, עד כמה מוטה, מושחתת ולא מהימנה, מערכת "המשפט" שלנו. אבל זה לא עוצר בפרשה זו. זה לא "אתי אלון מעלה בכספי הבנק למסחר" אבל "אם אתי אלון היית עובדת בבנק לאומי …". זה לא, בפרשת שדה תימן השופטים והפרקליטים זו אסופת עורכי דין, הדואגים לעצמם באמצעות ניצול ציני ומופגן של תפקידם הציבורי. אבל בפרשה אחרת ……………
והפרשה החשובה ביותר (לדעתי), העומדת על הפרק לפני מערכת המשפט – היא ועדת החקירה הממלכתית, לחקירת אסון אקטובר שנת 2023.
אני באופן אישי עונה, כאשר שואלים אותי, אם אני בעד או נגד ועדת החקירה או באיזו מתכונת חקירה זו צריכה לקום או משהו אחר שקשור – קודם כל שתסתיים העמדתה לדין של הפצ"ר לשעבר.
מערכת המשפט, לא יכולה להיות כ"כ מוטה ומושחתת מצד אחד, ואנו כחברה, נפקיד בידיה את אחת החקירות הממלכתיות החשובות ביותר למדינת ישראל.
יש לחקור את הכשל הנורא של 7.10.23. אין בכך שום ספק. זהו כשל נורא אך מכשלם יש בד"כ הרבה מה ללמוד. לעניות דעתי, כל הכשל הנו צבאי-אופרטיבי בלבד. חמאס לא היו ידיד ישראל לפני 2023. גם ללא מודיעין, הצבא היה צריך לעצור את ההתקפה. לכל היותר (בצער רב, אני מציין זאת), במחיר אבידות גדולות יותר. בין זאת, לבין מה שאירע, כמעט תהום בלתי עבירה.
האסטרטגיה הצבאית והמדינית של מדינת ישראל, כמעט ואינה שייכת לנושא. זה לא שלפני 2023, היה פתרון קסם שעוצר באופן פלא ג'יהדיסטים, אשר אתה מוריד אחד ובמקומו, צומחים עוד 2. לתפיסת עולם אובדנית, אין פתרון מלבד כיבוש מלא ומחיקה – והדבר אינו אפשרי, גם בשנת 2026 עם הנשיא טראמפ על כסא הנשיא בארה"ב. כל מיני אמירות פומפוזיות, של מי שמטרתו היא לגנוב את כסא ראש הממשלה בלבד – אינן נכונות. לכל הפחות, כל עוד מקורות האנרגיה של העולם, נמצאות בעיקר בחצי האי ערב – העולם יחיה לצד בעיית האיסלאם הקיצוני. אסטרטגיות קסם – חפשו בספרים של פליטי ממששת המנדטים.
אבל זו רק דעתי. אפשר לחקור ולהגיע למסקנה אחרת. אבל בעיניי פרשת שדה תימן, מוכיחה מעבר לכל ספק, שאנשי מערכת המשפט – אינם הדרך.
שכחת דבר חשוב – האנטישמיות שהיהודים בעולם סובלים ממנה בגלל העלילה. כתבה איכותית.
התבלבלתם. העובדה שהמשפט בוטל, ושהקרבן שוחרר כדי שלא יוכל להעיד, לא משנה את העובדות שבוצעו פשעים חמורים ע"י החיילים , ואשר תועדו. יש עשרות מקרי מוות בבתי הכלא האזרחיים והצבאיים שמקורם בטפול כושל, בהרעבה ובעינויים. יש גם עדויות רבות על פשעים בעלי אופי דומה מעבר לאלו של שדה תימן. מה שצריך לעשות הוא לבצע חקירה אמיתית ולהעמיד לדין את כל מי שביצע פשעים כנגד אסירים.
כל המאמר שלכם מתעלם מכך- הגיע הזמן להפסיק את עצימת העינים וההכחשות והטיוח.
מציע לקרוא את ספרו של פרופ. סטנלי כוהן- States of Denial-כדי להבין לעומק את מצב ההכחשה העצמית שבו מצויה ישראל. אם לא נצא ממנו לא נוכל להשתקם.
תודה רבה. אתה היחיד שראיתי עד כבר שמנסה למצוא צדק.
כל שאר המגיבים לפניך לא מעוניינים בצדק או אמת.
הם מעוניינים לדפוקים את הסמול ולקדם את עמדתם. ואם בדרך נחצו קווים, נעברו עבירות, עברו על חוקים והתעללו באסירים, אז מה, הרי הגיע להם