בכירה לשעבר במנהל התכנון שקבעה נוהל נגד הקמת יישובים חדשים, חברת ועד בארגון השמאל הקיצוני במקום
בסדרת תחקירים חשפנו כאן את מנגנוני השליטה והחסמים שהציבו מוסדות התכנון על הקמת יישובים חדשים בתחומי ארץ ישראל שבתוך הקו הירוק, ואת האופן שבו המערך הזה מונע דה-פקטו הקמה של יישובים חדשים מזה למעלה מ-20 שנה.
בתוך כך פרסמנו מסמך הנחיות פנימי של המועצה הארצית לתכנון ובניה שחושף את המדיניות הפנימית של הפקידות, הקובעת כי ״המדיניות המנחה״ היא ש״יש להימנע, למעט במקרים חריגים ומיוחדים, מהקמת יישובים חדשים״.
כעת אנחנו חושפים את זהותה של מי שחיברה את המסמך הזה ואת השקפת עולמה. מדובר באדריכלית תמר כפיר, שבאותם ימים שימשה בתפקיד מנהלת אגף בכיר לתכנון משולב במנהל התכנון, התפקיד המרכזי והמוביל בתחום שאחראי בפועל על עיצוב מדיניות ההתיישבות של מדינת ישראל.
בפרוטוקול ישיבת ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת״ע) שבה אושרה ההנחיה, תמר מתוארת כמי ש״ערכה״ את הנוהל, והיא זו שמציגה אותו ומגינה על סעיפיו בפני טענות שונות העולות בדיון. בשיחה עימנו אישרה שאכן כתבה את הנוהל הזה ועומדת מאחוריו.
עד כמה עמדותיה קיצוניות? בשנת 2022 פרשה כפיר משירות המדינה, ואחד הדברים הראשונים שעשתה היה להצטרף לעמותת השמאל הקיצוני ׳במקום׳, תחילה כפעילה מן המנין ובהמשך כחברת ועד מנהל.
מדובר בארגון שנתמך בידי הקרן החדשה לישראל ושמרבית תקציבו (בשנת 2025 עמד על כ-5 מיליון ש״ח) מגיע ממדינות האיחוד האירופי. זהו אחד הארגונים הקיצוניים ביותר שפועלים בישראל, המתאר את המפעל הציוני כמפעל גזעני, רואה בפעולות צה״ל ״פשעי מלחמה״ ו״ג׳נוסייד״ וחתום יחד עם ארגונים פרו פלסטיניים ואחרים על שורה של פניות למוסדות בינלאומיים בדרישה שיחקרו את צה״ל ואת ישראל על ״פשעים״ לכאורה. כולל דרישה להעמיד לדין את ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון דאז גלנט ואחרים.
בכל הנוגע להתיישבות, ׳במקום׳ פועל בעקביות נגד ניסיונות הממשלה להסדיר את ההתיישבות הבדואית בנגב, רואה בהן פעולה ״קולוניאלית״ שפוגעת ב״אוכלוסיה הילידית״ הבדואית, ומקדם נסיונות לשנות מדיניות התכנון ש״נגועה באפלייה כלפי האוכלוסייה הערבית״ בצפון ובשאר הארץ.
העובדה שתמר כפיר מצאה את מקומה הטבעי בעמותה הזו מלמדת המון, אך יותר מכך מלמדת עדותה על הסיבות לכך: ״ברגע שיצאתי לפנסיה משנים של עבודה בתפקידים בכירים במינהל התכנון – הדבר הראשון שבחרתי לעשות היה להצטרף לשורותיה של עמותת במקום, ולפעול לתכנון עתיד צודק, לכולנו״. היא מספרת בפוסט שפורסם ברשתות החברתיות של העמותה, ומעידה על האהדה שלה לפעילי העמותה ועל ההשפעה שהייתה להם על פעילותה בשירות המדינה:
״במשך השנים בהן שירתתי בתפקידים שונים במינהל… פגשתי את אנשי ונשות הצוות המקצועי של במקום, כשהם מגיעים לוועדות התכנון ונאבקים להגנת זכויות האדם של קהילות מוחלשות ומודרות, כדי שיזכו לתכנון צודק״. לדבריה, פעילי ׳במקום׳ הם אלו ש״הנגישו עבורי ועבור חבריי במערכת התכנון – אנשי המקצוע ומקבלי ההחלטות – ידע משמעותי״. והיא מעידה ״עד כמה קריטית הנוכחות הזו היתה, ועד כמה היא הצליחה להטות החלטות ממסלולן, ולהביא להישגים משמעותיים עבור המוחלשים, המודרים והמושתקים״.
זוהי הזדהות עמוקה עם מטרות העמותה ופעילותה ועדות ישירה על שיתוף פעולה מלא שלה עם אנשי ׳במקום׳ הקיצוניים עוד בזמן פעילותה בשירות המדינה. תמר כפיר היא שותפה נאמנה לדרך ופעלה בתוככי מוסדות התכנון לקדם את המדיניות האנטי-ציונית הקיצונית של ׳במקום׳.
במאמר שפרסמה לפני מספר חודשים (פברואר 2026) חושפת כפיר את השקפת העולם שהנחתה אותה בתפקיד. התכנון הראוי הוא ״התכנון הצודק, האחראי, המאזן והנכון״ ולעומת זאת התכנון הפסול הוא זה שצועד ב״דרך שאינה נאמנה לצדק חלוקתי, דרך שעוצמת עיניה מול עוולות תכנוניות ומול אפליה תכנונית״. והיא מעידה, כמובן, כיצד ״מפגש עם נציגי ׳במקום׳ בדיונים השונים במוסדות התכנון״, אפשרו לה לראות דברים נכוחה.
ביולי 2023, התייחסה כפיר ליוזמת הממשלה להקים שורה של יישובים חדשים בנגב וכתבה כך: ״ראוי היה כי במקום הקמת יישובים יהודיים חדשים תורה המדינה לגורמים הרלונטיים לקדם תכנונם של יישובים חדשים שיתנו מענה לכלל האוכלוסייה של הפזורה הבדואית״. במקום זאת, לדבריה, ״המדינה פועלת בניגוד מוחלט לעקרונות של שוויון וצדק חלוקתי״.
כפיר רואה במאבק נגד ההתיישבות היהודית בנגב חלק מהמאבק הקפלנסטי שהיה אז בשיאו: ״נוכח אירועי המחאה האחרונים אסיים במילים הבאות: אותה מציאות שבה אנו חיים, המוצאה אלפים להפגנות, חודרת ומחלחלת לכל התחומים, בכללם לתחום התכנון״. והיא קוראת לפקידים בשירות המדינה לבלום את המהלך:
״חברי מוסדות התכנון שיפעלו על פי מצפונם ואחריותם המקצועית, לא יוכלו לאשר מהלך הרסני ובלתי סביר מעין זה, המנוגד למדיניות התכנון ולצרכי הפיתוח של מרחב המטרופולין״.
מדובר בסרבנות בירוקרטית. ״הפסקת התנדבות״ לקדם את מדיניות הממשלה. מרי פקידותי.
במשך השנים עמדה כפיר בצומת מדיניות מרכזי ולצד כהונתה כמנהלת האגף לתכנון משולב, כיהנה גם כיושבת ראש הולקשח״פ (ועדה שאחראית על הקצאת אדמות להתיישבות) ולעיתים כיו״ר הולנת״ע, הועדה המקצועית המרכזית של מועצת התכנון הארצית. בחלק מהשנים אף כיהנה כממלאת מקום יושב ראש מנהל התכנון. מדובר בעמדות רבות השפעה, וכפיר הייתה במשך שנים רבות ״בעלת הבית״ במקום. למעשה היא כיהנה כ״יועצת התכנונית לממשלה״, על כל מכלול הסמכויות וההשפעה המשתמע מכך.
על פי גורמים המכירים את הנעשה, היא הייתה בין היתר מאלו שקידמו מדיניות להרחבה משמעותית של הכפרים הערביים בגליל, בזמן שהערימה קשיים על הרחבות בקיבוצים ובהתיישבות היהודית בגליל. טביעות האצבע שלה נמצאות בכל מקום בהליכי התכנון הללו בעשורים האחרונים והיא אחד מהגורמים המרכזיים שעומדים מאחורי תהליך הדה-ציוניזציה של מוסדות התכנון.
המקרה של תמר כפיר שופך אור על השקפת העולם של רבים מאנשי המפתח האמונים על מדיניות התכנון וההתיישבות בפקידות הבכירה. רבים מהם אימצו עמדות פוסט ציוניות ואנטי ציוניות. הם רואים ב״צדק חברתי״ וב״צדק חלוקתי״ משימת חייהם ורותמים את מוסדות התכנון של המדינה להגשמתה. לעמותת ׳במקום׳ יש בעלי ברית חשובים בעמדות המפתח החיוניות, ואין זה פלא שמדיניות התכנון שלנו הושחתה מן היסוד.
כשכפיר חיברה את הנוהל הקובע ש״יש להימנע… מהקמת יישובים חדשים״ וקידמה אותו במוסדות התכנון היא ידעה בדיוק מה היא עושה. את פרי הביאושים הזה אנחנו אוכלים עד היום.
…גילוי מזעזע…
איפה נרדמנו שסוג חינוך כזה נעשה במקומותינו ?!
אולי בכל-זאת כדאי לחזור ל"משיחיות"… דתית וגם לא-דתית של האבות המייסדים.
יש כמובן לתקן מייד את כל הנדרש בנוהלי התכנון למיניהם ובמקביל, הגורמים המתאימים חייבים לבדוק אם פעילות האנטי-ציונית הזו במהלך השנים הייתה חוקית ובמידה ולא – לטפל בה בהתאם.
אי אפשר להסיר אחריות מהממשלה לפעילות הסוררת של פקידיה. מאסנו בהטלת אחריות ואשמה על פקידונים. פקיד סורר שנוהג נגד מדיניות מפורשת של הממשלה, שאמורה לייצג את הבוחרים, אותה ממשלה תואיל בטובה, באמצעות השר הממונה, להפעיל את סמכויותיה המלאות שהקנה לה הריבון, ותפטר אותו לאלתר.
מסתבר שממשלת הימין, שהאכילה באדישותה ובעצימת העיניים שלה, את המפלצת, תחת לאזור אומץ ולמלוק את גרונה, מייבבת אכלו לי שתו לי.
במשך שנים אמרו שלא בונים ביהודה ושומרון כי הפקידים והאמריקאים. פתאום בא סמוטריץ שזה היה לו חשוב והבעיות האלו נעלמו.. זה נכון תמיד. כדי שמשהו יקרה הוא צריך להיות חשוב למישהו, בטח אם זה נגד הזרם . ועדיין זה לא אומר שזה לא חשוב לחשוף את עוולות הפקידים..
נראה לך שבג"ץ היה מאפשר "הזזה" של הפקידה הזאת??
חה חה חה.
לא נראה שאת מכירה את המערכת הציבורית והממשלתית !!!
שימי לב איך בית המשפט והפרקליטות (החונטה) פוסל מינויים, ממנה קציני משטרה ופקידים כנגד החלטות שרים וממשלת ישראל.
להזכירך, בדו"ח המעקב האחרון על ביצועי הממשלה התגלה שכשני שליש מהחלטות הממשלה/שרים לא מבוצעות בפועל… ממוסמסות/מעוכבות/מעוותות על ידי מערך הפקידים…
האם יש מקום לחקירה על קבלת שוחד?
במדינה מתוקנת
ממשלה קובעת מדיניות והחלטות
פקידות ממשלתית – מבצעת
להציג את תמר – כגורם שעצר פיתוח אזורים חדשים וישובים חדשים – זה הקלה במהות הבעיה בה אנו נמצאים מעל 40 שנה
מדינות ממשלות ישראל מאז שנות ה 80 (של המאה ה20) – קבעה מדיניות ריכוזית בשטח של 23% משטח מדינת ישראל בקו הירוק
מדיניות זו – התבססה על תחזוקה כלכלית לאורך זמן – וביטל האופן מחלט את התועלת הלאומית הנדרשת לטווח ארוך – בו ב 77% משטחה (להלן המרחבים הפריפריאלים – נגב וגליל) – קיימים נתק וחוסן אזורי / נתק וחוסן דמוגרפי / וחוסר סדר בטחוני אזרחי.
בשנים האחרונות חל מפנה – אבל עוד עבודה רבה לפנינו בה נדרש ריווח מדינות מהותי בפיתוח הלאומי ממרחב הביקוש – למרחבים הפריפאילים.
זאת , על מנת לקיים מעבר וקליטה דמוגרפית אינטנסיבי – כצורך לאומי מרחבי , בו בשנת 2050 יהיו כ 20 מיליון תושבים.
תמר , הייתה חלק במנגנון פקידותי – שפעל במשך 40 שנה לגבש מדניות על פיה היא עבדה,
ושממשלות ישראל לא מקיימות הנחיות ברורות – כל בעל תפקיד – הופך לקובע מדיניות.
אני שייך למפעל הציוני – הפועל עבור ממשלות ישראל וההנהגות הציוניות מאז 1906 – בו הקים ארתור רופין את מנגנון הפעולה הלאומי לבנית מערכי התיישבות הלאומיים ופיזור האוכלוסייה בהם.
ב 25 שנה האחרונות – עסקנו בחקירה וגיבוש מדיניות שונה ומנוגדת לתפיסה שהתגבשה במנהל התכנון בכלל זה גם מול תמר כפיר) – מאבק מקצה לקצה
במאבק זה – מי שאמור להחליט – זה הממשלה – ממש לא תמר כפיר – תמר עשתה את מה שהאמינה בו בדיוק כפי שאנו אנשי המפעל הציוני עשינו על אמונתנו
תמיד נשאר חלוקים נחרצות – תמיד נשאר גם ידידים
חשוב לציין שכין קיים מפנה חשוב בגיבוש מדינות אזורית חדשה – אבל !!! זה רק ההתחלה
בכבוד יואל
משרדי הממשלה שורצים בשמאלנים שמוציאים לפועל מדיניות שתואמת את השקפותיהם. מבחינתם מי שיושב סביב שולחן הממשלה הוא עציץ. זה די נכון כי השרים לא עוקרים מן השורש פקידים סוררים.
תמשיכו לבחור אותו הדבר – תקבלו את אותו הדבר.
אתם רוצים להבין את הצביעות הגדולה והמוסר הכפול של הגברת תמר כפיר?
בנוסף לכך שהיא חברת הנהלה בארגון שמאל קיצוני ביותר, היא עצמה התגוררה )וכנראה מתגוררת גם היום) במשך עשרות שנים בהתנחלות הר אדר שמחוץ לקו הירוק…!
וזו ההוכחה שלא מדובר בארגון שמאל קיצוני.
גב' כפיר לא מתנגדת להתנחלויות באופן עקרוני. היא חושבת שמבחינה חברתית ותכנונית נכון לעשות צעדים מסויימים (כמו לקדם תכנון של שכונות חדשות ביישובים ערבים, להימנע מהפקעות לא הכרחיות ולהסדיר את ההתיישבות הבדואית במרומה בלי לתקוע אצבע לעין), ולא נכון לעשות אחרים (כמו להקים יישובים חדשים במקומות שמחלישים את הערים הסמוכות להם).
@אבנר קמינסקי: בוגדים לרוב גרים בתוך העיר הנצורה. מייסדת תנועת "Extinction Rebellion" מסיעה את ילדיה במכונית דיזל.
אי אפשרת להוכיח בגידה, אבל האישה הזו צריכה להחקר על הפרת אמונים – היא נצלה את תפקידה לקדם את ערכיה הפרטיים וכל אדם נייטרלי מבין שהיא חיבלה ביישוב של יהודים וקידמה ישוב של אנשים שברובם המוחלט רואים במדינת ישראל יישות לא חוקית – כלומר, אויבים. מי שמסייע לאויב הוא בוגד, צריך להוכיח את זה בבית משפט, אבל לדעתי יש מקום להעמידה לדין.
לרדוף אותה בכל מקום.
הבעיה היא שהם לא מרגישים שעשויות להיות השלכות למעשים שלהם.
זה נקרא בעברית, דיפ סטייט.
לא, "דיפ סטייט" זה במתיוונית. בעברית זה "מדינת עומק"
תחקיר זה דבר נהדר, השאלה היא אם יש שליח ציבור כלשהו, מישהו שיושב בממשלה, או אפילו האם יש לובי כלשהו שפועל מהצד הימני של המפה לדאוג לתיקון של עיוותים נוראיים מהסוג הזה.
הגילוי, מזעזע ככל שיהיה, לא יעזור אם לא יהיה צד כלשהו שפועל על מנת לתקן את הנזקים…
חמשת היישובים המוקמים (עוד לפני שתכנונם הושלם) ליד ערד רק יחלישו עוד יותר את העיר הקורסת הזו. הדרישה לתזכיר כתנאי להקמת יישוב חדש נקבעה עוד בתמ"א 35, ואושרה על ידי הממשלה דאז. למינהל התכנון אין קול מכריע בולנת"ע ולא במועצה הארצית.
כל יישוב חדש, ובמיוחד יישובים של צמודי קרקע, דורש משאבים עצומים להקמת תשתיות (דרכים, מים, ביוב, ניקוז, חשמל, תאורה) ביחס להקמת שכונה בבניה רוויה בעיר הסמוכה לו. צריכה להיות הצדקה ראויה להחלטות כאלה. וזו דעה אותה חולקים מתכנני ערים מכל צידי המפה הפוליטית. הימניים הקיצוניים שבהם רואים ביישוב הארץ על ידי יהודים בתפרוסת רחבה הצדקה ראויה. יש המציגים את יישובי העוטף, שספגו את המכה הראשונה בטבח אוקטובר, כהמחשה לחשיבות פיזור היישובים במרחב (מותם של מאות אזרחים במושבי העוטף ובקיבוצים עיכב את החמאס מלהגיע למרכזי אוכלוסיה צפופים יותר, פרט לשדרות). בשמאל יש הסבורים כי ריכוז הבדואים ביישובים מוסדרים סמוך למקומות המגורים הנוכחיים שלהם או באותם מקומות ממש, מהווה הצדקה ראויה להקמת יישובים מוסדרים בבניה צמודת קרקע עבורם (בתכניות שממערב לערד הוקצה יישוב אחד לבדואים). יש ימנים החושבים כי מוטב להקים יישובים בדואים מוסדרים מאשר להפוך את באר שבע, ערד ודימונה לערים מעורבות. יש מתכננים הסבורים כי לא ניתן, ואולי לא נדרש, לעצור תהליך זה.
אגב, אם יש דמות במינהל התכנון שעמדתה בנושא ברורה לכל, זוהי ראש מינהל התכנון הנוכחי.
כפיר מודה בפעילות חתרנית-חבלנית (sabotage) שלה וזאת דוגמה מציונת לבגידת-חבלה מפבנים, בגידה אובדנית של יהודים במדינה שלהם. כפיר לא העבירה נ"צדיקים לחזבאללה ולא הטמינה פצצות בטנקים ולא סיפרה לאף אחד על התכנית שלה. הוא ניצלה את התפקיד כדי לקדם את הדעות הפוליטיות האנטי-ציוניות והאנטי-יהודיות שלה אבל מבלי לגלות את המטרה הסופית! אם לא בגידה, היא חייבת לעמוד לדין על הפרת אמונים!
פרשת הפצ"רית ושבעת גמדי-הווטסאפ שלה היא דוגמה נוספת לחבלה מבפנים שבה חבורת קושרים מודים שהם הדליפו סרטון אבל לא מודים שעשו את זה לחבל בצה"ל – אני טוען שההדלפה נעשתה כדי לאלץ את ישראל להפסיק את הלחימה בזמן שצה"ל התחיל לנצח – הם רצו לעצור את הנצחון!
למשל, מיארה, אייסמן, לימון ודומיהם מנסים להחריב את המדינה במשאלת מוות, ומי יבטיח שאייזנקוט לא החריב את צה"ל לא כדי להחליש את המדינה, שהבג"ץ לא פוסל כל חקיקה או הוראה לגרש פולשים אפריקאיים כדי לדלל את הרוב היהודי?
אז יש הרבה תימוכים לתזה שרבים בצמרות מערכות הלא נבחרות במדינה ומוקדי כוח כמו מערכת המשפט, השרות הציבורי מחבלים מבפנים (מהמילה SABOTAGE) כי אינם מאמינים בצדקת הדרך של המדינה היהודית. זוהי בגידה אובדנית, כמובן, כי אם מאוויהם יתממשו, הם ומשפתם יישחטו עם כל היהודים האחרים, כמו ויוויין סילבר, פעילת "שלום" שנשחטה בבארי למרות שהסיעה את גורי החיות החולים לטיפול (על חשבון היהודים!) ולמרות שהייתה פעילת חבלה ביכולת היהודים להגן על עצמם וללא ספק, חלק מחיות האדם שרצחו אותה, הכירו את פועלה.
אבל האנשים האלה שונאים את עצמם ואת שבטם הביולוגי כל כך חזק שהם מוכנים למות יחד עם ילדיהם אם המפעל הציוני יוחרב והשליטה תעבור מה"לבנים" העושקים לילידים החומים האצילים, הבעלים החוקיים של "פלסטינה" (והעולם כולו, אגב).
בגידה אובדנית שבבסיסה "אשמה לבנה".