נשף המסכות בז'נבה: האו"ם שוב משקר על ישראל ועזה

אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה צפויה להצביע ביום שישי הקרוב פה אחד בעד אימוץ דו"ח המאשים את ישראל בפשעי מלחמה במהלך האירועים האלימים בגבול עזה.

ההצבעה תתקיים בתום מושב המועצה שהתכנס השבוע, ובמהלכו עלו לסדר היום לא פחות משבעה נושאים העוסקים ישראל. הבולטים בהם היו ועדת החקירה לאירועי הגדר בעזה, והרשימה השחורה של עסקים הפועלים מעבר לקו הירוק (פרסום שמות החברות עצמן נדחה).

בעוד שכיסא הנציג הישראלי נותר ריק כחלק ממדיניות הממשלה להחרים את המועצה, עלו בזה אחר זה נציגי מדינות דיקטטוריות שהביעו את "דאגתם הכנה" מפשעי ישראל כלפי ה"מפגינים" בגבול עזה. על "דאגות" אלו חזרו גם נציגי מדינות המערב ונציגי ארגוני זכויות אדם, כאילו היו אמת מוחלטת. נציגות מכון המחקר NGO Monitor, שהוא ארגון בעל מעמד מייעץ באו"ם, הופיעו גם הן מספר פעמים מול המועצה ואף קיימו שני אירועים רשמיים בהשתתפות מומחים בינלאומיים ופעילים פרו-ישראלים.

ביום שני בבוקר, בפתח הדיונים תחת סעיף 7 העוסק באופן בלעדי במדינת ישראל, הציג השליח המיוחד לזכויות אדם בשטחים הפלסטינים, מייקל לינק את הדו"ח שלו. לינק, הידוע בהתבטאויותיו האנטי-ישראליות, הרבה לגנות את ישראל במגוון תחומים ואף קרא לפתיחה מחדש של הסכמי המים בין ישראל לרשות הפלסטינית.

מיד לאחר מכן, הציגה ועדת החקירה לאירועי הגדר את הדו"ח שלה למועצה. אן הרצברג, היועצת המשפטית של NGO Monitor ונציגתו באו"ם, נשאה דברים אל מול המועצה ופירטה את שורת הכשלים בהתנהלותה.

דיווחים אנונימיים

ניתוח ראשוני של הדו"ח זיהה מספר עיוותים ובכללם הסתמכות מוחלטת על ארגונים פוליטיים ועדויות אנונימיות, טיעונים סותרים והצדקת טרור.

ראשית, חלקים נרחבים בדו"ח מתבססים על מידע ומסמכים של ארגונים אנטי-ישראלים כמו 'בצלם' (40 הפניות), 'יש דין' (15), 'גישה' (11), 'רופאים לזכויות אדם' (5), 'עדאלה' (3), 'האגודה לזכויות האזרח' (3), 'המוקד' (2), ו-'הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל' (2). בנוסף, הדו"ח מתבסס בחלקו גם על ארגונים פלסטיניים הקשורים לארגוני טרור כמו 'אדאמיר' (1), 'אל-חאק' (7), 'האגודה לזכויות הילד-פלסטין' (2), 'המרכז הפלסטיני לזכויות אדם' (28), ו'אל מיזאן' (2).

מנגד, מכון NGO Monitor שהיה היחיד שהגיש לוועדה ממצאים שמדגישים את האופי האלים של האירועים, מופיע בדו"ח פעם אחת בלבד, וגם היא בהקשר שלילי שמטיל ספק באמינותו.

שנית, בניגוד לכל סטנדרט של ועדות חקירה מסוג זה, הדו"ח מציין 41 דיווחים "חסויים", חלקם מתוארים כ"עדויות של חיילים" וללא מקור. בסך הכל הוצגו בדו"ח 350 ראיונות אנונימיים בלתי ניתנים לאימות.

שלישית, באין מסגרת משפטית ברורה, מחברי הדו"ח התלבטו בשאלה איזה סוג של חוק בינלאומי "להחיל" על המקרים – דיני מלחמה או שיטור ואכיפת חוק? המסקנה אליה הגיעו די מנותקת: להחיל את שניהם בו זמנית. כך מצד אחד הוועדה מכנה את האירועים "הפגנות" ומתעלמת מהעובדה שמדובר בסכסוך מזויין ובגבול בינלאומי,  ומצד שני טוענת כי יש חשש לביצוע פשעי מלחמה מצד ישראל – אשמה הלקוחה מתחום דיני מלחמה והמשפט הצבאי.

שיאים נוספים של אבסורד מופיעים במקומות אחרים בדו"ח, למשל בטענה כי כאשר ראש החמאס יחיא סינוואר שלהב את המתפרעים בגבול ואמר: "אנחנו נפרוץ את הגבול ונעקור את לבבותיהם מהגופות שלהם" – הוא לא באמת התכוון לכך. בסעיף אחר נטען כי במהלך אירועי ההתפרעות רק 29 מחבלים נהרגו, וזאת בניגוד לדיווח של החמאס עצמו שטען כי יותר מ-62 חבריו נהרגו בהפגנות.

הטיה פוליטית

מחברי הדו"ח, פקידי או"ם חסרי מומחיות ומוטים פוליטית, קוראים למדינות העולם להשהות תמיכה כלכלית וביטחונית בישראל ולהעמיד לדין חיילים ומנהיגים ישראליים בגין פשעי מלחמה.

כפי שאירע בדו"חות או"ם קודמים ('גולדסטון' ודו"ח שבאס/דיוויס), גם מטרת המסמך הזה ברורה – למסגר את האירוע כאירוע אזרחי ולא מבצע צבאי מאורגן על ידי ארגוני טרור עוינים. בניגוד לדו"חות קודמים, אירועי השבוע האחרון במועצת זכויות האדם בז'נבה נענו בפיהוק מצד התקשורת הבינלאומית שכמעט ולא סיקרה את ה"ממצאים". כנראה שהלגיטימציה של מועצת זכויות האדם, כמו גם של הארגונים שמזינים אותה, אינה כפי שהייתה בעבר.

כל עוד מועצת זכויות האדם מוטה בצורה כל כך בוטה, זכותה של ישראל שלא לשתף עמו פעולה. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי דו"חות המועצה מתורגמים למהלכים מדיניים במדינות החברות. כאן בולט תפקידה של החברה האזרחית שחובתה להשמיע את הכשלים והעיוותים בדיוני המועצה, כפי שעשה השבוע NGO Monitor יחד עם קואליציה רחבה של עשרות ארגונים.

אודליה אזולאי היא אחראית תקשורת ישראלית במכון המחקר NGO Monitor