טרגדיית מירון היא אסון בשלוש מערכות: העתירות בבג״ץ שמנעו את הפקעת שטח קבר הרשב״י, השנאה והניכור משמאל כלפי הנספים ומשפחותיהם, והמשפטנים שכובלים את ידי המדינה
שמעון ריקלין חוזר לרגעים של ההתפרעות בכיכר הבימה (“אם המשטרה לא הייתה מגיעה הם היו מעיפים אותנו פיזית”) ועומד על צביעות התקשורת שלא מגנה את האירוע (“האנשים שדיברו על אובדן חופש העיתונות”)
קבלת מעטפות כספים מאש״ף היא מעשה חמור, פלילי ואולי אף ביטחוני, שעשוי להעיד כי עודה וחבריו מעדיפים את המעטפות שקיבלו מהרשות הפלסטינית יותר מאלו שקיבלו בקלפי מערביי ישראל
תוך שמעל ראשה מרחף ענן של חשדות, בן ארי מרשה לעצמה להגיש ונהל נגד ראש ממשלה מכהן כתב אישום הדורש רף מוסרי ונורמטיבי חדש, תקדימי ובלתי סביר – רף שהיא עצמה רחוקה מלעמוד בו