סערת הארנונה במוסדות הנוצרים בירושלים: ברקת מסבך את ישראל

צדק מי שאמר שפוליטיקה נמצאת בכל מקום, וגם את המקומות הקדושים היא לא מחמיצה. בשבוע שעבר החליטו ראשי הכנסיות היוונית-אורתודוקסית, הפרנציסקנית והארמנית בצעד חסר תקדים לסגור את כנסיית הקבר, וזאת במחאה על כוונת עיריית ירושלים להתחיל ולגבות ארנונה על שטחים בבעלות הכנסיות שאינם בתי תפילה.

החלטת ראשי הכנסיות עוררה סערה ועיריית ירושלים מיהרה לפרסם הבהרה לפיה ראש הממשלה נתניהו וראש העיר ברקת סיכמו על הקמת צוות בראשות השר הנגבי כדי לגבש פתרון לסוגיה. "העירייה נחושה להסדיר את חובות העבר ותשלומי הארנונה לעתיד על פי כל דין ולמען תושבי ירושלים", נכתב בהודעה. דומה שיצאה באנגלית מטעם משרד ראש הממשלה.

הצהרה דומה יצאה גם באנגלית ממשרד ראש הממשלה ולאחריה פרסמו הפטריארכים של שלושת הכנסיות הודעה מטעמם בה הם מודים על התערבותו של נתניהו בסוגיה ועל צפייתם לעבוד עם השר הנגבי. הכנסייה עצמה נפתחה לקהל לאחר שלושה ימי מחאה.

אז על מה הייתה כל המהומה? הזדמנות ליחסי ציבור ופוליטיקה.

הסיבה המידית שהביאה לצעד החריג הזה נעוצה בהחלטה של ראש עיריית ירושלים (שאגב נבדקה ואושרה משפטית) לגבות חובות ארנונה מנכסים כנסייתיים. בנכסים כנסייתיים אין הכוונה לכנסיות ובתי תפילה, שכן אלה פטורים מארנונה.

מדובר בנכסים השייכים לכנסיות ושאינם משמשים כמקום תפילה. במאה ה-19 רכשו הכנסיות בארץ הקודש קרקעות ונכסים המשמשים אותם כיום כמקור הכנסה שמאפשר את מימון פעילות הכנסיות. על קרקעות אלו הוקמו שכונות מגורים, בתי עסק, אזורי מסחר, מלונות, בתי חולים ומוסדות מסוגים שונים. כל אלה היו פטורים מארנונה בסכומים של מאות מיליוני דולרים לאורך השנים.

ירושלים היא העיר הגדולה בישראל אך מצבה הכלכלי לא פשוט, מה שמצריך את ראשי העיר לחפש את התקציב אצל הממשלה ולמצוא פתרונות נוספים. בחודשים האחרונים מנהל ניר ברקת מאבק מתוקשר על תקציבים לעיר מול שר האוצר משה כחלון, שעד כה לא נענה לדרישות ראש העיר. ברקת עצמו גם משקיע בחיזוק הקשרים עם הכנסיות, ולכן על אף שההחלטה בנושא גביית הארנונה אושרה משפטית, מדובר בלא יותר מתרגיל יחסי ציבור בתזמון גרוע שהשלכותיו חורגות מגבולות העיר.

בחמאס קפצו על העגלה

ביום סגירת כנסיית הקבר נאם הפטריארך היווני-אורתודוקסי תיאופילוס השלישי וציין כי מדיניותה של ישראל מזכירה חוקים נגד יהודים בתקופות אפלות. לעגלה מיהרה לקפוץ גם תנועת החמאס שקראה לפתיחת אינתיפאדה סביב פרשה זו וכמו כן הוחדרו מסרים הדומים למסרים שמופצים על ידי התנועה האסלאמית והחמאס בעניין הר הבית.

גורמים אסלאמיסטים אלה ביחד עם גורמים נוצריים פרו-פלסטינים בתוך הכנסיות מפיצים מסרים המאשימים את ישראל שלצד רצונה להשתלט על הרב הבית ולסלק את המוסלמים, המדינה היהודית מבצעת כעת מהלך גזעני להשתלטות על הכנסיות, העברתן למדינות ערב וסילוק הנוצרים. טענתם היא כי היהודים-הציונים מנהלים מלחמה כנגד כל מי שאינו יהודי.

לכן בשעה בה מופצות טענות נגד ישראל מתוך הכנסיות חובה על מקבלי ההחלטות להיות ערניים לכך שהן מוצאות אוזן קשבת בקרב חלקים מן הציבור הנוצרי בארץ. נכון לעכשיו הדברים אמורים בעיקר לגבי הקהילה הנוצרית בירושלים אך הרחשים מתפשטים גם צפונה.

יש גם קולות אחרים, והיו נוצרים בצפון איתם שוחחתי שטענו שהם לא יעמדו לצד ראשי הכנסיות בסוגיות כלכליות, מכיוון שהכנסיות בעצמן באמצעות בתי הספר הפרטיים שלהן עושקות את ההורים בשכר לימוד גבוה ובהתנהלות בלתי שקופה. כפי שניתן להבין, הקהילה הנוצרית אינה תמימת דעים בנושא וקיים פער בין הפוליטיקה בכנסיות וראשיהן לבין הציבור הנוצרי, אך אסור להקל ראש בהשפעה האפשרית על הציבור הרחב.

השפעה בינלאומית

מעל לחמש שנים שבקרב העדה הנוצרית מתחולל תהליך היסטורי של השתלבות העדה בחברה הישראלית, של גיוס לצה"ל והתנדבות לשירות הלאומי. גם בקרב הנוצרים בירושלים ניתן למצוא כיום חיילים ומתנדבי שירות לאומי, אמנם במספרים נמוכים, אך בירושלים התהליך רק בראשיתו. מיותר לציין כי מצב בו נוצרת עוינות בין הנוצרים למדינת ישראל מעיב על ההתפתחות החיובית של תהליך היסטורי זה.

מן הראוי לתת את הדעת גם להשפעה בינלאומית. בשנים האחרונות משקיעים ארגונים חוץ פרלמנטריים, גורמים פרטיים וכן גורמים במשרד החוץ, משרד התיירות ובלשכת ראש הממשלה מאמצים רבים בחיזוק הקשרים עם קהילות נוצריות בעולם.

אין ספק כי גם פה עלולה להיווצר בעיה שתשפיע לרעה על מאמצי דיפלומטיה והסברה אלו. די להזכיר תכניות כמו EAPPI של מועצת הכנסיות העולמית (WCC) אשר פעיליה נכנסים לארץ על ויזת תייר במסווה של אנשי זכויות אדם, מקדמים BDS, עוקבים ומתעדים את חיילי צה"ל, מג"ב, השוטרים ועוד.

לפעילותם הבלתי חוקית הזו הם מנסים לקבל לגיטימציה בקרב העולם הנוצרי, ממשלות זרות וגופים בינ"ל. הם עושים זאת באמצעות טענתם כי הכנסיות בירושלים והנוצרים בישראל קראו להם על מנת לסייע להם מפני ישראל שרודפת אותם. טענות שקריות אלה, בתקופה כזאת של תעמולה ארסית אנטי-ישראלית עלולות להיתפס גם בקרב מאמינים תמימים כנכונות וצודקות.

ועוד במישור הבינלאומי אסור לשכוח את התיירות. שנת 2017 הייתה כאמור שנת שיא בתיירות בישראל ובירושלים. אירועים כגון אלה עלולים להשפיע לרעה על התיירות הנוצרית-צליינית ולפגוע תדמיתית וכלכלית בירושלים בפרט ובישראל. אז רווח מארנונה אולי יגיע ולצדו עלול להיות הפסד בשוק התיירות.

סוגיית הקרקעות

אבל סוגיה אחרונה זו לא הגיעה יש מאין, דבריו החריפים של הפטריארך כוונו בעיקר לאוזניים של הגורמים הפוליטיים הפרו-פלסטיניים המנסים להדיחו מכיסאו.

כדי להבין את התמונה כולה, יש להכיר את סוגיית הקרקעות. על חלק מאותן קרקעות של הכנסייה (היוונית-אורתודוקסית בעיקר) שרבות מהן נרכשו במאה ה-19 נבנו במהלך השנים שכונות מגורים בירושלים, לאחר שהקרקעות הוחכרו מידי הכנסייה על יד קק"ל.

בשנים האחרונות החליטה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית על מכירת קרקעות, סוגיה רגישה ופוליטית מאוד. פטריארך הכנסייה היוונית הקודם אירינאוס ביצע גם הוא מהלך כזה שבעקבותיו הודח מכיסאו, אך גם בתקופתו של הפטריארך הנוכחי תיאופילוס ממשיכה המכירה.

מיד עם היוודע דבר המכירה התחילו גורמים שונים בתוך הכנסייה היוונית-אורתודוקסית למחות ובכך לאיים על כסאו של תיאופילוס. מי הם אותם מאיימים? גורמים פוליטיים המזוהים לגמרי עם הזרם הפרו-פלסטיני, עם הרשימה הערבית המשותפת, ומתואמים עם גורמים ברשות הפלסטינית ובירדן.

לצד טענותיהם הפוליטיות על מכירת קרקעות ליהודים, הם העלו גם טענות על המחירים הנמוכים בהם נמכרו אותן קרקעות וזאת כדי לקבל תמיכה מהציבור שאינו מזוהה עם הקו הפוליטי שלהם. אבל כמי שמונעים מפוליטיקה הם לא יכלו להתאפק ולתוך המאבק הזה שרבבו גם את שמו של האב גבריאל נדאף לו הדביקו את הכינוי "הכומר המגייס".

האב גבריאל פעל במשך כחמש שנים כדי לעודד את צעירי העדה הנוצרית בישראל להתגייס לצה"ל ולשרות הלאומי ולהשתלב בחברה הישראלית. בחודש יוני האחרון הוא פרש לחלוטין מכל פעילות ציבורית וחזר לשרת בכנסייתו ביפיע שליד נצרת וקולו נאלם לחלוטין.

אולם עצם העובדה כי היה דמות דומיננטית בפטריארכיה היוונית שהובילה שינוי היסטורי וחיובי בקרב הנוצרים בישראל הלחיצה את הגורמים הפרו-פלסטינים בכנסייה שהובילו בעבר מסע לחצים כדי לסלקו ממנה. אלו הם אותם הגורמים שמובילים היום את המאבק בפטריארך הנוכחי. הכל פוליטיקה.

אם לא די בכך, במקביל לחשיפת עסקאות הקרקעות ביקשה חברת הכנסת רחל עזריה (כולנו) גם את ליטרת הבשר שלה בעולם יחסי הציבור. היא הגישה הצעת חוק פרטית שמבקשת להלאים את כל קרקעות הכנסייה שהקרן הקיימת לישראל חכרה מהכנסיות לטובת מגורים וכן את הקרקעות שהכנסיות מכרו או עתידות למכור ליזמים פרטיים.

הצעה זו מצביעה על בורות רבה של חברת הכנסת בעולם הנוצרי, העדה הנוצרית בישראל והרגישויות הבינלאומיות. בממשלת ישראל יש גורמים מנוסים, שקולים ומשכילים שבלמו את הפופוליזם הזול,  והצעת החוק לא עלתה אפילו לדיון.

אבל כל הסערה סביב נושא הקרקעות הביאה את הפטריארך תיאופילוס למצב בו כסאו הפך ללא יציב והוא ראה את גורלו כגורל קודמו אירינאוס. ובכן, מה עושים במצב כזה? מרצים את הכוחות הפוליטיים וחובטים בישראל.

כך יצא הפטריארך למסע הסברה בינלאומי ולפגישות עם מנהיגים שונים בעולם, בהן האשים את ישראל ברדיפת הנוצרים. בתוך כך הוא הוא העניק מתנה גם לרשות הפלסטינית, כאשר לפני מספר שבועות העביר לידי אנשיה כ"מחווה" (אתם יכולים לקרוא לזה אחרת), קרקעות של הכנסייה. אני סבור שתיאופילוס עצמו אינו מאמין באמירותיו כנגד ישראל בפני מנהיגי העולם, אבל יש לו כנראה יועצי תקשורת ויועצים פוליטיים מנוסים.

החלטה נמהרת

עוד לא חלפה סערת הקרקעות ובתזמון לא מוצלח הגיעה ההחלטה הנמהרת של ראש עיריית ירושלים בעניין הארנונה. והנה נוצרה גם ההזדמנות של הפטריארך תיאופילוס שרתם ביחד אתו גם את הקתולים והארמנים, לקטוף ולטעום מפירות יחסי הציבור ובכך לייצב את מעמדו המתנדנד.

מעבר ליחסי הציבור והפוליטיקה, יש להתייחס לדברים אלה בכובד ראש שכן השפעתם בטווח הארוך עלולה להיות שלילית. החלטה כזו הייתה צריכה מלכתחילה לצאת לפועל ולהיות מיושמת בצורה מוסכמת, וזאת על ידי הדברות עם נציגי הכנסיות ושילובם בתהליך קבלת ההחלטות.

לכן טוב עשתה ממשלת ישראל כאשר נקטה בשני צעדים. האחד מוקדם יותר והוא הקמתו של צוות בין-משרדי אותו מוביל משרד המשפטים והוא אמון על גיבוש פתרון לסוגיית הקרקעות, והצעד השני הקמתו של הצוות בראשות השר הנגבי.