קרל מרקס, טעית

200 שנים של היסטוריה מדממת הוכיחו מעל לכל ספק שקרל מרקס היה בור מבחינה כלכלית וחברתית, אך בשמאל עדיין יש כאלה שתומכים ברעיונותיו

ממש לא צדק. הפסל לזכרו של מרקס בעיר קמניץ (צילום: ויקיפדיה)

החמישי במאי מסמל את יום הולדתו של אחד מהאנשים הגרועים ביותר בהיסטוריה – קרל מרקס. אך למרות שהרעיונות אותם הגה הובילו באופן ישיר למותם של 100 מיליון בני אדם, כליאתם של עוד עשרות מיליונים בגולאגים ומחנות לחינוך מחדש והדיכוי של מאות מיליונים נוספים, השמאל המערבי המודרני ממשיך לאמץ לחיקו את מורשת מרקס.

עם זאת, המרקסיסטים של ימינו כן הבינו שנשיאת נס הקומוניזם עלולה לדחות את אלה שעדיין זוכרים את חומת ברלין,  ובמקום זאת מתרכזים כיום בעיקר בפוליטיקה של זהויות. וכך התפרסם מעל דפי הניו-יורק טיימס – אותו עיתון שטען למשל לאחרונה כי הקומוניזם סייע לתהליכים של העצמה נשית – טור מאת פרופ' ג'ייסון בארקר תחת הכותרת: "מזל טוב קרל מרקס, אתה צדקת!".

אבל במה בדיוק קרל מרקס צדק?

הוא לא צדק לגבי כלכלה – התיאוריה הכלכלית שלו הייתה שטות מוחלטת. הוא גם טעה לגבי ההיסטוריה, שלא ממש התגלתה כתהליך המתקדם כל הזמן לעבר אוטופיה סוציאליסטית. אבל לפי בארקר והניו-יורק טיימס, הוא צדק בדבר אחד: נבואתו כי כל נדכאי העולם יתאחדו יחדיו כדי לשנות את הטבע האנושי על ידי שינוי מערכת הדיכוי תחתה הם חיים, וחיסול הניצול המעמדי במסגרתו העשירים מנצלים את העניים.

אך טענתו המרכזית של בארקר היא שתחת המסווה של קבוצות קורבן המבוססות על מין וגזע, מסתתרת נקודת השיא האמיתית של הדיאלקטיקה של מרקס:

לדינמיקה של הניצול המעמדי אותה זיהה מרקס נוספו כעת דיכוי מיני וגזעי. תנועות של "צדק חברתי" כמו  Black Lives Matter ו- #MeToo חייבות את קיומן לקרל מרקס, מכיוון שהן אלה המאתגרות ללא התנצלות את ה"האמיתות הנצחיות" של ימינו. אותן תנועות טוענות, בדיוק כפי שטען מרקס, כי האידיאלים ששולטים בחברה הם אלה של המעמד השליט, ולכן חיסול אותם אידיאלים הוא חיוני לתהליך המהפכני האמיתי"

בנקודה זו, בארקר ממחזר את הכתבים המרקסיסטים של חברי אסכולת פרנקפורט כמו הרברט מרקוזה שטען כי:

אנשים אשר חייו בצילה של התרבות הזו, קורבנות של מבנה הכוח…כעת מתנגדים ל"מוזיקה השמיימית" שהייתה ההישג הגדול ביותר של אותה תרבות, עם מוזיקה משלהם, עם כל ההתרסה והשנאה והאושר של קורבן מרדן, ומגדירים את האנושיות שלהם נגד ההגדרות של אדוניהם"

מהפכת הקורבנות

וכך, במקום מהפכה של הפרולטריון, המרקסיסטים היום מחפשים את מהפכת הקורבנות – אותן קבוצות מנושלות שחשות כי המערכת כולה מכוונת לפעול נגדם. וזה הרבה יותר קל לאחד קבוצות כאלה סביב נושאים אינטרסקציונליים, מאשר לאחד אותן סביב הכנסה נמוכה למשל. יתכן שלא תהיה אחווה רצינית בין אלה שלא מרוויחים הרבה כסף, אבל קשרים שבטיים נותרים יציבים לאורך לזמן, והמרקסיסטים שמחים מאוד להפוך אותם לאומה חדשה של מהפכנים.

תקוותם של המרקסיסטים כמובן היא שאומה חדשה כזו תיצור גם זן חדש של אדם. בארקר מסביר כי אנחנו "רגילים למנטרה השחוקה לפיה כדי להשפיע על שינוי חברתי עלינו קודם לשנות את עצמנו". אך במציאות, לפי מרקס, אנחנו לא יכולים באמת לשנות את עצמנו מפני שהמערכת היא זו שמגדירה אותנו.

קסטרו | ויקיפדיה

רק על ידי הגדרה מחדש של המערכת, נוכל "להשלים את המעבר לחברה חדשה בה היחסים בין בני אדם, ולא הכסף, הם אלה שיקבעו את ערכו האמיתי". כל מה שעלינו לעשות הוא להתאחד ולרסק את הקפיטליזם, ואז האדם יוכל לפרוח במלוא יופיו. הריסה היא בנייה מחדש.

אלה הן כמובן שטויות, אבל שטויות מסוכנות מאוד. למרות שסנגורי המרקסיסטים כיום מנסים להרחיק את עצמם מזוועות משטרים כמו של סטאלין, מאו, פידל קסטרו או הוגו צ'אבס – כל אותן אומות היו בטוחות שהן הן אלו שמגשימות את חלומו של מרקס. וזה בגלל שהן באמת עשו זאת.

אין שום טבע אדם חדש באופק, ובני אדם אינם מוגדרים בהכרח רק על ידי המערכת בה חיים. רק מערכת המאפשרת מקום לכל החולשות האנושיות שלנו ומאזנת כישלונות עם השלכות ואנוכיות עם חוסר תוקפנות, יכולה לתעל את הפגמים האלה למשהו יעיל.

אז לא, מרקס ממש לא צדק, אבל נראה שהשמאל לעולם לא יניח את הרעיונות שלו מאחור. זה לא יקרה בגלל שמרקס הוא האלטרנטיבה היחידה לתפיסה הדתית של טבע האדם – זו הרואה את האדם לא כדף חלק או כמלאך הממתין לגאולה, אלא כיצור פגום אך כזה המסוגל להשיג דברים גדולים.

להגיע להישגים גדולים זו עבודה קשה, לשנות את עצמנו ברמה האישית זאת עבודה קשה. לשבת בכיתה של אוניברסיטה יוקרתית או במערכת עיתון נחשב ולפלוט שטויות על הרעות החולות של החברה המודרנית – זה דווקא קל מאוד.


הטור המקורי התפרסם באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: אמיר לוי

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. אני מסכים כמעט עם הכל, אבל אני לא חושב שמרקס היה "בור". קריאה של הספרים שלו מראה שהוא לא היה טיפש בכלל. הוא אולי היה הרפתקן מסוכן מאד, אבל הוא לא היה בור בשום אופן.

    1. התיאוריה המעמדית המרכסיסטית לוקה בבורות. בורות במשמעות של חוסר הבנה באופיו של האדם. חוסר הבנה בדינמיקה של המהפכה התעשייתית ושל ההשכלה המדעית טכנולוגית.

    2. הוא כתב על כלכלה ללא שום ידע להתבסס עליו. הוא היה בור ושתיין עלוב.

    3. מרקס חשב שהרעיון שלו עתיד לנצח, רעיון כל כך נכון חייב להיות בסופו נחלת כולם. ובזה הוא כשל לחלוטין, כשלון קולוסלי . ואידך זיל גמור. אין רעיון יותר שנוא מאשר הרעיון הקומוניסטי

    4. קארל מרקס הוא הסבא-רבא של השמאלן הישראלי מהגרעין הקשה. ההשכלה ההומניסטית היא המחלצת אחריה הוא מסתתר אלא שהיא שעשויה פלסטיק שקוף וכעור. כאז כן עתה שמאלנינו (היהודים!) הם פרי הבאושים של אלפיים שנות יהדות נבובה ומתנשאת שלפתע התפרקה מאמונה ולקחה את האתאיזם למקום הכיע מרוחק שאפשר.

  2. מרקס היה עלה תאנה
    לכיסוי ערוותם של כל אותם דיקטאטורים וכל מיני חולי רוח אחרים שציטטו אותו בשמו ובשם תורתו עשוי מעשה נבלה. אם מרקס לא היה קיים היה צריך להמציא משהו דומה. לוקחים אוטופיה ומשווקים אותה כמדע ברור שיהיו הרבה שיסכימו עם זה במיוחד אילו שקשה להם ואין להם חשק לעשות משהו למען עצמם.

    האם הבולשביקים באמת רצו לשנות משהו בעם אם פשוט רצו להיות דיקטאטורים שאף אחד לא יכול להתנגד להם? הרי ברור שלאחר זמן מה לאחר שראו את התוצאות יכלו להבין שתורתו של מרקס לא הגיונית. אבל בכל זאת המשיכו. הם פשוט תפסו את העם שלא יכול היה להתנגד וסיפרו לו סיפורים על ימים טובים יותר אם ימשיכו עם הרעיונות של מרקס.

    מה בקשר להיטלר? כנ"ל. מה בקשר לפידל קאסטרו? כנ"ל. מה עם צ'באס מקולומביה? כנ"ל. יש עוד הרבה דומים בכל העולם.

    לכן יש להבדיל בין הרעיון האוטופי של מרקס, שכאמור חסר כל היגיון, לבין השימוש בסיפורים שלו לצרכי הדיקטאטורים השונים שאין להם כל קשר עם תורתו של מרקס.

    גם בקשר לכל "דיכוי מיני וגזעי. תנועות של “צדק חברתי” כמו Black Lives Matter ו- #MeToo" ודומיהן צריך לשים לב מה באמת הם רוצים כי כל קבוצה כזאת יכולה להמציא לנו סיפורים אבל למעשה הם מחפשים משהו אחר אבל הרבה יותר קל לקבל תמיכה אם ידברו על משהו אחר.

  3. מרקס היה הוגה אוטופיסט
    רעיונותיו בוצעו דוקא באירופה המערבית, בעיקר סקנדינביה
    הודות לרעיונותיו יש לנו 8 שעות עבודה, ביטוח בריאות וחוק חינוך חובה
    זה שגם סוטים ציטטו אותו משול לזה שברוך מרזל מושפע מהרצל

    1. לא. זה אולי מחמם את הלב לחשוב שרעיונות אוטופיים של נהנתן שחי על חשבון חבריו הם הגורם הבלעדי ליום עבודה של 8 שעות, ביטוח בריאות וחוק חינוך חובה (שאגב, התקיים כבר אצלנו בימי בית שני כשהכהן הגדול יהושוע בן גמלא תיקן תקנה שלפיה ילדים מחויבים ללמוד מגיל 6, ואצל הגויים אפלטון כבר תיקן בספרו "המדינה"), אבל יש לזכור שקרה דבר משפיע הרבה יותר במקביל להגותו של מרקס, ואף לפני זמנו: המהפכה התעשייתית.
      אין כמו פיתוח טכנולוגי שמצריך ידיים עובדות בקצב הולך וגובר, ויחד איתן הזרמת כספים ליצירת עוד ועוד מקומות עבודה, כדי לגבש את קבוצות הידיים העובדות לאלומה מאוגדת מול מעסיקיהן לצורך התדיינות על תנאי העסקה (זה לקח זמן עד שלוטשו התנאים שיש היום, נכון, אבל כך קורה עם כל דבר). ראה ערך אנציקלופדי:

      "התפתחות איגודי העובדים – מבחינה היסטורית, איגודי העובדים התפתחו בד בבד עם התפתחותם של המהפכה התעשייתית והקפיטליזם.

      תהליך אחד שהוביל להיווצרותם של איגודי עובדים הוא יצירתו של שוק חופשי של פרטים מתחרים. תהליך זה הביא לכך שתחום הייצור נותק, מבחינתו הסובייקטיבית של העובד הפשוט, ממכלול חייו החברתיים. ניתוק זה איפשר לכל עובד להתחרות על תנאי עבודתו בלא מחויבות חברתית. עובדה זו תרמה להתפתחותם של איגודי עובדים, שבאופיים אינם מחויבים למקום העבודה, שכן איגוד כזה העניק יתרונות ניכרים לעובדים במשא ומתן על תנאי העסקתם."

      מדהים, אה? איך דווקא השוק החופשי שוב נחלץ לעזרת העובד הפשוט ולא רעיון העוועים של מרקס (שמימלא הנזק בו רב מן התועלת) על חורבן עולם ישן.

    2. לולא מרקס לא היה מתפתח 8 שעות עבודה? זה רציני? כל תרבות הפנאי התפתחה בזכות מרקס? ביטוח בריאות? נו זה רציני? אגב, שוק חופשי ביטוח חופשי וללא מס הכנסה עדיף פי כמה על מיסים כבדים וביטוח בריאות. איך אמרה איין ראנד, האנגלים מכרו את עצמם עבור רפואת שינים חינם. ואני מוסיף ומכרו גם את השינים.

    3. מרקס היה יהודון אנטישמי שתרם לפילוסופיה שעמדה מאחורי הקמת ברהמ הבולשביקית. היהודון הסוציאליסט הבוגדני הפך לקומוניסט ולכן משפחתך הוכנסה לגטאות וגולאגים. למדתם לקח או שצריך קומזיץ נוסף?

  4. לשבת בכיתה של אוניברסיטה זה קל? הצחקת אותי…
    אני כבר שנים באקדמיה ותאמין לי שזה קשה. מינוי זמני פה, מינוי חלקי שם. אני חוקר, עובד ומפרסם יותר מכל הפרופסורים אצלנו בפקולטה ועדיין לא מקבל תקן וכנראה כבר לא אקבל. ואני מבואס לגמרי. ועכשיו בה עיתונאי קל מקלדת (כנראה שלשבת במערכת העיתון זה כן קל…) ומספר לי שקל באוניברסיטה…

    1. אל תיתמם. הכותב התכוון (וזה נאמר בבירור) לכך שקל לשבת באוניברסיטה וללהג על מצבו של האדם המודרני (בפקולטות מאוד מסוימות בוודאי) מאשר לקום ולעשות מעשה. מן הסתם, הכוונה לא הייתה להמעיט בערכה של האקדמיה ככללותה ובטח לא לקחת את מקומה כמקום מחקר עיקרי.

    2. אתה כנראה לא משמיץ מספיק את ישראל ואת העם היהודי

    3. בעל המאמר מתכוון למצב העגום בפקולטות למדעי הרוח בארה"ב.
      "האוריינטליזם" של אדוארד סעיד הפך שם לסוג של כתבי קודש וזאת למרות כל הביקורת שהוטחה בו שלא הותירה ממנו אבן על אבן. למרות הכשלים המתודולוגיים וכו'. מדעי הרוח ברחבי ארה"ב הגיעו לשפל שקשה לתאר.
      יצא לי להיתקל במרצה לספרות משווה באוני' קולומביה. נושא התיזה שלו עוסק במשהו לחלוטין זניח ואיזוטרי אבל "נכון" מבחינת דת ה-PC שהשתלטה על הקמפוסים האמריקניים ורודה בהם ללא רחם.

  5. קודם כל אין לבוז למרקס, מרקס היה פילוסוף של המוסר, והמשותף בינו לבין אדם סמית עולה על המפריד – אם לומדים את הביוגרפיות שלהם.

    בנוסף הרעיונות הסוציאליסטים מעולם לא הסתכמו במרקס, וזו רק דוגמא לבורות האמיתית שנכפת על הציבור במדינות כמו ארה"ב בישראל.

    סוציאליסטים כמו מיכאל בקונין הזהירו מפני התפיסות של מרקס שעשויות להוביל לדיקטטורה שתהיה גרועה מזו של הצאר.

    כלכלנים אמריקנים מובילים כמו פרופ' ריצ'רד וולף מסבירים כי רוסיה הקומוניסטית וממשיכות דרכה היתה בסופו של דבר קפיטליזם של המדינה, כמו כל שיטה כלכלית אחרת (עבדות או פאודליזם) שבה היה רכוש פרטי ורכוש של המדינה.

    סוציאליזם אמיתי הוא בסופו של דבר ארגון ייצור דמוקרטי, הוא תמיד התקיים ותמיד היה אפשרי והדרך המוכרת במדינות המערב לקיומו הוא באמצעות קואופרטיב עובדים יצרני.

    כאשר ארגון כזה מבוסס שיקולים עסקיים (ולא יישוביים או מפלגתיים) הוא ארגון יעיל יותר כלכלית, רווחי יותר, וגם בעל שרידות גבוהה יותר – ישנם מחקרים אקדמים על כך,

    יותר מזה ג'ון סטיוארט מיל חזה שבעתיד ארגונים שמנוהלים על ידי העובדים שלהם יחליפו את הארגונים בבעלות ההון הפרטי. בפועל זה לא קורה בגלל שורה ארוכה של חסמי שוק.

    בסופו של דבר סוציאליזם תמיד היה ביקורת על הקפיטליזם, שנולד במהפכה הצרפתית והבטיח לסיים את הפאודליזם ולהביא בכנפיו חירות שוויון ואחווה, אולם בסופו של דבר הביא לאנגליה של צ'רלס דיקנס ולא לחירות לא לשוויון ולא לאחווה – כי במקום שבו מעטים מקבלים החלטות עבור רבים הם נוטים בדרך כלל לעוות את הדברים לטובתם. ולכן הסוציאליזם לא מת, וככל הנראה הוא גם לא באמת יושם אי פעם באף מדינה, ובטח לא במדינות הטוטלטריות שכולם נותנים אותם כדוגמא לכך שהוא לא יכול לעבוד.

    1. התגובה שלך מוכיחה שהיחידים שלא מבינים מהו סוציאליזם "אמיתי" הם הסוציאליסטים