בזמן שמדינת ישראל הולכת ומתקדמת בכל התחומים, הערבים עדיין מתמודדים עם הכישלון ועם הבושה שמתלווה אליו
חמישים ואחת שנים עברו מאז מלחמת ששת הימים. חמישים ואחת שנים שבהן ישראל התקדמה בכל ההיבטים: בכלכלה, בטכנולוגיה, בחברה ובעיקר במצב הגיאו-פוליטי שלה. שתי מדינות ערביות הגובלות עם ישראל – מצרים וירדן – חתמו איתה על הסכם שלום, ומספר מדינות ערביות מקיימות עם ישראל קשרים מאחורי הקלעים. ישראל חברת כבוד "בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי" (OECD), וההכנסה הלאומית לנפש בישראל מתקרבת ל- 40,000 דולר לשנה.
האם נפתרו כל בעיותיה של ישראל? לא ולא. ישראל נאלצה להילחם על קיומה גם אחרי מלחמת 1967: בשנים של מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ב-73, ובמלחמות לבנון הראשונה והשנייה. גם בין המלחמות קיים איום הטרור המתמיד, ולאחרונה יש לישראל בעיה גדולה ושמה איראן. כל אלה הן בעיות שניתן להתמודד איתן.
העולם הערבי לעומת זאת, עדיין לא התאושש ממפלת ששת הימים, בעיקר בגלל התרבות הערבית המתקשה להתמודד עם כישלון ועם הבושה המתלווה אליו. ההודאה בכישלון מחייבת לחפש את סיבת הכישלון ואת האחראי לכישלון, ומטילה חובה לפעול כדי למנוע את הישנות התבוסה.
עצם העיסוק בתבוסה הוא בעייתי, כי מטבע הדברים מי שאחראי לה הוא השליט, ובעולם הערבי של 1967 אסור לאזרחים למתוח ביקורת על השליט – גמאל עבד אל-נאצר במצרים, המלך חוסיין בירדן וסלאח ג'דיד וחאפז אל-אסד בסוריה.
שיחת טלפון מפתיעה
ישראל פתחה את המלחמה במכה אווירית שהשמידה על הקרקע את חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה, ופגעה גם בחילות האוויר של לבנון ועיראק. נשיא מצרים נאצר והמלך הירדני לא יכלו לשאת את הבושה ובשיחת טלפון שקיימו החליטו לפרסם ידיעה שחיל האוויר האמריקני הוא אשר תקף את בסיסי האוויר שלהן והשמיד את מטוסיהם. המודיעין הישראלי קלט את השיחה, ואחרי שתחנות הרדיו המצריות והירדניות דיווחו על "ההתקפה האמריקנית", שודרה השיחה בקול ישראל.
שידור השיחה הציג את שני הדיקטטורים במערומי שקרנותם, ונאצר נפגע כל כך קשה עד שחש שהוא חייב להתפטר. המונים פרצו לרחובות בהפגנות שאורגנו על ידי השלטון, והוא "נכנע לדרישת ההמון" וחזר בו מהתפטרותו. אחרי שלוש שנים הוא נפטר משברון לבב, ככל הנראה בגלל הביזיון שנגרם לו בתבוסת ששת הימים ובגלל הבושה שישראל גרמה לו בשידור שיחתו עם המלך חוסיין.
הקלטת השיחה בין נאצר לחוסיין:
גם בסוריה גרמה המלחמה בושה גדולה לנשיא סלאח ג'דיד ולשר הביטחון ששימש גם כמפקד חיל האוויר, חאפז אל-אסד. הם נחשבו כאחראים לתבוסה בגלל העובדה ששנה קודם למלחמה, כשהשתלטו על סוריה ב-1966, הם סילקו מהצבא כמחצית מקציני הצבא בחשד שהם אינם נאמנים לשלטון. קצינים רבים גם הוצאו אז להורג, וצבא סוריה תיפקד במלחמה באופן גרוע לחלוטין כתוצאה מכך. הכישלון היה אחד התירוצים של אסד לסלק את ג'דיד מהנשיאות בנובמבר 1970.
במקרה הסורי, ישראל גרמה לג'דיד ולאסד בושה גדולה באופן שבו היא כבשה את העיר קונייטרה, בירת מחוז הגולן, ב-10 ביוני. ישראל זייפה מהדורת חדשות בתדר של הרדיו הרשמי הסורי, והקריין שהיה חייל ישראלי ממוצא סורי הכריז על נפילת קונייטרה עוד לפני שהקרב על העיר הזו החל. החיילים הסורים שהגנו על העיר שמעו בחדשות על נפילתה ונסו ללא קרב.
הבושה שנגרמה לאסד בגלל כיבוש הגולן בכלל ובגלל האופן שקונייטרה נפלה בידי ישראל בפרט, גרמה לו למועקה נפשית עמוקה שחזרה על עצמה בכל שנה ב-10 ביוני. במהלך כמעט 30 שנות שלטון, אסד לא הצליח להחזיר לסוריה את הגולן ולהשיב לעצמו את הכבוד. כאשר היה זקן, חולה וחלש, ליבו בגד בו והוא מת, ב-10 ביוני 2000.
שקיעת הלאומיות
תבוסת ששת הימים הביאה גם לירידה בפופולריות של אידיאולוגיית הלאומיות הערבית שגמאל עבד אל-נאצר היה המוביל הראשי שלה, והייתה עבורו כלי להשתלט על מדינות ערביות אחרות כדי ליצור "אחדות ערבית".
מלבד סוריה שהצטרפה למצרים תחת שם "הרפובליקה הערבית המאוחדת" למשך שלוש שנים בין 1958 ו-1961, כל שליטי ערב האחרים הבינו שסיסמת "האחדות הלאומית הערבית" הייתה רק תירוץ של נאצר להשתלט על מדינותיהם, ולכן סירבו.
ירידת קרנה של הלאומיות הערבית גרמה לעליית האידיאולוגיה הפרטנית, זו הרואה בכל מדינה ערבית כמי שחייבת להישאר נפרדת ועצמאית. מצד שני, התהליך גרם לרבים לחפש את הסיבה לכישלון דווקא במסר הדתי.
אימאמים ודרשנים טענו באותם ימים ששתי האידיאולוגיות שהנחו את הערבים – הלאומיות הערבית במצרים והבעת' הסוציאליסטי בסוריה – הן במהותן אידיאולוגיות מנוגדות לדת, שכן הן מציבות במרכז ההוויה את הלאום ואת החברה, ובכך הן דוחקות את אללה לשוליים. התבוסה במלחמה, על פי דרשני המסגדים, הייתה עונש שאללה הטיל על המדינות הללו בגלל שעזבו אותו והפנו לו עורף.
גישה דתית זו לתבוסת ששת הימים אפיינה את דרשני "האחים המוסלמים" אשר ניסו בכל כוחם להשתלט על מצרים וסוריה. בגלל עליית הפופולאריות של "האחים" במצרים, נאצר וממשיכו אנואר סאדאת רדפו עד מוות את מנהיגי התנועה. בסוריה הם התארגנו בשקט ופרצו במרד גלוי בשנת 1976, אסד נלחם בהם מלחמת חורמה וחיסל את המרד בטבח בעיר חמאת בפברואר 1982.
עליית האסלאם הפוליטי כאלטרנטיבה לאידיאולוגיות החילוניות המודרניסטיות במהלך חמישים השנים האחרונות, נחשבת גם היא כתגובה לתבוסת ששת הימים ולפשיטת הרגל של רעיונות החילון. גם הטרור האסלאמי שהעולם כולו סובל ממנו כיום, יכול בהחלט להיחשב כתגובה מאוחרת וכתוצאה לא ישירה של מלחמת ששת הימים.
ישראל כינתה את המלחמה "מלחמת ששת הימים" כדי להדגיש את העובדה שתוך שישה ימים בלבד היא הצליחה להביס שלוש מדינות ערביות. בשיח התקשורתי הערבי נהוג לקרוא למלחמה זו "מלחמת יוני 1967" כדי ליצור רושם כאילו שהמלחמה ארכה חודש שלם, ויש אפילו המתאמצים לקרוא לה "מלחמת 67" כאילו שנמשכה שנה שלמה.
בתקשורת הסורית המלחמה איננה מכונה "מלחמה" אלא "תוקפנות", שכן מלחמה היא אירוע בין שתי מדינות, ואילו תוקפנות היא מעשה חד צדדי של מדינה אחת, ואילו האחרת כלל לא מפעילה את כוחותיה. הצגת המלחמה כ"תוקפנות" משדרת את המסר המשתמע ש"לא נכשלנו כי כלל לא נלחמנו".
הרעיון הפלסטיני מתפוגג
עד מלחמת ששת הימים שלטה ירדן בשטחי יהודה ושומרון, והחניקה כל ניסיון של תושבי האזור לפתח תחושה לאומית "פלסטינית" נפרדת מממלכת ירדן. שחרור השטחים הללו מהכיבוש הירדני שחרר גם את התושבים הערבים מעולו של המודיעין הירדני, וישראל אפשרה להם לדבר, לכתוב ולפרסם את רעיון הלאומיות הפלסטינית ללא בעיה, כל עוד לא פעלו באופן אקטיבי נגדה.
לכן באופן פרדוקסאלי, מלחמת ששת הימים אפשרה לערביי יהודה, שומרון ועזה להמציא את רעיון "העם הפלסטיני" ולפתחו לממדים שהוא תפס כיום, המאפשרים לדובריו אפילו לשכנע את נבחרת הכדורגל של ארגנטינה להימנע מלבוא לירושלים ולערוך משחק ידידותי נגד נבחרת ישראל.
אלא שגם רעיון "הלאומיות הפלסטינית" מתפוגג לעינינו, כשהארגון העיקרי המקדם רעיון זה, אש"ף, הוא ארגון שחתם על שלום עם ישראל בספטמבר 1993 ואפילו משתף פעולה עם ארגוני הביטחון שלה כדי להחניק את ארגוני ההתנגדות האחרים. תנועת חמאס ריסקה את הרעיון הלאומי הפלסטיני במרידה בעזה ביוני 2007, וכך התברר שרעיון זה לא היה חזק יותר מרעיון הלאומיות הערבית שנפל חלל במלחמת ששת הימים.
כך, תפוסים בהזיות, מתרוצצים ערבים רבים בין אידיאולוגיות מודרניסטיות שיובאו מאירופה וקרסו בששה ימים, למרות שהדבר היחיד המסוגל לנהל מדינה ערבית הוא מצב השבטיות, המצב היחיד שנוצר על ידי תרבות המזרח התיכון, תרבות המדבר והשבט. אמירויות המפרץ הן המדינות הערביות המצליחות היחידות, רק בגלל העובדה שכל כל אחת מהן מבוססת על שבט אחד דומיננטי.
הגיע הזמן שהעולם הערבי יתעורר מההזיות, ובסיוע המערב ורוסיה ימוטט את המדינות הכושלות והמלאכותיות שהוקמו באזור על ידי הקולוניאליסטים. על חורבותיהן – הפיזיות והאידיאולוגית – יוכלו הערבים להקים אמירויות מצליחות ומשגשגות בשליטת המשפחות המקומיות, דוגמת אמירויות המפרץ.
צריך ל"קרוע" כמו שצריך לערבים את הצורה עד שיזעקו "חמס " בלי אלף, ואז הם בעצמם יזרקו את הכבוד העצמי שלהם מהסביבה הפרמיטבית שהם מצוים עד לרגע זה!!!
יישר- כוח, פרופסור קידר!
כל דיון בנושא הפלסטינאי, ובייחוד בנושא הישראלי-פלסטינאי, מחייב הבנה מוקדמת בהיסטוריה ובפוליטיקה של האזור.
המשך להאיר את עינינו!
כל הכבוד לד"ר קידר וד"ר גיא בכור ויש עוד חוקרים נוספים, שעומדים בפרץ מול אקדמיה מנוונת שנשלטת ע"י שמאלנים בורים אבל שתלטנים.
ד"ר קידר,תתעדכן ! על פי האקונומיסט,התוצר הגולמי בישראל לנפש הגיע ל 44,000 דולרים,עקפנו כבר את צרפת ובריטניה,גרמניה בקרוב.
הייתי מוסיף ואומר שהניצחונות של ישראל על הערבים גם מחישים את קיצו של האסלאם. ההשפלה שבתבוסה החוזרת ונשנית ליהודים אינה רק עלבון לערבים/מוסלמים, אלא גם העלאת סימן שאלה גדול על אמינותו של האסלאם ומוחמד כפי שמתבטאת בקוראן ובחדית'. מרגע מותו של מוחמד התבססה הפצתו של האסלאם על הניצחונות המדהימים במאות השביעית והשמינית, שהביאו לבסוף את המוסלמים עד לשערי אירופה, ניצחונות שההסבר היחיד שיכול היה להינתן להם הוא סיועו של אללה למאמיניו, בנוסח "אללה מענא", אללה איתנו. והנה במאה ה-20 דווקא היהודים, הנחותים ביותר מבין הבריות והמקוללים בידי אללה, שהמוסלמים אמורים לרמוס כמו חרקים, דווקא היהודים האלה מנחילים למוסלמים תבוסה אחר תבוסה, ולא עוד אלא גם מקימים מדינה מתקדמת לתפארת בעוד שהערבים מתבוססים בפיגור תרבותי, בעוני מחפיר ובנקמות הדדיות חסרות תכלית של רצח המונים.
כיום אנו עדים למגמה של התפכחות (של יחידים אמנם) במדינות ערב לא רק משנאת ישראל אלא גם מהאסלאם, התפכחות שחלק גדול ממנה נובע מהתהיה כיצד אללה מאפשר ליהודים להשפיל בצורה מבזה כל כך את מאמיניו. בהקשר זה אי אפשר שלא לציין את כותב המאמר מוטי קידר כאחד הדוברים הרהוטים שמקעקעים את האסלאם ברשתות הערביות, אשר, כמו שאומרים, לא עושה חשבון לאף אחד. שירבו כמוהו.
המלחמה במוסלמים עוד תגיע למקומות כאלה שהתרופה תהיה חייבת להיות הוצאת הקוראן אל מחוץ לחוק. מדובר בספר המעודד רצח שכאשר בעשרת הדיברות כתוב לא תרצח הקוראן אומר שדין מוחמד בסייף כלומר באמצעות רצח. הקוראן הוא בדיוק כמו מיין קאמפף וכשיוצא אל מחוץ לחוק בכל המערב- יאולצו מאמיניו לחזור ל 67 מדינותיהם ואל ארץ המקור שלהם ערב הסעודית. זה יהיה הסוף וזה יהיה מלווה בהרבה הרבה דם.
העולם הערבי הוא עולם שלישי. הסכסוך שלו הוא עם עצמו בלבד. זה עולם משולל מעמד ביניים של אינדבידואליסטים חדורי מוטיבציה אישית, לפתח, להתקדם ליזום, תוך סקרנות אישית ושאיפה לידע.
מראשית ההתיישבות בארץ נאבקו החלוצים באזורים שנחשבו ע״י האוכלוסייה המקומית מקוללים. עמק המוות ומעינות השטן – עמק יזרעל, מעין חרוד.
נאבקו בנחישות וכישרון והפריחו את המקום.
שאלה גדולה נשארה תלויה באוויר. מדוע האוכלוסיה המקומית לא בנתה והפריחה מקומות אילו? התשובה לכך ברורה והיא ניתנת מתחת לשולחן – ״הם לא שוודים״. זו גם התשובה מדוע עזה נראית ״עמק המוות״, מדוע אין כול סיכוי לקימום ובניה של מדינה פלסטינית, מדוע העולם הערבי תקוע בתבוסת 67. הסיבה מדוע ירדן מקרטעת, סוריה קורסת. זו הסיבה האחת לנהירה לאירופה, והרצון הנואש לפרוץ את גדרות הגיהינום שיצרו במו ידיהם לשטחיה הנושבים של מדינת היהודים.
על פי התיזה הזאת אין בכלל סכסוך ישראלי ערבי. ה״סכסוך״ הוא כדור הרגעה לנחשלות עמוקה, חסרת תיקווה. קנאה ופחד מהעולם המערבי וישראל, שבניגוד לכל מאה אחרת בהיסטוריה האנושית – מכפיל את העצמה והידע שלו כל חמש שנים. קצב שמשאיר את העולם הערבי בתחתית סולם היאוש.
ולכל מי שמתחיל ליפול לו האסימון, כן, זה בדיוק הסיבה לאביב הערבי. האשליה שדאגו לספק להם חסידי התקינות הפוליטית, שהדיקטטורה היא האשמה במצב העגום, ש"הכיבוש" והגזענות אחראים ליאוש. והיאוש הוא ההסבר האולטימטיבי, לרצחנות, לטרור, לדעש, לאסלם הקיצוני. יאוש אכן קיים אך מדובר ביאוש עצמי טהור. כמו תלמיד שנכשל שמחבל בכיתה ואלים כלפי החנון המוצלח.
זה לא מסובך. לא צרייך אלף פרשנים בשביל לראות שאין כל הבדל בין המסתננים מאפריקה, שבאוזלת ידם החריבו את שטחי המחיה שלהם וכיום נוהרים לאירופה. נוהרים, מתיישבים, צוברים כוח פוליטי, לא משתלבים כמובן, נסוגים למחוזות האסלאם המוכרים, מפנטזים על הכבוד האבוד שחוזר בדמות החליפות הגדולה. מפתחים עוינות כלפי מארחיהם. כך בדיוק הפלסטינים, מכריזים שישראל מדינתם, זכותם לשוב ולרשת אותה.
הם ירשו את ישובי גוש קטיף והפכו אותם בכישרון מופלא לגיהינום. כך יהיה בכל חלקה ופיסת אדמה שתינתן להם. כך הייתה נראית הארץ אם לא היו בה יהודים – ״עמק המוות״, ביצות וקדחת.
להיבט אחר,
או במילותיו של וינסטון צ'רצ'יל:
היכן שמגיע הערבי – לעיתים קרובות מגיע המדבר
ובעניין שקיעת הלאומיות הערבית.
שעון הזמן ההיסטורי מדלג מערי מדינה לממלכות, שלטון אבסולוטי, ולאחר מכן המהפכות שיסדו רפובליקות לאומיות. מעבר בין המון נשלט ומציית להיווסדות שכבת בינים של בעלי מקצוע אינדבידואליסטים ששותפים לעיצוב עתידם ובנית התרבות והערכים לאורם הם חיים.
המעבר בין המון נבער שנשלט ומרוסן ע״י מיעוט כוחני לכוחות אנושיים עצמאים בדעתם בעלי מנוע פנימי עז לעשיה ושיתוף כוחות הפרט וכישרונותיו – הוא זה שמכונן את מדינת הלאום. הוא זה שמפריד בין ממלכה למדינה.
מדינות ערב מעולם לא בצעו את המעבר הזה. הם ממלכות ולא מדינות.
האוכלוסיות שלהן אינם בשלות והן חסרות משאבים לבצע את קפיצת המדרגה.
ההמון הערבי מחייב שלטון מרסן. וזה יהיה בדמות מלך או דיקטטור, או ארגון טרור.
ללא השלטון המרסן, הממלכה מתפוררת לכאוס ואלימות חסרת מעצורים.
נתינת ״חופש״ להמון שלא עבר את שעון האבולוציה ההיסטורי לאנדבידואליזם יצרני – הוא האביב הערבי. שחרור חסר רסן של יצרים שמאפיינים נבערות המון. והתוצאות נראות על פני השטח.
ההמון הזה שזורם לאירופה, אינו מבשר טובות. והשכנוע העצמי של השמאל שניתן לקדם שינוי עומק באוכלוסיות נחשלות ולבנות יש מאין כוחות פנימיים לעשיה והצמחת יכולות שאינם – זו הליכה בניגוד לסדר העניינים הטבעי שהחברות האנושיות מתפתחות ומשתנות.
העולם השלישי בצרה שמידפקת בחוזקה על שערי המערב ומסכנת אותו בנסיגה לאחור.
ההתעלמות של השמאל ותרבות השקר המופלאה שיצר לעצמו על שלל אבירי הצדק והחרות היא טמטום טהור של גאווה והתנשאות משוללת יסוד – פשוט התאבדות. השהיד של המערב.
מעבר מממלכה למדינה? הם אפילו לא עשו את המעבר משבטים לממלכה.
הפלסטינים במיוחד, היו ונותרו חבורה של חמולות וכנופיות.
אני חושב שצריך להגיד על חזרתו של נאצר לשלטון לאחר התפטרותו, במקום 'נכנע לדרישות ההמון' – 'קיבל את דין התנועה'/ סטייל גולדה…
ואז כשיקימו, יהיה להן גם במי להילחם עד חורמה.
הפרודיה היא שאת רעיון העוועים של "מדינה ועם פלסטיזים" מובילים גם יהודים "נאורים"הזויים המלבים את אש התבערה
הסיפור על מהדורת החדשות המזויפת חדש לי לחלוטין. מעולם לא שמעתי עליו קודם.
יש סימוכין על הסיפור הזה? מקור?
אם זה מה שקרה – זה תרגיל מוצלח ומבריק מאין כדוגמתו!
מצאתי את זה ברשת:
למי שנובר בתקשורת הערבית בחיפוש אחר האירועים המתרחשים בגזרת קוניטרה, עולים מידי פעם ציוצים של גורמים המאשימים את נשיאה הקודם של סוריה, חאפז אלאסד, במסירת קוניטרה לידי ישראל ללא קרב. אך מכיוון שיש לברור בין עיקר וטפל, לא נראה היה שיש ערך חדשותי אמיתי להתבטאויות אלה.
אך כעת, טענה זו מגיעה מפי גורם בכיר שהיה סגן המזכיר הכללי של מפלגת הבעת' הסורית, ושימש גם כשר התעמולה של סוריה בזמן מלחמת ששת הימים, דר' מחמוד זועבי.
זועבי התראיין לעיתון אלערביה ואמר כי בשעת מלחמת יוני 1967 מסר חאפז אלאסד, ששימש אז כשר ההגנה הסורי, את קוניטרה לידי צה"ל, וזאת תוך הבטחה מהצד הישראלי שלא יגיעו ולא יפגעו בדמשק.
זועבי מציין כי בתוקף תפקידו אולץ על ידי אסד להוציא הודעה לרדיו הסורי, בה נמסר כי קרבות עזים מתחוללים בשעה זו בקוניטרה בשעה שהעיר נמסרה לישראל ללא קרב ממשי.
לא ברורה מהימנות הידיעה, אך מכיוון שיש לה הד רב בתקשורת הערבית וברשתות החברתיות, נכון היה לדעתי להביאה לכאן.
על פי עדויות שונות של חיילי צה"ל, הסורים ברחו מקוניטרה, כאשר לוחמי צה"ל מעידים, שהראשונים שברחו משדה הקרב הם הקצינים הסורים, והטנקים הסורים לא רק שלא תקפו, אלא נכנסו לעמדת מגננה עם כוחות החי"ר ונמלטו מהמקום יחד עימם.
רק איחוד עם ישראל בקונפדרציה של המרחב השמי, או ׳אגן בני אברהם׳ יפתור בעייתה של האומה הערבית ויסדוק עליונותה של ישראל ואף עלול להביא לחורבנה. מזלנו שהערבים, ערבים-זה-לזה ועד שזה ישתנה, אללה הוא אכבר. אני בטוח שכהרגלכם במערפת-מידה (עקומה), לא תפרסמו את תגובתי, אבל מי שישרוד יידע.
בכל מדינה שיש עמים שונים או שבטים שונים או דתות שונות יש בעיות.כתוצאה מכך יש מלחמות מרד וטרור כאמצעי.אין מדינה הומוגנית ולכן אין מדינה נקיה מבעיות פנים.סופו של דבר זה יביא לפיצול או למלחמת נצח.מי שיביט לרגע ויראה שכל מאה שנה יש עוד מדינות חדשות.ומהיכן צצו הם נפרדו ממדינות האם.בסופו של דבר עדיף המון מדינות קטנות ממדינת אם הנקרעת מבפנים.מה גם שזה מוריד את הכח הצבאי מהרבה מדינות שהפכו ממדינה אחת לכמה קטנות ואז אין לה יכולת צבאית לאיים על הסביבה.לכן מדינות כסוריה.עיראק.איראן.טורקיה.מצרים-(סיני).וכל מדינה ערבית מוטב לה ולנו שתתפצל.גם באפריקה יש מוסלמים ונוצרים תחת שלטון מרכזי ויש מלחמה וטרור ולצערי זה לא עובד.אין ברירה אלא לפצל.אבל זה לא מתאים בכל מקום.אז פיצול וחילופי אוכלוסין.
להפוך את מצרים לאמירויות ?
במצרים היה מתמיד שלטון מרכזי חזק – ולא יתכן אחרת.
הבעיה היחידה עם 'אמירות פלשתינית' באשיו"ש או עזה היא העובדה שאין להם בסיס תמיכה כלכלי כלשהוא.. עזה מארין הוא כלום לעומת העושר הנובע מאדמת המפרץ, שם שוכנות אמירויות לרוב.. בהן מיעוט שיעי עצום, שלו הם משלמות דמי שתיקה… אם בדמות מחירי אנרגיה אפסיים, ואם עי תשלומים ישירים אזרחיים….
ההפרד ומשול דרך חלוקה לשבטים היא טובה אך לא פותרת את הבעיה..
יש בהחלט מקום לשקול פתיחת השערים לעזתים [רפיח] ולאפשר לחמולת אל מסרי ומהגרי עבודה אחרים שהגיעו מתוך מצרים לחזור למצרים.. ומשם כנראה לאירופה… בדיוק כמו שמתרחש מתוך איו"ש בהרבה שנים האחרונות.. כ-20,000 לא חוזרים כל שנה.. ואלו הצעירים שבהם.. אשר השאירו כפרים ריקים הנשמרים עי המבוגרים…
ברגע שלכאורה ייפתר הסכסוך [אין כזה פתרון, אבל נניח] ייפסקו כל התרומות האירופיות.. ואז העול הפרנסתי יהפוך לחרב מאיימת על ישראל.. על צרכי המים, ביוב, תשתיות, התרחבות, ייבוא פליטים, בניית מוסדות וכל הסעודה כולה…
תזה מופרכת. עליית האילסלם הרדיקלי פוליטי החל עם המהפכה החומייניסטית ב 1979 שיצר רדקיליזציה וואהבית כתגובת נגד בקרב הסונים. מלחמת ששת הימים הביאה לשתי תוצאות עיקריות באופן ישיר: התעוררות הלאומיות הפלסטינית ע"ח הפאן ערביזם של נאצר, ולמלחמת יום כיפור. שתי התוצאות הישירות האלה הובילו לעליית המרכז-ימין ב 77 ולחסול השלטון הבלעדי של תנועת העבודה.
מאמר מצויין וכן גם כל התגובות המעולות!!
ד"ר מוטי קידר לא מפסיק להפתיע ולחדש!
בקשר ל"ייאוש": השמאל בישראל, 'יפי הנפש' והעולם מטילים על ישראל את האחריות ל"ייאוש" ה"פלסטיני". זה מקומם ביותר לפחות בשל שניים אלה:
1. זה לא נכון לחלוטין! ה"פלסטינים" נמצאים בדיוק במקום שבו שמו עצמם כבר מאז שהעם שלהם נולד – לאחר קום מדינת ישראל וקיבל הכרה ותאוצה בעניין זה לאחר מלחמת ששת הימים. בתקופת ה'מנדט' הבריטי המרושע על ארץ ישראל לא היה קיים עם "פלסטיני", הגם שהבריטים טבעו את השם המומצא "פלסטין" (עיוות של שמם של הפלישתים, שהיו יורדי ים "ג'ינג'ים" מיוון של היום ואף הם פלשו לישראל כדי למרר לבני ישראל את החיים) בניסיון להרחיק את היהודים מארץ ישראל (כפי שהרומאים כבר ניסו לעשות יותר מאלף שנה קודם לכן כשקראו לירושלים "איליה קפיטולינה" וכו' ומהם העתיקו הבריטים, שחטאו למטרת ה'מנדט' לשלוט בארץ ישראל שהם קיבלו מחבר העמים – לשם פיתוח ארץ ישראל למען תושביה ולא רק למען תושביה הערבים – שפלשו אליה מאזור ערב הסעודית כיום ("חג'אז"), כדי להתחבב עליהם (בגלל שליטת העולם הערבי, שה"פלסטינים" חלק ממנו, בעתודות הנפט העולמי) על חשבון הזכויות ההיסטוריות של העם היהודי על ארץ ישראל, על ירושלים ובכלל.
2. 2,000 שניה היהודים נרדפו, נאנסו, נגזלו, נרצחו וכו' כו' על לא כל עוול בכפם והם מעולם לא נקטו אלימות נגד "מארחיהם" הגויים המרושעים – גם לא ברגעי הייאוש הנוראיים ביותר שהם חוו לאורך כל אותה תקופת גלות ארוכה ונוראה. אז שלא יקשקשו ויאמרו שה"פלסטינים, העם המומצא, שהומצא כדי לנגח את ישראל ואת העם היהודי בארצו ההיסטורית ובעולם בכלל, נוהג כפי שהוא נוהג בגלל "ייאוש". יש לו עוד משהו, מיני רבים, ללמוד מהעם היהודי שאותו הוא רודף וירדוף בחורמה – לנצח, ככל הנראה!
יש להדגיש שישראל יכולה 'לצאת' מה"פלסטינים" ולהתנתק מאדמותיה לטובתם אך הם לא "יוציאו" עצמם ממנה וימשיכו לרדוף אותה ואת העם היושב בציון! שכל השמאלנים, 'יפי הנפש', חולמי החלומות והוזי ההזיות יתעוררו מהוויתורים הנוספים והמיותרים שהם רוצים לעשות כלפי ה"פלסטינים" – ויפה שעה אחת קודם!
ש ק ר נ י ם
חחחחחח ….המשחק מכור
המלחמה הסופית עוד לא הגיעה
חחחחחח
מה המקור לסיפור עם מהדורת החדשות המזויפת?
ממש מוזר
עוד דבר, אמנם אני לא מזרחנית, אבל זו לא הליכה רחוקה מאוד לטעון שכל זה קרה בגלל הכשלון? נראה לי מוגזם, היו להם עוד מלחמות.. הן לא השפיעו ברמה כזו
פרופ' קידר הנכבד
האם לדעתך מוטב לנו אם יקומו כאן עוד כמה עשרות מדינות ערביות, במקום 22 שיש כיום? תמיהני.
מאמר יפה וטוב. אני מוסיף כאן עוד הבט חשוב. הנשק הרוסי בכמויות אסטרונומיות, עזר לשיגעונות הגדלות של עבדול נאצר סאדאת ולמנהיגים ערבים אחרים לחשוב כי מבחינה כמות אפשר לנצח את ישראל, בלי קשר לאיכות. סיפור הנשק התחיל גם במלחמת העצמאות. פרוק היו לו 40.000 חיילים, טנקים מטוסים – ספיטפייר ואין סוף תותחים ושריון. לפי חשבונו תוך שבועיים הוא גומר את המלחמה.