קיצוץ במיסים הוא הצעד הראשון בדרך לכלכלה פורחת

ישנה נטייה לאמונה בקרב הציבור כי ככל שהמדינה תגבה אחוז מס גבוה יותר, כך יכנס יותר כסף לקופת המדינה ויהיו יותר כספי ציבור להשתמש בהם. ישנם אפילו לא מעט פוליטיקאים שכנראה לוקים בחוסר הבנה כלכלית, ומקדמים הצעות חוק כאלה תוך שהם דואגים לזעוק על "הון-שלטון" מעל בכל פעם שישנה כוונה להפחית במס.

אך בפועל ככל שהמדינה תגבה יותר מס, כך תקבולי המס שלה יפחתו והעסקים הקטנים בה יפגעו. מדוע זה קורה?

ניתן לדמות את המס כמוצר אותו המדינה מוכרת לעסקים, וכל עסק חייב ל"השתמש" בו. תפקידו של בעל העסק הוא לצמצם הוצאות כמה שניתן, ומס הוא בהחלט חלק נכבד מהוצאות העסק. למעשה, עסק שלא יודע כיצד להתנהל בצורה הכי רזה שאפשר עם מיסוי יתקשה לשרוד לאורך זמן. זו הסיבה שבגינה עסקים רבים מעתיקים את פעילותם למדינות אחרות בהן המיסים נמוכים יותר, והן משמשות כ"מקלט מס".

עסקים בינלאומיים גדולים יודעים לבחור היטב את המדינה לה הם משלמים את המס, והם ימנעו מלקיים את עסקיהם במדינות עם מדיניות מיסוי גבוהה או לא יציבה. הבחירה הזאת מובנת בהחלט. אם הייתה עומדת בפניכם הברירה בין לשלם מס ארנונה יקר בעירייה אחת ומופחת יותר באחרת ללא שינוי מקום מגוריכם, מה הייתם בוחרים?

אם מבינים כי מס הוא מוצר אותו רוכשים העסקים, ניתן להבין את ההיגיון לפיו על מנת למשוך עסקים גדולים לסחור במדינה צריך להציע להם מוצר אטרקטיבי, ובמקרה הזה – מס מופחת. ככל שהמדינה תעלה את המחיר כך היא תבריח משקיעים פוטנציאלים. כמו בכל עסק, אם המחיר לא אטרקטיבי מספיק אף אחד לא ירכוש את המוצר, והרי לא חסרות מדינות בעולם בהן ניתן לסחור.

יותר מיסים = פחות הכנסות

עקומת לאופר יכולה להבהיר את הלוגיקה שמאחורי העניין בצורה מוחשית יותר. אם מדינת ישראל תגבה 0% מס, תקבולי המיסים יהיו אפס. אם המדינה תגבה 100% מס, אף אדם או עסק לא ירצו להתאמץ בשביל להעביר את כל הכנסתם למדינה, וגם במקרה זה תקבולי המס של המדינה יהיו אפס.

אנחנו למדים מכך שישנה איזו נקודה בין 0 ל-100 אשר בה תקבולי המס יהיו הגבוהים ביותר למדינה. העקומה בעצם ממחישה לנו שלגבות כמה שיותר מס עלול דווקא להוריד את התקבולים למדינה, ולכן זו לא בהכרח אסטרטגיה נכונה.

ככל שהמס עולה, כך יורדת המוטיבציה לשלם אותו. העסקים הגדולים יבחרו לא לסחור באותה מדינה ואילו האזרחים ימצאו פתרונות להעלים הכנסות מרשויות המס.

מדינות רבות אימצו את ההבנה הזאת, הפחיתו את שיעור מס החברות, ושמרו בכך על האינטרס של בעלי העסקים לסחור ולהשקיע במדינה כמה שיותר. שוויץ (8.5% בלבד), בולגריה (10%), קפריסין (12.5%), אירלנד (12.5%), סלובניה (17%) ופולין (19%) הן כמה דוגמאות לכך. בישראל מס החברות עומד על 23 אחוזים (אם כי הוא במגמת ירידה בשנים האחרונות), שהם כמובן רק חלק מתשלומי המיסים החלים על חברה בע"מ.

בעוד בעניין מיסי החברות אנחנו יחסית במקום טוב באמצע בהשוואה למדינות ה-OECD, בגזרת העסקים הקטנים מצבינו מתדרדר. יורם גבאי, מי שכיהן כממונה על הכנסות המדינה, מדד ומצא כי שיעור המס השולי האפקטיבי בישראל בשנת 2017 מגיע ל-64%-70%. שיעור זה מציב את ישראל במקום הראשון מבין מדינות ה-OECD, בהן המס השולי הממוצע עומד על 40.6%. במקום השני נמצאות שבדיה ונורבגיה עם מס שולי של 56%.

העסקים הקטנים נפגעים

מס מופחת אינו יעיל למשוך רק את התאגידים הגדולים וחברות הענק. גם בעל עסק בינוני בעל אזרחות כפולה יכול להפעיל תמרוני מס, במידה והעניין מתאפשר לו חוקית, ולרשום את עסקיו בארץ הנוספת בה הוא אזרח. לכן כאשר המדינה נוקטת במדיניות מס מוגברת היא לא רק מבריחה משקיעים פוטנציאליים וחברות ענק מחו"ל, אלא גם יכולה להבריח את קהילת העסקים שלה עצמה.

ומה קורה עם העסקים הקטנים, כאלה שלא משלמים מס חברות? גם כאן, כמו עם הרבה חוקים אחרים, הם אלה שנפגעים הכי הרבה. לעסקים הקטנים אין יכולת תמרון כמו של העסקים הגדולים, ובטח שלא יכולת להעסיק גדוד של יועצי מס או להגדיר את תושבות החברה במדינה אחרת עם מס מופחת יותר מאשר בישראל.

הם מוצאים עצמם כורעים תחת נטל המיסים הלא הגיוני, עד לרמה בה עסק יכול לשלם מסים למרות שאינו מקיים רווח ממשי. בדיוק בגלל המצב הבלתי אפשרי הזה הרבה עסקים קטנים בוחרים לעבוד ב"שחור", מצב שמשמעותו הפסד נוסף למדינה של מיליארדי שקלים כל שנה.

המדינה למעשה דוחפת את בעלי העסקים הקטנים – אנשים שומרי חוק – לעבוד בצורה לא חוקית על מנת להתמודד עם תשלומי המיסים האסטרונומיים שחלים עליהם.

דוגמה הממחישה את האבסורד של עסק קטן המשלם מיסים למרות שהוא מפסיד היא תשלומי המע"מ. אלה יכולים לבוא כנטל על מעסיק אשר לו הוצאות שכר רבות שאינן מחויבות במע"מ ולכן אינן מתקזזות. במצב כזה בעל העסק יכול להגיע למצב של הפסד במאזנו, אך למרות זאת לשלם מע"מ.

ברוב ההחלטות שתקבל המדינה לגבי מדיניות המס, חברות הענק והתאגידים הגדולים יהיו הנפגעים המשניים, ובמקרה הכי גרוע יעברו לעשות עסקים במקום אחר. הנפגעים העיקריים הם העסקים הקטנים שנמצאים תמידית בסיכון גבוה ושרידות נמוכה, ושאר אזרחי ישראל שמפסידים פוטנציאל גדול יותר של תקבולי מס לקופת המדינה וסובלים מכלכלה לא יציבה.