נדנדה טורקית: ארדואן מנסה לתמרן בין מזרח למערב

הנשיא הטורקי מלהטט כהרגלו בין רטוריקה משתלחת נגד גרמניה לצעדי פיוס עם רוסיה, הכל בהתאם לאינטרס האישי הרגעי שלו

פוטין, ארדואן ומרקל | ויקיפדיה

נשיא טורקיה כבר הפך את זה להרגל. בשנת 2009, אז עוד היה ראש ממשלה, רג’פ טאיפ ארדואן האשים את סין בביצוע רצח עם בקרב האויגורים, עם טורקי שכעשרה מיליון מבניו חיים בסין. פחות מעשור לאחר מכן, ארדואן גילה מחדש את נפלאות אסיה, כאשר פתח בשיחות עם סין לפיתוח המסחר בין המדינות במטרה להילחם במשותף בדולר.

בשנת 2015, חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס קרב רוסי סמוך לגבול עם סוריה. מוסקבה הגיבה בסנקציות חריפות שהוטלו על טורקיה. באותו הזמן, ארדואן עדיין חיזר אחרי הנשיא אובמה. בחששו מעונשים נוספים מצד פוטין, ארדואן תיאר את היחסים עם וושינגטון כ”שותפות אסטרטגית”.

ב-2016, התנצלות טורקית על הפלת המטוס הובילה להסרת הסנקציות וארדואן הפנה פעם נוספת את גבו למערב ואת פניו למזרח. הפעם, ארדואן תיאר את היחסים רוסיה כ”שותפות אסטרטגית”. אותה שותפות כנראה תחזיק מעמד רק עד הפעם בה ארדואן יסתכסך עם הרוסים בהקשר הסורי, ואז יפנה שוב לידידיו הישנים באירופה ואמריקה.

נכון להיום, טורקיה רואה בארצות הברית בעל ברית כפוי טובה בעוד הרומן המחודש עם רוסיה פורח. מוקדם יותר השנה, ממשל טראמפ הטיל מכסים על ייבוא פלדה ואלומיניום מטורקיה, בדיוק באותו הזמן שהלירה הטורקית איבדה כ-40% מערכה. זה היה שלב נוסף בסכסוך בין המדינות, שהחל עם מעצר הכומר האמריקאי אנדרו ברונסון באשמת ריגול. ברונסון שוחרר בסוף השבוע וחזר לביתו כשהוא בריא ושלם.

עבור ארדואן, עכשיו זה הזמן הרוסי. בחודש אוגוסט האחרון טורקיה ורוסיה פתחו בשיחות מסחר, שוב במטרה לדחוק את הדולר לפינה. בספטמבר, ארדואן אמר כי שלטון הדולר בשוק המטבעות העולמי צריך להסתיים.

יחסים מתוחים

וכאן נכנסת לתמונה גרמניה. כבר בשנת 2017, ארדואן קרא לאזרחים גרמנים ממוצא טורקי (כ-3 מיליון כאלה חיים בגרמניה) שלא להצביע בבחירות עבור אנגלה מרקל, שאת ממשלתה הגדיר “אויבת לטורקיה”. ארדואן גם האשים את גרמניה של מרקל כמי שחוזרת ל”שיטות של הנאצים”.

רשימת הסכסוכים בין טורקיה לגרמניה היא לא פחות ארוכה מזו שבין טורקיה לארצות הברית, אך הם שונים מעט בטבעם. בין המחלוקות האלה ניתן למנות את החלשות הדמוקרטיה הטורקית מול שלטון היחיד השרירותי של ארדואן, ואת הפעילות הטורקית על אדמת גרמניה דרך ארגונים אסלאמים שחלקם הואשמו בקיצוניות ואנטישמיות. ממשלת גרמניה בתגובה החליטה להשעות את משלוחי הנשק לטורקיה, מה שהפך את היחסים למתוחים עוד יותר.

בסיכום קצר של העניינים, היחסים בין טורקיה לבין חברתה לנאט”ו לא יכולים היו להיות גרועים יותר. אז מה הסולטן יעשה מול מדינה נוצרית כמו גרמניה, אותה האשים בגזענות קשה? כמובן, יארגן ביקור רשמי במדינה ה”נאצית” שהיא ה”אויבת” שלו.

“אנחנו רוצים להשאיר מאחורינו את הבעיות ולחדש את האווירה הטובה בין טורקיה לגרמניה”, אמר ארדואן לקראת הביקור שנערך לפני כשלושה שבועות. אז איך אדם הידוע במזג החם וברטוריקה האנטי-מערבית שלו משחרר הצהרה כה פרגמטית ומתונה? התשובה היא, כמעט כרגיל, כסף.

הכלכלה הטורקית קורסת, וארדואן זקוק לאספקה שוטפת של מטבע זר (אותו הוא כה שונא) לפני שהמדינה תפשוט רגל ותשותק לחלוטין, וממשלתו תעמוד בסכנה לקראת הבחירות המקומיות בחודש מרץ הקרוב. הוא גם זקוק לגרמניה כדי לתקן את מערכת היחסים הבעייתית של טורקיה עם ארצות הברית.

אבל ארדואן הוא עדיין ארדואן, והמסלול בו רואה את טורקיה צועדת אל עבר העתיד הוא עדיין מסלול אסלאמיסטי, לא דמוקרטי ונוגד את האינטרסים של המערב. וכך, בביקור שערך בגרמניה בחודש שעבר, הוא בחר להשתתף בטקס חניכת מסגד טורקי חדש בקלן. בנאום שנשא בברלין, ארדואן האשים את ממשלת גרמניה במתן מקלט ל”מאות ואלפי טרוריסטים”.

מאחורי הסורגים

ההתדרדרות המתמשכת של ערכים דמוקרטיים וחירויות האזרח בטורקיה תישאר מכשול ליחסים בין אנקרה למרבית המדינות המערביות, כולל גרמניה. כפי שהגדיר זאת מארחו של ארדואן, נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטינמאייר:

כפי ששוחחנו הבוקר בפירוט, אני כנשיא המדינה הזו מודאג לגבי האזרחים הגרמנים המוחזקים בכלא הטורקי בשל סיבות פוליטיות. אני גם מודאג בקשר לעיתונאים טורקים, אנשי איגודי עובדים, עורכי דין, אינטלקטואלים ופוליטיקאים שנמצאים מאחורי סורגים…כיום, מספר גדל והולך של טורקים מבקשים מקלט כאן בגרמניה, בשל הלחץ הכבד שמופעל על החברה האזרחית בטורקיה”

היחסים של טורקיה עם גרמניה היו ויישארו מבוססים בעיקר על אינטרסים. גרמניה זקוקה לטורקיה שתשמור על הסכם הפליטים שנחתם מול האיחוד האירופאי ב-2016, בתקווה שהוא יבלום את זרימת הג’יאהדיסטים מהמזרח התיכון לחופי אירופה.

בנוסף, כיום אלפי חברות גרמניות פועלות בטורקיה, וגרמניה היא שותפת המסחר הגדולה ביותר שלה. טורקיה עצמה זקוקה לטכנולוגיה גרמנית, להשקעות ולכסף גרמני. הבעיה היא שאף אחד מאלה לא יוכל להעלים לחלוטין את ההבדלים הבסיסיים בתרבות הדמוקרטית בין שתי המדינות.


בוראק בקדיל הוא עיתונאי טורקי ועמית במכון Middle East Forum. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. צריך להבין את ההבדל בין תל”ג לנפש במונחים אבסולוטיים לתל”ג במונחי כח קנייה.

    התל”ג לנפש במונחים אבסולוטיים משקף את מה ששווה המדינה באמת – התורכי הממוצע מרויח לדוגמא שישית מהישראלי הממוצע (שכר מינימום נמוך מ1000 ש”ח ושכר ממוצע נמוך מ2000 ש”ח!

    התל”ג לנפש במונחי כח קנייה משקף את רמת החיים בפועל – התורכים בהקשר הזה חיים ברמת חיים שהיא מחצית מרמת החיים הישראלית.

    הסיבה שהתורכים חיים ברמת חיים שהיא מחצית ולא שישית היא שהחיים בתורכיה זולים יותר (כי כח האדם זול).

    הרוב המוחלט של אתרי הפייק ניוז מדווחים מסיבות אינטרסנטיות רק את התל”ג במונחי כח קנייה –
    הכתבים נוטים אינטואיטיבית להכפיל התל”ג במונחי כח קנייה במספר התושבים ובמקרה של תורכיה אוכלוסיית יותר גדולה פי 9 מישראל- והם מקבלים שכלכלת תורכיה גדולה פי כמעט 5 מכלכלת ישראל.

    בפועל כלכלת תורכיה גדולה רק בכמה עשרות אחוזים מכלכלת ישראל ויש מצב שבזכות קריסת הלירה התורכית והרעת היחסים בינה לבין כל שכנותיה כלכלת ישראל כבר עקפה את כלכלת תורכיה למרות שאוכלוסיית תורכיה גדולה פי 9 מאוכלוסיית ישראל.