נשיאת בית המשפט העליון מתחה ביקורת שגויה על השמרנות, אך בכל הנוגע לביצור כוחו של בג"צ היא מתגלה כשמרנית קיצונית ביותר
ביום חמישי האחרון נערך בחיפה כנס לציון שלושים שנה לעמותה למשפט ציבורי, בו השתתפו בכירי השופטים והמשפטנים בארץ. גם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות נשאה דברים בכנס, ובין השאר טענה כי:
"תנאי הכרחי נוסף ליציבות הספינה הוא השמירה על גישה מתונה ומאוזנת ועל היכולת לבחון כל עניין ועניין בלב פתוח, בנפש חפצה, בעצמאות מחשבתית ובאחריות שיפוטית. אך חשוב לומר, כי אין לבלבל בשום אופן בין גישה מתונה, מאוזנת ואחראית ובין שמרנות בכל מחיר. שמרנות על פי ההגדרה המקובלת הינה תפיסת עולם המתנגדת לשינויים חברתיים, תוך קידוש מוחלט של היציבות וההמשכיות והתבצרות בסדר הקיים".
חיות כמובן טועה באופן יסודי בהגדרתה הפשטנית לשמרנות. אמנם מדובר במושג מורכב שמשמעותו משתנה ותלויה לעתים בזמן ובמקום, אך לרשות הקורא עומדת ספרות ענפה יחסית בעברית (החל מאדמונד ברק ועד רוג'ר סקרוטון) המפרטת לעומק עד כמה שגויים דבריה של נשיאת העליון בנוגע למחשבה השמרנית.
כדי לסכם זאת בקצרה נצטט פרשן אחר בן זמננו, יובל לוין, שאמר בעת קבלת פרס בראדלי בשנת 2013:
"על פי דעתי שלי, שמרנות היא הכרת תודה. שמרנים נוטים לצאת מנקודת פתיחה של מה שטוב ועובד בחברה שלנו, ועל הבסיס הזה שואפים לבנות. ליברלים לעומת זאת, מתחילים מתוך זעם על מה שרע ומקולקל, ומחפשים לעקור אותו מן השורש".
השוק החופשי הוא הדוגמה המובהקת ביותר לתחום בו שמרנים מאמצים לחיקם שינויים הנוגעים ישירות בחיי בני האדם, הרבה יותר מאשר ליברלים יעשו אי פעם. אמנם אותם ליברלים לכאורה טוענים תמיד שהם רק רוצים לעשות את "מה שעובד", אך כפי שכתב ההוגה השמרן ראסל קירק, המנטרה הזו היא בדרך כלל לא יותר ממתן רישיון ל"סוֹפיסטים, חשבונאים וכלכלנים, לבנות מחדש את החברה על פי דגמים מופשטים".
במילים אחרות, הגישה השמרנית גורסת כי ההתקדמות האנושית אינה צריכה להימדד דרך רגשות וכמיהה לעתיד אוטופי בלתי מושג, אלא מול העובדות והאמת של העבר המשותף. האמונה לגבי "מה שעובד" נטועה עמוק בקרקע המציאות, ולא מרחפת גבוה בין ענני תקווה מעורפלת.
יוצאים למלחמה
מעבר לדיון הכללי בשמרנות מול ליברליזם (מושג נוסף שמשמעותו השתנה לחלוטין לאחר שנחמס בידי פרוגרסיבים), יש לדון בדבריה של חיות גם בהקשר המשפטי.
המהפכה החוקתית שחולל אהרן ברק בשנות התשעים הובילה לכך שבית המשפט נטל לידיו את הזכות לבטל חוקים ולמעשה מיצב עצמו כעליון על הרשות המחוקקת הנבחרת בידי הציבור. כל מי שהתנגד למחטף הזה וגרס כי שופטים אמורים לפסוק על פי החוק ולא על פי פרשנותם האישית לגבי זכויות אדם או מוסר (כפי שהיה מקובל לרוב לפני ברק), מותג מיד כ"שמרן".
תגית זו בהקשר המשפטי שלה נשאה כמובן משמעות שלילית של מי שמבקש להיצמד לאיזו מסורת קדומה ומפגרת, אל מול נושאי הדגל האקטיביסטים של הנאורות והקדמה. גם על כך כתב קירק הרבה לפני כי "מנהגים, מוסכמות ותפיסות ישנות מהווים בלם מול דחפים אנרכיים ותאוות הכוח של החדשנים", ונדמה שחזה כמעט במדויק את מצבנו היום ואת הבלבול המושגי של חיות.
כאשר אסתר חיות עמדה להיכנס לתפקידה כנשיאת בית המשפט העליון, ועוד לפני ששכרה לעצמה דובר יקר במיוחד, התפרסמו בתקשורת שלל כתבות יח"צ ובהן שבחים מפי מקורבים למיניהם. הכותרות אז, בשיאה של תקופה מתוחה ביחסים בין הכנסת והממשלה לבית המשפט, הדגישו באופן נחרץ כי חיות אמנם נחשבת לשופטת אקטיביסטית, אך שמרנית יותר ביחס לקודמיה על כס הנשיאות.
אלא שמעשיה ודבריה של חיות בשנה וקצת האחרונה הוכיחו כי היא קרובה הרבה יותר למשנתו של ברק מאשר לכל דבר אחר, ובאופן אירוני הראו עד כמה היא שמרנית על פי הגדרתה שלה בכל הקשור למעמדו של בית המשפט.
בכתבה ב'כלכליסט' מספטמבר 2017 צוטט אחד מאותם מקורבים שסיפר כי חיות אמרה ש"אם נצטרך נילחם על מעמדו של ביהמ"ש, אנחנו לא עשויים מנייר, וכבר הוכחנו את זה שלנהל מאבקים אנחנו גם יודעים. כשנגיע לקו פרשת המים נתמודד, אם יהיה צורך".
דברים אלה הם הדהוד כמעט מדויק לדרשה שנשא ברק בפני השופטים באותו כנס שנערך השבוע. "אם אתם השופטים לא תגנו על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עליכם", הזהיר נשיא העליון לשעבר והוסיף: "אל תשאירו את המלחמה רק למוטה קרמינצר".
ברק התייחס בדבריו לעתירות שהוגשו לבג"צ נגד חוק הלאום, ולגביהן קבעה חיות כי ידונו בהרכב מורחב של 11 שופטים. הרכב כזה נועד כמובן להבטיח רוב למחנה האקטיבסטי של חיות מול המיעוט ה"שמרני" בעליון, ומהווה בדיוק עוד "קידוש מוחלט של היציבות וההמשכיות והתבצרות בסדר הקיים", מפניו היא עצמה הזהירה.
שמרנים בני שמרנים
עוד אמרה חיות בנאומה השבוע כי התפיסה השמרנית לדידה "אינה מתיישבת עם מהותו של המשפט, אשר לעולם אינו קופא על שמריו והוא מטבעו דינאמי ומצריך שינוי ופיתוח מתמיד, משום שהוא מיועד לשקף את הסדר החברתי הנדרש במציאות החיים המשתנה".
אז מה הוא אותו סדר חברתי נדרש על פי חיות? אם לשפוט על פי החשיפות הרבות על התנהלות בית המשפט בשנה האחרונה הרי שדווקא הוא והעומדת בראשו הם אלה שמקדמים "שמרנות בכל מחיר" ומתנגדים לכל שינוי במעמדם.
כך למשל, במשך תקופה ארוכה בית המשפט מסרב לחשוף את הפרוטוקולים של 'ועדת השתיים' הסודית שממיינת מועמדים לשפיטה, ורק בסוף השבוע האחרון חשף עקיבא ביגמן ב'ישראל היום' את מאגר הנתונים החשאי שהחזיקה הנהלת בתי המשפט על מועמדים לשיפוט, מאגר שקיומו הוכחש במשך שנים.
כחלק מהתנהלות טיפוסית לגילדה סגורה ואליטיסטית, השופטים שמבקרים בשמחה כל דבר שמתרחש במדינה התגלו גם כרגישים מאוד לביקורת נגדם. השנה האחרונה התאפיינה בהתקפות חריפות של שופטי העליון נגד כל מי שהעז להתבטא בעניין, וכל מילת ביקורת מוקעת מיד על ידי הנשיאה עצמה כ"מתקפה חסרת תקדים על עצמאות הרשות השופטת”.
בנוסף לכך, כפי שנחשף בתחקיר 'מידה', הנהלת בתי המשפט ערכה במשך שנים מעקבים בלתי-חוקיים אחרי אזרחים שהביעו עליה ביקורת ברשת, ואיגדה את המידע האישי והרגיש במאגר שלא דווח לרשויות. לא בדיוק דוגמה ומופת ל"סדר החברתי הנדרש".
למרות אינספור הנאומים הנלהבים של חיות וחבריה, ההבנה הזו לגבי צביעות בית המשפט חלחלה היטב לציבור בישראל בשנים האחרונות. סקרים שונים הצביעו על אחוזים נמוכים מתמיד של אמון הציבור במערכת המשפט, אותו בית משפט שמתיימר לדברי הנשיאה "לשקף את החברה".
כל האמור לעיל מהווה הוכחה נוספת לכך ששופטי העליון אינם (על פי הגדרת חיות) "בוחנים כל עניין ועניין בלב פתוח ובנפש חפצה", אלא דווקא (שוב לפי הגדרתה) שמרנים בני שמרנים שיעשו הכל כדי "לבצר את מעמדם". אבירי זכויות האדם והדמוקרטיה רומסים את חופש הביטוי, רועדים מפחד מכל שינוי ולא מהססים לעבור על החוק, הכל כדי לשמור על "היציבות וההמשכיות" שלהם.
טוב נו, מה אתה רוצה? להם מותר, הם לא סתם בני אדם רגילים, הם שופטים! ועוד בעליון!
הבעיה היא, שבישראל לא צריך להיות חכם גדול כדי להיות שופט. צריך לשרוד בפרקליטות מספר שנים, והנה לנו שופט. אם אותו פרקליט הוא גם קצת פוליטיקאי ומקושר לאנשים הנכונים, אז הנה לנו שופט עליון. כמה פרופסורים בעלי שם במשפטים היו שופטי עליון לעומת כמה בכירים במשרד המשפטים?
וככה בדיוק זה נראה.
כל דיקטטור מנסה להשתיק ביקורת כלפיו ואסתר חיות וחבריה הדיקטטורים אינם יוצאי דופן.
כפי שנאמר: אם אתה רוצה לדעת מי שולט עליך – פשוט בדוק את מי אסור לך לבקר.
לך תקשיב לדיונים בבתי משפט ביחוד כשיש שופטות שמבזות את האזרחים בהתנהגות של מלכות כלפי נתינים. אני מקווה שנתניהו יוציא יום אחד צו מעצר גורף לחלק גדול מהשופטים וביחוד שופטות, שיבלו כמה לילות בתא מעצר
אין שום סיכוי שליצניהו ישעה משהו בכיון זה.
בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני. בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות. ====החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור "למנוע עריצות הרוב" – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.
עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית.
בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!
בית המשפט תחילה החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט. —————-
באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.
לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.
את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.
למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישו.
משפטנים בעד חיסולה של ישראל -סוף
מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!
זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.
בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.
היא אכן משקפת את החברה (הופכת את החברה לשקופה)
קיראו את דברי החכמים באמת כמו פרופ פוזנר שקוטל את השיטה המעוותת של גניבת שלטון בתחפושת של בית משפט עליון, קיראו את דברי פרופ מאוטנר שאומר שבגצ זה בסך הכל מרכז פעילות השמאל שאיבד כוחו בכנסת, קיראו את דבריו של פרופ דיסקין המופלא שאומר בגלוי שהחוק כלל לא מעניין את שופטי בגצ אלא שהם עושים מה שבא להם ותופרים תיקים למי שבא להם. מערכת מעוררת פלצות שכולה דיקטטורה של קומץ אנשים שבחרו את עצמם באמצעות ועדת דילים מסריחים ואפלים וועדת שתיים אפלה עוד יותר. פוי איזה גועל נפש מה שקורה בישראל. אנשים בחו״ל ששומעים על כך נדהמים ונשארים פעורי פה שהעם היהודי מאפשר זאת בכלל.
מבט מחריד
השמאל שאיבד כוחו בכנסת מנהל את הפעילות הפוליטית שלו מבג״צ ומערכת המשפט. איכס. בא להקיא!!!
דיקטטורה מכוערת גנבת שלטון בעורמה.
איך אומר פרופ׳ דיסקין: בג״צ לא מחליט שום דבר על פי החוקים. החוק לא מעניין את שופטי בג״צ. בג״צ עושה מה שבא לו.
אנשים שלא חיים בישראל ושומעים פרטים על הדיקטטורה של בג״צ נכנסים להלם. הם לא מאמינים שיש דבר כזה מגעיל במדינה עלאק דמוקרטית.
זאת מדינה דמוקרטית כמו שאני אוטובוס.
שאפו על המאמר החד וההפניות המדוייקות.
הכח של העם מתחיל מהתודעה. אבל השלב הבא זה לממש את התובנות בקלפי.
גוש ימין חזק ובלתי מתנצל, שיחזיר את המושכות לעם. בחקיקה מאזנת ומינוי שופטים שמרנים.
טראמפ עשה את זה בארה"ב. הגיע תורנו.