בג"ץ התאגיד: בית המשפט הפך את עצמו למחוקק-על

המצאת זכויות לא קיימות מהווה תירוץ להתערב בחקיקה ולהיענות לעתירות שבכל מדינה מתוקנת היו נדחות על הסף

רק הם יקבעו. שופטי העליון סולברג (מימין), מלצר ועמית | פלאש90

פסק הדין שניתן אתמול (רביעי) בעניין תיקון מס' 8 לחוק השידור הציבורי, מראה שהדרך לטיפול בבעיית האקטיביזם השיפוטי רחוקה ורבה מאוד. חשוב לומר שהתנהלות הממשלה והכנסת בכל הנוגע לחוק השידור הציבורי, מראשית חקיקתו ועד לפיצול התאגיד ושידורי החדשות, לא הוסיפה כבוד רב לנבחרי הציבור שלנו, אבל בית המשפט העליון אמור להותיר את הביקורת הציבורית לשדה הראוי לה.

גם במדינות בהן יש חוקה ובהן מתנהל דיון חוקתי, אין זה מתפקידו של בית המשפט להגן על הפרלמנט מפני עצמו ולמנוע ממנו לחוקק חוקים אוויליים. בית המשפט אמור להישאר בשדה הדיון המשפטי, העוסק בזכויות יסוד ובכללים חוקתיים. זה לא מה שקרה כאן.

להרוג את החוק ברכות

בשנים האחרונות גילו שופטי בג"ץ שביטול חוקים באופן ישיר מעורר עליהם זעם ופוגע ביקר להם מכל, אמון הציבור. כדי להתמודד פיתח בית המשפט העליון מספר שיטות של לוליינות משפטית, הטעיה והסתרה. אחת מהן היא הטכניקה של פרשנות מאיינת, שמתעלמת לחלוטין מהאמור בחוק ומכוונת מחבריו, ובמקום זאת מכניסה לתוכו את רצון השופטים.

בחודשים הקרובים נוכל מן הסתם לחזות במקרים שכאלה, כאשר בית המשפט יאפשר שוב למפלגות ולמועמדים המבקשים לשנות את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל להתמודד בבחירות, תוך התעלמות מהוראותיו הברורות של חוק יסוד הכנסת.

הטכניקה השנייה היא מתן צו ביניים המשהה את תוקפו של החוק, ללא החלטה מנומקת וללא דיון של ממש, כמו שקרה בעניין חוק השידור הציבורי שנדון בכנסת באינטנסיביות רבה כדי להספיק ולהעביר אותו לפני מועד תחילת השידורים של התאגיד, זאת מתוך נקודת הנחה שלאחר שייווצר סטטוס קוו יהיה קשה הרבה יותר לשנות אותו.

ניתן לומר שהעיתוי היה אחת ממטרות החוק המרכזיות, אך שלושה שופטים – עמית, סולברג ומלצר – החליטו כבר לפני שנה וחצי שכניסת החוק לתוקף תושהה ולא נימקו מדוע. בהמשך התקיים דיון בו לא חסכו השופטים ביקורת על התבונה שבחוק ועל תכליתו, ובסופו ניתן צו על תנאי, תוך הסבר שאם לא תושהה כניסת החוק לתוקף יהיה "קשה ומורכב להחזיר את הגלגל לאחור". העובדה שביטול החוק יהפוך גם הוא את החזרת הגלגל לאחור לקשה ומורכבת, לא ממש הטרידה את השופטים.

זכויות יש מאין

ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון הוגדר בעבר כנשק יום הדין, ונעשה בו שימוש מועט ביותר. בעשרים השנים הראשונות מאז נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בוטלו על בסיסו שישה חוקים בלבד, שחלקם היו ביטולים "על הנייר" לאחר שנים רבות של דיונים. קצב המעורבות של בית המשפט העליון בחקיקה הואץ באופן משמעותי מאז, ולשם ההשוואה, רק בקדנציה האחרונה של הכנסת בוטלו על ידי בג"ץ שבעה חוקים.

למרות שלקחו לעצמם יד חופשית בביטול חוקים של הכנסת, בדרך כלל הקפידו שופטי בג"ץ להראות לפחות למראית עין שהחוק אותו הם מבטלים פוגע בזכויות אדם. תיקון מספר 8 לחוק התאגיד יצר בעיה עבור השופטים כי הוא לא פוגע בזכויות אדם, אפילו לא לכאורה.

שינוי מבני בתאגיד שידור ציבורי הוא עניין פנימי של הממשלה ושל רשויות השלטון, אך למרות זאת הורו השופטים פה אחד למדינה להבהיר מדוע לא יבטל בית המשפט את החוק בשל "פגיעות בזכות לחופש הביטוי של תאגיד השידור הציבורי והאורגנים שלו" וכן בזכותו לקניין.

הקביעה לפיה למדינה קיים חופש ביטוי שלא ניתן לחוקק כנגדו, היא קביעה משונה ביותר, שנוגדת את העקרונות הבסיסיים של חופש הביטוי. הטענה האמיתית היא הפוכה: כאשר המדינה באמצעות תאגיד השידור מסבסדת את הביטוי של העיתונאים הפועלים בו, היא למעשה פוגעת בחופש הביטוי של גופי השידור הפרטיים. זו אחת הסיבות שבגללה בארה"ב, בה החוקה קובעת הגנה על חופש הביטוי, אסור למדינה לקיים שידור ציבורי.

חשוב גם לזכור שחופש הביטוי לא נכלל בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כך שגם קביעה מרחיקת לכת על קיום זכות ביטוי לתאגיד השידור הציבורי לא הייתה מספיקה לצורך ביטול חוק. כך נוצרה הטענה המטרידה לא פחות, לפיה לתאגיד השידור הציבורי יש זכות לקניין, שנפגעת בשל החוק.

אם נתחיל לקבוע שלרשויות המדינה קיימות זכויות המוגנות בחוקי היסוד, צה"ל יוכל למשל לעתור לבית המשפט בטענה שקיצור שירות החובה הוא פגיעה בקניינו של הצבא, ורשות המסים תוכל לעתור נגד הפחתת המע"מ. ברור שהרחבה משפטית שכזו של מושג הזכות מובילה לאבסורד.

המצאת הזכויות הלא קיימות משרתת את בית המשפט, שיכול כך להתערב בדברי חקיקה ולהיענות לעתירות שבכל מקום אחר היו נדחות על הסף. גם בפסק הדין של אתמול השופט עמית השתעשע בגלוי ברעיון שיאפשר "להנמיך את הרף" בכל הנוגע לזיהוי הזכויות הנפגעות, כאשר תכלית החוק לא ראויה בעיני בית המשפט.

לשיטתו של עמית, אם עד היום היה נדרש להוכיח שחוק פוגע בזכויות אדם כדי לאפשר לבית המשפט לפסול אותו, הרי שמהיום ניתן יהיה לקצר הליכים, לנסות לשכנע שתכליתו של החוק לא ראויה ואז בית המשפט לא ידרוש מהעותרים להראות פגיעה של ממש בזכויותיהם. בית המשפט בהנהגתו של עמית יהפוך ממגן זכויות האדם למחוקק העל, ועל הכנסת תוטל החובה להוכיח ולשכנע בתכליתו של כל חוק, קטן כגדול, כתנאי לכניסתו לתוקף.

אפקט ההרתעה

בסופו של דבר, ומסיבות אחרות שקשורות לזכייתה של נטע ברזילי באירוויזיון וסתירה פוטנציאלית בין פיצול התאגיד לבין כללי תאגיד השידור האירופי, בוטל פיצול התאגיד על ידי הכנסת, ובזה אמור היה להיות די.

העתירות נגד החוק התייתרו והיו אמורות להימחק, אבל לעותרים לא היה די בכך. הם רצו "תמונת ניצחון" וצריבת תודעה, לבל יעזו בכנסת לנסות ולשנות את חוק התאגיד בעתיד. הם ביקשו שבית המשפט יביע את עמדתו העקרונית וגם יחייב את המדינה בהוצאות, על שהעזה לחוקק חוק שלא מצא חן בעיני ראשי התאגיד והעיתונאים.

אולפני תאגיד השידור | פלאש90

ובית המשפט נענה. במקום פסק דין קצר ולקוני, כתבו השופטים אלפי מילים המשבחות ומפארות את השידור הציבורי וכוללות אזהרות לנבחרי הציבור מפני פגיעה בו. כדי להבהיר ולחדד את המסר השופטים חייבו את המדינה לשלם מאה אלף שקלים כהוצאות משפט לעותרים. המסר לכנסת ולנבחרי הציבור ברור: אל תתעסקו עם השידור הציבורי.

כשמדברים על מספר החוקים שנפסלו על ידי בג"ץ לא סופרים ולא מביאים בחשבון את מספר החוקים שנמנעים מראש, וגם פסק הדין הזה כולל בתוכו אמירות שמן הסתם עוד ישמשו את היועצים המשפטיים כהנמקות לחסום מראש כל חקיקה שתקדם מדיניות תקשורת אחרת.

גם אם נניח לרגע לזמן הרב שהושקע בכתיבת פסק דין כה ארוך ומיותר בזמן שאזרחים ממתינים שנים לדיון, בית המשפט חצה מזמן את הכביש, ובמקום להיות הגוף האמון על מתן סעד לאזרח הנפגע מפעילות שלטונית, מינה את עצמו לקובע המדיניות הראשי.

התנהלות השופטים בעניין התאגיד מהווה רמז מדאיג לבאות, ובעיקר לדיון בחוק הלאום שנקבע להרכב מורחב של 11 שופטים. שופטי בג"ץ מרשים לעצמם לעסוק בחוקים שאין להם שום עילה להתערב בהם, גם לשיטת הפרשנות האגרסיבית ביותר. פסקי הדין הטרחניים הם עוד דרך להרתיע את הכנסת מעיסוק בנושאי הליבה של סמכותה: חקיקה, קביעת מדיניות וכינון חוקה.

אם נבחרי הציבור מעוניינים לקבל את קולנו בבחירות הקרובות, עליהם להבטיח לנו דבר אחד ויחיד – ריסונו של בית המשפט העליון והכפפתו לעקרונות הבסיסיים ביותר של הפרדת רשויות ושל דמוקרטיה. בלי זה, אין טעם בבחירות.


עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

32 תגובות למאמר

  1. מה שבכלל לא ברור זה איך יכול תאגיד ממשלתי להגיש בג"ץ בנושא כלשהו נגד הממשלה שהקימה אותו וגם מממנת אותו.
    הממשלה היתה צריכה להכריז שעצם העתירה הוא בלתי אפשרי ולהתעלם מהתנהלותם הבעייתית של הבג"ץ והתאגיד.

    1. אמנם אתה צודק, אבל זה לא היה עוזר, בקלות היו מוצאים איזה ארגון של הקרן החדשה שהיה מגיש את העתירה במקומם בטענה שמדובר בעניין ציבורי חשוב, ומכיוון שכידוע האוליגרכיה המשפטית ביטלה את דרישת זכות העמידה של העותר כתנאי לדיון בעתירה, אז העתירה הייתה נידונה.

    2. קראתי בתשומת לב והבנתי שהבעיה זה לא בגצ אלה ממשלת ישראל שמאפשרת לכול מני ארגונים קיקיונים להטיל אמתם על הפוליטיקאים וכל זה נובע מפוליטיקאים מקולקלים שאינם ראויים להיות בכנסת למשל כמוני כן כן. ההבדל שלי אין גוף אירופאי נאצי שיממן אותי

    3. בראש פירמידת הכוח במדינת ישראל נמצא בית המשפט העליון בעל הסמכות הבלתי מוגבלת כאשר בכל פעם הוא בעצמו מגדיר את סמכותו. במקום השני התאגיד התקשורתי הציבורי המונופליסטי קרי כלי בעל אופי בולשביקי. ורק אחר כך באה הממשלה. בית המשפט מגן על התאגיד והתאגיד שומר על בית המשפט. מה אפשר לעשות? א. לשנות את שיטת הבחירה לעליון. ב. להגביל כהונה לעליון ל6 שנים עם בחירה חוזרת לעוד 6 שנים. ולבטל את התאגיד, לפתוח את השמים לתקשורת חופשית פרטית, ולבטל את המושג המאוס והדוחה תקשורת ציבורית. כל המאומה מסביב לנתניהו התחילה מכך שהוא היה היחיד שהעז להתנגד לתאגיד, בערוץ 10 הוא הקים נגדו את מילצ'ן עם העוזרת שלו, ואת כל התאגיד. התאגיד הפרקליטות, המשטרה ובית המשפט שמו להם למטרה להוריד את האויב הגדול ביותר של השעבוד ברוח הקומוניזם את נתניהו האיש ששוחרי החירות היחיד יכולים לשים בו את יהבם. כל שוחרי החירות בישראל צריכים לעמוד מאחוריו כחומה בצורה.

  2. כמה נקודות שלדעתי כותב המאמר טועה בהן:
    נמאס לשמוע שבג"ץ פוגע במשילות – יש חוק יסוד שעל פי כל הדעות ועל סמך כל פרשנות נורמלית יש לו עליונות נורמטיבית על חוקים "רגילים". די לציין את סעיף שמירת הדינים בחוק היסוד שמעיד על כוונת המחוקק דאז להכיר בעליונות החוק. אפשר גם להזכיר את פסקת ההגבלה שברור ממנה שחוק היסוד מורה על עליונות נורמטיבית. הטענה שבג"ץ לא מוסמך היא טענה חלשה מאוד וכדאי לכל מי שיש בעיה עם זה שבג"ץ שמאלני (לזה אני מסכים), יבקש למשל לבטל את חוקי היסוד, לקבוע מסלולים עוקפים וכיו"ב ולא להגיד שבג"ץ חורג מסמכותו כי זה פשוט לא נכון.
    2. חופש הביטוי הוא לא זכות מומצאת. חוק יסוד כבוד האדם אומר שלא פוגעים בכבודו של אדם – נכון שהזכות לביטוי לא מנויה במפורש, אבל שוב, שורה של פסקי דין הכירו בזכות הזאת (השיטה הישראלית – כידוע כנראה למחבר המאמר היא קזואיסטית ועקרון על בה הוא עיקרון התקדים המחייב בו לשופט סמכות לקבוע הלכות – בעלות השלכות משפטיות). יותר מזה, חופש הביטוי הוכר הרבה לפני חקיקת כבוד האדם בקול העם על ידי הנשיא דאז אגרנט, (היום היה נחשב ליברטיאן). נציין שגם פה, לכנסת יש סמכות לבוא לבג"ץ ולהגיד לו באמצעות חקיקה מחדש של חוק יסוד כבוה"א "לא מתאים לנו שחופש הביטוי יוכר". ניתן למצוא לכך הוכחות במקרים אחרים (פסקאות התגברות, ניסיון לשינוי הלכת אפרופים וכו'). עצם זה שהמדינה לא מאיינת את זכות היסוד מעיד שהציבור בעד חופש הביטוי ולא להפך, ופסיקות בית המשפט משקפת את אמון הציבור בהם- לפחות בעניין זה.
    3. ד"א בהקשר חופש הביטוי, האמריקאים אמנם הכירו בחופש הביטוי החוקה, אבל אם אין לנו ביטוי בחוק יסוד בצורה מפורשת, מישהו באמת מאמין שהציבור בישראל חושב שחופש הביטוי זו זכות שלא קיימת?
    לגופו של עניין:
    4. המחבר לא הבין או שמציג בכוונה את דבריו של השופט עמית בצורה מעוותת. עמית מדבר על תנועת מקבילית, כלומר, חוק שהמשיב (במקרה זה הממשלה) לא יודע להצביע על תכליתו הראויה, הדרישה להוכחת סף הפגיעה יהיה נמוך יותר. הדבר נובע מפסקת ההגבלה וזו מסקנה מתבקשת, לאור מבחני המידתיות.
    5. יש השוואה במאמר בשאלה האם תאגיד שידור ציבורי בישראל פוגע בזכויות כמו חופש העיסוק, וחופש הביטוי והקניין של גופים פרטיים. המחבר מביא דוגמא שבארה"ב נקבע שתאגיד שידור ציבורי פוגע בהם בשל הסבסוד. אני חושב שההשוואה לא נכונה. גודל שוק התקשורת האמריקני הוא אדיר בגודלו, אין מה להשוות אותו לישראל ששוק התקשורת מצומצם מטבע הדברים וברובו בידי בעלי הון שהרבה פעמים יש להם אינטרס, להשיא רווחים (שאין בזה כל רע ), ויש חשש שהם יחטאו לייצג בצורה הולמת את כל חלקי החברה, יגנזו תחקירים וכיו"ב, בין אם הם מקורבים לפוליטיקאים, ובין לשם קידום אינטרסים אחרים.
    6. באמת יש שאלה אם ואיך גוף ציבורי יכול לשמור על על איזון וייצוג הולם, הצגת אמת וכו'. נכון, יש חשש שהגוף ינצל לרעה את מעמדו ואת כספי המיסים, אבל בהקשר הזה יש שני דברים חשובים. אחד, לדעתי לאור מה שנאמר זה הרע במיעוטו. שנית, תמיד נתונה לציבור הזכות לבטל את הגוף הזה, באמצעות נבחרי הכנסת. מה שמוליך לביקורת של הכותב שעליה אין ויכוח:

    יש איזה טענה בפסק הדין שלא ניתן לבטל שידור ציבורי – זוהי טענה מוגזמת, שאין לה מקום, הכל כפוף לזכות בציבור.

    טענה נוספת היא בדמות זכותו של הגוף הציבורי או העיתונאים העובדים ברשות המנהלית – גם כאן אני מסכים עם הכותב. איך יכול להיות שגוף שהעניקו לו סמכות מכספי משלם המיסים יבוא ויכבול את מי שמעניק לו חיים בטענה שאסור לו לפגוע בו. זה נוגד את העיקרון שהשיטה הדמוקרטית מושתת עליו. למרות זאת, עלתה עמדה בפסיקה שהיא שזכות הציבור לדעת זה חלק מחופש הביטוי, אני חושב שרק על סמך זה יש הצדקה לבחון את העתירה.

    1. אביתר,

      השופטים מוסמכים לעשות אך ורק מה שחוק השפיטה מסמיך אותם לעשות. הם לא מעל החוק. כל חריגה מסמכותם הנקבעת בחוק השפיטה, היא עבירה על החוק. בשום מקום- לא בחוק הכנסתף ולא בחוק השפיטה, אין משפט אחד או מילה אחת שמסמיכה את בית המשפט להתערב בהליכי חקיקה.

      הסמכות לחוקק נמצאת אך ורק בידיים של המחוקק. זה כולל אישור חוקים, שינוי חוקים, וביטול חוקים. ולכן כל הנושא של מבחן בגץ, או ניסיון של בגצ לטרפד או לבטל חוק כי הוא סותר חוק יסוד – איננו חוקי ואינו בסמכות. גם בחוקי היסוד עצמם לא כתוב שמותר לשופטים לבטל חוקים סותרים. כל זה הוא פשע!!! פשע של השופטים שחורגים מסמכות ביודעין על מנת לגנוב את השלטון מידי הריבון.

  3. אבל צריך לדבר על השופטים ה-"שמרנים". כזכור ב-2009 ממשלת הליכוד-ישראל ביתנו-הבית היהודי (שגם משה כחלון היה חבר בה) ושר המשפטים שלה נאמן מינו את הנדל, עמית ופוגלמן, בטענה שפוגלמן הוא האקטיביסט, הנדל ה-"שמרן" ועמית "באמצע". פוגלמן כמובן מימש את ההבטחה, אבל כפי שאפשר לראות בפסק דין זה כמו רבין אחרים, עמית הוא ככל הנראה האקטיביסט הגדול ביותר בעליון. מבחינת ההטיה פוליטית הוא לא הכי שמאלני קיצוני, אבל מבחינת האקטיביזם, כלומר הרצון שלו להגדיל את כוחם של העליונים ולהרחיב את סמכויותיהם ולהשיל מעליהם את כל המגבלות הפורמליות, הוא מספר 1, כפי שתיאר רוטמן במאמר זה. הוא תמיד היה כזה, עוד במחוזי הוא ניסה להמציא חוקים יש מאין בהבל פיו.

    והנדל? רק לא מזמן הוא הוביל את פסק הדין שדחף לנו לגרון את פעילת ה-BDS לארה אל-קסאם. בפסיקה הנוכחית, מבין 7 השופטים הוא וסולברג היחידים שלא אמרו/רמזו בצורה ברורה שהיו מבטלים את חוק התאגיד, אבל הם גם לא אמרו ההפך (וכזכור סולברג הצטרף לצו הביניים שביטל בפועל את החוק במשך למעלה משנה ולא הסתייג ממנו). ושניהם הצטרפו להטלת ההוצאות של 100,000 ש"ח על אוצר המדינה.

    אז כשבאים לבחור ב-2019 תזכרו שממשלת נתניהו-הבית היהודי-ליברמן וכחלון ב-2009 הביאה עלינו את פוגלמן, עמית והנדל, למרות שלפי חוק סער הייתה לה זכות וטו בוועדה והיא הייתה יכולה לחסום את מינויים של שופטים חדשים לעליון לזמן בלתי מוגבל עד שהעליונים יתפשרו על מועמדים אקטיביסטים פחות ושמאלנים פחות.

    לא שהשמאל היה ממנה שופטים טובים יותר, כמובן.

    1. למשפטן
      אתה צריך לזכור שב2009 ביבי הכניס את מפלגת העבודה לממשלה בתור שותפה בכירה הוא לא רצה ממשלה שבה לבית היהודי יש משקל רב.

    2. לדודו
      נו אז מה אם ממשלת העבודה היתה שותפה? היה צריך אז להתבטל לחלוטין ולהפוך לממשלת 0מול? תמיד ליצניהו עושה חוכמות שמחלישות את הימין בין אם זה על ידי הבאת דן במרידור או בני בגין וכו'.
      ליצניהו הינו רכיכה. הארץ מתפוררת והוא בה אלינו עם היכן היה בארצות חוץ. אולי שיסע בכלל לחוץ.

    3. 1 ו-2 – תגובות קלאסיות ושל לוחמה פסיכולוגית נגד נתניהו. לדיפ סטייט יש הרבה כסף (300 מיליון דולר קיבל הדיפ סטייט מאובמה לקראת הבחירות שבהן היה עליו לנצח את ביבי) כדי להעסיק גדודי מגיבים שיבקבקו לנו את הבקבוקים של שרה ויטחנו במוח עם כינויים כמו "ליצניהו", "מרידוריהו" ו"הבית היהודיהו".
      בסוף כל כתבה כאן משלשלים שלוחיהם כמה תגובות קצרות ועלובות שאין בהן שום טיעון מבוסס.
      האם התפקיד שלהם הוא רק להטיל דופי בראש הממשלה מבלי לנמק ולהסביר? האם הם מתגעגעים לפיגועי התופת של הסכם אוסלו שרקחו מאחורי גבו של עם ישראל מנהיגי "המחנה הציוני" ומרצ? הם הם רוצים להחזיר אותנו לכלכלה הריכוזית שמאפשרת לעסקני השמאל למשוך משכורות שמנות ולדכא את היוזמה של אנשים חופשיים?
      האם ההחלטה להתפרנס מרצח אופי של מנהיג מצוין של עם ישראל מכבדת את בעליה?

    4. ל 3. אני ציינתי עובדה. ב2009 ביבי הכניס לממשלה את מפלגת העבודה. אם אתה טוען שהעובדה לא נכונה נא ציין זאת. אם אתה חושב להכניס את העבודה לממשלה זה דבר טוב הסבר זאת. התלהמות אינה תחליף לניתוח העובדות.

    5. איך אדם שמינה אסיר משוחרר לשר פנים יכול להחשב בכלל אופצייה להיות ראש ממשלה ?
      אם מנהל מחלקה בבנק היה אומר שהוא רוצה לגייס אדם עם רישום פלילי לתפקיד פקיד זוטר היו שולחים אותו להערכה פסיכיאטרית… הממשלה הזו היא הזייה…

    6. יש שלושה סוגי שקרים: שקרים, סטטיסטיקה ועיוות הפרופורציות. מי שמפחד להיקרא "שקרן" בדרך כלל בוחר בשני הסוגים האחרונים. אכן, אפשר לבודד כל עניין ולהפכו לחזות הכל (מפלגת העבודה, דרעי, אירועי מנהרות הכותל) – אבל אם מסתכלים על התמונה הכוללת, לא היה מנהיג מצוין למדינת ישראל כמו נתניהו. בוא ניזכר ביחד מה עשה נתניהו בשנים האחרונות:
      המאבק באובמה, הניצחון על הקונגרס, הבריתות הכלכליות והביטחוניות עם המזרח אירופיות, הברית המחודשת עם הממשל האמריקאי, חידוש הקשרים עם מעצמות ענק בעולם, ההבנות האינטימיות עם פוטין, המדיניות ביחס לסוריה/ מצרים/ לוב/ טוניס/ עירק, שימור הבריתות עם ירדן ומצרים, היחסים המחודשים עם ערב הסעודית, ההימנעות מהרג מאסיבי ולא מבוקר ברצועה, המלחמה בחולאי הרש"פ (משכורות למחבלים, הנצחה וכו'), המאבק העיקש מול ההתעצמות האיראנית, העצמת הכלכלה הישראלית (סייבר, מודיעין, טכנולוגיה, "מחשב לכל ילד" ועוד) – כל אלה הם הצעדים הדרושים לחזק את בטחון ישראל ולהעצים את מדינת ישראל מדינית, כלכלית וחברתית.
      נתניהו מבין כי מדובר לא בתהליך רבולוציוני אלא בתהליך אבולוציוני המצריך סבלנות ואורך רוח. אז נכון שיש עדיין בעיות רבות שיש לפתור בחיי האומה זאת, אבל לסכם את הכהונה הטובה ביותר בראשות ממשלת ישראל ככישלון זה כנראה מחייב כישרון מיוחד שיש רק לחברי הכת רק-לא-ביבי.

    7. התפקוד של נתניהו לא רלוונטי. מי שממנה עבריין פלילי לשר פנים אפריורית לא מתאים לתפקיד בשירות המדינה.

      בלי קשר, לא ניתן למדוד את התפקוד של ראש ממשלה מישום שאין נתונים לגבי מצב המדינה בתרחיש אלטרנטיבי שבמקומו היה מכהן ראש ממשלה אחר.

    8. ל6
      יש לך בעיות בהבנת הנקרא? מי הפך מה לחזות הכל? יכול להיות שנתניהו ראש ממשלה מצוין ועם זאת יש כמה דברים שבהם הוא נכשל ויכול להיות שהוא ראש ממשלה גרוע – זה לא הנושא כאן. הנושא כאן הוא מערכת המשפט ובהחלט ראוי להתייחס לנושא האם ראש הממשלה טיפל בנושא בצורה טובה – זה לא אומר איך הוא תפקד בנושאים אחרים יתכן שהוא טיפל בנושאים אחרים בצורה טובה. לדעתי בנושא המערכת המשפט הוא טיפל בצורה גרועה. הוא התנגד לפיצול משרת היועץ המשפטי. הוא הכריז שהוא 'ישמור' על מערכת המשפט מפני שינויים. לא ראינו שום פעולה שהוא עשה על מנת לשפר את מערכת המשפט. אם יש לך עובדות המראות שנתניהו פעל לשינוי מערכת המשפט אתה מוזמן להביא אותם.

    9. השליחים של איילת שקד עובדים בדרך כלל באמצעות צמדים של ניקים.
      שקד ידעה בדיוק מי זו דינה זילבר ושאר מושחתי בג"צ ומשרד המשפטים כבר ביום הראשון לתפקידה ובחרה להגן על החונטה המשפטית שרומסת את מדינת היהודים ולפעול נגד ניסיונותיו של נתניהו לקדם דמוקרטיזציה של מערכת המשפט: בזכות שקד בג"צ היום חזק יותר מתמיד, החלטות השופטים מסנדלות את מדיניות הממשלה וכל מינויי החונטה במשרד נותרו בתפקידיהם, ביניהם המנכ"ל אמי פלמור המזוהה עם מרצ.
      שקד לא עשתה דבר נגד עמותות השמאל, חיסלה את הביקורת על הפרקליטות על ידי סילוק השופטת הילה גרסטל מתפקיד מבקרת הפרקליטות וקיצוץ בסמכויות מבקר הפרקליטות, ברחה לחו"ל בהצבעה על פסקת ההתגברות ולא גירשה מסתננים לאריתריאה, שתקה כשהדיין פשיטיצקי הודח עקב פסיקתו לגירוש מסתננים, קידמה את החוק לסגירת "ישראל היום", שיבחה את "יושרתו" של שי ניצן שבית משפט קבע כי נהג להפלות לרעה אנשי ימין, והגנה על השופטת פוזננסקי ("תעשו פרצוף מופתע") ועל אפי נווה (יו"ר לשכת עוה"ד).
      לא רק שנמנעה מלעשות רפורמה במערכת המשפט שתכפיף את השופטים לחוק ואת כת המשפטנים לרצון הבוחר, אלא סירסה רפורמות של נתניהו ואנשיו. כשהציע ח"כ אמיר אוחנה לאפשר לשר נבחר למנות יועץ משפטי כרצונו, ערכה שקד את החוק כך שהיועץ ימונה על ידי "ועדת איתור" בה יכהן רוב של פקידי מדינה, כך שהוועדה תיתן קדימות לעובדי מדינה, וכך שתקופת המינוי תעמוד על לא פחות מ-7 שנים.
      וכמובן – עמדה בדרכו של נתניהו לקדם רפורמות דמוקרטיות במערכת המשפט:

      http://rotter.net/forum/scoops1/253473.shtml

      http://rotter.net/forum/scoops1/298083.shtml

      http://www.conspil.com/2018/10/shaked-fiktzia/

    10. לאנחתם
      אני רואה שמאוד קשה לך להתרכז. נסה להתמקד בנושא הטיפול של נתניהו במערכת המשפט ולא לגלוש לנושאים אחרים כמו איך באופן כללי נתניהו או איך איילת שקד ומערכת המשפט (בהחלט ראוי לדון על איילת שקד ומערכת המשפט אבל צריך לעבוד לפי סדר. ראש ממשלה הוא תפקיד יותר חשוב וביבי נמצא שם הרבה לפני איילת) עכשו ספר לנו איזה שינויים לטובה עשה נתניהו במערכת המשפט? הסבר לנו למה נתניהו הכריז שהוא ישמור על מערכת המשפט ולא יתן לערוך בה שינויים? הסבר למה נתניהו התנגד לפיצול תפקיד היועץ. נגמור את זה נדון באיילת שקד או בכל נושא אחר שתרצה.

    11. כל התשובות לשאלותייך מצויות בקישור השלישי שהבאתי (ובקישוריות שמופיעות בתחתית העמוד של הקישור הזה), ומוזר שאתה מתעלם ממנו, משום שיש בו הרבה מידע כיצד שקד בולמת יוזמות של נתניהו בנושא הדמוקרטיזציה של מערכת המשפט:

      http://www.conspil.com/2018/10/shaked-fiktzia/

      אם אתה רוצה להמשיך בדיון – נא התייחס לדברים שמופיעים בקישור הזה ובקישוריות הנלוות:

      https://www.conspil.com/2018/05/shaked-shomeret-al-haelyon/

      https://www.conspil.com/2018/01/shaked-majleket-bagatzim/

      https://www.conspil.com/2017/10/ayelet-shaked-mesamenet/

      https://www.conspil.com/2017/10/ayelet-shafir-stav-shaked/

      https://www.conspil.com/2018/04/ayelet-shaked-besherut-hataagidim/

    12. אנחתם דודאים. בקישורים שהבאת בהחלט יש נושאים ראוים לדיון בהתנהלות של שקד אבל לא ראיתי שם שום התייחסות למה ששאלתי. נתניהו ראש ממשלה משנת 1996. למה הוא לא פיצל את תפקיד היועץ? למה הוא הכריז שהוא ימנע כל שינוי במערכת המשפט? איזה שינוי לטובה במערכת המשפט הוא עשה?

    13. סומך על הקוראים באתר הזה שיקראו את הקישורים שהבאתי (ואז אולי גם יבינו למה דודו מתעלם מהם).

    14. נכון -אנחתם דודאים תגובה 9,

      שינוי עמוק בפרקליטות תחילה יש להוציא את כל אותם בוגרי קרן וקסלר והקרן לישראל חדשה. —- שקד לא שינתה את כוח האדם.
      פיקוח מיטבי על הפרקליטות. שקד הבריחה את גרסטל שניסתה בכנות לשנות.
      שינוי שיטת בחירת השופטים לחלוטין כך שרק נבחרי ציבור יבחרו שופטים. —– שקד לא שינתה מאומה
      הפרדה בין היעוץ לממשלה לבין התביעה. שקד לא הפרידה.
      על הממשלה לבחור בעצמה את היועץ. שקד עקרה נסיון לשוב לכך.
      שקד לא ראוי לראותך שוב במשרד המשפטים

  4. נמאס מכל המתרחש בישראל. ומה עם הימני כביכול - סולברג? מה הוא מחליט ועושה? הגיב:

    הסמאל מנהל לנו את החיים ומבטל לנו את המדינה היהודית.מי שמסתובב בארץ חש שהמדינה כבר ערבית.

    1. מהי תרומתה של שרת המשפטים שקד?
      בג"ץ חזק מתמיד, אין פסקת התגברות, אין גירוש מסתנן אחד, אין הוצאה מחוץ לחוק של עמותות טרור, אין פיצול של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. יש רק מינוי של השופט גרוסקופף שתמך בהחלטה לחייב את המדינה להעניק לאנשי חמאס טיפול רפואי במזרח ירושלים בלי להתנות זאת בהחזרת גופותיהם של חיילינו שנפלו ב"צוק איתן". ויש רק שני שופטים חובשי כיפה (סולברג ומינץ) שהכפילו את עונשו של חייל מג"ב שיירה כדור במתפרע כאשר לא ידע כי הכדור אמיתי. ויש כמובן מינוי של נפתלי שילה האקטיביסטי-פמיניסטי לשופט מחוזי בתל אביב.
      אז למה התקשורת כל הזמן מספרת לנו שבנט ושקד הם ימניים? כדי לעזור להם לקדם את מדיניות השמאל באמצעות קולות של מצביעי ימין.

  5. בית המשפט הגיע למצב שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, והוא עושה זאת ביתר שאת.
    קיוויתי שאחרי כהונה של 4 שנים של איילת שקד משהו יזוז.
    התזוזה בינתיים היא בעיקר תודעתית, שזה גם משהו. מקווה שזה יתבטא סוף-סוף גם בשטח = בפסקי הדין.

    1. למה קידמת את החוק לסגירת "ישראל היום"?
      כדי לסתום את הפה לימין.

      למה את נוסעת בשבת?
      כי אני חילונית שתפסה טרמפ על המפלגה הדתית-לאומית כדי לחבור ליאיר לפיד נגד הדתיים.

      למה אפי נווה (יו"ר לשכת עוה"ד) התפאר שאת מונעת הרבה פעולות נגד בג"צ?
      כי הוא לא יודע לשתוק כמו בני גנץ.

      למה לא העברת מתפקידה את מנכ"ל משרד המשפטים אמי פלמור הידועה כתומכת מרצ?
      כי אין לי שום בעיה עם מרצ.

      למה לא עשית שום שינוי במחלקת הבג"צים?
      כי הייתי עסוקה בסירוס החוק של ח"כ אוחנה בעניין בחירת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה.

      למה יש לך יחצנים שמספרים כי ניסית לעשות מהפכה במערכת המשפט אבל השמאל מקשה עלייך?
      כי השמאל בונה על אידיוטים שימושיים בימין שיאמינו להם.

  6. לכן צריך להצביע בבחירות בנט ושקד כדי שימשיכו לעשות סדר בבתי המשפט ומערכות החוק בישראל

  7. לכל המבינים עניין. מי שמכיר את חוק עוולת גרם הפרת חוזה יודע שלא צריך לתבוע את האדם על מנת לקבל ממנו סעד אלא נניח והעד במשפט נמצא המעוול. החוק אומר במפורש "שלא נתבעו" קם לו סולברג וביטל את החוק ב 5250/17. תקראו שחור על גבי לבן. מי שמתווכח אתו מקבל קנס 2000 ש"ח.

  8. האם במקום "הקביעה לפיה למדינה קיים חופש ביטוי שלא ניתן לחוקק כנגדו, היא קביעה משונה ביותר…"
    צריך להיות "הקביעה לפיה לתאגיד קיים חופש ביטוי שלא…"?

  9. מאמר המציג יפה את ההתערבות הנפשעת של בית המשפט העליון בביטול וניטרול חוקי הכנסת. אבל יש גם להדגיש את פעולתם המהרסת את שלטון החוק של היועצים המשפטיים שעל פיהם יישק דבר, והיום חברי הכנסת והממשלה אינם יכולים לבצע דבר ללא אישורו של היועץ המשפטי. היועצים המשפטיים הפכו מיועצים לדיקטטורים משפטיים. בכך השלימה המשפטוקרטיה את ההשתלטות העוינת שלה, עוינת לדמוקרטיה ולשלטון העם, עוינת עוד יותר למדינת הלאום היהודי. החולשה של חברי הכנסת שמזה יותר משנות דור הרימו דגל לבן של כניעה מול המשפטוקטטורה, חייבת להסתיים. זהו היעד העליון של ישראל בוודאי לקדנציה הבאה, למגר את ההשתלטות העוינת הנפשעת הזאת ולהציל את המדינה מפני הקמים עליה להשמידה מבית. ממש כך.

  10. כמות החוקים שנפסלו יכולה להעיד על רמת השחיתות השלטונית.

    למשל חוק איסור חקירת ראש ממשלה מכהן. חוק המעמיד את ראש הממשלה מעל החוק. או בשפת חג הפסח. מי שהוציא עצמו מהכלל, כפר בעיקר. אילו הוא היה במצריים, לא היה נגאל. ולמי שלא הבין, מדובר ברשע של "מה נשתנה הלילה הזה…"

    אז מה הפלא שבג"ץ שולל חוק כזה?

    1. אין חוק כזה. עוד שקר מביתם של הבולשביקים הנתמכים בכסף גרמני אנטישמי. מה שכן יש, זה איסור הדלפות מחקירות , הנה חוק סלקטיבי הנאכף רק על אנשי ימין. שקד הספיקה לתקוף את הפריצה לטלפון של נווה. שם היא מצאה את הבעיה לא בממצאים שעלו מהפריצה