הנשיא טראמפ ממשיך את התהליך בו החל אובמה, מחזק את הגורמים הלא-דמוקרטיים באזור ומחייב את ישראל להערכות מחודשת
ההתפנות המהירה של מעט הכוחות האמריקנים מבסיסיהם בצפון-מזרח סוריה ונטישת הכורדים משתלבת עם חוסר תגובתה של ארה"ב מול התקיפות האיראניות על מכליות הנפט במפרץ הורמוז ומתקני הנפט של סעודיה, ומהווה מהלך אסטרטגי שפירושו "אכן אנו עוזבים את המזרח התיכון".
זהו המשכו של תהליך בו החל הנשיא לשעבר ברק אובמה, שביטויו הבולט הייתה הפרת ההבטחה לפעול נגד כוחותיו של בשאר אסד אם ישתמש בנשק כימי. איראן שכבר התחילה לסייע לאסד הבינה כי היא יכולה להרחיב את התערבותה בסוריה, ופוטין שלא חלם לחזור לנוכחות גדולה במזרח התיכון ניצל את ההזדמנות ושיגר כוחות צבא גדולים כדי לסייע לנשיא הסורי, והקים בסיס ימי בטרטוס ובסיס אווירי בחמיימים.
במקביל, השכנה מצפון טורקיה ראתה במצב הזדמנות לחדור למזרח התיכון מחדש דרך הכרטיס שנפתח לסוריה. מטרתה הייתה ונשארה לפגוע בכורדים בהם ארדואן רואה "טרוריסטים", ולנתק אותם ממפלגת ה-PKK הנאבקת לעצמאות בתוך טורקיה. הוא סייע להקמתן של מיליציות אסלאמיות סוריות והעניק להן ייעוץ ונשק ובכך הכריז גלויות על האינטרסים הטורקים בסוריה. לאחר הפלת המטוס הרוסי בשמי סוריה הוא הבין כי טעה, התפייס עם פוטין וצורף לפורום אסטנה בו מתיימרות רוסיה ואיראן לשרטט את מפת סוריה שלאחר המלחמה.
תעוזתו של ארדואן הלכה וגדלה במקביל לעמדתה הרופסת של ארה"ב. אומנם זו האחרונה סייעה להקמתו של כוח כורדי גדול וסייעה לו בייעוץ ובאספקת נשק (והוא אכן הביס את דאעש בכל מעוזיו בצפון מזרח סוריה), אך כוחותיה של ארה"ב נשארו מצומצמים לכ-2000 חיילים על רקע אי רצונו של טראמפ להסתבך במלחמת יבשה שתשלח ארונות קבורה לוושינגטון.
אחרי שטראמפ הראה בתחילת כהונתו מעט שרירים בהטילו באפריל 2017 פצצת עומק על מעוז דאעש באפגניסטן, ותקף באפריל 2018 בטילי שיוט מטרות של ייצור נשק כימי בסוריה, הוא עבר ל"דיפלומטיית הדילים" שנכשלה. טראמפ לא הצליח להגיע להסכמה – לא עם נשיא צפון קוריאה, לא עם רוסיה בעניין המזרח התיכון ובנושאים אסטרטגיים אחרים וגם לא להרתיע את איראן. אפילו ארדואן, נשיא מדינה החברה בברית נאט"ו, חש כי ארה"ב תעדיף להתעלם מהפרובוקציות שלו על רקע אי-רצונה להפעיל כוח. הוא כבש את עפרין, אזור כורדי מאוכלס בצפון מערב סוריה הנושק לגבול עם טורקיה, גרם להרס רב ולהגירתם של 150 אלף אזרחים, ורכש את המערכת הרוסית נגד טילים S400 המהווה סכנה מודיעינית לנאט"ו.
מסר בעייתי
המערכה האחרונה של תסריט ארדואן היא הודעתו על כוונה להקים אזור חיץ בתוך סוריה לאורך הגבול עם טורקיה המאוכלס בכורדים, בעומק של 32 ק"מ ובניגוד לאמנת האו"ם והמשפט הבינלאומי. אסד אומנם הביע מיד את התנגדותו, אך במצבו כנתמך על ידי איראן ורוסיה אין לאזהרותיו אפקט של הרתעה. ארה"ב ניסתה להניא את ארדואן ממימוש כוונותיו והציעה לו כתחליף סיורים משותפים של חייליה עם אלה של טורקיה באזור המדובר. הצעה זו לא השביעה את רצונו, והוא המשיך לאיים בכיבוש צפון סוריה מזרחית לנהר הפרת, אפילו במחיר של מלחמה עם "הכוחות הדמוקרטים הכורדים" הנתמכים על ידי ארה"ב.
בימים האחרונים החריף ארדואן את אזהרותיו ואמר כי ההתקפה קרובה. נוכח איומים אלה הודיע טראמפ כי לא יתערב במהלכיה של טורקיה, והותיר לבדם את הכוחות הכורדיים עימם שיתפה ארה"ב פעולה מאז אוקטובר 2015. בתוך שעות פונו הכוחות האמריקנים מעמדותיהם בתל אל אביאד ובראס אל עין, ופתחו את הדרך בפני צבא טורקיה והמיליציות האסלאמיות שלו. טראמפ גם צייץ כי ארה"ב שילמה כסף רב לכורדים ועכשיו עליהם למצוא פתרון עם רוסיה וטורקיה וכי ארה"ב סיימה את תפקידה.
נוכח מהלכים אלה חברי הקונגרס משתי המפלגות קראו לשיקול דעת נוסף שכן יש כאן מסר בעייתי שאין לסמוך על ארה"ב. בכך הפקיר טראמפ את בני בריתו הכורדים שכבר הודיעו כי ילחמו נגד הצבא הפולש. המשמעות עלולה להיות מלחמה נוספת בתוך סוריה עם אלפי הרוגים ומאות אלפי פליטים, האו"ם כבר הזהיר מאסון הומניטרי ואפילו רוסיה הפגינה מורת רוח. איראן צופה בהנאה מרובה על ההתפתחויות ומבינה כי טראמפ לא יגיב בכוח גם לא על פעולותיה שלה, לאחר שכבר נמנע מלהגיב על הפרובוקציות שלה בחודשים האחרונים.
המשמעות העמוקה של הדברים היא אובדן האיזון במזרח התיכון ומסירת השליטה לגורמים בלתי דמוקרטיים בעליל כגון רוסיה, איראן וטורקיה, וגם החמרת מצבה האסטרטגי של ישראל. הנוכחות האמריקנית הייתה מעין מגן פסיכולוגי וכמובן בעלת משמעות צבאית, ועכשיו הכול שואלים האם תסייע ארה"ב לישראל אם תותקף ישירות.
שאלה נוספת היא מה יעשה טראמפ אם מתקנים אמריקנים יותקפו בעיראק, ומה יחליט לגבי הכוחות האמריקאים באפגניסטן. הוא כבר רמז כמה פעמים על רצונו לפנות את הכוחות, אבל עדיין מהסס על רקע לחצים של הפנטגון וגורמי מודיעין החוששים מיצירתה של אנרכיה בלתי-נשלטת באזור כאשר דאעש חוזר ומתחזק מחד, ואיראן ורוסיה מגבירות את מעורבותן מול בנות בריתה של ארה"ב סעודיה ומדינות המפרץ. כל זה מחייב את ישראל לחשיבה מחודשת ולהגברת שיתוף הפעולה עם ארצות המפרץ, אם כי גם כאן אין בשורות גדולות.
צבי מזאל כיהן כשגריר ישראל במצרים, רומניה ושבדיה ובתפקידים בכירים במשרד החוץ, וכיום משמש חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. המאמר התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
נשיא טראמף מחזיר שיווי משקל בריבוע טורקיה -סוריה -רוסיה-אירן. חיילים אמריקנים בשטח הם לא רק כוח, גם חולשה. הם מטרה לפיגוים או לפרובוקציות. כניסת טורקים מחלישה אותם מאותה סיבה.
הגיע זמן שנבין שמה שמניע את האמריקאים זה דבר אחד ויחיד וזה דולרים.
אם בחישוב שלהם הם מפסידים על השארות בסוריה זה רק עיניין של זמן שהם יצאו משם.
כדי לשכנע אותם להשאר צריך להוכיח להם שהם מרוויחים.
דמוקרטיה מעניינת אותם כקלפית השום
מדינות ערב מתחילות לחשוש ומנסות לייצר מו"מ עם איראן.
אבל זה החבר הטוב של ביבי.
לא יתכן שהוא בוגד בידידים של ארה"ב.
היום הכורדים – מחר ישראל.
הפוך גוטה הפוך.
אם מה שארדואן רוצה זה רצועה של 35 ק"מ ולהכניס אלפי סונים חמושים מצפון וממזרח לעיר חלב – למה טרמפ צריך להפריע לו?
זה בדיוק מחזיר את האיזון שהופר בגלל המחץ של הפצצות הטבח הרוסיות.
בניגוד למה שכתב מזאל האירנים ממש לא שמחים הם מגנים ומאימים, כי הם מבינים שהמלחמה בסוריה תימשך עם לחץ הפעם על חלב משלוש כיונים.
באשר לכורדים זה הלקח בפעם המי יודע כמה -במזרח התיכון מי שאין לו מספיק כוח ו/או מספיק נחישות להפעיל את הכוח יוכרע!
טראמפ אמר, אמריקה תחילה. וזה מה שהוא עושה. ובנוסף הגיע הזמן שמדינות האזור שמסכסכות ומסוכסכות מכל כיוון יעשו עבודה רצינית כי בצדק אין לו עינין בהרוגים והוצאות על איזור שלא עוזר לעצמו. אין לאמריקה בעיית נפט ואין צורך להישתגע. באמת חבל על הכורדים אבל גם הם לא ממש מאוחדים בתוכם ומיתקשים להקים מדינה. ועם ארדואן הוא לא יכול להתמודד לבד האירופים מפחדים וצריכים לאכול קצת קש כדי להיתעורר. נימאס לו ליהיות השוטר היחיד ועוד שיצחקו עליו.
לפני WWII היה האוקיאנוס מכשול ממשי. היום אין זה מכשול כלל. טראמפ לא למד את הלקח מ-9/11. הוא ממשיך את המדיניות הבידודית של ידידו ראנד פול והליברטאריאנים. בניגוד למה שנאמר, ובלי קשר לכורדים, לארה"ב יש בהחלט ענין חיוני מעבר לגבולותיה ולשם כך היא (עדין?) מחזיקה כוחות ניכרים באירופה, במזרח הרחוק וכן, גם במזרח הקרוב. נכון, כפי שניראה עתה, כי טראמפ מבין רק כוח כלכלי. הוא אינו מבין כי ארצות רבות מוכנות לסבול כלכלית לטובת ביטחונן. והוא חושב שהוא האלוף במשא ומתן – הלא הוא כתב את הספר. עד עכשיו הוא עשה לא רע. עכשיו הוכיח שהוא מסוכן, בעיקר לארה"ב עצמה. הבעיה הגדולה היא שמהצד השני (הדמוקרוקים) לא נראה מועמד יותר טוב.
למה הפחד מעוד מיליוני הרוגים בסוריה?!
איזו מדינה תקלוט את האנטישמים הללו?
איך עם ישראל יקבל את אדמתו אשר
כרגע יושבים עליה אויביו?
האם 50 או 2000 חיילים אמריקנים
בצפון מזרח סוריה משפרים את "המאזן*
לטובתנו, ואלפי חיילים אמריקניים נוספים
בסעודיה מזיקים "למאזן"?
המלחמה הזו מתנהלת בערפל של שקרים
וכל הפרשנויות הן חץ שנורה, ומסביבו
מציירים עיגולי מטרה.
אחת הסיבות שלא ארה"ב ולא סעודיה הגיבו למתקפה האירנית היא שהאירנים מתשמשים בכלי מלחמה של המלחמה הבאה, בעוד האמריקאים והסעודים (וכן, גם ישראל) מוכנים היטב למלחמה הקודמת.
—
על מנת להבין יותר לעומק מדוע אמצעי ההגנה בסעודיה לא פעלו ומדוע אפילו ארה"ב הגדולה לא רוצה (לא יכולה) להגיב על המתקפה בדרכים "מקובלות", יש לקרא את המאמר הזה http://bit.ly/2M0I5Zu אשר מלווה בתמונות ואיורים מאלפים.
—
האם קברניטנו ישכילו להבין שגם צה"ל לא מוכן למלחמת המחר? האם יבינו שצריך להתכונן למלחמה שונה ממה שמופיע בספרי ההיסטוריה? חוששני שלא, בדיוק כמו שמפקדים במלחמת העולם הראשונה שלחו חיילים רכובים על סוסים נגד טנקים, כלי מלחמה שהם זילזלו בו.
—
מה אפשר לעשות? לכתוב כל שבוע לכל חברי הכנסת הציונים בוועדת חוץ ובטחון. להתקשר לרדיו השכם והערב ולהתריע. לפרסם את המחדל הבא לפני שהוא קורה ברשתות החברתיות.
לציין מספר נתונים חשובים שלא מצויים בכתבה והם:
א. הטורקים סונים משטר אסד עלווים ענף בשיעה והאיראנים שיעים,דבר שיגרום אמשך המאבק בין הסונה
לשיעה וזה צעד חכם של טראמפ.
ב. טראמפ מקיים אתמה שהבטיח לעם האמריקאי שיפנה את החיילים מהמזרח התיכון ומקיים.
ג. ישראל גורם חזק באזור ואין מקום ולחשוש להחמרת מצבה האסטרטגי של ישראל שלה קשר ותאום עם
הרוסים באזור.
ד. הרה"ב תגברה לאחרונה את כוחה הצבאי בסעודיה כנגד האיראנים.
ה. לנו יש ללמוד שיש לסמוך רק על עצמנו וחוזקנו ולפעול בנידון בכל תחום.
חג שמח וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל
הפתרון של ארדואן מתאים גם לנו….מחר התקפה עם שחר על עזה ופינוי כול האוכלוסייה שלהם לרצועת בטחון בסיני או בירדן…..בשלב השני התקפה על הרשות הפלסטינית והעברת האוכלוסייה לרצועת בטחון סביב ישראל בירדן ,בסוריה החבוטה וללבנון .
השולטאן ארדואן עקבי: קודם כל לקח מהסורים את חבל אנטיוכיה-אלכסנדרטה, שאין שם כורדים, ועכשיו לוקח חבל סורי נוסף, שלא יהיו בו כורדים.
טראמפ אולי אומר לעמי אירופה, שיהיו הם השוטרים של המזה"ת, ויקיזו דם בסכסוך שבחצר האחורית שלהם, שאין להם שום מושג על מאזן הכוחות שבו; שבו מוסלמים מחסלים מוסלמים בשם אותה דת.
גרמניה יכולה לאיים על ארדואן, שתשלח אליו, בחזרה לטורקיה את כל הטורקים שעדיין לא התאזרחו אצלה. זה אולי יצנן אותו, ואולי יעורר בטורקיה חזית פנימית, אחרי הניסיון של 2016. הכורדים יכולים לפתוח עוד שתי חזיתות ולנחות בנורמנדי שלהם.
לפני WWII היה האוקיאנוס מכשול ממשי. היום אין זה מכשול כלל. טראמפ לא למד את הלקח מ-9/11. הוא ממשיך את המדיניות הבידודית של ידידו ראנד פול והליברטאריאנים. בניגוד למה שנאמר, ובלי קשר לכורדים, לארה"ב יש בהחלט ענין חיוני מעבר לגבולותיה ולשם כך היא (עדין?) מחזיקה כוחות ניכרים באירופה, במזרח הרחוק וכן, גם במזרח הקרוב. נכון, כפי שניראה עתה, כי טראמפ מבין רק כוח כלכלי. הוא אינו מבין כי ארצות רבות מוכנות לסבול כלכלית לטובת ביטחונן. והוא חושב שהוא האלוף במשא ומתן – הלא הוא כתב את הספר. עד עכשיו הוא עשה לא רע. עכשיו הוכיח שהוא מסוכן, בעיקר לארה"ב עצמה. הבעיה הגדולה היא שמהצד השני (הדמוקרוקים) לא נראה מועמד יותר טוב.