חזרת הסוציאליזם לאופנה היא סימן מבשר רעות לאמריקה

רוצים לקרוא את ספרו של ויקטור דיוויס הנסון בעברית ולפני כולם? רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה בלעדית על סדרת הספרים החדשה של 'שיבולת' + כתב העת 'השילוח' במתנה!

צורותיו שונות של הסוציאליזם, החל מסטליניזם קיצוני ועד לחלוקה מחדש בסגנון האירופאי, ממשיכות להיכשל. סין ורוסיה עדיין נאבקות בתוצאות הקומוניזם הרצחני, בזמן שמזרח אירופה עדיין סובלת לאחר עשורים של כאוס סוציאליסטי שכפתה עליה ברה"מ; קובה, ונצואלה וצפון קוריאה הן מדינות ללא חירות, עניות וכושלות; המדיניות של מפלגת הבעת' – מילה נרדפת לסוציאליזם הפן-ערבי – הרסה את המזרח התיכון לאחר מלחמת העולם השנייה. גם מדינות אירופה שמנהלות סוציאליזם רך יותר נמצאות בקיפאון מתמשך ובעיקר תלויות בצבא ארה"ב להגנתן. מנגד, באמריקה הנוכחית צמצום הרגולציה, הורדת מיסים, הגברת תמריצים ושיא של תפוקת אנרגיה העניקו לארה"ב את הכלכלה החזקה בעולם.

מדוע אם כן, שניים מתוך שלושת המועמדים הדמוקרטים המובילים לנשיאות – ברני סנדרס ואליזבת וורן – רצים עם אג'נדות סוציאליסטיות מפורשות או מרומזות? מדוע מושאי האהבה של פרוגרסיבים כמו חברות הקונגרס אלכסנדרה אוקסיו-קורטז, רשידה טלאיב ואילהן עומאר, מקדמות פנטזיות סוציאליסטיות של חלוקה מחדש? מדוע סקרים מראים שרוב הצעירים האמריקנים מסתכלים על סוציאליזם באור חיובי?

ישנם הרבה זרזים לסוציאליזם החדש הזה. הגירה מסיבית משנה את הדמוגרפיה, כאשר מספרם של תושבי ארה"ב וילדיהם שנולדו מחוצה לה מוערך בכ-60 מיליון (או אחד מתוך חמישה תושבים), ובערך 27 אחוזים מתושבי קליפורניה נולדו מחוץ לאמריקה. רבים ממהגרים אלו נמלטו מאזורים עניים בדרום אמריקה, מקסיקו, אפריקה ואסיה, שנחרבו על ידי אטטיזם וסוציאליזם. לרוב הם מגיעים לארה"ב ללא ידיעה על חלופות פוליטיות וכלכליות אחרות פרט לסוציאליזם מדינתי, ללא כישורים בשוק העבודה או יכולת לדבר אנגלית. רבים מהם מניחים שאמריקה פשוט תציע גרסה טובה יותר של אטטיזם ממנה ברחו, ולוקחים כמובן מאליו את הרעיון שהממשלה תספק בעבורם מערך של שירותים חברתיים והופכים לתומכים של סוציאליזם פרוגרסיבי.

אשם אחר בשיגעון הסוציאליסטי החדש היא ההיסחפות המוזרה שמאלה של המשקעים ואנשי העסקים העשירים בעמק הסיליקון ובוול-סטריט. חלק מן העשירים הפרוגרסיבים החדשים מרגישים אשמה לנוכח עושרם הרב, ולכן מניפים את דגל החלוקה מחדש במעין חזרה בתשובה שאמורה לכפר על חטא העושר ולהסיר את עול האשמה. אך חברי אותו מעמד של משפיעים בדרך כלל מבוססים היטב כך שמיסים גבוהים יותר לא משפיעים עליהם בכל מקרה, ואותה חלוקה מחדש שהם מנסים לקדם פוגעת בעיקר במעמד הביניים אשר שרוי במאבק מתמיד.

הטרנד החדש בקרב עשירי השמאל של קליפורניה הוא קידום של סוציאליזם נוקשה יותר, בעודם נהנים מהחיים כקפיטליסטים מיוחסים במובלעות יוקרה כמו מאליבו ואחרות. באותו הזמן, אנשי מעמד הביניים נאלצים להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית של מיסים חונקים ושירותים חברתיים מזעזעים בשכונות הענק של סטוקטון או בייקרספילד. קחו למשל את ברק אובמה, המיליונר שמרגע הכרזתו על ריצה לנשיאות ועד שעזב את הבית הלבן השתמש במשך עשור שלם בסיסמאות סוציאליסטיות קליטות אך חלולות, החל מ"לפזר את העושר" ו"עתה זה לא הזמן להרוויח", דרך "לא אתה בנית את זה!" ועד ל"הרווחת מספיק כסף".

גם לאוניברסיטאות יש חלק לא מבוטל באשמה. המניפולציות שהן הפעילו על הממשלה כדי להבטיח הלוואות לסטודנטים אפשרה להקפיץ את עלויות הלימוד אך מבלי לקחת עליהן אחריות. כל עוד הכסף זרם בכל מקרה, למנהלים ולמורים לא היה אכפת במיוחד שהסטודנטים שלהם עוזבים את מוסדות הלימוד עם תארים יוקרתיים אך ללא השכלה ראויה וללא יכולת להתחרות בשוק העבודה.

יותר מ-45 מיליון לווים נאבקים כיום בסך כולל של כ-1.6 טריליון דולר בחובות לימודים וריבית שרק נוסקת כל הזמן, וחובותיהם מעכבים (ולפעמים מחסלים) את הכוחות השמרניים המעודדים מסורות כמו נישואים, הורות לילדים ורכישת בתים. במקום זאת, דור שלם של רווקים עירוניים חסרי ילדים מרגיש שרימו אותו עם תארים במחירים מופקעים שאינם מאפשרים השגת משכורת סבירה. מיליוני בוגרי האוניברסיטאות החשים מרירות מכך שלא יוכלו לשלם לעולם את החוב, דורשים עתה שמישהו אחר יקח עליו אחריות. באופן פרדוקסלי, אותם צעירים נחשבו למבינים ובוגרים דיו כדי לקחת על עצמם הלוואות מפלצתיות, זוכים בקמפוסים ליחס כמו לילדים שבריריים שיש להגן עליהם מפני העולם האכזר שבחוץ

לבסוף, יש להפנות חלק מן האשמה גם לתיאורטיקנים רפובליקניים שדיברו במשך עשורים על מסחר חופשי יותר מאשר על מסחר הוגן. הם אימצו את הרעיון של "הרס יצירתי" וניסו לכפות אותו על תעשיות רבות, אך מבלי לחשוב על התוצאות האמיתיות עבור המובטלים במדינות מרכז ארה"ב שהפכו לריקות מתוכן. כאשר מחברים את  הדור אבוד, ה"מואר" וחסר הכל של בוגרי מכללות, יחד גלים של מהגרים מרוששים ללא ידע ממשי על המסורות הכלכליות באמריקה, תומכים מבוססים של סוציאליזם-בוטיק ורפובליקנים רדומים על ההגה – עתה ברור למדי מדוע רעיונות הסוציאליזם שהוכחו כהרסניים לאורך כל ההיסטוריה, פתאום נראים מושכים מתמיד.

זהו אמנם דבר מצער, אך לעיתים גם התמימים והמנוכרים צריכים ללמוד מחדש שהפתרון הבלתי-אפשרי שמציע הסוציאליזם גרוע הרבה יותר מכל רטינה על אי-שוויון כביכול. עובדה לא פחות מצערת היא שכאשר סוציאליסטים עולים לשלטון הם לא רק הורסים את עצמם, אלא בדרך כלל גוררים עמם למטה את כולנו.

פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן.

רוצים לקרוא את ספרו של ויקטור דיוויס הנסון בעברית ולפני כולם? רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה בלעדית על סדרת הספרים החדשה של 'שיבולת' + כתב העת 'השילוח' במתנה!