ואצלב האבל במילותיו שלו

נשיא צ’כיה המנוח על כשלי הקומוניזם, ערכי התרבות של אירופה, הקשר בין פוליטיקה וריבונות לאומית והמאבק המתמיד ברודנות

"להישאר דרוכים על המשמר". ואצלב האבל | Ben Skála

חודש נובמבר 2019 מסמן את יום השנה השלושים למהפכת הקטיפה בצ’כוסלובקיה לשעבר, שהובלה בידי מתנגד המשטר והמחזאי ואצלב האבל (2011-1936), שבהמשך כיהן גם כנשיא של צ’כיה העצמאית. בכתביו ופועלו, האבל הרבה להדגיש את טבעו הרשע של הקומוניזם, ואת המוסר המעוות הטמון בו. בנאום בקונגרס האמריקני בפברואר 1990 אמר:

הסוג הקומוניסטי של מערכת טוטליטרית נתן לנו מבלי להתכוון דבר חיובי: יכולת מיוחדת להתבונן מדי פעם רחוק יותר מאשר מי שלא חווה על בשרו את החוויה המרה הזאת. לאדם שלא יכול לנוע ולחיות חיים נורמליים מכיוון שהוא לכוד מתחת לסלע, יש יותר זמן לחשוב על התקוות שלו מאשר לאדם חופשי…זהו הדבר שאנחנו יכולים להציע לכם: הניסיון שלנו והידע שמגיע איתו”

אותו נאום נפתח בהצהרה הבאה: “אני מדבר אליכם כנציג של מדינה בה קיים חופש ביטוי מוחלט, מדינה שמתוכננת לבחירות חופשיות ומבקשת לכונן כלכלת שוק משגשגת ומדיניות חוץ משלה”. המסר אותו העביר האבל תקף היום כפי שהיה לפני שלושה עשורים, אך למרות זאת יש לחזור עליו שוב ושוב מכיוון שנראה כי רבים במערב שכחו אותו. באוסף מאמריו שראה אור ב-1989 תחת הכותרת ‘חיים באמת’, כתב:

אני תומך ב’פוליטיקה אנטי-פוליטית’, כלומר: פוליטיקה לא כשיטה תועלתנית של כוח ומניפולציה כדי לשלוט על אנשים, אלא כאחת מהדרכים לחיפוש והשגת חיים מלאי משמעות, להגן עליהם ולשרת אותם. אני בעד פוליטיקה שהיא מוסר מעשי ושירות לאמת, דאגה אמיתית לאחינו בני האדם. אני מניח שבעולמנו זו גישה לא פרקטית במיוחד וקשה ליישום בחיי היום-יום. עם זאת, איני רואה חלופה טובה יותר”

בספר אחר מ-1993, ‘Summer Meditations‘, הסביר: “מעולם לא תמכתי באף אידאולוגיה – ימנית, שמאלנית או כל שיטה סגורה אחרת שמורכבת מהנחות קבועות על העולם…אני מרגיש פתוח לכל דבר מעניין או משכנע, ולכן קל עבורי לקלוט רעיונות חדשים ולהתאים אותם לתמונת העולם שלי” אותה פתיחות לכל הייתה הבסיס של מחויבותו של האבל לחירות מוחלטת, הן בשוק הרעיונות והן בשוק הממשי, כפי שהדגיש שוב ושוב: “ידעתי תמיד שהשיטה הכלכלית היחידה שעובדת היא כלכלת שוק…ככל שלמדינה יש פחות אמירה בענייני הכלכלה השוטפים, כך ייטב…כלכלת שוק היא עובדה טבעית עבורי כמו האוויר. זו שיטה שנוסתה בהצלחה במשך מאות שנים, והיא טבועה באופי האנושי. אך דווקא מכיוון שהיא כה נגישה, היא אינה ולא יכולה להיות חלק מתפיסת עולם, פילוסופיה או אידיאולוגיה, והיא אינה טומנת בחובה את משמעות החיים”. האבל ראה בשוק תחרותי ובשוויון הזדמנויות (לא שוויון בתוצאות) את השיטה המוסרית ביותר, והגדיר את מתנגדיה כבעלי “תפיסה מעורפלת של צדק חברתי”:

משמיצי השוק החופשי טוענים שכלכלת שוק מתפקדת לעולם לא יכולה להבטיח צדק חברתי אמיתי. הם מציינים שלבני אדם יש ותמיד היו רמות שונות של יצרנות, כשרון ומזל. לכן מן הסתם צדק חברתי במובן של שוויון חברתי הוא דבר ששיטת השוק אינה יכולה לספק מעצם טבעה. יתרה מכך, לכפות על השוק לעשות זאת יהיה דבר בלתי מוסרי בעליל”

האבל התנגד בתוקף גם לסובסידיות ממשלתיות, אפילו עבור אמנים וכותבים כמוהו. “רוב האמנים עשו את הטעות והתרגלו לנדיבות האינסופית של המדינה הסוציאליסטית”, כתב והוסיף: “היא סבסדה מספר רב של מוסדות תרבותיים, לא משנה אם סרט כלשהו עלה מיליון קורונות או עשרה מיליון, ולא משנה אם מישהו בכלל צפה בו. לא היה חשוב כמה שחקנים לא פעילים קיבלו משכורת מהתיאטרון, העיקר שכולם קיבלו ולקחו חלק בשלל”. הוא ממשיך ומסביר:

תעשיית התרבות צריכה, לפחות באופן חלקי, ללמוד כיצד לשרוד לבד. היא תמומן בחלקה מהטבות כמו הקלות במיסים או דרך קרנות פיתוח, בדרך שגם תבטיח בצורה הטובה ביותר את החירות ואת הפלורליזם האומנותי. ככל שמקורות המימון לאומנות ולמדעים יהיו מגוונים יותר, כך נראה יותר תחרות ומגוון של דעות. המדינה יכולה לתמוך, בדרך מחושבת ומבוקרת, רק באותם אספקטים של תרבות שהם בסיסיים לזהות ולמסורת הלאומית שלנו, ואינם יכולים להשתמר דרך מנגנוני השוק בלבד”

לעמוד על המשמר

בנוגע לקשר שבין פוליטיקה וריבונות לאומית, האבל כתב:

הריבונות של קהילה, אזור, אומה או מדינה, ולמעשה כל סוג של ריבונות-על, הגיונית רק אם היא שואבת מהריבונות האמיתית היחידה: זו של האדם, המוצאת ביטוי פוליטי בריבונות אזרחית…אני מעדיף שיטה פוליטית המבוססת על האזרח ועל הכרה בתוקפן האוניברסלי של כל זכויות האדם…כיום, העקרון הזה מוצג לעתים ככזה המתעלם או מדכא את הייצוג הלאומי. זוהי אי-הבנה חמורה…בוודאי שאינני רוצה לדכא את המימד הלאומי בזהות של אדם, להתכחש אליו או לסרב להכיר בלגיטימיות שלו ובזכותו להגשמה מלאה…ביתי הוא אם כן הצ’כיות שבי, הלאום שלי, ואינני רואה סיבה שלא לאמץ אותו…החיים והעולם הם יפים ומעניינים בגלל שלכל יצור חי, לכל קהילה, מדינה או אומה יש את הזהות הייחודית לה”

האבל נתפס לעיתים כגלובליסט (וזכה הן לשבחים והן לביקורת בשל כך), אך עמדתו הייתה הרבה יותר מורכבת מכך, כפי שניכר כאשר כתב למשל על אירופה: “הקהילה האירופאית חייבת להסתמך לחלוטין על הערכים הרוחניים, האינטלקטואליים והפוליטיים שטופחו ויושמו בעשורים האחרונים במדינות הדמוקרטיות של מערב אירופה. הכוונה היא לערכים כמו פלורליזם פוליטי וכלכלי, דמוקרטיה פרלמנטרית, כיבוד זכויות וחרויות האדם, ביזור השלטון המקומי כל הדברים האחרים הנגזרים מכך…המשמעות של כך אינה אימוץ של דבר זר אלא להפך – המשמעות היא שאומות שבעבר התנכרו בכוח למסורות ולשורשים שלהן כעת מגלות אותם מחדש; זוהי חזרה לדרך בה הלכו או ביקשו ללכת בעבר או לדרך בה נועדו ללכת, כתושבים של אותו מרחב אירופאי רוחני ואינטלקטואלי”. האבל כתב את הדברים האלה בראשית שנות התשעים, ובנאום שנשא בפרלמנט האירופי בנובמבר 2009 חזר על דברים דומים:

הזהות שלנו נוצרת לא רק על ידי מה שייחודי לנו כפרטים, אלא גם על ידי מה שאפשר לקרוא להן שכבות משותפות של זהות. הזהות של כל אחד מאיתנו מתעצבת, במידה כזו או אחרת, על ידי חברותנו במשפחה, קהילה, אזור, חברה, כנסיה, מפלגה פוליטית, אומה ותרבות ולבסוף – קהילה עולמית. לכל אדם יכולים להיות הרבה סוגים של בתים…השיוכים האלה הם כמובן גם המקור לריבונות משותפת. בכל שכבה של הזהות שלנו יש רמה מסוימת של ריבונות…הדבר היחיד שחשוב הוא שאותן ריבונויות אמורות להשלים אחת את השניה, וככל האפשר לא לסתור אחת את השניה”

ישנו ספק בשאלה האם האבל היה מוגדר כיום כפופוליסט. הוא התנגד באופן עקבי לתהליך הבירוקרטיה הלא-אותנטי שעבר על אומות, ודחה את ניסוח השפה מחדש למטרות של תקינות פוליטית. בשנת 1999 הוא דרש רק “מקלט זמני” לפליטים מקוסבו, ובוודאי היה מסכים עם דבריו של הדלאי לאמה על כך ש”אירופה היא לאירופאים”. ואצלב האבל נפטר בדצמבר 2011, שנה לאחר מהומות ‘האביב הערבי’, ורגע לפני תחילתו של גל המהגרים ההמוני מהמזרח התיכון לאירופה. הוא לא היה כבר בין החיים כדי להיות עד לצנזורה שמפעילות ענקיות המדיה החברתית כמו פייסבוק וטוויטר, עוד תוצאה של רב-תרבותיות כפויה. כולנו אם כן נצא נשכרים אם נזכור את מורשתו של האבל ונפנים את המסר שלו:

כולנו במערב עומדים בפני משימה בסיסית ממנה כל השאר נובע. המשימה היא להישאר דרוכים על המשמר, מחושבים אך נחושים לחלוטין בכל צעד, מול המומנטום הלא-רציונלי של כוחות לא-הומניים – הכוח של אידיאולוגיות, מערכות ומנגנונים, בירוקרטיה ושפה מלאכותית וסיסמאות פוליטיות. עלינו להתנגד ללחצים הזרים והמורכבים האלה, בין אם הם מגיעים בצורה של תעמולה, דיכוי, טכנולוגיה או קלישאות – כולם אחים של הפנאטיות והמעיין ממנו נובעת החשיבה הטוטליטארית”


ד”ר יוזף זבוריל הוא סופר צ’כי. המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

רכשו עכשיו מנוי ל’מידה’ ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת ‘השילוח’ לשנה מתנה!

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. מאמר שהוא כל כך נכון, מדויק, שאי אפשר לסתור אותו.
    כמה שזה נכון לארה”ב וישראל וכמובן אירופה הפושעת.
    על המרחב השתלטו אנרכיסטים חוליגנים המתקראים ‘דמוקרטים’ שהם למעשה קומוניזם בהתהוותו.

    צריך לעמוד על על המשמר.