גם עבאס יודע: הרש"פ לא תצליח לעצור את רכבת הריבונות

בראיון ל'רדיו פלסטין' ב-1 ביוני, שר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאלכי סיפר על הניסיון לעורר מחאה בישראל נגד כוונות הסיפוח של ממשלת נתניהו-גנץ, בניסיון לגרום לה "לחוש במחיר הגדול שתיאלץ לשלם אם תבצע את הצעד הזה”. הוא הוסיף כי ההנהגה הפלסטינית פועלת כדי לגייס את הקהילה הבינלאומית במטרה “לבודד” את ממשלת ישראל ואת הממשל האמריקני.

דברים אלה משקפים את תסכולם של הפלסטינים וחולשתם נוכח תוכניות ישראל לספח שטחים בגדה, ומהווים למעשה ניגון מחדש של אותו תקליט שחוק שניגנו הפלסטינים לפני ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות לעיר, ההכרזה על חוקיות ההתיישבות ופרסום תוכנית 'עסקת המאה' של הנשיא טראמפ.

ההנהגה הפלסטינית יודעת כי ברגע שהממשל האמריקני מגבה את ישראל במאת האחוזים קשה לה מאוד “לבודד” את ישראל בזירה הבינלאומית, שלא לדבר על “בידוד” הממשל האמריקני. הציבור הפלסטיני בשטחים מאס כבר לשמוע את הסיסמאות הנבובות האלה ואינו מאמין לשום מילה של ההנהגה. גורמים בפת”ח אומרים כי תוכנית 'עסקת המאה' היא הסיוט הגדול ביותר של הפלסטינים מאז ה”נכבה” לפני 72 שנה, אבל צריך לזכור כי מדובר בסיוט שהגיע בעיקר בגלל מדיניות הסרבנות של ההנהגה שדוחה כל תוכנית שלום שאיננה תואמת את “הקווים האדומים” שלה.

חולשת העולם הערבי

העולם הערבי עסוק במגפת הקורונה, באבטלה, בעוני ובהתדרדרות רמת החיים. הבעיה הפלסטינית איננה עומדת בראש סולם העדיפויות שלו, והוא רוצה להתגבר על חוסר היציבות המדינית, היעדר הביטחון והבעיות הכלכליות. החתימה על הסכם אוסלו בספטמבר 1993 וההכרה של אש”ף בישראל שינו את דפוסי החשיבה בעולם הערבי, ולכך יש להוסיף את הסכמי השלום שחתמו מצרים וירדן עם ישראל, ואת מדינות המפרץ שהחלו לקיים נורמליזציה ביחסים עם ישראל מאחורי הקלעים. דעת הקהל הערבית תומכת בבעיה הפלסטינית, אך העולם הערבי לא “ישבור את הכלים” למענם, ובוודאי לא ייצא לעימות צבאי עם ישראל. מדינות ערב המתונות, התלויות בסיוע הכלכלי האמריקני, לא יתעמתו עם ממשל טראמפ למען הפלסטינים, והן מצפות שהרש”פ תתפשר עם ישראל על “הקווים האדומים” שלה ותסכים לקבל פתרון הגיוני וריאלי לשאיפות הלאומיות שלה.

לאחר פרסום תוכנית השלום האמריקנית הביעו כמה מדינות ערביות תמיכה בה, חלקן באופן גלוי וחלקן בהידברות השקטה עם ממשל טראמפ. מבחינת הפלסטינים זה יצר תקדים מסוכן, ואילו ארה”ב וישראל שאבו מכך עידוד שהעולם הערבי מתחיל להתרגל לרעיון שישראל לא תוותר על מזרח ירושלים ולא תחזור לקווי '67, כאשר בשטח קמו גושי התנחלויות גדולים בהם מתגוררים מאות אלפי ישראלים שלא יתפנו מבתיהם. לא מדובר בהיקפים של גוש קטיף ברצועת עזה, וישראל מוכנה לחילופי שטחים עם הרש”פ תמורת הישארותם במקומם.

מדינת ערב המתונות מבינות גם שהקמת מדינה פלסטינית היא אפשרית אך ורק על חלק משטחי הגדה, ועל פי 'עסקת המאה' הפלסטינים יוכלו לעשות זאת על 70 אחוזים מן השטח. ישראל מצידה זקוקה לגבולות בטוחים וברי-הגנה כמו בקעת הירדן והיא לא תוותר על השטח עליו ויתרה ירדן ב-1988 כאשר המלך חוסיין הודיע על התנתקותו משטחי הגדה. גורמים ברש”פ פנו לכמה מדינות ערביות כדי לברר את עמדתן המדויקת ביחס ל 'עסקת המאה' ורעיון הסיפוח אך לא קיבלו תשובות. מדינות אחרות משלמות מס שפתיים לפלסטינים בהצהרות נגד הסיפוח אך בפועל לא יעשו שום דבר, וגם מחמוד עבאס יודע זאת היטב.

צפי לכישלון פלסטיני

הפלסטינים צפויים להיכשל גם הפעם במאמציהם למנוע את מהלך הסיפוח של שטחים מהגדה לישראל. המחנה הפלסטיני מפוצל, כאשר תנועת הפת”ח ותנועת חמאס אינן מסוגלות להתגבר על המחלוקות, להגיע לאחדות לאומית ולהילחם מול 'עסקת המאה'. מנגד, ישראל אמורה לקבל גיבוי אמריקני מוחלט לסיפוח לאחר שתעמוד בדרישות האמריקניות ותתאם עם הממשל את המפות.

על פי הערכת גורמים בכירים בירושלים, יהיו גינויים בקהילה הבינלאומית נגד הסיפוח אך אירופה לא תטיל סנקציות על ישראל ולא תתעמת עם ממשל טראמפ בנושא, וגם התקווה הפלסטינית למחלוקת עזה בחברה הישראלית שתעכב את הסיפוח איננה ריאלית. סקרי דעת הקהל מראים שמרבית הציבור בישראל תומך בסיפוח, ולראש הממשלה נתניהו יש רוב בממשלה ובכנסת כדי להעביר את התוכנית. צה”ל נערך להסלמה בשטחים, אבל גם הוא כבר היה בסרט דומה. ב-14 במאי לפני שנתיים, כאשר ארה"ב העבירה את השגרירות לירושלים לאחר שהכירה בה כבירת ישראל, בשטחים הייתה מחאה עממית גדולה אולם צה”ל הצליח לבלום אותה. בגבול הרצועה נהרגו יותר מ-60 פלסטינים ומאות נפצעו בהתנגשויות עם כוחות צה”ל, אשר מילא את המשימה בהצלחה רבה והמחאה הפלסטינית לא התפתחה לאינתיפאדה שלישית.

גורמים בכירים בפת”ח אומרים כי מחמוד עבאס איננו מעוניין באינתיפאדה שלישית או בעימות מזויין עם ישראל. הוא יאפשר לרחוב הפלסטיני להפגין נגד הסיפוח אך לא יאבד את השליטה בגובה הלהבות של המחאה. המונח שיו”ר הרש”פ משתמש בו הוא הגברת “ההתנגדות העממית” ("מוקאוומה שעביה" בערבית. הוא התנגד בעבר לאינתיפאדה השנייה שגרמה נזקים רבים לפלסטינים, ותומך במחאה עממית ללא שימוש בנשק חם.

אותם גורמים מוסיפים כי עבאס השלים כבר עם הסיפוח הצפוי, אך הוא שומר על פני פוקר ומעודד את הנהגת הרש”פ להילחם “עד הסוף” בזירה הבינלאומית בתיאום עם ירדן, תוך שהוא מייחל לניצחונו של ג’ו ביידן בבחירות לנשיות בארה"ב. על פי הגורמים בפת”ח, בכירים במפלגה הדמוקרטית הבטיחו להם שאם ביידן יבחר הוא יבטל את תוכנית 'עסקת המאה' ויציע תוכנית שלום משלו שתהייה מקובלת על הפלסטינים.

יוני בן מנחם הוא מזרחן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.