די להפחדות: ריבונות תחזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל

ההנחה לפיה החלת החוק ביו”ש תפגע קשות בישראל ותסכן את היחסים עם מדינות ערב מנותקת מתקדימים היסטוריים ומהמציאות המזרח-תיכונית

רה"מ נתניהו מציג את תכנית הריבונות בבקעת הירדן | צילום מסך

הזינוק של המדינה היהודית ממחנות ההשמדה והשואה לצמרת העולמית בתחומי הטכנולוגיה והמדע, רפואה וחקלאות, כלכלה, דיפלומטיה וצבא – למרות גלי לחצים ועונשים בינלאומיים, מלחמות וטרור ערבי – מדגיש את העובדה שאין ארוחות חינם למדינה עצמאית, ודאי לא למדינה יהודית במזרח התיכון.

לדוגמא, ב-1948 ראש הממשלה דוד בן-גוריון לא המתין לאור ירוק אמריקני להכרזת העצמאות, למרות שידע שההכרזה תביא לפלישת צבאות ערב, וחרף הערכת ה-CIA שהפלישה תגרום ל”שואה שנייה תוך פחות מעשר שנים”. בן-גוריון הבין שהחתירה ליעד-על מחייבת נכונות לשלם מחיר-על. ואכן, מלחמת העצמאות גבתה מחיר של 1% (6,000) מהאוכלוסייה היהודית (600,000), אך הרחיבה את גבולות החלוקה ב-30% (בשפלת החוף, גליל, נגב וירושלים). בן-גוריון הדף לחץ בינלאומי ברוטלי, כולל מצד ארה”ב, לסגת מ”שטחים כבושים”. הלחצים התפוגגו, אך הגבולות המתוגברים נשארו על כנם.

ב-1967 פתח ראש הממשלה לוי אשכול במלחמת-מנע לסיכול מתקפה משותפת של צבאות מצרים-סוריה-ירדן, על אף אור אדום מהבית הלבן (“ישראל תהייה לבד, אם תפעל לבד”), ולמרות לחץ גורמים ישראלים שהעדיפו הידברות ותיווך וחששו מתבוסה בשדה הקרב. אשכול הבין שקיום מדינה יהודית במזרח התיכון האלים, הפכפך ועויין ל”כופרים” מחייב תדמית הרתעה מוצקה התובעת מחיר יקר. בעקבות המלחמה אשכול איחד את ירושלים והקים את המסד לנוכחות יהודית מעבר ל”קו הירוק”, למרות לחץ כבד מצד ארה”ב, אירופה והעולם השלישי. הלחץ נחלש, אך ממאות ספורות ב-1967 צמחה הנוכחות היהודית מעבר ל”קו הירוק” ל-700,000 (כולל ירושלים) ב-2020.

ביוני 1981 הורה ראש הממשלה בגין להשמיד את הכור הגרעיני בעיראק, חרף לחץ קשה של ארה”ב ולמרות התנגדות “המוסד”, אגף המודיעין של צה”ל ואישים בכירים בממסד הפוליטי והביטחוני. המתנגדים טענו כי המתקפה על הכור נידונה לכישלון, ותביא לקריסת יחסי ישראל-ארה”ב, מתקפה כלל-איסלמית וחרם בינלאומי. בגין החליט שמניעת מתקפה טראומטית גרעינית על ישראל מצדיקה גם מחיר טראומטי. הערכות המומחים ששללו את המתקפה התנפצו על סלעי המציאות, והאיום הגרעיני העיראקי הוסר. בדצמבר 1981 החיל בגין את החוק הישראלי על רמת הגולן, תוך התעלמות מאיומים ועונשים כבדים מצד ארה”ב, כולל ביטול הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני והשעיית אספקת מערכות נשק מתקדמות. בהדרגה, האיומים והעונשים פינו מקומם לשתוף פעולה אסטרטגי חסר-תקדים עם ארה”ב, ואילו רמת הגולן הפכה לחלק בלתי נפרד מישראל.

ראשי הממשלה לעיל היו מטרה לביקורת עזה מבית ומחוץ ואיבדו פופולריות קצרת-טווח, אך זכו להערכה ארוכת-טווח עקב נכונותם לקרוא תיגר על גופים רבי-עוצמה ולשלם מחיר גבוה עבור יעדים חיוניים.  הם ידעו שרתיעה מלחץ מביאה ללחצים נוספים וכבדים יותר, וכך שידרגו את תדמית ההרתעה של ישראל ותרמו רבות לשידרוג מעמדה הבינלאומי, להרחבה דרמטית של הקשרים הביטחוניים והאזרחיים עם מדינות ערב, ולשיתוף פעולה מתרחב עם ארה”ב.

מציאות המזרח התיכון

הטענה שהחלת החוק הישראלי בבקעת הירדן ויהודה ושומרון תאיים על הסכמי השלום עם ירדן ומצרים ותשבש את היחסים הפורחים בין ישראל למדינות ערב מפחיתה בערך היעדים המרכזיים של סדר היום הערבי, החשובים עשרת מונים מהעניין הפלסטיני. הטענה אף מתעלמת ממשקל תדמית ההרתעה של ישראל בעיצוב ביטחונן הלאומי של מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, עומאן, בחריין וכווית.

לדוגמא, הסכם השלום ישראל-ירדן נחתם על ידי בית המלוכה ההאשמי כדי לקדם אינטרסים ירדנים ולא ישראלים. הוא נועד לקדם את ביטחונה הלאומי של ירדן, הרבה יותר מאשר את ההכרה בקיום ישות יהודית ריבונית ב”בית האסלאם” שנועד, לכאורה, רק ל”מאמינים”. כמו כל המשטרים הערביים – במיוחד מאז התפרצות הצונאמי הערבי ב-2010 – גם המשטר ההאשמי עומד בפני איומים קיומיים, ברורים ומיידיים מבית ומחוץ, העלולים להתפרץ בכל רגע ולשנות לחלוטין (לרעה!) את מפת המזרח התיכון.

בניגוד למלל הפרו-פלסטיני הבוקע מרבת עמון, ההתנהלות הירדנית – מאז סיפוח יו”ש באפריל 1950 שלווה באיסור מוחלט על פעילות פוליטית פלסטינית – מייצגת את תפיסת העולם הערבית הרואה בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות וטרור בינערביים. בית המלוכה ההאשמי רואה במדינה פלסטינית איום קיומי, ובמקביל רואה בתדמית ההרתעה של ישראל את סוכן ביטוח החיים האמין ביותר מול איומים מבית (ארגונים פלסטינים, ‘האחים המוסלמים’, דאע”ש וגורמים בדואים בדרום ירדן) ומחוץ (האייתולות באיראן, עיראק וסוריה). המלך עבדאללה מודע היטב גם לתפקיד המרכזי של גורם ההרתעה הצה”לי בהדיפת הפלישה הסורית לירדן ב-1970, כאשר ארה”ב הייתה שקועה בבוץ הוויטנאמי ולא הושיטה יד לבעלת הברית הירדנית.

ירדן מכירה בערך הייחודי של ישראל כמקור למידע מודיעין חיוני, סיוע למלחמה בטרור הפלסטיני והאסלאמי, אספקת מים ל-1.5 מיליון פליטים מסוריה, גז טבעי במחיר נדיב ונגישות מסחרית לנמל חיפה. ישראל גם מהווה מוקד שתדלנות פרו-ירדנית בוושינגטון, ומעניקה לירדן מעמד בכורה באחריות על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים.  האם המלך עבדאללה ירצה להבקיע שער עצמי בתגובה להחלת החוק הישראלי?!

גם סעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות (להוציא קטאר), בנוסף למצרים, מכירות בחיוניות ישראל בהגנה מול איומים קיומיים כגון האייתולות, ‘האחים המוסלמים’, דאע”ש, ארדואן ותופעות לוואי וולקניות ממלחמות האזרחים בסוריה ועיראק. סעודיה גם רואה בקשרים המתרחבים עם ישראל ביטוי לאיומים משותפים לשתי המדינות המגמדים את העניין הפלסטיני. סעודיה מכירה בתרומת היכולות הטכנולוגיות של ישראל למאמץ לגוון את הכלכלה הסעודית ולשחררה מתלות מוחלטת בנפט וגז הטבעי, ומנגד רואה בהצעה להקמת מדינה פלסטינית תוספת של משטר פורע-חוק שיתדלק את מדורת המזרח התיכון, בניגוד לישראל אותה היא רואה ככבאי אש מצטיין.

ככל שתדמית ההרתעה של ישראל משתדרגת – על ידי הפגנת עצמאות מדינית וביטחונית – כן משתדרג הביטחון הלאומי של ירדן, סעודיה, מצרים וכל המדינות הערביות הפרו-אמריקניות. לעומת זאת, ישראל הססנית המוותרת על עצמאות הפעולה הביטחונית-מדינית, וממתינה לאור ירוק מהבית הלבן, מעניקה רוח גבית לארגונים ומשטרים פורעי-חוק, המאיימים על קיום המשטרים הערביים הפרו-אמריקנים.

החלת החוק הישראלי בבקעת הירדן וחלקים ביהודה ושומרון תבטא את מורשת בן גוריון, אשכול ובגין, תשדרג את תדמית ההרתעה של ישראל ותקדם את האינטרסים הקיומיים של ירדן, מצרים, סעודיה ושאר מדינות ערב הפרו-אמריקניות.


יורם אטינגר הוא שגריר בדימוס, מומחה ליחסי ישראל-ארה”ב והמזרח התיכון

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. כולנו בעד ריבונות על הבקעה והישובים היהודיים. אבל נורא מפחיד אנשים כמו אטינגר וגליק (הספר “סיפוח עכשיו” ) שמוכנים לספח את כל הפלשתינים ביו”ש כי לדעתם יש “רק מיליון” פלשתינים ביו”ש, ולא נורא שישראל תהיה עם 35% ערבים . רק המחשבה שבכנסת יהיו 30-40 ח”כים ערבים עושה לי רע. מה דעתכם?

    1. אתה צודק . אבל אף אחד לא הולך לספח מיליוני ערבים . כרגע מדובר על שטח של כ30 אחוז עם מעט מאד ערבים .

    2. מסכים לחלוטין. כבר עכשיו לראות את הרשימה המשותפת עם 15 מנדטים (והיד עוד נטויה) זה בלתי נסבל, הם זחוחים וחצופים ומרגישים בעלי הבית. אסור לתת להם כוח נוסף.
      מקסימום שטח ומינמום ערבים, כל מה שלא עונה לקרטריון הזה לא צריך לספח בשלב הזה, לפחות עד שהפלסטינים יביאו על עצמם נכבה נוספת.

  2. צו השעה הוא להחיל את החוק הישראלי על כל הישובים היהודים ביהודה , שומרון בקעת הירדן וצפון ים המלח.
    אם אפשר להוסיף את התשתיות האזרחיות (כבישים , חשמל, מים) שלא באחריות המנהל האזרחי אלא שלטונות המדינה עדיף.
    על סיפוח שטחים נדבר בשלבים יותר מאוחרים!!!

  3. כל הדוגמאות במאמר היו דוגמאות של “בלית ברירה”. קיומנו היה תלוי ביציאות למלחמה, ולכן ההחלטות הוחלטו גם כנגד דעת מדינות חברות כארה”ב.

    לדעתי פה מדובר על ניסיון של נתניהו להטביע חותם אישי. בכל שנות שלטונו לא עשה נתניהו דבר אשר ירשום אותו בספרי ההיסטוריה מבחינה מדינית. נתניהו רוצה להכתב כראש ממשלה שעשה מעשה משמעותי בשנות שלטונו (וגם הוא כבר מבין שלא רחוק היום בו יאלץ לפרוש).

    אין בהחלת הריבונות ובטח שלא בסיפוח דבר שישנה את חיי רוב האזרחים במדינה. זהו אקט סימלי בלבד. לפעמים סמלים חשובים, אין ספק, אבל בעת בה עומדת המדינה בפני אתגרים אדירים (או כבירים, כפי שנוהג להגיד נתניהו) בתחום הבריאותי ובטח שבכלכלי – משמעות מהלך ריבונות/סיפוח הופך להיות משני.

    נתניהו יודע שבגלל התנהלותו והמצב הכלכלי בו היתה המגינה לפני הקורונה (בור אדיר של עשרות מיליארדים בדמות גירעון) ייקח שנים להוציא את המדינה מהבוץ. נתניהו רוצה לגזור קופון מהיר, כזה שגם יאפשר לו לצבור נקודות לקראת הבחירות הבאות, ועלינו, כאזרחים, להזהר ממנהיגים שמובילים אותנו להרפתקאות בעיתות קשות מסיבות שאינן טובת המדינה ואזרחיה.

    דעתי האישית לגבי ריבונות/סיפוח היא שצריך לעשות אותה (לא יזיק) אבל לעשות אותה כשהמדינה עומדת על רגליה, איתנה. כפי שכתוב בכתבה – גם לחץ מכוון ארה”ב לא צריך לשנות למנהיג אמיתי.

    1. זה ממש כאילו לקוח היישר מספר ההדרכה של סול אולינסקי הידוע לשמצה, ממש לפי העקרון של “תקוף את האדם ולא מוסדות”. מילה אחת לא כותב המגיב הזה לגופו של עניין, הכל לגופו של אדם. ומי אותו אדם? כמובן, כמו תמיד, בנימין נתניהו, אחד מראשי הממשלה המוצלחים שהיו לנו אי פעם.
      אז בואו נפרק ביחד את גיבוב הפחדנות היהודוני המופיע בתגובה, לפי הסדר:
      1. “כל הדוגמאות במאמר היו דוגמאות של “בלית ברירה”” – אשליה אופטית מוכרת. מה זה אומר “אין ברירה”? תמיד יש ברירה, זה כל העניין. תוכיח ההיסטוריה אם הברירה האחרת, בכל אחת מהדוגמאות שצוינו, היתה נכונה. לעניות דעתי, ואני לא לבד, נראה שבהחלט כן. לא היינו מכריזים ב-48? לא היינו יוזמים ב-67? לא היינו מונעים ב-81? אז מה כן היינו עושים? באנגלית אומרים hindsight is 20/20.

      2. “ניסיון של נתניהו להטביע חותם אישי. בכל שנות שלטונו לא עשה נתניהו דבר אשר ירשום אותו בספרי ההיסטוריה” – קודם כל התקפה לגופו של אדם, זה כבר מייתר התייחסות רצינית. ובכל זאת: ישראל ממוצבת במקומות הראשונים בעולם בתחומי חדשנות, מדע, רפואה, אקדמיה ומחקר, אומנות ותרבות; הכלכלה שלנו אחת החזקות בעולם ותאגידים עצומים מקימים כאן מרכזי פיתוח או רוכשים חברות ישראליות; תשתיות לאומיות בקנה מידה בלתי נתפס מוקמות (רכבות, נמלים, גשרים, כבישים, שדה תעופה בינ”ל נוסף); 8 שנות אובמה עוינות – נחצו בהצלחה רבה, כולל המשבר הפיננסי של 2008 שקדם לכך; הכרה אמריקאית בירושלים, בגולן ועכשיו ביו”ש, העברת השגרירות ועידוד מדינות נוספות לעשות כך; בלימת תכנית הגרעין האיראנית; כינון יחסים דיפלומטיים ברמות שונות עם מדינות מזרח אסיה, דרום אמריקה, המזרח התיכון (!), מזרח אירופה. כל זה, ועוד, בהנהגתו של ראש הממשלה נתניהו. זה שאתם ממשיכים לשקר לגבי זה, זו בעיה שלכם. אנחנו לא ניתן לכם להתחמק מזה. אמנם נתניהו הוא לא הגורם היחיד, ויש רבים וטובים שמגיע להם קרדיט, אך הוא בהחלט מוביל מדיניות כלכלית ליברלית-קפיטליסטית, מסיר מגבלות ורגולציה חונקת, יוצר קשרים מדיניים וכלכליים – בחכמה, ובמתינות ובהתמדה. והוא ראוי לכל כבוד ויקר בהקשר זה, על בסיס תוצאות (ולא על בסיס פולחן אישיות מבחיל, שכה מוכר בשמאל).

      3. “אין בהחלת הריבונות ובטח שלא בסיפוח דבר שישנה את חיי רוב האזרחים במדינה” – ברור, כי הוספת 40% שטחים פוטנציאליים לפיתוח ובנייה במרכז הארץ, הפחתת האיום הבטחוני, הקלת גישה למזרח המדינה, הרחבת תשתיות, הוספת מקומות עבודה – לכל אלה אין שום השפעה, בטח, בוודאי.

      4. “נתניהו יודע שבגלל התנהלותו והמצב הכלכלי בו היתה המגינה לפני הקורונה” – קודם כל מתחיל עם קריאת מחשבות, ברור. אני, לעומת זאת, לא יודע “מה נתניהו יודע”, אבל אני כן יודע מה הוא עושה, כי יש לי עיניים בראש. ואם מדינת ישראל הנהיגה מדיניות מופלאה בגל הראשון של הקורונה, בתנאים שונים מאוד (למשל, מבנה הממשלה? אומר משהו למישהו?), הרי שההתנהלות בגל השני אחרת. האם יש ביקורת אפשרית? בהחלט כן, אבל לדבר על “גזירת קופון מהיר” כאשר בפוטנציה אלפי אנשים יכולים למות, זו ציניות ששמורה רק למחשבה סמולנית טיפוסית. וכמו שלנתניהו לא מגיע כל הקרדיט על ביצועיו הטובים, לא מגיעה לו כל האשמה על טעויות אפשריות. האחריות – בהחלט כן. ימים יגידו.

      5. “ריבונות/סיפוח היא שצריך לעשות אותה (לא יזיק) אבל לעשות אותה כשהמדינה עומדת על רגליה” – נדייק, לא סיפוח, ולא לוכסן, ולא שום דבר אחר. זה שטח שהיה אמור להיות שלנו (הסכם סן-רמו 1920) ונגזל (החלת המנדט 1922). אז בוא לא נתבלבל. ואתה בעד החלת הריבונות כמו שנטורי קרתא הם ציונים – מוכן להיות בעד רק בתנאים מסוימים, שמתאימים לאג’נדה שלך, ובעיקר לאג’נדה של האויבים שלנו. אנחנו נעשה לפי מה שטוב לנו, לא לפי מה שטוב לערבים, ולאירופים, ואפילו לאמריקאים. ובטח ובטח שלא לפי מה שטוב לסמולנים פוסט-מודרניים ואנטי ציוניים.

      נשאיר פתח קטן לספק – אולי אתה לא סמולן, אלא רק מבולבל. אם כך, ראה תגובה זו כהסבר המטהר בלבולים למיניהם.

    2. אוי אוריאל אוריאל… כמו ביביסט טיפוסי, מדקלם גיבובי שטויות ששולחים לו באימיילים של מטה המפלגה (“שתדעו מה לענות לסמולנים!”)

      כשנתניהו עומד בראש המדינה כבר 10 שנים, כן, זה לגופו של אדם. הוא מתיימר לגזור את כל הקופונים ולהוביל, ולהנחות, ולהורות לכולם. הוא המלך העליון, מלך המשיח לעולם ועד ונאמר אמן.
      תלמדו להתמודד על טענות מול המלך שלכם, ולא להתעלם.
      אי אפשר לנתח את גופו של העניין, בלי לנתח את מערכת השיקולים של האדם המוביל את המהלך. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את זה.
      אז:
      1. אין ברירה – כשעומדים עליך אויבך לכלותך, זה נקרא אין ברירה. זה לא אם לקנות מלפפונים במלח או בחומץ.

      2. וואו! יש פה בישראל נמלים וכבישים ורכבות!? מדהים! איזה ראש ממשלה הביבי הזה יא אללה, בזכותו אני נוסע על כביש ולא על שביל כורכר.

      מדהים שהוא לוקח קרדיט גם על ההייטק, התרבות והרפואה. תחומים שללא שום ספק לא תרם להם נתניהו במילימטר בכל שנות שלטונו. זה הכל בזכות יזמים טובים, אנשים חכמים (אלה שנשארו ולא ברחו מפה בגלל מדיניותו) ואלה שאכפת להם מהמדינה למרות מה שעושה לה נתניהו.

      ראינו את הכלכלה החזקה של ביבי. הנה, עכשיו עומדת למבחן בימי הקורונה ומתפקדת פשוט מדהים. עסקים קורסים, לאנשים אין כסף לשכר הדירה, ולחלק אף לא למזון. פשוט אדירה הכלכלה.

      כינון יחסים דיפלומטים עם מדינות עולם שלישי שבחלקן עומדים בראשן דיקטטורים. איפה היחסים הטובים עם מדינות אירופה המערבית? אה.. באלה לא סובלים את נתניהו…

      בקיצור, לא עשה שום דבר ששווה לציין בויקיפדיה.

      3. פיתוח? גישה למזרח המדינה? מה עם פיתוח וגישה לדרום המדינה? לצפונה? אין עבודות בצפון ובדרום עד כדי כך שאנשים שגרים בבאר שבע נוסעים לעבוד בתל אביב. אז לפני יומרות ל”פיתוח” במזרח המדינה, קודם בוא נראה פיתוח בדרום ובצפון. בקושי רכבת לירושלים יש…

      4. בגל הראשון של הקורונה כל מה שנתניהו ידע לעשות זה סגר. חכמה גדולה. השאלה הגדולה היא מה עושים כשיוצאים מן הסגר. פה נפל המנהיג הדגול. הרי לא היתה שום תוכנית מסודרת, לא בריאותית ולא כלכלית. הכל כיבוי שריפות, והנה היום שוב מדברים על סגירת אולמות ותרבות ועוד. ראש הממשלה לא יודע לנהל כלום, וזו עובדה. מדינות אחרות שהיו במצב כמו שלנו, כמו גרמניה ואוסטריה, פותחות כבר את התיירות שלהן, ואצלנו הגרף של החולים רק עולה…
      אם “עיניך בראשך” כפי שאתה טוען, ואתה לא רואה את זה, לך לאופטמטריסט.

      5. והנה – יצא המרצע מן השק: סמולנים. ממש “גופו של עניין”. בקיצור, אתה ביביסט ותו לא. לא ימין ולא נעלים. תמשיך לסגוד לראש הכת שלך, כי זה כל מה שאתה יודע.
      כמה כיף שלא צריך לחשוב, שראש הממשלה חושב במקומך, ואתה רק צריך לשנן את דף המסרים 😀

    3. והרי לפניכם, כמה קל להתמודד עם הסמול, כל מה שצריך זה לגשש טיפה והופס – יוצא הקצף מזוויות הפה.
      והנה לפנינו דוגמא מופלאה – עוד מתחזה קשקשן, שמגיע לכאן ומציג את עצמו בתור איש מתון, נעים הליכות (הגם שמדבר שטויות). רק נוגעים קצת – ויוצאות הקללות, והעיניים מאדימות, והרוק משפריץ בין השפתיים, ואנחנו “ביביסטים” שסוגדים למשיח ושאר שטויות מהפגנות הדגלים השחורים.
      אז כדאי שנלמד לזהות אותם מהר, כמו ה-“גיל” הזה. לכל מקום הם מגיעים כדי להשפריץ את הרעל הבוגדני שלהם, ואין להם טיעונים, ואין להם יכולת או עניין להתמודד עם עובדות או היסטוריה, והם מלאים בשקרים וזדון. אבל זה בסדר, וזה טוב, כי זה מראה כמה הם נואשים. עוד בחירות ועוד בחירות, והם מתפוצצים מתסכול, כי אותו “מלך” לדבריהם פשוט ממשיך להוביל את המדינה בהצלחה. ונקווה שימשיך, ונקווה שלא יפילו אותו בתהליכים חשוכים למיניהם מבית היוצר של הנ.ק.וו.ד. ואנחנו מצידנו נמשיך לתמוך בראש ממשלה מוצלח, כל עוד הוא מוצלח, בתוך שיטה דמוקרטית, על אפם ועל חמתם של בולשביקים למיניהם. ונמשיך לדבר מעל הראש שלהם, ולחזק את הכלכלה, ואת הקשרים עם מדינות אחרות, ואת התשתיות ואת הבטחון. וניתן להם להמשיך לקרוא לנו “ביביסטים”, ולהאשים אותנו שאנחנו קוראים מדפי מסרים, כי להם אין מחשבה אחת עצמאית במוחם השטוף והשדוד. אבל לא נפסיק להזהר, כי אלה ממש רוצחים בפוטנציה, שממשיכים לתמוך בגדולי אויבינו ובאג’נדה האיומה של הטוטליטריות הסוציאליסטית.
      אז אפשר להמשיך להתעלם מהגיבובים והקללות, אבל חשוב להשאר עירניים, כי ברגע שנרדמים ליד סמולן – הוא מוסר את המפתחות לחמאס.
      אז שימשיך לנבוח ה-“גיל”, השיירה נוסעת. עכשיו הוא צריך להחליף כינוי ולחזור לעשות copy&paste.

    4. לגיל. אוי אוי, כמו בולשביק טיפוסי בוט המתמחה בשיטת אולינסקי. הנה הטענות הבולשביקיות: א. נתניהו הוא מלך המשיח. לא שמש העמים, כי הכינוי הזה שמור הרי במפלגתנו לסטלין. ב. ההישגים הם כמובן בזכות היזמים הכשלונות זה נתניהו. העובדות, לולא נתניהו והימין והכלכלה החופשית היחסית – כי קיים עדיין זרם חזק שמאלני המשפיע על מבנה הכלכלה והשולט על התקשורת ובית המשפט, בגללם יש הבורחים מארצנו – עדיין היינו משלמים מס נסיעות ומס רכוש והכלכלה הישראלית הייתה נחשלת ונותרת מאחור. מדינת ישראל משגשגת בזכות הימין ומנהיג הימין נתניהו. אז נכון נתניהו לא חיסל את נגיף הקורונה, אגב, הציפיות שיחסל מלמדות עד כמה אתם הבולשביקים רוחשים לו בסופו של דבר כבוד רב, ההצלחה של נתניהו אינה מוחלטת, אבל ההישגים רבים יותר מהכשלונות. נדמה לכם הבולשביקים שנגיף הקורונה מעניק לכם הזדמנות להשיג את מה שכבר נואשתם מלהשיג פגיעה באהדה העצומה שיש לנתניהו בקרב היהודים בני החורין ובהמשך שלטונו, במהרה תתבדו.

    5. לגיל. מה הקשקוש הזה. הנושא החלת רבונות. לא נתניהו. זה לגופו של עניין . כל השאר זה אולניסקי

    6. אה, ל”סמולני” אסור לכתוב פה באתר הזה? לא ידעתי..
      זיהינו את ה”סמולני” אז בואו נשרוף אותו!

      אוריאל, אתה לא ימני, אתה מתלהם.
      לראייה התגובה שלך על כך ש” לא צריך לתת להם תעודות זהות כחולות”.
      מי שהתחיל עם ההתלהמות וה”קצף מהפה” זה אתה, אני רק החזרתי. כשמתדיינים איתי בטוב, אני מחזיר בטוב, כשמתקיפים אישית, אני מחזיר.

      אני ימני הרבה יותר ממך, רק אחד כזה שחושב. כן, אני יודע לא נשארו הרבה כאלה בימין, ואתה הראייה לכך.

      ורוצחים בפוטנציה תגיד לסבתא שלך.

      ולגופו של עניין (הנה, כמו שאתה אוהב) לא עימתת אותי עם שום עובדות, אלא עם דעתך האישית.
      ביבי שלך לא עשה שום מהלך ימני בחייו, אבל אתה ושכמותך עדיין תומכים בו כי יש לו קול כזה עם בס וביטחון עצמי ואנגלית מעולה.

    7. איך אני אוהב את זה שסמולן לא יודע כשהוא הפסיד את הקרב. ואיך יודעים? זה פשוט – הוא מתחיל לשנות את הטקטיקות. אז עכשיו עברנו לדמעות תנין ובכי של קוזאק נגזל – “לקחו לי, שתו לי, אתה התחלת, אסור לי להגיב פה וכו'”.
      עכשיו, חשוב מאוד שלא נאפשר לאתר מצוין כמו מידה לרדת לרמה של כל מיני יומונים נמוכי מצח מוכרים, עם אזור תגובה ברמה של ביוב.
      אז ננסה להתייחס לקשקושים האחרונים של הדבר הזה – “גיל”, כי בכל זאת חשוב להשמיע את האמת:
      1. חשוב מאוד לאפשר לסמולנים להמשיך להתבטא; הן משום שיש חופש דיבור בישראל,שהיא דמוקרטיה מצוינת (עם בעיות, כמו כולם), והן משום שכך אפשר לחשוף אותם ולהתמודד איתם. ברגע שסמולן מתחיל ליילל שסותמים לו את הפה – אפשר לדעת שנגענו בנקודה רגישה, וזה טוב, כדאי להמשיך, הוא יילך לבד.
      2. ברגע שסמולן קורא לך “מתלהם”, ועוד אחרי ציון עובדות, מקומות ותאריכים, אתה יודע שמדובר בהנדסת תודעה. ללמוד היסטוריה ולעקוב אחר אקטואליה הן התרופות הטובות ביותר כדי להתמודד עם השקרים. גם זה טוב.
      3. בשום מקום לא כתוב שאנחנו מחויבים לתת למישהו אזרחות. בדיוק כמו שאף אחד לא חייב להכניס הביתה אף אחד, כך מדינת ישראל רשאית לא לאזרח אף אחד. יש קריטריונים מסודרים והכל בסדר, לא להבהל. אלה עובדות פשוטות וציון של עובדות הוא בדיוק ההיפך מההתלהמות, אז מצבנו טוב. אוטוטו ואישומי ה-“אפרטהייד” ישפריצו לסמולן שלנו מהפה, גם זה טוב ואין מה להתרגש.
      4. כשסמולן אומר שהוא “הרבה יותר ימני ממך” אפשר להבין שהוא כנראה קרא, אבל רק ברפרוף, הוראות של הקרן החדשה או מגיבים מטעמה, ולמד קצת את השיטה. בעצם, הוא אומר, *הוא* הימני ואתה – מה, טרוצקי? אני לא באמת יודע, זה לא צריך להיות הגיוני או רציף, רק לגרום לך להתגונן. הכל בסדר.
      5. סבתא שלי דווקא היתה חביבה מאוד, ועשתה עוגות ועוגיות, אבל אולי יש פיסות מההיסטוריה שלה שאני לא מכיר. אקפוץ לבית התפוצות בהזדמנות.
      6. מכיוון שהסמולן אלרגי ממש לעובדות או תגובה לגופו של עניין, הוא לא מסוגל שלא לשרבב פנימה שוב את ראש הממשלה נתניהו, אפילו כשהוא מאוד מנסה להימנע. למרות שהדיון הוא על החלת הריבונות, נו מילא, כנראה מגבלות קוגניטיביות.
      7. וכמובן שהוא אינו מסוגל להתאפק ושוב לקרוא את המחשבות שלנו ולצווח שאנחנו תומכים בנתניהו כי אנחנו מעריצים אותו (או משהו?), ולא כי יש לנו וגם לו משנה סדורה, מתונה והכי חשוב – כזו שעובדת, כבר הרבה שנים, ומביאה הישגים ותוצאות (ע”ע תגובתי הראשונה לדוגמאות).

      בסופו של דבר, עוד סמולן נופל שדוד ומופתע כשהוא מנסה לבוא עם הכלים החלודים שלו לכאן. איך אומרים – אל תגיע לדו-קרב אקדחים עם אולר.

  4. כל ערבי “פלסטיני” משתוקק לקבל “תעודה כחולה ” זה רישיון לחיים נורמאליים , ואני אומר את זה מהכרות עם השטח .
    לנו זה לא כדאי לתת את המתנה הזאת לאף אחד , צריך להשאיר אותם בשליטה שלהם , כל נפה עם השליט שלה בשליטה ישראלית בטחונית של מאה אחוז , ורק בטחונית , כל השאר שינהלו בעצמם , ולהפסיק לעזור לאבו מאזן , אנחנו כבר לא צריכים אותו , ולא כל מחבל אחר ,

    1. מעבר לזה שזו תשובה לשאלה שמתעלמת משאלה מוקדמת יותר וחשובה יותר – מי אמר ואיפה כתוב שאנחנו חייבים לתת למישהו אזרחות?

    2. אתה מודע לך שמדובר על החלת ריבונות על הישובים הישראלים והשטחים שסביבם בלבד?

  5. הצד הפוליטי הפחדני יביא עלינו אסונות כמו אוסלו בזמנו, אין לנו מה לפחד, רק לעשות כל דבר בשיקול דעת בזהירות ובעקביות, לא להרפות ולא להראות חולשה, הריבונות היתה צריכה להיות מאז 67 ואז לא היינו מגיעים למצב של היום, בחלקים מסוימים הם יקבלו אוטונומיה, אבל מחובתנו לשלוט במרחב הקרקעי, האווירי והימי, זה הביטחון שלנו ואין בילתו. לספח עכשיו והכל ובלי לעשות חשבונות, זאת מדינתנו מאז ולתמיד…
    אל תירא ישראל…💪💪💪

  6. ביבי פחדן. מתקפל סידרתי. בכל ה”עימותים” שהיו לנו עם הירדנים, ביבי התקפל. סיכוי אפסי שיחיל ריבונות על בקעת הירדן.