בשמאל אוהבים משטרה רק כשהיא רודפת את הימין

ועדת הפנים של הכנסת התכנסה אתמול (שני) לדיון נוסף תחת הכותרת "נהלי עבודת משטרת ישראל בזמן הפגנות". הישיבה שהייתה אמורה לעסוק באירועי הפגנות השמאל האחרונות מול מעון ראש הממשלה בירושלים ובניסיונות המשטרה לשמור על החוק והסדר ולקיים את פסיקות בג"ץ בעניין, הפכה במהרה למשפט שדה אותו עברו נציגי המשטרה מצד חברי כנסת מהאופוזיציה. בין השאר נשמעו מצד שמאל דרישות "לרסן את השוטרים" (ניצן הורוביץ), טענות שהמשטרה "מעלה את המתח" (תמר זנדברג), ואפילו דרישה מצד עופר כסיף "לפטר את מפקד מחוז ירושלים" בשל התנהלות משטרתית אלימה לטענתו כלפי המפגינים.

אך מי שהפגין את האלימות אתמול היו דווקא אותם מפגינים, שנציגיהם בדיון התנהלו בבוטות וחוסר כבוד לבית הנבחרים, תוך שהם קוטעים את דברי חברי הכנסת, מטיחים במשטרה האשמות על היותה פוליטית ומשרתת את הממשלה ואפילו מסרבים להצעת חלק מחברי הכנסת לקיים שיח עם המשטרה. באופן כללי היה נראה כי "ראשי המחאה" לא הגיעו לנסות לנהל דיון או לקדם פתרון לבעיה, והם זכו כאמור לרוח גבית מחברי האופוזיציה שקפצו על ההזדמנות לקחת חלק במשפט ראווה ולסחוט עוד קצת כותרות מן השידור החי.

הדיון המוזר הזה הזכיר לי כמה דיונים אחרים באותה ועדה בהם נכחתי במהלך שנת 2018, שנת השיא של השערוריות במשטרת אלשיך-ארדן. גם אז, ועדת הפנים ביקשה לבצע את תפקידה כמי שאמורה לפקח על פעילות המשטרה, אך היוצרות היו הפוכות לחלוטין מן הישיבה האתמול. כך למשל היה בדיון ב-20 בפברואר אותו יזם יו"ר הוועדה דאז ח"כ יואב קיש כדי לבחון את התבטאויותיו של המפכ"ל אלשיך בראיון ל'עובדה' בו מסר לכאורה מידע רגיש מחקירות ראש הממשלה. לאחר שהמפכ"ל הפגין זלזול בפורום המכובד ויצא לפתע מן האולם במהלך מסירת גרסתו כדי לפקח על הדלפה חדשה, התייצבו בזה אחר זה חברי האופוזיציה דווקא כדי להגן על המשטרה אותה תקפו אתמול בשצף על היותה אלימה ופוליטית.

אלעזר שטרן מ'יש עתיד' טען אז כי "ההפחדה הזו של המשטרה היא מסוכנת", ובירך את המפכ"ל ואת המשטרה כולה "על הנחישות ועל חוסר משוא הפנים"; אחמד טיבי, שחבריו למפלגה השמיעו אתמול האשמות קשות נגד המשטרה, טען אז כי מטרת הדיון היא "לרפות את ידיו של המפכ"ל והמשטרה" והטיל ספק במניעיו של היו"ר קיש; טאלב אבו-ערער קבע נחרצות כי יש "לאפשר למשטרה לעשות את עבודתה" והיא "מנהלת את העניין בצורה מקצועית"; וציפי לבני טענה כי הדיון נועד "להזכיר למשטרה שיש כאן כאלה שלא מרוצים ממה שהיא עושה ושייזהרו לעצמם" והוסיפה כי הוא חלק מניסיון "להלך אימים" ולפגוע "בצורה שיטתית בלגיטימיות של משטרת ישראל". היא אף פנתה ישירות לאלשיך והבטיחה: "יש לנו אמון במשטרה, אנחנו גאים במה שהמשטרה עושה למען אזרחי ישראל".

מספר חודשים לאחר מכן, ביום ה-6 בספטמבר, ועדת הפנים התכנסה כדי להצביע על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הסיכול הממוקד שנעשה למועמדתו של גל הירש לתפקיד המפכ"ל ולבדיקת טענות נוספות "לשימוש בחקירות רדומות לטובת סיכול פוליטי". יש לציין כי בנושא הזה חלק מחברי האופוזיציה כמו חיליק בר ולאה פדידה תמכו בחקירת הפרשה, אך כמובן שהיו גם כאלה ששוב ניצלו את הבמה להצגת העמדה האוטומטית נגד הימין. כך למשל נהג ח"כ מיקי לוי, סנגור ותיק של המשטרה ומי שנהנה מאוד מאור המצלמות, שטען כי מטרת כינוס הוועדה היא "להשביע את רעבונו של ההמון"; יעל כהן-פארן מן 'המחנה הציוני' הצטרפה לדבריו ואמרה כי "מערכת אכיפת החוק נמצאת תחת מתקפה" וכי מטרת דיונים מעין אלה היא "לכנס את אנשי המשטרה ולהלך עליהם אימים". ההצעה להקים ועדת חקירה אושרה בוועדה אך בהמשך התפוגגה לה במסדרונות הכנסת בשל התנגדות של מפלגת 'כולנו'.

השיא הגיע בדיון מיוחד של ועדת הפנים ב-12 בנובמבר 2018, אז מסר תנ"צ גיא ניר עדות מפורטת על התנהלות פסולה של המשטרה באיסוף חומר רגיש על אישי ציבור, ובה טען בין השאר כי “גל הירש הוא קורבן לסיכול ממוקד וזה לא המקרה היחיד”. גם הדברים המטלטלים האלה לא הצליחו להזיז את הפוזיציה של חלק מחברי האופוזיציה, כמו למשל מיכל רוזין שטענה כי מדובר ב"צביעות" וחלק מ"מתקפה כוללת על המשטרה"; ח"כ מיקי לוי שוב מילא נאמנה את תפקידו כמגן המשטרה וטען כי "זהו דיון הזוי ומיותר" ומשה מזרחי, עוד קצין משטרה בכיר לשעבר, אמר כי "זאת במה להכפשת משטרת ישראל באופן גורף"; ח"כ כהן-פארן שוב חזרה על טענתה ל"משפט שדה למשטרה", קבעה כי "הדברים שאמר תנ"צ ניר הם הכפשות לכל עבר" והטיחה ביו"ר קיש כי הוא "מהלך אימים פעם אחר פעם על משטרת ישראל".

אלה הן רק כמה דוגמאות מן השנים האחרונות אך הן ממחישות היטב את ההתנהלות הקבועה והצבועה של פוליטיקאים מן השמאל בכל הקשור למערכת אכיפת החוק. כאשר המשטרה וראשיה התנהלו באופן מפוקפק ותוך רדיפה פוליטית ואכיפה בררנית נגד מנהיגי הימין, חברי הכנסת מן השמאל לא רק הריעו בשמחה מן היציע בעד דריסת החוק, אלא גם השחירו כל מבקר וחסמו כל ניסיון לבדיקה ובירור. כעת, כאשר המשטרה דווקא מנסה לבצע את תפקידה ולשמור על החוק ועל פסיקות בית המשפט מול התפרעות מתמשכת של מפגיני השמאל, אותם אנשים ממש תוקפים אותה ללא רסן ומטיחים בה האשמות קיצוניות.

כתבתי רבות בעבר מעל דפי אתר זה על הצורך בפיקוח אפקטיבי על המשטרה שאיבדה בשנים האחרונות את אמון הציבור לאחר שורה ארוכה של שערוריות שנחשפו על הנעשה בשורותיה. חלק מכך נגרם בשל אוזלת יד וחוסר אונים של נבחרי הציבור, וחלק אחר ולא מבוטל בשל תרבות ארגונית קלוקלת של טיוח והסתרה. תיקון הכשלים האלה אמור להיות אינטרס של כולנו, גם של המשטרה עצמה, אך מה שראשי השמאל מנסים לעשות כעת בהשתלחותם במשטרה אינו מכוון לתיקון או השבת אמון הציבור. כפי שעמדותיו המשתנות בעניין מוכיחות שוב, השמאל רואה במשטרה כלי פוליטי ותו לא, כזה שאמור לשמש אך ורק לקידום האינטרס הרגעי של המחנה ולפגוע כמה שיותר במחנה היריב.