“התקשורת הישראלית מועלת בתפקידה”

איש השנה של ׳מידה׳ בתקשורת, שמעון ריקלין, רואה את עצמו כחלק משינוי מהותי שמתחולל ביחסי ציבור-תקשורת בישראל, ולא מתכוון לעצור לרגע

צילום מסך

לכתבים ולפרשנים בתקשורת הישראלית סגנונות רבים ושונים. לכל אחד מהם, שפה משלו, ודרך משלו להגיש חדשות. יש את אלו המשמרים בחרדת קודש את הטון ה״אמביוולנטי״, תוך מעטה של ״אובייקטיביות״ עיתונאית. יש את אלו שרק בדרך כלל מקפידים על כך, ומעניקים לעיתים פתחון פה לדעותיהם האישיות והפוליטיות. אך יש את אלו שאינם מתכחשים לכך ש״דיווח עיתונאי אובייקטיבי״ הוא אוקסימורון. צעד אחד אחרי אנשים אלו, נמצא הפרשן הפוליטי של ׳ערוץ 20׳, שמעון ריקלין.

ריקלין לא מסתפק רק בהסברת דעותיו ותפיסותיו האישיות, אותן מבטא גם על מסכי הטלוויזיה וגם בטוויטר תוך פיסוק ועריכת ציוציו בסגנון ׳ספר הטאו׳ (“זה נותן דיוק ובהירות ומעביר את המסר טוב יותר”). הוא אף דואג שהצופים, הקוראים והמאזינים יבינו בדיוק מה עומד מאחורי דיווחי שאר הפרשנים והכתבים בעיתונות המודפסת ובמהדורות בערוצי החדשות (“ערוצי התעמולה”). מטרתו היא שבציבור יבינו איזו אג׳נדה מניעה כל דיווח שפוגשים, ובכך יהיו חסינים לתרגילי הנדסת התודעה המופעלים עליהם.

לא רבים יודעים זאת, אבל העיסוק המקצועי הראשון של ריקלין לא היה עולם התקשורת. שנים לפני שהחל לפרשן מערכות בחירות, להשתתף בפאנלים באולפנים ולדבר על הפיכות שלטוניות של בג״ץ (“שודדי הדמוקרטיה הישראלית”), הארכאולוגיה, בה אף רכש תואר אקדמי, הייתה זו שתפסה את מירב שעות עיסוקו של ריקלין.

במקור היית בכלל ארכאולוג. קרה השנה משהו מעניין בסצנת הארכאולוגיה הישראלית?

“לא שאני מכיר. אני עברתי מתחום הארכאולוגיה לתקשורת, כי היו לי חברים בתקשורת. הייתי רואה מה קורה ופשוט צורח עליהם ומשתגע, עד שהבנתי שלא מספיק רק לדבר מבחוץ אלא צריך לקפוץ לתוך הזירה. ואני סוג של שמח, אבל לפעמים גם מצטער על זה שעשיתי את זה.

“אני מקווה שיחד עם עוד הרבה מאוד אנשי תקשורת, כולל כאלו חדשים שנכנסו השנה, נצליח בניסיון לשנות את השיח, כי עדיין לא כולם מסכימים על עצם הבעיה. לדעתי לפחות להגדיר את הבעיה כבר הצלחנו, שזו התקדמות יפה. אבל זו רק התחלה”.

השנה הותקפת אישית כמה פעמים, כולל פיזית, גם בעמדת השידור של ׳ערוץ 20׳ בכיכר הבימה וגם בהליכה באמצע הרחוב בתל-אביב. איך אתה מבין את המציאות שבה דברים כאלה קורים בישראל ב-2020?

“אני חושב שקו ישיר מחבר בין מרחב התודעה למרחב הפיזי. כלומר, אותם אנשים שמרגישים שהם שליטי התודעה, והם יקבעו מה מותר ומה אסור לחשוב פה, הם גם אלה שבאמת משוכנעים שהמרחב הפיזי שייך להם, והם יקבעו למי מותר ולמי אסור להיות פה. שתי דוגמאות קטנות לכך: הראשונה היא שכמעט אין ערב שלא אומרים לי בכיכר הבימה ׳מה אתה עושה פה ואתה צריך ללכת מכאן זה לא שלך׳.

“שנית, קרה לי לפני מספר ימים אירוע דומה בחוף גורדון, שבו שחיתי במשך עשרות שנים מאז הימים שגדלתי בתל-אביב. באו אנשים והסבירו לי שהחוף הזה שייך רק לאנשי שמאל, ובטח לא לאנשי ׳ערוץ 20׳ או לאנשי ימין. כלומר, יש פה חבורה שבאמת חושבת שהכול שייך לה, ומכאן גם נובעות התחושות שלה, שלה יש חוק וסטנדרטים אחרים, שתקפים רק לה, ושיש חוק, סטנדרטים וכללים לאחרים. ואת זה באנו לשנות”.

ריקלין גדל בשכונת ׳יד אליהו׳ בתל-אביב (“עם יאיר לפיד מצד אחד ואלעזר שטרן מצד שני”), לאבא איש משרד החינוך ואיש לח״י בעברו. אביו, כך מסביר, לא קודם בעבודתו ממנהל למפקח בגלל השקפותיו, והדבר נחקק לו בתודעה ודוחף אותו בעשייה עד היום.

“האמת שזה משני צדי ההורים שלי”, מוסיף ריקלין. “אבא של אמא שלי גדל וחי בתוניס וסירב גם הוא לכרטיס אדום, ובאשקלון הפלו אותו ואת העסקים שלו, ואפילו לא הסתירו את זה, אמרו לו את זה בפנים. אני בעצם נושא את האפליה הכפולה הזאת, ושוב אני מדבר, זה אותם אנשים שחושבים שהכול שייך להם”.

האם לדעתך בישראל של שנת 2020 עדיין יש ילד כלשהו שרואה את אבא שלו ׳נדפק׳ בגלל דעותיו?

“אין ספק בזה בכלל. אין ספק שיש תרבות של פחד והשתקה אצל הרבה מאוד אנשים שפוחדים להגיד את הדעות האמיתיות שלהם. אומרים לי את זה אנשים מלפחות שני תחומים שונים. אחד בלשכת עורכי הדין – הייתי פעם באיזה פאנל, וניגשו אליי בסופו הרבה אנשים שסיפרו לי שהם מפחדים לומר את הדעה שלהם. וכמובן אנשי תקשורת ואנשים שעובדים בהייטק או במשרות אחרות, שפשוט פוחדים, גם ב-2020, לומר את דעתם. ובעיניי זאת תופעה שהיא לא פחות ממחרידה”.

בשנה החולפת נחשפו לא מעט מחדלים מצד הפרקליטות והמשטרה בתיקי נתניהו. האם לדעתך חל שינוי בדעת הקהל הישראלית ביחס לחקירות נתניהו?

“אני חושב שכן. שנת 2020 היא שנת הפרימה הגדולה של תיקי נתניהו. עוד ועוד אנשים, שהם באמת אנשים טובים ותמימים שהאמינו לחלוטין במערכת המשפט, רואים את התפרים הגסים, את האכיפה הסלקטיבית, את המצאת התיקים, את חוסר הפרטים ואת חוסר הדיוק שלהם, ותרשה לי להוסיף גם את השקרים.

“אני חושב שיותר ויותר אנשים בציבור מבינים שיש בעיה קשה מאוד במערכת אכיפת החוק והמשפט בכלל, ובתיקי נתניהו בפרט, ודעת הציבור יותר ויותר נוטה לכיוונו. אנחנו רואים את זה, ולא בפעם הראשונה, בתוצאות הסקרים שמתעלמות כמעט לגמרי מהטענות, מההכפשות, ואפילו מעלילות הדם, לפחות בנוגע לצוללות. הציבור מתעלם לגמרי ואומר למערכת אכיפת החוק והמשפט – אני לא מאמין לכן”.

מגמות בתקשורת

בחודש ספטמבר נקלע ריקלין לעימות מתוקשר עם עיתנואי ׳מעריב׳ קלמן ליבסקינד. על אף המרכזיות שתפס הפולמוס בשיח הציבורי בעת התרחשותו, כעת, מעדיף ריקלין שלא לפתוח את דיון מחדש.

“אני באמת לא מעוניין לחזור על מה שהיה. מכל מיני סיבות קלמן ליבסקינד כינה בצורה מסוימת אותי ואת חלק מחבריי, אנשים שנכנסו לתקשורת ובעיניי עשו ועושים שינוי מבורך. מי שרוצה מוזמן לחפש בגוגל ״משל הפיל והעז״ וינסה להבין לפי שיטתי את ההבדל ואת השוני בגישה. אבל אין לי עניין לריב עם קלמן ליבסקינד, שיעשה את העבודה שלו ושיהיה בריא”.

יש תחושה שהציבור פחות ופחות מאמין לתקשורת המיינסטרים. לאן לדעתך מועדים פני יחסי הציבור-תקשורת בישראל?

“זו פריצת דרך גדולה, ואני חושב שאנחנו נמצאים לפני שבר גדול וראייה רחבה מאוד של הרבה אנשים בציבור הישראלי איך התקשורת הישראלית מועלת בתפקידה. כשנכנסתי לתקשורת חשבתי שמפלים ימנים, אבל שעיתונאי השמאל-מרכז ׳עושים את עבודתם נאמנה׳. ואז התברר לי יותר ויותר, ואני אומר לך שאני לא מפסיק להיות מופתע, כמה אין להם שום קשר לעיתונות וכמה הם לא מחויבים לאתיקה או לכללים של עיתונות.

“יותר מזה, מצד אחד הם מסרבים לומר שיש בכלל כללים או אתיקה שמחייבים אותם, ולכן מישהי כמו אור-לי ברלב שמארגנת הפגנות נגד ראש הממשלה יכולה להיחשב כעיתונאית, והם מתייחסים אליה כעיתונאית. ומצד שני הם קוראים כמעט לכל עיתונאי הימין ׳לא עיתונאים׳. ופה אני רוצה טיפה להעמיק ברשותך, אנחנו נמצאים בתקופה פוסטמודרניסטית שבה בעצם, וזה התחיל בתרבות, ברגע שאתה מתקשה לקבוע כללים וסטנדרטים של מהי תרבות גבוהה ומהי תרבות נמוכה, בעלי הכוח והממון הם אלה שקובעים אותה.

“וזה עובר גם למשפט. ברגע שאין כללים אמיתיים, ובית המשפט העליון לא מחויב לפרש את החוקים של הכנסת, אז אהרון ברק תפס את הכוח והחליט מה נכון ומה לא נכון באמצעות המצאת כל מיני מושגים כמו ״מידתי״, ו״האדם הסביר״, ועוד כל מיני שקרים ושטויות שאין ביניהם לבין חוק ומשפט כלום. ואותו הדבר קרה בתקשורת. אנשי התקשורת של ערוצי התעמולה לא מחויבים לא לאמת, לא לכללים ולא לאתיקה, הם מחויבים לעצמם. הם מרגישים שהם החזקים, והם באמת מחזיקים במרבית כלי התקשורת, והם חושבים שהם עצמם יקבעו מה נכון ומה לא, מי עיתונאי ומי לא. למה? כי הם מחזיקים בכוח.

“ופה אני רוצה להפנות אותך לדיאלוג מקסים מאליס בארץ הפלאות. כשאליס שואלת את המפטי דמפטי האם הוא יכול לתת למילים הרבה משמעויות שונות, כמו שאנחנו רואים אצל חלק מהפוסטמודרניסטים שמשחקים בשפה, עושים בה מה שרוצים ופוסלים מילים משימוש. והמפטי דמפטי עונה לה בצורה מאוד פשוטה. הוא אומר לה שהשאלה היא מי הריבון. מי שבעל הכוח הוא זה שייקבע. והגיע הזמן שהימין יתעורר ויפסיק לשחק לקול החליל של הריבון, לפחות בשפה ובתקשורת בינתיים.

“ואני מכוון את זה לאנשי הימין בכלל ולאנשי הציונות הדתית לדורותיהם בפרט, שפעם אחר פעם משחקים את המשחק שמוכתב להם על-ידי אלו שמחשיבים את עצמם כאליטה, כשלמעשה הם אנרכיסטים פוסטמודרניסטים שמחזיקים בכוח ורוצים לקבוע לאחרים מהם כללי ההתנהגות הנכונים, בשעה שהם לא מחויבים לכלום. ואת זה אנחנו באנו לשנות”.

אבל אנחנו רואים יותר ויותר אמצעי תקשורת לאומיים. מה עדיין חסר כיום לתקשורת הימין?

“חסר תקשורת חדשה, וחסרים בעיקר אנשי עסקים מימין שיכניסו את היד לכיס ויבינו כמה חשוב להשקיע בכלי תקשורת, להחזיק בבעלותם כאלו ולפתח אותם. לצערי עדיין יש אנשי עיתונות מצד ימין שהחלום הגדול שלהם הוא לעבוד בערוצי התעמולה במקום לבוא ל׳ערוץ 20׳ או לפתוח בעצמם ערוצי תקשורת חדשים. בנוסף, יש אנשים בימין עצמו, אלה שצורכים את התקשורת, שלצערי לא מחרימים את אותם ערוצים שבזים להם ומנסים לשחק בתודעה שלהם ולשקר להם מדי יום כמעשה שבשגרה.

“חסר גם שימוש נכון בשפה, אסור לוותר על השפה שלנו. הם כל הזמן מצמצמים את השפה, ממש כמו בספר ׳1984׳, שינוי מושגים ומחיקת חלק מהמילים כדי לשנות את התודעה וכדי שהמסקנות ההגיוניות יהיו מה שהם חושבים. הדברים האלה הם המרכזיים שחסרים, ונכונה לנו עבודה רבה”.

לסיום, אני מציין בפני ריקלין דברים שהזכיר באחת מתכניותיו, לפיהם הוא מתכנן, יום אחד, לכתוב ספר על “מסעותיו בעולם עם נתניהו”, ומבקש ממנו לתת לקוראי ׳מידה׳ הצצה בלעדית לספר בדמות סיפור או חוויה ממסעותיו עם ראש הממשלה. “יש באמת יש עשרות סיפורים”, הוא עונה, “כי נתניהו מתקבל בעולם בצורה פנומנלית, שזה משהו שלא כולם מבינים.

“אני אתן דוגמה מאפריקה. הגענו לטקס השבעה של הנשיא החדש בקניה ומשם קפצנו לארמון הנשיאות, ושם יצא לי לשבת עם נתניהו בסוויטה שנתנו לו. לאחר מכן יצאתי למסדרון, וראיתי להערכתי 15-20 ראשי מדינה עומדים בתור, ופשוט מחכים לתפוס חמש דקות עם נתניהו”.

“אני לא זוכר אם זה היה מזכיר הממשלה או מנכ״ל משרד ראש הממשלה, שכל פעם יצא ואמר ״עכשיו אנגולה, אחרי זה ניגריה״. ״עכשיו ניגריה, ואחרי זה דרום אפריקה״, ואני לא זוכר את הסדר המדויק. הוא הקריא מדינה מדינה, כשעשרות ראשי מדינה יושבים במסדרון כמו ילדים טובים, כמו תלמידים בבית ספר, ומחכים לפגישה של חמש דקות עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. זה היה מרהיב”.

מסכם שנה

שנת 2020 במילה: “קורונה”

שנת 2020 במשפט: “שנה עם הרבה בעיות והמון הזדמנויות”

רגע ב-2020 שלא תשכח: “כשהקורונה הגיעה לישראל”

רגע ב-2020 שהיית מוכן לשכוח: “כשעשו לי בדיקת קורונה”

איחול לשנת 2021: “שנצליח יחד, לא רק אני, אלא חבורה מאוד גדולה של אנשים, לעשות את השינוי במדינת ישראל שההבסיס שלו הוא הפסקת הסטנדרט הכפול, האכיפה והחוק שנהוגים פה בין אוכלוסייה אחת, מיוחסת יותר, לבין אוכלוסיה אחרת שאיתה מחמירים ומקפידים בצורה אחרת לגמרי. כמו לדוגמה השימוש במכתזית רק נגד חרדים, כשנגד מפגיני בלפור אסור לעשות את זה”.

הימור בחירות: “אני מאמין שנתניהו ינצח, אבל השאלה היא אם יהיה לו עם מי להרכיב קואליציה ואם יהיו מספיק שותפים כדי להגיע ל-61. אני מקווה שכן”.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

26 תגובות למאמר

  1. ריקלין טועה. הוא לא מבין את המושג. אין תקשורת בישראל. מנופול תקשורתי “ציבורי” אינו תקשורת במובן החופשי המערבי. לומר על התקשורת הזו שהיא אינה ממלאה את תפקידה כמוה כאמירה שהפרבדה הסובייטי בזמנו לא מילא את תפקידו. רקלין מתייחס לתקשורת המתוכנתת המקומית במונחים הזרים למבנה הזה. התופעה הזו אומרת עוד שאין חופש דיבור בישראל. כל עוד לא ניתן לכל מי שרק רוצה בכך, והמוכן לסכן את כספו להקים ולקיים תחנת תקשורת פרטית עסקית עצמאית עד אז אין חופש דיבור במדינת ישראל, קיומו של חופש דיבור הוא מרכיב הכרחי בקיומה של דמוקרטיה. אין דמוקרטיה מלאה בישראל. יש חופש הצבעה אבל חופש דיבור יש רק חלקי באמצעות עתונים , שהשפעתם קטנה יותר מאשר התקשורת האלקטרונית

    1. במובן החופשי המערבי ??
      למה, בארה”ב יש תקשורת ? היא ממלאת את תפקידה ?

    2. בארה”ב יש תחרות בין רשתות. והכל בידים פרטיות. גם כאן העתונות הפרטית רובה שמאלה והלאה ידיעות מעריב הארץ אבל עדיין יש עתון אחד התומך בנתניהו ישראל היום וכולם בידים פרטיות. זה העקרון הקובע

    3. בארה”ב יש תקשורת כי היא פרטית ותלויה בדעתו של הצרכן. אין באמת תפקיד לתקשורת. המושג תפקיד התקשורת הוא מושג מומצא כדי להעניק לגיטימציה לתקשורת צבורית ממשלתית מונופוליסטית ועבודה לקבוצת פקידים רגולטורים. בארץ חופשית התקשורת הוא מוצר ככל מוצר החי או מת על פי דעתו של הצרכן.

  2. התקשורת: אספקת המידע העויינת החולנית המחליאה והמניפולטיבית המתבצעת במדינה החטופה שלנו מזה עשורים רבים. הגיב:

    יש לדון בהתנהלותה החמורה של התקשורת הישראלית שאינה משרתת את הציבור,שאינה מדווחת את המציאות,ושמייצרת מציאות וירטואלית בתקווה שהציבור הרחב יקנה את השקר ויקבלו כאמת.

    בפועל מתעב הציבור את התקשורת הישראלית,ואינו קונה דבר מכל מרכולתה הרקובה.

    מה שהתקשורת הצליחה ליצור זה הרבה הרבה אנטישמיות נגד ישראל ואזרחיה היהודים,ופעילות כלל עולמית נגדה המקבלת הדרכה מדוייקת כיצד ניתן לפעול נגד ישראל בצורה הכי אפקטיבית.

  3. בכל פעם שבגל”צ נתקלים בסקר פוליטי המספרים מתבלבלים

    בשבועות האחרונים פורסמו כמה סקרים שבדקו את עמדות הציבור בסוגיית הקפאת הבניה. אחד כזה היה במעריב, אחר בידיעות, שלישי בגלי צה”ל. התוצאות היו דומות. מצד אחד למעלה משליש מהציבור רוצה להמשיך לבנות בכל יהודה ושומרון. מהצד השני עשרים אחוזים שלא רוצים לבנות בשום מקום. באמצע קרוב לארבעים אחוזים בעד בניה בגושי היישובים. במועצת יש”ע היו אמורים ללקק את האצבעות מהסקרים הללו, שכן המשמעות שלהם היא שכשבעים אחוזים מהציבור בעד בניה בגושים ומחציתם תומכים גם בפיתוח של המאחזים הקטנים. אפילו בכנסת אין למתנחלים תמיכה שכזו. כך הוצגו הממצאים במעריב ובידיעות, שאפילו הפך אותם לכותרת מרשימה על שערו. וגלי צה”ל? אוי, גלי צה”ל. שם עבדו קשה כדי לעשות לנתונים הפשוטים הללו מסאג’ אינטנסיבי במיוחד לפני שהצליחו לייצר מהם כותרת הפוכה לגמרי ממה שמראים המספרים. תוצאות הסקר בגלי צה”ל קבעו ש- 39 אחוזים בציבור סוברים שאין להיענות כלל לדרישה הפלשתינית להקפיא את הבניה, 33 אחוזים סבורים שצריך להקפיא רק באזורים מסוימים ו- 20 אחוזים בעד הקפאה מלאה. בעברית פשוטה זה אומר ש- 72 אחוזים בעד המשך בניה, מלאה או חלקית, ביהודה ושומרון. חתיכת כותרת. בגל”צ חיברו, לא ברור איך, את מי שמתנגד לכל בניה שהיא למי שמוכן לבנות בגושי ההתנחלויות והגיעו לשורה התחתונה הבאה: “53 אחוזים מהישראלים סבורים כי יש להמשיך באופן מלא או חלקי את הקפאת הבניה…נתון שתומך מאד בצעדיו של ראש הממשלה נתניהו”. וואלה.

    פעם, מספרת הבדיחה הידועה, נערכה תחרות בין רץ אמריקני לסובייטי. האמריקאי ניצח. בארה”ב דיווחו למחרת כותרות העיתונים שהאיש שלהם הגיע ראשון והרוסי אחרון. בבריה”מ סיפרו שהרוסי הגיע שני והאמריקאי לפני אחרון. אף אחד מהם לא שיקר. גם לא גלי צה”ל.

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1672#resp_blog_117821

    תגוביות:

    היות וכל צמרת צה”ל חטופה על ידי השמאל

    כמו שהבג”צ חטוף,

    והתקשורת חטופה,

    והפרקליטות חטופה,

    והאוניברסיטאות חטופות,

    והמשטרה חטופה,

    והשב”כ חטוף,

    והמודיעין חטוף,

    והמדינה חטופה,

    החל שיתוף פעולה וחדירת אירגוני הקרן לישראל החדשה גם לצה”ל.

    מעכשיו צה”ל מתאם את פעולותיו עם האנרכיסטים ועם אירגוני המסיק של הקרן לישראל החדשה.

    בג”צ בראשות חבורת הפולנים השולטת עליו,אנס את צה”ל להפוך לצבא “מידתי”.

    מידתי=שם קוד לסירוס.

    כאשר חבורת הפולנים שחטפה את בית משפטנו העליון מוציאה שלל פסקי הלכה מטעמה בהם היא מגבילה את הצבא והופכת אותו ל”מוסרי” יעני,או לדבריה ל”מידתי”, הכוונה היא שחבורת הפולנים הצליחה לסרס את צה”ל ולהפוך אותו מצבא לאומי יהודי,לצבא הגנה לישמעאל ולאירגוני הסמול של חזן ודומיה.

    הסירוס שערכו הפולנים חוטפי בית המשפט לצה”ל,נושא פרי מצויין מבחינתם.

    צה”ל יוצא לפעולותיו להצלת המדינה מצוייד ברובי צבע,וכובע טמבל.כמו כן מצוייד צה”ל ומצויידים מפקדיו בעורך דין אישי פרטי על כל כתף.

    הסמול ונעמי חזן מנצחים את הלאום והמדינה בגדול!אהרון ברק מחסל אותנו במכירת חיסול סוף עונה.

    נ.ב.

    ולעניין חבורת הפולנים שהתמקמה בבית המשפט שלנו :

    בג”צ חבורת פולנים

    משה לנדוי
    נשיאו החמישי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטת לונדון (1930 – 1933). ב-1933 עלה לא”י. ב-1953 והוא בן 41 בלבד, מונה לשופט בבית המשפט העליון

    מאיר שמגר
    נשיאו השביעי של בית המשפט העליון. נולד בדנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לא”י. היה חבר האצ”ל. ב-1944, נעצר על ידי הבריטים והוגלה לאריתריאה

    יצחק אולשן
    נשיאו השני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה שבליטא. ב-1912 עלה לא”י. בוגר המחזור השלישי בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. במלחמת העולם ה-1 שירת בגדודים העבריים

    יואל זוסמן
    נשיאו הרביעי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטאות פרנקפורט, היידלברג וברלין, וכבר בגיל 23 קיבל תואר ד”ר למשפטים. ב-1934 עלה לא”י

    יצחק כהן
    נשיאו השישי של בית המשפט העליון. יליד העיר ברודי בפולין. למד בגימנסיה היהודית בלבוב. בן למשפחה דתית מסורתית. אחיו של קלמן כהנא, ממנהיגי תנועת פועלי אגודת ישראל

    אהרון ברק
    נשיאו השמיני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה, שבליטא. את רוב שנות מלחמת העולם השנייה העביר עם אימו במקום מסתור בבית משפחת איכרים. ב-1947 עלה לא”י.

    בייניש נולדה בשנת 1942, להורים שעלו מפולין תשע שנים לפני כן.

    http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058

  4. אני משקיף אחורה 30 שנה ושואל את עצמי מתי נחרבה התקשורת הישראלית הישנה וההגונה? מתי היא הפכה ממצג למצג שווא? מתי היא הפכה ממקצוע ערכי לסוג של מניפולציה? מתי מתו הכללים של תקשורת,כפי שהם קיימים במקומות מהוגנים,ובמקומם הופיעו כללים אכזריים של שליטה ורשעות? ומרוב מועצות עיתונות,אגודות,דיונים מנופחים,אתיקות ולהט מעושה,לאן נעלם המוסר?

    בדיוק לפני 30 שנה,בחודש ספטמבר 1980 נכנסתי לעומקה של התקשורת הזו,כאשר הייתי הכתב הראשון של גלי צה”ל לעיניינים ערביים,ומאז אני מלווה אותה,כבר שלושה עשורים,יום ולילה,עד עצוב לחורבנה,בעיתון “חדשות”,”הארץ”,ברדיו ובטלביזיה.

    למדתי הרבה במהלך השנים,אך הפעם אנסח כאן עבורכם את עשרת הכללים הסודיים של התקשורת הישראלית החדשה.לפנינו התחרה השחורה האופפת את מה שנותר ממנה ;”ניו ג’ורנליזם” אחר לגמרי ממה שחשבתם.כזה שלא מלמדים בשום בית ספר לתקשורת.

    ואיך זה,שאתה,עיתונאי,השואף להצלחה,לא נחרד ממה שתקרא להלן ?

    1.חוק שימור האנרגיה:לעולם לא להעיז ולחשוב אחרת.בתקשורת הזו,כל היומונים,נמכרים כמו לא נמכרים,אמצעי התקשורת הממלכתיים ועוד שני ערוצים מסחריים,החשיבה תהיה תמיד אחידה כמו סרגל.מי שיעז ויחשוב אחרת-יסולק ממנה מיד,ואין גרוע מן העדר התקשורתי.אחד מצטט את השני,אחד מחרה-מחזיק אחרי השני,כעדר כבשים פועות,באותן נוסחאות ישנות ועבשות.

    ניסוח הידיעות,הכותרות,הזמנת המרואיינים,את זה הצופים לעולם לא יראו,אך הכל שבלוני ואחיד כמו במנזר אדוק.ולאיזה כיוון נוטות הנוסחאות? זה הרי ברור,ולכך אחראי החוק השני.

    2.חוק המרחק הפוליטי:השמאל יהיה תמיד המרכז הקובע וממנו מסתעפים ה”קיצוניים”.לאיש שמאל לעולם אין אג’נדה,לפרשן נוטה לשמאל לעולם לא תהיה אידיאולוגיה למכור.את זה יש רק ל”אחרים”.זה אומר שלאיש מן השמאל,המופיע בתקשורת,יש להתנהג בחייכנות על גבול ההתרפסות,להשתחוות לפניו אפיים ארצה,בעוד שדובר “אחר” יש לשסע ולקטוע בבוז.התקשורת כולה היא תמיד “חברתית” על גבול המרקסיזם,זה המרכז.ברוב המקרים דובריה הלוהטים ביותר הם משום מה דווקא עשירים.הסוציאליזם המעושה בתקשורת תמיד מוכר.

    חמשת הממי”ם – מילים המתחילות ב W -מקבלים פתאום משמעות חדשה :”מי”,”מה”
    “מתי”,”מקום”,”מדוע”.

    3.חוק המרחק הגיאוגרפי:תל אביב היא המרכז,כל היתר פריפריה.כלפי דובר ממרכז תל אביב,יש להתחנחן,להיות מוקסמים מניחוחו,אבל כלפי דובר ממקום אחר,יש לנהוג באכזריות ולקטוע אותו מהר,ממילא מה הוא בכלל עושה באולפן?אולי הוא המנקה? דובר מן הצפון ומן הדרום בטלביזיה הישראלית חייב להיות קשור בדרמה פלילית כלשהי,הוא רוצח או נרצח.או שהוא פשוט הגיע לשם בטעות,חסר פנים או שם.המראיינים אכן שמעו שיש מקום שנקרא “ראשון” או “אשדוד”,אבל אל המחוזות ההמוניים האלה,שקיומם התקשורתי היחיד הוא בפרסומות של סופר-דיל למיניהן,עדיין לא הגיעו.יהודה ושומרון על פי הכלל הזה זה בכלל בסעודיה.

    4.ברית ההגנה ההדדית:אם מישהו מכלי התקשורת המדוברים מותקף,כל האחרים ייצאו באופן אוטומטי להגנתו.במיוחד חזק המרובע המזין את עצמו:הארץ,גלי צה”ל,ערוץ 10,וה”חינוכית” (להלן – “המרובע”).ההגנה ההדדית הופכת את המרובע הזה לסינרגטי,דהיינו חזק מסך כל כוחותיו והוא מצל מעוצמתו על בג”ץ,על הפרקליטות,על יתר כלי התקשורת,ועל האליטות הישנות.

    צחוק הגורל:המיליונר שלדון אדלסון,שבא להקים עיתון ימני,מקיים גם את “הארץ”,עיתון השמאל הקיצוני,משום שהוא מדפיס את עיתוני “ישראל היום” מכל המקומות דווקא אצל שוקן.

    5.חוק שימור החומר:אותם עיתונאים מזדקנים מולנו בטלוויזיה כבר מעל חצי מאה,רובם בינוניים,חלקם משמימים או אפילו עילגים,אך הזכות להופיע בטלביזיה היא הרי קיניינם הפרטי.כמה עצוב לראות עיתונאי שלא יוותר על נחלה עלובה,רק משום שהיא שלו!אותו עיתונאי שיש לו מאחזי כוח אדירים בעיתון יומי ובערוץ מסחרי,מטיף נגד השחיתות,אך בעצמו מתעלם מחובת מכרזים,והטלביזיה החינוכית אינה ,כידוע,כלי תקשורת,היא אגף במשרד החינוך.

    20-30 איש אלה מנציחים את עצמם,ולעולם אינם נמוגים.הם נעים מתפקיד מרופד אחד לתפקיד אחר בתוך “המרובע”,זו הרי זכותם האלוהית.

    6.חוק הדמוגרפיה:כאשר מראיינים את מובארק או את המלך עבדאללה הירדני(אלה המנהיגים היחידים המסכימים להתראיין לתקשורת הישראלית),חובה להתפלש בעפר רגליהם.לעולם אין לשאול אותם שאלה קשה על האיסלאם הקיצוני בארצותיהם,או על הנפוטיזם והשחיתות שלהם.לעולם.לכן,אין אלה ראיונות אלא תשדירים מטעם,שאינני מעריך.ממנהיג זר,רצוי אנטי ישראלי,למשל ג’ימי קרטר,יש להיות מוקסמים.ברור שלעולם אין לשאול אותו ולו שאלה מקשה אחת.רק כלפי מנהיגים ישראלים יש לנחור בבוז.כל עיתונאי ישראלי זוכר:השר הכלומניק הזה,שלפי תפיסתו אינו מגיע לקרסוליו של העיתונאי, הוא זמני.רק העיתונאי הרי נשאר תמיד.

    7.חוק הפטריוטיות ההפוכה: אנטי-ישראלי חשוב.פרו-ישראלי לא חשוב.חובה להבליט את מי שתוקף את ישראל,אך את מי שתומך ומגן על ישראל יש להסתיר.אם אין ברירה,יש להציגו כשולי,רצוי כתמהוני.כל קשקוש של אחמדאיניג’אד יככב שעות באינטרנט הישראלי,כל לוחמה פסיכולוגית של נאסראללה תועצם,וכך כל שיעול של דובר חמאס או איזה משט אנטי ישראלי קיקיוני.אלה ימלאו את הרדיו ויזנקו מתוך יומני הטלביזיה.אך משהו פטריוטי? איזו הצלחה של ישראל,המקימה אימפריה כלכלית בקנה מידה עולמי?הצלחה של ממשלת ישראל ? את זה חובה לגמד. פטריוטיות? אהבת ארצך? מדובר על פי הכלל הזה בפאשיזם.

    8.חוק העריכה השלילית: כהמשך לחוק הקודם מהדורת חדשות ראוייה לשמה חייבת להיות קודרת,מאיימת ומפחידה.בעצם רצף בלתי נגמר של ידיעות שליליות ומדכאות.רצוי גם שהקריינית של מהדורת החדשות המרכזית תופיע חצי אבלה.על פי הכלל הזה,ידיעה שלילית היא מעניינת,בעוד שידיעה חיובית לא מעניינת אף אחד.תמיד יש למצוא את הצד השלילי בכל ידיעה חיובית,אפשר גם סתם להמציא מסמכים.לא חייבים לבצע שום בדיקה,ממילא העיתונאי לא ייתן את הדין לעולם.האוליגרכים מכלל 5 הם חסינים בפני החוק.

    9. “התחקיר” : זוהי משטרת המחשבות,בעזרתה מבוצעים הכללים הקודמים.את מי שמיועד כיום להיות מרואיין לטלביזיה או לרדיו שואלת התחקירנית בקול כובש האם היא תוכל לשאול אותו כמה שאלות מראש, “תחקיר קטן” ככה,רק בשביל המנחים.וכאן באה סידרת שאלות של כרבע שעה.

    המרואיין מלא הגאווה כבר רואה בעיני רוחו כיצד המנחים קוראים בשקיקה את דבריו.ובכן,לא.ברוב המקרים מדובר בנסיון של המערכת לדעת מראש מהן דעותיו של המרואיין.אם הוא לא מתאים לאג’נדה של התוכנית,הוא ייבעט החוצה בלי שום בושה,ולא ירואיין.כך הופכת התקשורת הזו לסוג של תוכנית ריאליטי,שבה המשתתף מוכנס רק בהתאם לדעות העריכה.המומחיות שלו לא חשובה כלל.אבוי, המרואיין האומלל:כבר התגאה בפני מקורביו שמחר יופיע בטלביזיה,אך בלילה מודיעים לו ש”הליין-אפ שונה”,וברוב המקרים מדובר במניפולציה.

    זה מזכיר לי את התוכנית “מדברים עם המאזינים” בגלי צה”ל.שם נולד ה”תחקיר”,כדי לדלל את מתקשרי הימין.מבררים מה יש למתקשר לומר,ואם הוא מתאים,מתקשרים אליו חזרה מן השידור החי.מה עשו היהודים החכמים? הערימו על המפיקים ,ובתחקיר המוקדם הציגו עצמם כאנשי שמאל,ורק בשידור חזרו לעצמם.התוכנית בוטלה.

    10.ואתה,העיתונאי/התחקירן/השדרן,שרוצה להצליח:אם בגידה בערכים ובאישיות שלך,תוליך אותך להצלחה,אז אתה בדרך הנכונה.רק זכור שבעיתונות החדשה יש 5 אחוזים של “אוליגרכים”,ששולטים בזכות עברם הרחוק בתקשורת הממלכתית (ראה כלל 5),כולם גברים וותיקים מכיוון פוליטי חד-משמעי,ועם אותו צבע,הם ירוויחו מאה אלף שקלים בחודש,מאה וחמישים אלף,שלא לדבר על פרסומות והרצאות בשפע.

    אבל לך אין שום סיכוי שם.

    וממילא אם הכנסה של משכורת מינימום + נתפסת אצלך כהצלחה,אשריך.אתה בהחלט בדרך הנכונה.

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1225

  5. ד”ר יוחאי סלע:

    אני מעוניין לציין נקודה אחת חשובה הנוגעת לסיקור התקשורתי המתקיים בישראל בעניינים בינלאומיים:

    ב-6 ביולי 2010 היו שתי היתקלויות קטלניות בין הצבא הטורקי לבין אנשי המחתרת הכורדית, ה-PKK. בשני האירועים הללו נהרגו 15 בני-אדם, מהם 12 כורדים.

    למחרת היום, ב-7 ביולי 2010, נהרג חייל טורקי נוסף בהיתקלות עם לוחמי המחתרת הכורדית.

    באף אחד מהעיתונים היומיים בישראל לא התפרסמה ידיעה על התקרית – לא בעיתון “הארץ”, לא בעיתון “מעריב”, לא בעיתון “ידיעות אחרונות” ולא בעיתון “ישראל היום”.

    אולם, כל אמירה מטופשת של איזה פוליטיקאי טורקי בנוגע לישראל, קיבלה התייחסויות בעמודי החדשות, ולעיתים הנושא קיבל סיקור שחרג מהטעם הטוב.

    כל קשקוש אנטי-ישראלי מקבל כותרות ראשיות בתקשורת הממסדית כחלק מאיזו מגמה מטופשת שכך – בדרך עקיפה – אפשר ללחוץ על ממשלת ישראל בנושאים בינלאומיים.

    שימו לב לקטע הבא שנכתב בעיתון הארץ ב-6 ביולי 2010 בעמוד 5 בנוגע ליחסי ישראל-טורקיה: “ההתפתחויות האחרונות ביחסים עם טורקיה והמשבר הפוליטי סביב הפגישה (בין בנימין בן-אליעזר לשר-חוץ הטורקי) מעוררים תסכול וכעס רב בקרב הגורמים העוסקים ביחסים עם טורקיה במשרד החוץ.

    בימים האחרונים אמרו פקידים בכירים במשרד החוץ כי הדרג המדיני מנהל את היחסים עם טורקיה בצורה חובבנית ומזיקה.

    בכירי המשרד התבטאו בצורה חריפה בנושא בדיונים פנימיים שקיימו.

    לדבריהם, היחסים עם טורקיה יקרים ללבם והם רואים בעיניים כלות כיצד הסוגייה הטורקית הפכה לאמצעי בקרב הפוליטי בין המפלגות השונות בישראל”.

    אם באמת היחסים עם טורקיה “יקרים ללבם”, הפקידים הבכירים היו צריכים להזהיר את הדרג המדיני בישראל מלהעניק לטורקיה דריסת רגל בתהליכים המדיניים המתקיימים בין ישראל לבין שכנותיה, משום שטורקיה תחת משטרו של ארדואן מנהלת מדיניות אזורית אסלאמית מיליטנטית בעלת קווים ברורים הסותרים לחלוטין את האינטרס הישראלי.

    טורקיה, סוריה ואיראן מנהלות מלחמת-חורמה נגד הלאומיות הכורדית ונגד 25 מיליון כורדים המייחלים לקבל הכרה לאומית.

    בשנים האחרונות, טורקיה רצתה להפוך את ישראל לכלי פוליטי אזורי שבאמצעותו היא תצליח להגיע להבנות אסטרטגיות עם סוריה ואיראן.

    ישראל נכנסה למלכודת הזו למרות האזהרות הרבות שהופנו לעברה מאז שארדואן נכנס לתפקידו ב-2003.

    צריך להזכיר לכמה פקידים במשרד-החוץ הישראלי שטורקיה עדיין לא מדינה דמוקרטית במובן המערבי המקובל, גם לאור העובדה הנוגעת למאסרם של 60 עיתונאים היושבים כרגע בבתי-הכלא וגם לאור העובדה שכ-700 תיקים ממתינים להישמע בבית-המשפט בעניינם של עיתונאים נוספים. ההתנהלות האזורית של טורקיה קשורה גם לרפיסות המנהיגותית של ארה”ב מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו בראשית 2009.

    http://www.mideast.co.il/p-2_a-342/

  6. גלי צה''ל היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית הגיב:

    למרות הכל, לסגור את גל”צ

    בגלל שהיא תחנה צבאית, בגלל שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מממנים אותה, בגלל הפרוטקציה, בגלל שנסתדר נהדר בלעדיה. עינב שיף לא מסתנוור מחגיגות השישים

    לכאורה, לא צצה בשנים האחרונות טענה חדשה שמחזקת את הקריאה לסגור את גלי צה”ל. אין צורך בטענה כזו: לא, גם בשנת 2010 אין הסבר הגיוני לאבסורד שבו תחנת רדיו כפופה לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון, פועלת מכספי ציבור, משתמשת בכוח אדם זול ואיכותי בשיא כושרו, משלמת משכורת לכוכבים הגדולים ביותר בשוק וגם טוענת שעצם קיומה מהווה צל”ש לדמוקרטיה הישראלית. בעצם, ישנו חידוש אחד: דובר צה”ל, שהוא אחד הדומיננטיים בכל הזמנים, היה מפקד גלי צה”ל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי. כשהתקשר במסגרת תפקידו למערכות התקשורת כדי להשפיע על ניסוח כותרות, הוא מצא שם את בוגרי התחנה. כשהתקשר לגל”צ, מצא שם את פקודיו עד זה לא כבר. אכן, חגיגה לדמוקרטיה.

    אך גם אם אין חדש בטענות, מציפות מחדש חגיגות ה-60 לתחנה, בהן עוסק גם אתר זה, את הסלידה והדחייה מהקונספט ההרסני. סדרת הכתבות הנוסטלגיות והמשבחות לתחנה, בין השאר בראיון של מפקדה יצחק טוניק למוסף “7 ימים” של ידיעות אחרונות וכמובן בפינת הטפיחה על השכם ב”אולפן שישי” של יאיר לפיד, היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, שמחייבת את העלאת אותן טענות שוב ושוב. בחסות החגיגות אפשר לשכוח שאנחנו חוגגים עוול מתמשך.

    למעשה, אפילו אילנה דיין, שהשתפכה על אהבתה לבניין המתפורר ביפו (שאגב, שווה הרבה מאד כסף שאולי חסר לצה”ל ושיכול לרדת מאיתנו, פשוטי העם), שכחה שאמרה לעיתון העיר שכנראה לעולם לא תהיה אישה מפקדת לגלי צה”ל. היא גם מעדיפה להדחיק שהעצמאות היחסית של גלי צה”ל היא פסאדה, שמאחוריה מסתתרת החלטה מודעת של הצבא להשתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי. שוב, חגיגה לדמוקרטיה וגם לנאורות ולקדמה.

    גלי צה”ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה. סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל”צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב”מילה האחרונה” כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.

    אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית). החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.

    ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.

    עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל”צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ”ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל”צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.

    אלא שגל”צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג “מה שהיה – הוא שיהיה”. קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל”צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.

    לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה”ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.

    http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

    תגוביות:

    1.כמה אווילית ושיקרית היא ההתייחסות ל”מילה האחרונה” כאל תוכנית “מסיתה ומדיחה” .

    רק משום שסוף סוף נשמע גם קול אחר,נוסף (מיינסטרימי לחלוטין,אגב) מהקול שעינב שיף מבקש לשמוע (שהרי עינב שיף הוא דמוקרט וליברל ופלורליסט ולכן הוא מבקש שרק קולו וקול מחנהו יישמע) הופכים אברי גלעד או את עירית לינור לאנשים מגונים בעיני עינב שיף וחבריו לבראנז’ה השמאלנית תל אביבית.

    אשמתם של אברי גלעד ושל עירית לינור היא בכך שבחרו לא להתעלם מהמציאות,ובחרו לעמת את דעותיהם ומחשבותיהם הישנות עם המציאות המשתנה,כלומר – אברי גלעד ועירית לינור מבוזים על כך שנקטו בדרך שפעם איפיינה את השמאל הליברלי והחושב והמאתגר את המציאות.עינב שיף מעדיף אותם דוגמתים,אטומים,ממחזרים סיסמאות וקלישאות שאבד עליהן הכלח,ברחנים מתמונת המצב האמיתית.

    מתי בפעם האחרונה עינב שיף עימת את דעותיו הפוליטיות עם המציאות ? מתי הוא חקר ובדק את עמדותיו לעומק ללא כחל וסרק ובלי לתת לעצמו הנחות כוזבות ? מתי עינב שיף שאל את עצמו את השאלות הקשות והנוקבות באשר למציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא מדומיינת ובאה לביטוי בטוריו ?

    הספיישל של נועה ארגוב היה מקסים.הספיישל של נועה ארגוב לא עסק בקידום מוצר ולא ביח”צנות אלא ברגעי היווצרותה של תרבות גדולה וחשובה ומשמעותית במקום הזה. אכן אסון גדול. המצב בגל”צ בהקשר הזה עדיף פי כמה וכמה ממה שמתרחש במוספי התרבות של העיתונים ואתרי האינטרנט (כולל ב”הארץ” ובוואלה) בהם כותבי “ביקורות” מקדמים חברים ללא בושה וללא גילוי נאות. “הצבא משתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי” . האומנם ?

    אם כך,מדוע עינב שיף מצטרף לטוקבקיסטים מימין שקוראים שוב ושוב לסגירת התחנה משום שלטענתם היא עויינת לצבא ולמדינה ומביאה את קולו של האוייב הפלסטיני ? מדוע הטוקבקיסטים מימין סבורים שהביקורות בתוכניות גל”צ בעקבות המשט היו בלתי לגיטימיות ובוגדניות ? אם גל”צ הפכה לשופר של הימין ודעותיו והתיישרה עם הקו הלאומני השולט בתקשורת הישראלית (כולל בוואלה ?) מדוע פוליטיקאים מהימין,עיתונאים מהימין וכאמור הטוקבקיסטים מימין קוראים לסגירתה ?

    משונה שבאשר לגל”צ-עינב שיף,הדמוקרט הגדול ,נמצא באותו מחנה עם חבר הכנסת הכהניסט .בכלל לא חשוב אם גל”צ תמשיך להתקיים או שתתקבל החלטה על סגירתה.

    טיעוניו של ענב שיף הם כה עלובים וכה מופרכים ואין בינם ובין מציאות קיומה של התחנה הצבאית ולא כלום.

    ימיה החתרניים של גל”צ כנראה חלפו אבל נערי וואלה (כולל עינב שיף) משחקים בחתרנות מדומה.(וסביר שגם בעוד 20 שנה נער אינטרנט,חשוב באופן מופרז בעיני עצמו ,יכתוב טור “חתרני” מהסוג הזה).

  7. הבלוף הגדול הוא שהתחנה משרתת את הדמוקרטיה והצבא.

    התחנה הזאת מתיימרת להיות שופר הדמוקרטיה והסולידריות של הצבא.

    בפועל היא תחנה גזענית, שהשדרנים הבכירים בה מהשמאל בלבד ,ושיבוץ האחרים נעשה רק על בסיס הייחוס.

    היא גם המפעל שמייצר את מרבית שדרני השמאל השולטים היום בתקשורת ,שהם שופר של המיעוט במדינה שלא אוהב את צה”ל.

    http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

    תגובית 6

  8. עורך העין השביעית התקיף את העיתונאי קלמן ליבסקינד על דבריו בכנס “אג’נדה”, ליבסקינד משיב לתוקפיו בטורו השבועי.

    דברים שאמר עיתונאי “מעריב”, קלמן ליבסקינד, בכנס “אג’נדה”, הצליחו להוציא משלוותו את עורך “העין השביעית”, העיתונאי עוזי בנזימן, אשר הקדיש לליבסקינד מאמר ארוך ומנומק, בו ייחס לליבסקינד את ההשקפה לפיה “הרוב קובע, ועל התקשורת לבטא את רצון הרוב ועמדותיו”.

    במאמרו קבע בנזימן, כי “כותבים ימנים (ליבסקינד ועיתונאים נוספים – ש.פ) תוקפים את התקשורת בנימוק שהיא אינה מייצגת את עמדת הרוב. השימוש בטיעון הזה מתכחש לתפקידה החיוני של התקשורת: לקרוא תיגר על הגרסאות הרשמיות, לשמור על זכויות המיעוט ולהתריע מפני עמדות לא לגיטימיות”.

    ליבסקינד לא נשאר חייב, ובתגובה מנומקת אותה פרסם במקביל ב”עין השביעית” ובעיתון מעריב, קבע כי בניגוד לטענתו של בנזימן, אשר כלל לא נכח באירוע, “לא עירערתי על תפיסתו של קרמניצר שלרוב אין זכות לרמוס את המיעוט. טענתי ואני מוסיף לטעון שמדינת ישראל רשמה פטנט ייחודי, בהיותה המדינה המערבית היחידה שאני מכיר שבה המיעוט רומס את זכויותיו של הרוב”.

    “מעולם לא טענתי שעל התקשורת לבטא את עמדות הרוב. יצאתי נגד סתימת פיו של הרוב. אמרתי שהפער בין מה שחושב כאן הציבור ובין הקו שמובילה התקשורת הוא בלתי נסבל. לא אמרתי שהתקשורת נותנת ביטוי בעיקר לעמדות המיעוט, אמרתי שהיא מביאה לידי ביטוי אותן ורק אותן”, הוסיף ליבסקינד.

    לצורך הדגמת הטענה ביקש ליבסקינד מבנזימן לערוך “תרגיל מחשבתי” קטן, “אם רוב הציבור התנגד להסכמי אוסלו, האם לא נראה לך שהחתימה עליו היתה מעשה אנטי-דמוקרטי? ואם הציבור תמך בו, אולי תוכל לנקוב עבורי בשם של עיתונאי אחד שהתייצב אז לצד המיעוט, כדי “לקרוא תיגר על הגרסה הרשמית”?.

    ליבסקינד ציין, כי בנזימן כתב ש”תפקידה של התקשורת להיות מורה דרך בתקופת דמדומים”. בתגובה תוהה ליבסקינד, “סלח לי על הבוטות, אבל מי בדיוק בחר בך להיות מורה הדרך שלו ובאיזו מערכת עיתון כאן מחליטים מתי היא תקופת דמדומים? וכמי שהדמוקרטיה חשובה לו, האם לא אכפת לך שזה כבר כמה מערכות בחירות שהעם מצביע בעד מדיניות אחת והממשלה שהוא בחר בה מבצעת מדיניות הפוכה? האם תוכל להזכיר לי פעם אחת שלתקשורת, מגינת הדמוקרטיה, היה משהו להגיד בנדון? האם תאשים אותי שאני חושד בכשרים אם אטען שבעמדתך העיתונאית בסוגיות הללו יש הרבה יותר פוליטיקה מעיתונות?”.

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211673

    תגוביות:

    1.יש לזכור כי המיעוט השמאלני שולט במדינה ולא רק בתיקשורת, כי
    המנהיגות “הימנית” הסמרטוטית מעדיפה ללקק לשמאלנים ולא לעקור אותם מכל עמדות הכח וההשפעה במדינה.הציבור הימני,העיוור, לא מסוגל להוציא מתוכו מנהיגות נאמנה – וזו התוצאה.לא העכבר גנב אלא החור גנב.

    2.כריאקציה לתקשורת שמאל האזרחים שוברים ימינה.

    3.מ א ו ת פעמים פעילי שמאל,אנרכיסטים וערבים מבעירים שדות,
    ולא מדווחת מילה! כנ”ל לגבי ידוי אבנים על אוטובוסים ורכבים של יהודים באזורים שונים מדי יום. התקשורת לא רוצה לומר את האמת.

    4.הוא מוצא חן בעיני יותר ויותר העיתונאי האמיץ הזה.

    5.מתקיימים היום דיונים בעניין חברת החדשות”. השמאל דן בעניין כאילו זה קניין שהוקנה לו מששת ימי בראשית. איפה הימין בדיון הזה?

  9. לטובת מי שלא היה כאן בסיבובים הקודמים, פירסם בשבוע שעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה עוד סקר מסדרת ה”איזה רעים אנחנו”, שקובע שוב שאנחנו גזענים. רובנו, מתברר מהתוצאות, לא רוצים כאן את הערבים, לא רוצים שהם יטלו חלק בהכרעות גורליות ולא רוצים שהם יהיו שכנים שלנו. זאת, פחות או יותר, התמצית. רגע אחרי פרסום הסקר פצחו כמה כלי תקשורת בנהי צפוי בעקבות “הממצאים המדאיגים”. לי, כשלעצמי, אין ספק שהתוצאות מדויקות. ובכל זאת, בפעם הבאה הייתי מציע להוסיף לסקר שאלה אחת, שמשום מה אף פעם לא נשאלת. “למה? מה יש לנו נגד הערבים”? לו תתקבל ההצעה שלי ובמקרה אפול במדגם ואזכה לטלפון מהסוקר, אבקש ממנו להקדיש לי כמה דקות, כדי שאוכל להסביר לו כמה דברים. אספר לו, לדוגמא, על השכנים שלי ברמלה, שב”עופרת יצוקה” צעדו עם דגלי חמא”ס והבטיחו לפדות את פלשתין בדם ואש. אמנה באזניו את רשימת ערביי ישראל שמעורבים בפעולות טרור. אצטט לו את חנין זועבי. אשאל אותו איך הוא מציע לי להתייחס למחזיקי תעודת זהות כחולה שמגדירים את עצמם כפלסטינים, שהם למיטב זכרוני עדיין האויבים שלנו. אזכיר לו מה הם עשו פה במהומות אוקטובר וכיצד פרעו בעכו. אספר לו על המסורת עתיקת היומין שלהם לקדם באבנים שוטרים שבאים לפנות נפגעים בתאונות דרכים או לחפש סמים. אקווה שיהיה לו מספיק מקום בשורה כדי לרשום את כל זה. זאת, על רגל אחת, אסביר לו, הסיבה שבגללה אני לא מחפש שכנים ערבים. ואם רוב הציבור חושב כמוני, נדמה לי שזו לא תוצאה של גזענות אלא של בריאות הנפש. כי מי שמבקש להתחבר למי שרואים את עצמם כאויבים שלו, משהו אצלו דפוק.
    ובכל זאת, עיון בסקר מגלה שמסתתרים בו עוד כמה נתונים מרתקים שהסיקור התקשורתי פסח עליהם איכשהו. קחו לדוגמא את הנתון שמלמד על כך ש46% מהיהודים לא רוצים שכן ערבי. את זה, כאמור, כולם ציטטו בחדווה. ב’הארץ’ אפילו הכינו טבלה צבעונית תחת הכותרת “את מי היהודים אינם רוצים כשכנים”. האמת היא שאותי עניינה יותר הטבלה שמופיעה בסקר לידה. זאת שב’הארץ’ לא הבחינו בה. זו שעוסקת בשאלה “את מי הערבים אינם רוצים כשכנים”. כי בהשוואה לממצאים מהמגזר הערבי, היהודים מצטיירים כציבור הסובלני עלי אדמות. הערבים, אם צריך לסכם על רגל אחת את מה שכמעט אף אחד לא סיפר לכם, לא רוצים לגור ליד כל מי שהוא לא ערבי. 50% מהם לא רוצים בשכנותם יהודים, עולים מאתיופיה, חולי נפש, מפגרים ועובדים זרים. 65% ויותר לא רוצים ליד הבית שלהם הומוסקסואלים, חרדים ועולים מחבר העמים. מעניין, לא? את חוק הנאמנות אתם זוכרים? זה שהציגו לנו אותו כ”שנוי במחלוקת”? אז מתברר שלא מחלוקת ולא נעליים. אפילו בשמאל יש לחוק 43% תומכים לעומת 48% מתנגדים. והנה עוד נתון. 39% מאנשי השמאל, לא ליברמן, סבורים שארגונים כמו “האגודה לזכויות האזרח” ו”בצלם” גורמים נזק למדינה. עכשיו תנסו להיזכר באיזה כלי תקשורת סיפרו לכם על הממצאים האלה.

    מספיק כבר עם ה”עם”

    כשהעיתונות לא שבעת רצון ממהלך מסוים היא מצמידה לו את הכינוי “שנוי במחלוקת”. זה היה לפני עשרה ימים שעבר גורלה של הצעת חוק משאל העם. הסורים גינו, הפלסטינים זעקו חמאס ועיתון הארץ נעלב. “החוק החדש”, נכתב במאמר המערכת שלו, “הוא יריקה נוספת בפרצופה של הקהילה הבינלאומית”. ‘הארץ’ לא צריך משאל. “כל בר דעת”, הוא קבע, “יודע שחלוקה מחדש של הריבונות בירושלים היא תנאי הכרחי להסדר שלום עם הפלסטינים”. ומה אם רוב אזרחי ישראל אינם “בני דעת” או שסתם לא בא להם לוותר על ירושלים?

    פרופ’ זאב סגל, איש רציני, הסביר במאמרו שבמשטר הדמוקרטי המצוי אצלנו ” לא אחת מתקבלות פשרות לא ראויות, אבל אלה עדיפות בדרך כלל על פני הכרעות של גיליוטינה…שההחלטה בהן עשויה ליפול על חודם של קולות בודדים”. אתם הבנתם? “פשרות לא ראויות”, ביטוי מכובס לתרגילים מסריחים של מיצובישי תמורת חלקי מולדת, עדיפות על הכרעת העם.

    לכאורה, אנשי השמאל היו אלה שהיו צריכים להמציא את רעיון המשאל. כששרון הפך את עמדותיו הפוליטיות והרס את גוש קטיף הימין טען שמדובר בגניבת קולות. כשנתניהו הכריז על שתי מדינות והקפיא את הבניה התלוננו שוב המצביעים שלו שכשביקש את קולם הבטיח את ההפך. עכשיו, סוף סוף, נדע בדיוק מה רוצה העם. ואת זה, אפשר היה להניח בתמימות, יחגגו חובבי הדמוקרטיה. אלא שהדמוקרטיה היא הדבר האחרון שמעניין את השמאל ואת “הארץ”. מעניין אותם להעביר החלטה על חלוקת הארץ בכל מחיר. ואם כדי להעביר את ההחלטה צריך לשקר לעם, להיבחר על מצע אחד ולהוביל מדיניות הפוכה, אז עושים את זה.

    ניתוח פשוט של עמדתם של מי שחושבים שמשאל עם מרחיק את הסיכוי לויתורים טריטוריאליים, חייב להביא למסקנה שהם יודעים שהעם לא רוצה ויתורים כאלה. יודעים ובכל זאת מחפשים איך לעקוף אותו. דמוקרטים, עאלק.

    ועוד משהו קטן: את הרעיון למשאל עם על עתיד הגולן הגה יצחק רבין המנוח. כמה חודשים אחרי שנרצח הציבה מפלגת העבודה, בראשות שמעון פרס, את ההתחייבות למשאל עם במצע הבחירות שלה. לא רק בעניין הסכם עם הסורים אלא גם בסוגיה הפלסטינית. אז מה קרה פתאום למורשת רבין? ולמה אצל רבין ההתחייבות למשאל סימלה את השאיפה לשלום ואצל נתניהו היא מוצגת כמכשול הכי גדול בדרך אליו?

    בושהר בחינם

    זוכרים את הסיסמה “יצהר תמורת בושהר”? כבר תקופה ארוכה מלחיצים אותנו האמריקאים שאם לא ניסוג מההתנחלויות לא ניתן יהיה לגייס קואליציה נגד איראן. המסמכים שחשף השבוע ‘וויקיליקס’ גילו כיצד שיקרו לנו האמריקאים וכיצד על סמך השקר הזה הפעילה התקשורת הישראלית לחץ מיותר על נתניהו. מלך סעודיה, מלך בחריין, יורש העצר של אבו דאבי, הנשיא המצרי, ראש ממשלת קטאר וראש ממשלת ירדן, כולם, נתגלה במסמכים, מתפללים שהאמריקאים יתנו לאיראנים בראש. “תפציצו אותם”, הם מתחננים, עם יצהר, עם איתמר ועם חוות גלעד, “נו כבר”.

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1875#resp_blog_148136

    תגוביות:

    1.השריפה הקשה בתולדות ישראל .מי וכיצד התנהגו: העם, הערבים, התקשורת:
    עם ישראל התגלה שוב במיטבו אנחנו עם מופלא שלמרות הנסיונות הבלתי פוסקים של התקשורת להסית, להשניא, לסכסך ולפלג ,התאחדנו ועמדנו כגוף אחד מול פני האסון. הכבאים, השוטרים והשב”ס עבדו ללא הרף, יומם ולילה תוך סיכון עצמי ואף לצערינו חלקם שילמו את המחיר היקר מכל , הם לא חסכו כל מאמץ לשמור על הארץ ולהציל חיי אדם. כולם. מי שהיה יכול הושיט יד ובכל בית בישראל עקבו בדאגה אחרי המתרחש. הממשלה תיפקדה כמו שצריך והתעלמה מהצקות התקשורת וקיבלה החלטות נכונות.

    הערבים שוב הוכיחו שהם ערב רב של מציתים, רוצחים ובוזזים שחיים על הדם שנשפך. שריפת מולדת היא אצלם חגיגה והרג בני אדם (בין אם הם יהודים, נוצרים או מוסלמים) היא שמחה גדולה.

    התקשורת התגלתה שוב בעליבותה, שקרים, הסתרת מידע, עיוות נתונים, הסתה, המשך המלחמה הפסיכולוגית נגד העם וכל זה על מזבח אג’נדה אנטי ישראלית. וכך קורה שכשההר הירוק בוער, וכשמציתים ערביים מחפשים עוד חלקת יער שניתן לשרוף, וכשברחוב הערבי מסבירים שמוחמד מקדש שריפת עצים לטובת ג’יהאד. YNET ו NRG יוצאים בכותרת ראשית “הרב עובדיה רמז שהדליקה באה בגלל חילול שבת”.

    העולם הפתיע. כבר שנים שהתקשורת מספרת לנו ששונאים אותנו, כשערבים מפגינים בפריס מספרים לנו שקרני התקשורת, שהצרפתים מפגינים נגדנו, כשערבים מפגינים בלונדון מספרים שקרני התקשורת שהאנגלים שונאים אותנו ועוד ועוד. אך לא כך הדבר. למרות כתבות השנאה נגד ישראל בגירסה האנגלית של הארץ, למרות מאמצי הקרן לישראל החדשה NIF להוציא דיבת הארץ בעולם, למרות מכתבי השיטנה של הפרופסורים ההוזים, למרות כל זה בעולם בכל זאת יודעים מי צודק והיכן הסכנה העולמית. העולם יצא מגידרו כדי לעזור ולהראות היכן באמת ליבו נמצא.

    התנהגות עם ישראל

    העם עם הכרמל http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108965

    גיבורי השריפה: אומץ מעורר השתאות / יעקב בורובסקי

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108972
    איש צדיק היה: דוד נבון נהג האוטובוס

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108905

    התנהגות ההמון הערבי

    וידאו קשה: הערבים רוקדים על הדם

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108968

    קציני משטרה וצה”ל בכירים: אנו עומדים בפני מערכה מאורגנת היטב של הצתות

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109041

    שלושה ימים – 35 מקרי הצתות של ערבים בארץ

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109000

    רשימת ההצתות הערביות בימים האחרונים

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108917

    לא עם ולא נעליים

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108825

    כלי תקשורת ערבים קראו בגלוי להצתות נוספות תוך הצגת פתו’ות המתירות שריפת עצים כחלק מהמאבק על הארץ

    http://www.youtube.com/watch?v=s5e59BqiX18

    התקשורת בעליבותה

    טיוח נסיבות השריפה שנצ”מ אהובה תומר נפגעה – סירטון (*)

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108782

    תוקם וועדת חקירה לבדיקת הטיוח הנפשע של התקשורת הישראלית

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108921

    Ynet ממשיכה לנהל מלחמה פסיכולוגית נגד עם ישראל

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108960

    המהפיכה נגד תקשורת שונאת ישראל

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109144

    2.לפי הזוהר הקדוש,הערבים=ישמעאל,והוא השונא הגדול של ישראל.

    3.נכון הרוב לא רוצה עובדים זרים ומסתננים כאן ולא שכנים ערבים.תיראו למשל מה קרה ליהודים שרכשו דירות בפקיעין- שרפו להם את הבתים.

    4.בלי רציונליזציות.לא צריך שום רציונליזציה כדי לתרץ על יד מי אני מוכן לגור.כמו רוב האנשים אני רוצה להיות ליד הדומים לי. זה מונע חיכוכים ,מבטיח הרמוניה ושומר על איכות החיים.זו בעיני אחת מזכויות האדם הבסיסיות.ואין לי שום בעיה עקרונית שגם השונים ממני ידירו אותי ממגורים בקרבתם.תפקיד המדינה לחלק בצורה הוגנת את משאבי המדינה בין הציבורים השונים בכפוף להיותה מדינת לאום ולתרומתם של האנשים. האתוס הרב תרבותי שלפיו אנשים שונים יוכלו לחיות ביחד על סמך רעיונות אינטלקטואלים של נאורות וקבלת השונה לא יעבדו(כפי שמתברר היום באירופה),כמו שלא פעלו האתוסים הקודמים של השמאל כי הם נוגדים את הטבע האנושי.

    5.על סביבה וגנטיקה.לתכונות אופי אין בסיס גנטי כי אין להן משמעות הישרדותית באבולוציה. הן תוצר סביבתי ותרבותי מובהק. לעומת זאת לתכונות גופניות מסוימות ולמנת המשכל יש גם בסיס גנטי שאפשר לפלח אתנית.ההצטיינות של שחורים בענפי ספורט מסוימים הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה בענפים פופולרים על כלל האוכלוסיה ללא ספק מקורה גנטי.לגבי מנת משכל הסיפור הרבה יותר מורכב בגלל האינטראקציה בינה לבין הסביבה, אבל למרות זאת ניתן לפלחה גם אתנית. אחוז זוכי פרס נובל היהודים הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה לאו דווקא בתחומים יחודים להם, לא יכול להיות מוסבר בסביבה בלבד. ברור שיש לו גם משמעות גנטית. זו הדוגמא הבולטת ביותר להצטיינות שכלית עם בסיס גנטי אבל לא יחידה ולא רק בין יהודים.

    6.המכון הישראלי לדמגוגיה לא שואל שאלות הוגנות.שיעשה סקר במגזר הערבי וישאל שם:
    1. באיזו מידה הוא מעריץ את נסראללה ואחמדאיניג’ד?
    2. כיצד הוא רואה את עתידה של מדינת ישראל באזור ?

    7.להקים מיד תחנת שידור כמו FOX NEWS .נמאס מחברות החדשות של ערוץ 1 ו10 שמרעילים אותנו כל יום בפרופגנדה שמאלנית דוחה. משחירים את חיינו ומלקקים לשמאל את התחת. לא מייצגים אפילו 1% מהעם.

    8.עם אטילה שומפלבי מידיעות נוני מוזס לא צריך נייר טואלט או כלב.

    9.התגובות פה מוכיחות כמה העם משווע לתקשורת הוגנת!!נמאס משליטת השמאל בתקשורת. תראו לדוגמא: הכלבתא יונית לוי עם עוויות של חולת נפש, אמנון אמרמוביץ, שימעון שיפר, מיה בן גל , מלקק התחת של נוני מוזס אטילה אפס שומפלבי, רזי הכלב ברקאי,בן כספית ועוד ועוד. קלמן הוא טיפה בים שלא מכסה על ערוותה של התקשורת השמאלנית הקיצונית, מלאת השינאה לעם שלא בחר נכון,לשיטתה.

    10.יש עוד נושא שהתקשורת מסלפת וזה ההתיחסות באירופה לישראל.מידי יום אנו שומעים אודות הציבור האירופאי שונא ישראל ואוהד מדינות ערב.
    כאשר מראים לנו הפגנות נגד ישראל הרי שתמיד צועדים בסך ערבים מהגרים והם הרוב המוחלט.מה עוד לא מגלים לנו-כמה שנואה ההגירה המוסלמית על תושבי אירופה.ובעקבות השנאה והסלידה למוסלמים ,ישראל נתפסת כמוצב קדמי הנלחם לבדו בפראי האדם המקיפים אותו.

    11.חובה לקרוא- התעלמות רבת שנים ממחלה נוראית! ד”ר משה סטולצר. מחקר שאני עורך מזה 15 שנים מגלה ששמאלנות איננה השקפת עולם לגיטימית אלא מחלת נפש נוראית!העיתונות, שרוב רובה לוקה במחלה, מסתירה עובדה זו מעיני הציבור השפוי ומנסה לשוות חזות נורמאלית למחלתם של השמאלנים.
    כרגע לא ידוע על תרופה למחלה, אבל לשמחתנו החולים נכחדים מאליהם ולא מתרבים- בכל מקרה, משרד הבריאות לא מכיר בשמאלנות , עדיין, כמחלת נפש הדורשת אישפוז ולא מכניס לסל התרופות את הטיפול בה (אישפוז, זריקות הרגעה ומכות חשמל).נא לחתום על עצומה הקוראת למדינה להכיר בנפגעי הנפש מהשמאל האנטישמי כאנשים חולים- את הרנטה שלהם הם כבר מקבלים מאירופה, כך שההכרה לא תעלה לנו כסף!

    12.בן כספית לא נמנה על עם ישראל, כנראה שינק חלב מגוייה או ערבייה.

    13.הנכס האיסלמי הטוב ביותר של הג’יהאד זה התקשורת השמאלנית חילונית.
    נשק ששווה אלף מתאבדים וזהה בכוחו למורשת רבין הממאירה והרוצחת!

    14.נתקענו עם ביבי מרידור או ציפי (אלוהים בבקשה לא!) כך שהדמוקרטיה בטוח תיהרס. עלינו ימשיכו לירוק. ביבי המושחת ימשיך לחגוג ולשקר ולגנוב!!

    15.ערבים מציתים לנו את המדינה,ונתניהו שותק,במקום להטיל עוצר צבאי על ערביי הצפון.השפן נתניהו פוחד מהשמאל.

    16.ארה”ב משקרת לישראל. האינטרס הראשון במעלה של ארה”ב הינו זרימת הנפט אליה וכל מה שמסביב, דהיינו מימון הסעודים את הטרוריסטים וכד’ מקבל תוקף משני בלבד מצדה.

    17.שר התקשורת כחלון הוא החלום הרטוב של השמאלנים.
    1-הוא הציל את ערוץ 10 של השמאל הקיצוני מקריסה והזרים לו כספים.
    2-למרות בקשות של חכי”ם מהליכוד,הוא מסרב להעניק ערוץ חדשות בטלוויזיה לימין.הליכוד זה חבורת מטומטמים שאינם יודעים למשול!הם גם הצילו את ערוץ 1!

    18.להעמיד לדין את חברי ועדת אור. הם האשמים בשריפה!ועדת אור שקבעה, שערבים לא אשמים בפרעות לאומניות לפני עשור באזור הצפון ובמקום עליהם, הטילה האחריות על המשטרה, היא האשמה באסון העכשווי.כשהמשטרה מתרגלת את רוטינת “הרקע הפלילי” בכל סיטואציה של פיגוע לאומני, היא נמנעת באופן מכוון מלהתמודד עם האמת המרה. כשבכל מקרה טרור, התקשורת “מחפשת” תמיד את האחראי המיניסטריאלי והשאלה הראשונה היא: “איך-לא-היינו-מוכנים” ו-“מדוע-לא-סופקו-התקציבים”, במקום להפנות אצבע מאשימה ל..אשמים, האשמים אינם חוששים.

    עוד פעם הוכח כי הערבים, במיוחד במחוז הצפון וחיפה הם גיס חמישי שרק מחכה לשעת כושר על מנת לפגע. כזו אירעה אתמול בעקבות ההצתה בעוספיה. תוך שעתיים מהתפרצותה של השריפה המקומית בעוספיה, בערו עוד 4 מוקדים נוספים במרחק של למעלה מקילומטר מן המוקד הראשוני. זהו פיגוע בלי כחל ושרק. כבוד השופט אור אשם בו!

    19.אומרים לי,YNET מבצע מסע אנטישמי נגד החרדים במדינת ישראל,”””זהירות YNET זה אתר אנטישמי””””””.אם שמתם לב בזמן האחרון,YNET מבצע מסע אנטישמי נגד החרדים,בכל כתבה הם מסמנים(ברמאות)את התגובות באדום שהם נגד החרדים,מסע זה משותף לנוני מוזס בעל YNET ולנעמי חזן,מהקרן “לישראל חדשה”.בתגובה לעולם אל תחקנו דבר באתר YNET האנטישמי.

    20.שוב מוכח ש”העם” חכם, נורמלי, שוחר חיים ומבחין בין טוב ורע,ולא משנה כמה ינסו לבלבל אותו.

    21.רבין ופרס הרסו את ישראל, התקשורת שמחה להמשיך.

    22.הפייסבוק נותן לכולנו כוח עוקף תקשורת!אנחנו יכולים לעזור וליצור שינוי!צרפו את חבריכם לקבוצה שקוראת להקמת וועדת חקירה נגד “שקר התקשורת” ואנחנו נדאג למנף את הלחץ הציבורי ליצירת שינוי אמיתי בסיקור התקשורתי השקרי בישראל.

    http://www.facebook.com/group.php?gid=114184631959740&v=wall

    23.הנה לכם קומדיה אלוהית – רהמ”ש שלכם בונה חופשי דרגה 33, מתואם עם CFR
    http://www.bibliotecapleyades.net/esp_sociopol_cfr.htm

    שר החוץ שלכם – עושה דברו של פוטין!

    ונשיא המדינה שלכם (שבתאי -פרענקי) בכלל מרגל של הוותיקן!!

    בתרשים הזה(הבוס שלי למעלה) רואים את מבנה הכוח של “החברה של ישוע”:
    http://www.bibliotecapleyades.net/zoomifyer/esp_jesuits.htm

    בחלק העליון – ארגון “בני ברית”

    אליו כפופים ADL שהם למעשה “יהודים” מחופשים – השבט ה13-שבתאים פרענקים:

    http://www.bibliotecapleyades.ne/sociopolitica/sociopol_mediacontrol45.htm

    מידע על שבתאים – פרענקים אז:

    http://www.bibliotecapleyades.net/cienciareal/babylon3.htm

    מידע עליהם היום:

    http://z10.invisionfree.com/The_Unhived_Mind_II/index.php?showtopic=4671

    הם מנסים עכשיו להתחיל את מלחמת העולם ה3

    http://www.pakalertpress.com/wp-content/uploads/2010/09/ats62900_worldwar3.jpg

    world War 3 Map – “NATO/WEST” COUNTRIES (DARK BLUE), WESTERN NON COMBATANTS (LIGHT PURPLE), RUSSIA/EASTERN POWERS (DARK RED) , EASTERN LEANING (ORANGE), WILD CARDS (LIGHT BLUE

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2833926,00.html

    24.התקשורת שונאת יהודים !! הוכח מעל לכל ספק.

    25.אנשים נשרפו חיים – בפרדיס יריות שמחה,זיקוקים בשמיים -ולא לא היתה חתונה.האמת בערב השריפה.

    26.מי מזיק יותר לישראל מח’ המדינה או העיתונות הישראלית ?שניהם מתפרנסים מאותו מקור : שינאת ישראל.

    27.די לבדוק היכן גרים בעלי ועיתונאי הארץ כדי להבין שגם הם ממש לא משתגעים על מגורים ליד ערבים…בית ערבי – זה כן. את זה הם ממש אוהבים. אבל לגור ליד ערבים – או לא, זה לא מתאים לנאורים האלה…

    28.ריבלין שוב יורק עם מצביעי הליכוד בפרצוף,לא נסלח או נשכח.ריבלין מונע מנציגי הימין בוועדת האתיקה -אלדד, וחוטובלי את הענשת הטינופת זועבי. הוא ושלי יחימוביץ מתייצבים נגד הימין.

    29.אולמרט מינה את מוטי שקלאר השמאלני,וביבי משאיר אותו כבר שנתיים בתפקיד .שוב ביבי בגד בנו בוחרי הליכוד.את השמאלני מוטי שקלאר(עלאק מתנחל) מינה אולמרט,ביבי כבר שנתיים בשלטון ,וערוץ 1 ורשת ב הם עדיין מאורה של שמאל קיצוני,ביבי הממונה על ראשות השידור, השקרן הבטיח נציגות של הימין בתקשורת ועבד עלינו.

    30.לשמאל הפשיסטי מותר לומר שאין ממשלה בירושלים- לימין אסור לומר שממשלת השמאל הביאה לכאן מחבלים וחימשה אותם.מצונזר ע”י הפשיסטים השמאלניים.

    31.לא לשכוח,אתר וואלה הוא האויב שלנו הימין,לא לקנות משם כלום חברים,לעולם לא להיכנס לכתבות ווידאו,או ללחוץ על פירסומות שם,ולא לשכוח וואלה העסיק את הבוגדת ענת קם.

    32.ביבי בעד מכירת בתים לערבים? כמה עולה בית בקסריה? שפן,שוב אתה מפחד מהשמאל.

    33.אכן מורשת רבין היא גידול סרטני בגוף העם היהודי. 2,000 כבר הושמדו סתם. ופרס? האיש הנורא הזה שהרס את מולדתי – נהיה לו נשיא!

    34.האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי? קיראו את המאמר המזעזע .המכון הישראלי לדמוקרטיה הצליח בשנים האחרונות לרכוש לעצמו מעמד מיוחד.

    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

  10. זה קרה השבוע, ביום ראשון בערב. בערוץ השני שידרו את תוכנית הדגל, על בובליל נגד פרידמן, או משהו כזה. באותו ערב שידר הערוץ הראשון סרט דוקומנטרי חזק, במרכזו המשפטן פרופסור אלן דרשוביץ, שמפריך אחת לאחת את טענות תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל. הרגשתי טוב, יורשה לי להודות, משום שרבים מהטקסטים שהופיעו שם נראו כמו קטעים מתוך מאמרים שפרסמתי בעשור האחרון. כך שאני לא אובייקטיבי.

    זה לא הכל. בדיוק באותם רגעים שודר באחד הערוצים סרט דוקומנטרי בוטה של תעמולה אנטי-ישראלית. לרגע חשבתי שאני צופה ב”אל-מנאר”, ערוץ החיזבאללה. אבל טעיתי. זה קרה בערוץ יס-דוקו. העורכים יספרו לנו, כמובן, שמדובר בחופש הביטוי. הרי אנחנו צריכים לדעת מה קורה שם. הרי אנחנו צריכים לדעת איך ישראלים צמאי דם שוחטים ילדים, נשים וקשישים, משום שהם מכורים לפשעים נגד האנושות. דוח גולדסטון נראה כמו כתב הגנה על ישראל לעומת מה ששודר שם.
    אני מניח שבשלב הבא יחליט הערוץ המכובד לכרות ברית תחנות תאומות עם “אל-מנאר”. הם יספקו לנו סרטים מהסוג ששודר ביום ראשון. מומלץ לשתף בברית גם את ערוץ שמונה. הוא יתרום לברית את הסרטים של אייל סיון, אחד משונאי ישראל הגדולים בדור הזה, שאת הסרט האחרון שלו הערוץ התעקש לממן. בשם חופש הביטוי והיצירה כמובן.

    פשיזם עיתונאי

    שלושה ערוצים. שלושה שידורים שונים. תוכנית המונית, תוכנית איכותית, ותוכנית אנטי-ישראלית. לרגע אחד אתחפש לליברל, ואומר – יש מקום לכל שלושת הערוצים. לא שליברל אמיתי צריך לתמוך בכל תעמולת זוועה של ארגון טרור, אבל לצורך העניין, אהיה ליברל מהסוג הרדיקלי.

    והנה, מבין שלושת הערוצים, רק אחד מצוי בסכנה. כן, הערוץ הציבורי. הערוץ שמגלה, מדי פעם, גם סימנים מדאיגים של פטריוטיות. זה הערוץ היחידי ששידר את הסרט הדוקומנטרי של הטלוויזיה הגרמנית – שחותך לחתיכות קטנות את מה שהיה ידוע לנו על פרשת מוחמד אל-דורה, ומציג את האמת, שרחמנא ליצלן, משרתת דווקא את ישראל. וזה הערוץ היחידי ששידר את טכס חלוקת העיטורים ללוחמי “עופרת יצוקה”. כן, הזדהות עם חיילי צה”ל. עניין מוזר משהו בתקשורת הישראלית. זה הרי סימן מובהק לפשיזם. זה הרי ראוי לגיחוך. לא לשידור. והערוץ הזה העז.

    הערוץ גם העז, בתוכנית מיוחדת ומרתקת של מבט שני, לקחת חלק מהטענות שמופיעות בדוח גולדסטון, ולהציג את ההפרכות שלהן. עוד סרט פרו-ישראלי, שהעדיף להפסיק לדבר בסיסמאות, והלך לבדוק את הטענות, מצד אחד, ולהציג את עובדות האמת, מצד שני. עוד סימן מובהק של פשיזם ישראלי.

    בין מרצ לבל”ד

    בשנים האחרונות פרסמתי לא אחת ביקורת נוקבת על הערוץ הראשון. כך שמותר לי להודות שמשהו חיובי, בכל זאת, קורה בערוץ הראשון. הוא מגלה סימנים שהוא אכן ערוץ ציבורי. הוא לא שייך רק לקליקה קטנה, שעושה מה שבראש שלה. ומה שבראש של הקליקה, כידוע, שייך לפעמים למתחם שבין מרצ לבל”ד. לא כל העיתונאים כאלה. לא כל הערוצים האחרים כאלה. ממש לא. אבל כשבודקים את ההטיות, המסקנות עגומות. ובעיקר, הן מחייבות את קיומו של ערוץ ממלכתי. לא ערוץ מטעם. לא ערוץ תעמולה. לא ערוץ שיתחמק מביקורת נוקבת נגד השלטון.

    ערוץ ציבורי וממלכתי הוא ערוץ של הציבור. ערוץ שמשקף קשת של דעות, ולא את קשת הדעות של העורכים או האוחזים במיקרופון. ערוץ ציבורי הוא ערוץ שמציג את הסרטים הנדירים שהוקרנו בשבועות האחרונים בערוץ הראשון, זה שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא.

    והנה, מכל הערוצים כולם, צריך להזכיר, יש רק אחד שמצוי בסכנה.

    אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, צריך לקוות שלא השתגעתם. אם הערוץ הזה נופל – דמו בראשכם. אין לעבדכם הנאמן מושג ירוק בבעיות התקציביות, ובהסדרים השונים שעל הפרק. רק דבר אחד ברור, אסור שהערוץ הזה ייסגר.

    אלא אם כן אתם רוצים להשאיר אותנו בעיקר עם הערוץ שבשעות מסוימות נראה כמו “אל-מנאר”.

    כוח הביטוי מול חופש הביטוי

    נישאר לרגע באותו עניין. לפני שבוע התקיימה ישיבה מיוחדת של מועצת העיתונות. היו על כך דיווחים בתקשורת. לא דיווחים מסולפים, חלילה, אך נדמה שמה שקרה שם מחייב הבהרה. גם הדיון עצמו היה קצת שונה מהרגיל. הנוכחות הייתה הרבה יותר גבוהה מהרגיל, בתוספת של אורחים וכתבי תקשורת. היו גם דיווחים על כך שדיברתי על ההבדל בין חופש הביטוי לכוח הביטוי, ואני מרגיש צורך להבהיר את הנקודה. אז נבהיר.

    הדיון נסב ברובו על פסק הדין בעניין סרן ר’ נגד אילנה דיין. נשיאת המועצה, השופטת בדימוס, דליה דורנר, תמכה ברעיון שהמועצה תצטרף לערעור, על תקן של “ידיד בית משפט”, משום שיש חשש שפסק הדין פוגע בחופש הביטוי. אנחנו לא צריכים להצטרף כצד, בעד או נגד אילנה דיין או סרן ר’, אלא רק כמי שדואגים לחופש הביטוי – הבהירה דורנר.

    המועצה קיימה דיון. היו מי שטענו שפסק הדין של השופט סולברג, שנכנס לשיקולי עריכה, פוגע בחופש הביטוי. היו גם טענות הפוכות.

    הבעתי שם עמדה נחרצת נגד הצטרפות לערעור, משום שאין דבר כזה הצטרפות נייטרלית. הצטרפות כזאת תפורש על ידי בית המשפט העליון כנקיטת עמדה, בעד דיין כמובן. וכמי שקרא את פסק הדין, לא מצאתי בו שמץ של פגיעה בחופש הביטוי. כן, יש פגיעה בחופש המניפולציה. וזה דווקא מוצא חן בעיניי.

    הזדמנות לחשבון נפש

    ובכלל, פסק הדין הוא הזדמנות נפלאה לתקשורת לעשות חשבון עם עצמה. לא עם השופט סולברג, שהפך אצל חלק מהעיתונאים לאויב האומה וחופש הביטוי.

    סולברג הציב לנו מראה מול העיניים: ראו, הוא אמר לנו, יש לכם כוח רב. אבל אתם לא יכולים להסתתר באופן קבוע מאחורי החומה של “חופש הביטוי”. החופש הזה אינו היתר להונאה, ולא ללשון הרע, ולא למניפולציה, גם אם כוונת העורך או העיתונאי היא “להעלות נושא חשוב לסדר היום הציבורי”. הרי בכתבה של אילנה דיין לא הייתה דקה אותנטית אחת. היו שם חיבורי דברים שמעלים ריח רע. היו שם אינספור הטעיות. כמעט כל מה שקרה בפועל, בשטח, שונה ממה שהוצג באותו שידור. כן, היו גם גרעינים של אמת. כן, ילדה נהרגה, וזה מזעזע. אלא שגם הטרגדיה הזאת לא הצדיקה את המניפולציה.

    כך שבין שתי האופציות – התבצרות מצד אחד, וחשבון נפש מצד שני – עדיף ללכת על השנייה. משום שהגיע הזמן שאנחנו, העיתונאים, נבין שיש הבדל אדיר בין כוח הביטוי לחופש הביטוי.

    כוח להשחית

    כוח הביטוי הוא כוח להשחית. כוח הביטוי הוא נחלה פרטית של עיתונאים, שנדמה להם שיש להם מונופול. כוח הביטוי משתקף בטענה שהזכויות נמצאות אצל מי שעוסקים בתקשורת ובעיתונות, עורכים ועיתונאים, ולא בידי הציבור.

    חופש הביטוי הוא סיפור אחר. הוא שייך לציבור. הכתבים אמורים לדווח בהוגנות. הדעות אמורות לשקף, ככל האפשר, את קשת הדעות. בפועל, המצב שונה. כמעט לכל עיתונאי, גם בתקשורת הציבורית, יש “אג’נדה”, שאותה הוא דוחף בדרך המאוסה ביותר. ומה שגרוע יותר, בדרך כלל זו בדיוק אותה אג’נדה.

    שנים רבות הייתי עורך עמודי הדעות. פרסמתי מאמרים של כותבים מרגיזים, שהרתיחו לא רק את הקוראים, אלא גם אותי. אבל השתדלתי לשמור על איזון והגינות וגיוון. זה לא ברור שהצלחתי. הבעיה היא שרבים חושבים שהם ניצבים שם, כעיתונאים וכעורכים, כדי להטיף את עצמם. הם קוראים לזה חופש הביטוי, והם מתקשים להבין שמדובר בכוח הביטוי. בג”ץ, כבר כתבתי פעם, חיזק פעמים רבות את כוח הביטוי, תוך שימוש במושגים של חופש הביטוי.

    אם זה עדיין לא ברור, אז לפוסט הזה יש מטרה: להחדיר את המושג כוח הביטוי. כדי שבפעם הבאה שמישהו מנסה למכור לנו את הטענות על חופש הביטוי, נוכל להבחין במניפולציה. חופש הביטוי ראוי לחיזוק. כוח הביטוי ראוי לריסון.

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=806

    תגוביות:

    1.העמדה של דורנר בנושא מראה היטב את השחיתות המוסרית של עיתונאי ישראל.ובאמת, לא נותר אלא לאמר שוב: יש לקחת מהשמאל את השליטה הדיקטטורית שלו בשידור הציבורי ולעשות חלוקה מחדש של ההון של חופש הביטוי. זה יהיה צודק ודמוקרטי. אפילו אובמה מדבר על חלוקה צודקת של ההון, למה השמאל הישראלי דבק בדיקטטורה? השחצנות היהירה של השמאל לחשוב שרק להם יש את הדעה ה”נכונה” נמאסה לגמרי. זה כל כך 1984.

    2.אנחנו העיתונאים ? מי שמכם עיתונאים ? גילדה שמאלנית בזויה .מרביתם יוצאי פראבדה /דבר ועל המישמר.כל זב חוטם יכול להיות עיתונאי. אף אחד לא בוחר בהם ואין להם אחריות .מספיק שמוזס שוקן או נמרודי משלמים להם כדי לזנב בנו.

    3.לחשוף את השמאל האשכנזי הבזוי, שונא העם, שמאס במדינה.מיעוט אשכנזי, השמאל הלבן, מאס במדינה היהודית בשל איבוד ההגמוניה האשכנזית בה.זה שורש המצב פה.

    4.אין בישראל שמאל קיצוני, רק שמאל – ומה שמעבר לזה זה ימין לאומני פלסטיני.

    5.איך זה יתכן שתקשורת שלמה מנסה יום יום להחריב את המפעל הציוני.
    אין קשר בין התיקשורת החדשה לבין הויכוח אם להחזיר שטחים או לא להחזיר.
    התקשורת החדשה ההזויה פשוט מתעקשת להקים מדינה מוסלמית יהודית דמוקרטית כאשר אין יצור כזה בכל העולם.אין אף מדינה מוסלמית שאינה מושחתת,שאינה רצחנית,שאינה פוגעת בזכויות הפרט שאינה מדכאת אנשים .ולמרות זאת בישראל מוכנות אליטות מסוימות להרוס את כל שנבנה כמקלט לפליטה היהודית.

  11. למרת תמיכתי בריקלין יש להבהיר לו להיות יותר מרוסן ופחות צעקני, קוטע, מתלהם וצווח. הוא לא מקשיב לאחרים אלא רק הגיב:

    רוצה להשמיע את דברי עצמו.

    זה מאד פוגם בו ובשידור.

    הוא קוטע את שפטל ואת כל האחרים ומנסה להיות כל הזמן מי שמדבר.

    זה חבל מאד.

    הוא פוגם מאד בתדמיתו.

    והצחוק הבלתי מרוסן שלו די לא נעים. זה מסמר שיער לפעמים מתוך בושה בשמו.

    אז ריקלין יקר. קצת מודעות עצמית והרבה שליטה עצמית.

    תן למרואיין לדבר ותן לשותפיך לדבר בלי שתיקטע אותם ללא הרף באופן שלא מאפשר להבין אותם ומעורר נגדך אנטי וחוסר אמפטיה.

    תלמד להגיש נכון וכך תעשה חיל.

    ותוך כדי השידור אתה זז ללא הרף בהיסטריה ומביט לכל הצדדים. שב בניחותא. זה מעצבן את הצופה.

  12. מהנדסי תודעה אינם תקשורת
    ומהנדסי תודעה אינם מציגים את המציאות
    אלא מנסים לייצר אותה
    ומרבית גופי התקשורת עוסקים אך ורק בהנדסת התודעה.

  13. היכולת העיקרית של ריקלין זה ליקוק תמידי לביבי ושרה נתניהו.
    מה שהוא עושה בתל אביב לא מוסיף לכבודו.
    אבל מכאן ועד לקבוע כי הוא איש השנה זה אומר משהו על מידה.

    1. גם אני מופתע מהבחירה של מידה בריקלין.
      אדם גס רוח אשר מפיץ שקרים בוטים

    2. גם אני מופתע שאתם בחמאס גם רוצחים ישראלים וגם מגיבה באתר מידה.

  14. חבל שנותנים לאיש שטחי וילדותי כמוהו שבנה את שמו רק על גב מאבקו במי שלדעתו לא ימין( ביביסט) ובשמאל… ואני לא אומר אתזה בשביל להעליב אבל הוא פשוט לא עיתונאי, אני עוקב אחריו מזה זמן, אחלה גבר.. איש שלא מפחד להביע את דעתו, אבל תרומה משמעותית ממש לא!! ככה לא בונים עמדה..
    על ידי השתלחות מטורפת וחסרת מדועות בכל מי שלא תומך 100 אחוז בביבי..

    1. חוץ מהערה “אחלה גבר” אני מסכים עם כל מילה

  15. ריקלין ומגל הם הסיבות שערוץ 20 הפך לסניף של ערוץ 7 בהנהלת בנט ושקד:

    https://www.maariv.co.il/elections2019/news/Article-709578

    ריקלין המגושם והבלתי רהוט מעולם לא היה איש ימין. בעבר הוא היה מין אבישי רביב כזה – מקפץ על הגבעות בהתלהמות בתפקיד “יו”ר צעירי יש”ע” כדי לאפשר לשמאל לתייג את המתנחלים כ”קיצוניים” ו”קנאים”:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-818588,00.html

    ואחר כך הוא עבר להיות משרתם של שני האדונים בנט ושקד, בתחפושת של “ימין אידיאולוגי”:

    https://rotter.net/forum/scoops1/631790.shtml

  16. אתה כותב על תקשורת ימין עצמאית, אבל רוב אתרי הימין משתמשים ב-Openweb לניהול תגובות, שמצנזרת תגובות ימניות בכל מיני תירוצים.
    איך זה וערכי ימין מתחברים?
    אתם מצטנזרים מרצון!