בנסיבות המדיניות והביטחוניות הקיימות, ישראל פשוט לא יכולה להרשות לעצמה ראש ממשלה כושל ומשותק
ביום ה-27 בספטמבר 1955 נשא גמאל עבד אל-נאצר נאום בקהיר, בו הודיע כי לאחר חודשים של משא ומתן, מצרים חתמה על עסקה גדולה לרכישת נשק מצ'כוסלובקיה. שווי העסקה נאמד ב-200 מיליון דולר והיא כללה מאות טנקים, מטוסי סילון ומפציצים, ארטילריה ותותחים נגד מטוסים, משוריינים, משחתות וצוללות ועוד ציוד צבאי רב. היקפה של העסקה הצ'כית ואמצעי הלחימה המודרניים שנכללו בה הכו בתדהמה את ראשי המערכת המדינית והצבאית בישראל. ראש הממשלה משה שרת כינס ישיבה מיוחדת והעיתונות מלאה בכותרות חירום. ב-18 באוקטובר הזהיר שרת בכנסת כי
נפל דבר במזרח התיכון, הפותח לפנינו חזות קודרת של יתרון כוח צבאי רב ומכריע למדינה החזקה בקרב אויבנו, ומציגנו מול סכנות אשר כמוהן לא ידענו מימי מלחמת הקוממיות"
זו הייתה רק אחת מדאגות רבות עמן נאלץ להתמודד שרת בכהונתו הקצרה, שהחלה בינואר 1954 לאחר פרישת דוד בן-גוריון: קשיי כלכלה ותקריות גבול חמורות, כמו הטבח במעלה עקרבים בחודש מרץ, ומתיחות בקשרים מול המעצמות. בקיץ של אותה שנה התפוצצה פרשת 'עסק הביש' שתטלטל את המערכת הפוליטית לשנים ארוכות, ובעקבותיה התפטר שר הביטחון פנחס לבון בפברואר 55. שרת שהתקשה גם כך להשתלט על מנגנוני הצבא בשל יחסים מעורערים עם לבון והרמטכ"ל דיין, נאלץ לבלוע עוד צפרדע עם שובו של בן-גוריון למשרד הביטחון שהגביר את המתיחות בממשלה.
כמעט מיד נחתה על שרת מכה נוספת בדמות פרשת קסטנר, שהטילה צל כבד על מפא"י והלהיטה את האווירה ערב בחירות. הצעות אי-אמון גרמו להתפטרותו בקיץ 1955, והוא צלע בתפקיד עד להקמת ממשלת בן-גוריון בנובמבר. בסך הכל כיהן שרת בראשות הממשלה שנה ועשרה חודשים, וכך תיאר את תחושותיו ברשומה ביומנו מחודש אוגוסט:
בינתיים מוטל עליי לשאת לזמן בלתי מוגבל בראשות הממשלה ללא סמכות מוסרית של ממש וללא כל יכולת של תכנון והתוויית קווים לעתיד – ואני עושה זאת כאילו כפאני שד, ללא חדוות עבודה, תוך הרגשת מחנק הולך וגובר"
כהונה קצרה עוד יותר ומטלטלת לא פחות הייתה לאהוד ברק, שתחת ממשלתו המלאכותית חוותה ישראל את פרוץ האינתיפאדה השנייה וגל טרור שהיגע לשיאי זוועות כמו הלינץ' ברמאללה, שיאי מהומות כמו אירועי אוקטובר 2000 והפקרות ביטחונית עם חטיפת שלושת חיילי צה"ל בהר דב. עוד קודם לכן הגיעה נסיגה משפילה מלבנון ובמקביל שלל ועידות מדיניות כושלות. סכסוכים בתוך הממשלה פירקו במהירות את הקואליציה עד שלברק לא נותרה ברירה והוא הודיע על התפטרותו בדצמבר 2000.
ישנם קווי דמיון בין השניים שלעיל. מדינאים ופוליטיקאים מוכשרים (פחות או יותר) שנקלעו לסיטואציה שהייתה גדולה עליהם בכמה מידות, חסרו את כישורי המנהיגות והאישיות כדי להתמודד עמה ולבסוף קרסו תחת הלחץ. משה שרת ואהוד ברק נהנו לפחות בראשית כהונתם מתמיכה ציבורית מסוימת, ועמדו בראשות מפלגות גדולות. לעומת זאת, ראש הממשלה המכהן כיום בישראל עומד גם הוא בפני עסק ביש משלו, אלא שהוא עושה זאת ללא אמון הציבור ובראשות קואליציה רעועה בהרבה, ובשבוע האחרון הגיע לשפל נוסף.
בעיצומה של מתקפת טרור קטלנית בה נרצחו 11 איש בתוך ימים ספורים, פרסם בנט בערב שלישי סרטון תגובה סהרורי בו הקריא מהדף סיסמאות חסרות פשר ונראה עייף והמום. גם טענתו לפיה ישראל "מתמודדת כל כמה שנים עם גל טרור" הדגימה עד כמה הוא מנותק מהמציאות. בהמשך דווח כי שראש הממשלה ננזף על ידי שר החוץ לפיד בגלל השימוש במונח "טרור ערבי", בישיבת קבינט בה רבים מהשרים כלל לא נכחו בגלל טיולים בחו"ל, וממנה לא יצאו שום בשורות בחיזוק ההרתעה מול הטרור שנמשך גם הבוקר עם פיגוע דקירה בגוש עציון.
הצהרת ראש הממשלה בנט: "לא שברו אותנו ולא ישברו אותנו – גם הפעם ננצח" pic.twitter.com/CArXvPFZNO
— החדשות – N12 (@N12News) March 29, 2022
לפיד מצדו בילה את ראשית השבוע במלון יוקרה בנגב, שם אירח שרי חוץ ערביים ואת מזכיר המדינה האמריקני לוועידת צילומים ופינוקים, שר הביטחון גנץ מבלה בשיחות מדיניות משלו ושרים אחרים עסוקים בעיקר בחיפוש הצדקות לפיגועים ומתקפות נגד האופוזיציה. כל הסימנים המוכרים של "תהליך מדיני" כבר כאן, כולל שובם של ביטויים מכובסים אודות "קורבנות השלום". גם במקרה הזה בנט הוא לא יותר מטרמפיסט המצטרף לנסיעה, כמו במסיבת העיתונאים עם בלינקן השבוע בה דיבר על "הגדה המערבית" ושתק מול שקרי "אלימות המתנחלים". בדיוק כמו הכניעה המוחלטת מול ההסכם המתקרב שיעניק לאיראן דרך סלולה לנשק גרעיני, איום קיומי חמור בהרבה מכל הנשק שאי-פעם השיגה מצרים.
במצב כזה, גם הדיווחים על כך שראש הממשלה חושש להגיע לזירות פיגוע בשל תגובת הציבור הזועם או העובדה שאף נציג ממשלתי לא נכח בהלוויות הנרצחים בבני-ברק – עצובים אך אינם מפתיעים כלל. בראיון עם עמית סגל בטרם הקמת הממשלה ובשיא הביקורת מימין, הגן בנט על כוונתו להקים קואליציית שמאל בטיעון כי "במקרה הפחות טוב לא נצליח, אז לא קרה פה אסון. לפחות יצאנו מהבוץ". תשעה חודשים לאחר מכן אפשר בהחלט לקבוע שלא רק שבנט נכשל ובגדול, הוא גם המיט על כולנו אסון בוצי במיוחד. את העובדה הזו גם עוד אלף ראיונות יח"צ לא יצליחו לטשטש.
בנט: "במקרה הפחות טוב לא נצליח, לא קרה פה אסון. לפחות יצאנו מהבוץ" pic.twitter.com/heMogxRwhQ
— ינון מגל (@YinonMagal) March 27, 2022
בדומה לשרת וברק בדמדומי כהונתם, גם אצל בנט וממשלתו השורה התחתונה ברורה – שום תוכנית פעולה מלבד הישרדות של שבוע נוסף ובוודאי שאפס יכולת לקחת אחריות על המצב בהרכב הקואליציה הנוכחי. הרבה דיבורים ואפס מעשים. וזה עוד מבלי שהזכרנו את הכישלון המוחלט במאבק בקורונה, את המשבר הכלכלי החריף, פארסת "התיווך" באוקראינה וחגיגת בזבוזי המיליונים במעון הפרטי. בנסיבות המדיניות והביטחוניות הקיימות, ישראל פשוט לא יכולה להרשות לעצמה ראש ממשלה כושל ומשותק. השבוע החולף רק הוכיח זאת ביתר שאת.
שרת וברק זכורים עד היום כראשי ממשלה כושלים אשר כהונתם הקצרה הותירה את המדינה מצולקת וכואבת, עד שנאלצו לפנות את מקומם בלחץ הציבור והמאורעות, ולטובת מנהיג מנוסה שייצב מחדש את הספינה. כעת נראה כי נפתלי בנט עומד להצטרף בקרוב למועדון המצומצם והלא-מכובד הזה. השאלה היחידה היא עוד כמה טלטלות ישראל תצטרך לעבור בדרך.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
השאלה היא איך נמנעים מלחזור על זה פעם רביעית?
איך מזהים איום כזה בזמן? האם יש משהו משותף לחבורה הו לפני כניסתן למשרד רה"מ? יש סימני אזהרה מוקדמים?
לצערי, הסימן העיקרי שיש לנו היום הוא תמיכת תקשורת השמאל במועמד מסויים. התקשורת כל כך רקובה וכל כך מושחתת שברגע שהיא מתגייסת לנושא מסויים או כדי לקדם אדם לתפקיד בכיר כל החושים צריכים לצלצל בפעמוני ההזהרה.
העקרון הפיטרי גורס שאדם נשאר בתפקיד הבכיר ביותר שבו הוא נעצר בגלל חוסר התאמה אבל לדעתי מערכות נהרסות בגלל תרבות של שחיתות ושקר. כאשר אנשים לא ראויים מקודמים מסיבות לא ראויות וכאשר בכירים משקרים על מנת להשיג מטרות מסויימות הטובים עוזבים ואנחנו נשארים עם המושחתים, השקרנים והבינוניים שאין להם ברירה. זה קורה עכשיו בארה״ב בכל מערכות השלטון ובמהירות מבהילה והתהליך הזה התחיל בישראל בתהליך הרבה יותר איטי כאשר השמאל הבין שהוא לא יבחר יותר בבחירות דמוקרטיות.
יש הבדל. שרת ניסה להיות ראש ממשלה טוב והתפטר כשהרגיש שזה למעלה מכוחותיו. ברק ובנט שניהם קבעו תקדימים בנפסדות מוסרית. בנט נכנס בעיניים פקוחות לממשלה שמראש ידע שהוא לא באמת הראש שלה. הכל בשביל הכותרת, ואני מעריך שגם בשביל ההטבות והשיפוץ בביתו.
שרת התפטר אחרי שאיבד את אמון הכנסת. ברק עשה דבר דומה, רק קצת לפני
אבל ברק הוציא אותנו מלבנון
באיחור של 17 שנים.(לא באשמתו).
אז בבקשה…
רק שכרגיל עשה את זה ברשלנות ובפחדנות שרק החמירו את המצב, עד היום
והביא עלינו את מלחמת לבנון השנייה…
ןאפשר רק לדמיין איך חוסר הדאגה לאנשי צד"ל השפיעה על יכולת מערכת הבטחון לגייס משת"פים.
יש הבדלים מהותיים בין שרת וברק לבין בנננט. שרת היה נציג של מפלגה שניצחה בבחירות, מפא"י. ברק ניצח בבחירות האישיות ומפלגתו ישראל אחת (העבודה) היתה הגדולה ביותר עם כ-25 מושבים. היתה לו לגיטימציה למהלכיו. הוא נכשל. בנננעט לא ניצח שום בחירות. הוא נבחר בידי אוליגרכיה מתנשאת שעצם העמדתו כראש ממשלה מאפשרת לה לעמוד על המקפצה ולעשות מה שהם יודעים לעשות על הציבור שלמטה. מעבר לכך, כמובן רמת מנהיגותו הירודה.
שרת וברק גם עמדו בראש קואליציה של הגוש שבשם ערכיו הם נבחרו.
השאלה אינה רק כמה טלטלות ישראל צריכה לעבור בדרך אלא גם כמה שנים ייקח לתקן את הנזק.
לפחות אפשר להתנחם בכך שהניסיון ההיסטורי מלמד שבסוף הנזק מתוקן (פחות או יותר).
הפסקתי להאמין לכם. ברור לחלוטין שאם בנט היה עומד בראש קואליציה ימנית לא הייתם מפסיקים להלל אותו. אתם צבועים תרתי משמע.
בשביל שירי הלל מזויפים לבנט אתה מוזמן לסור אל ערוץ 11, 12, או 13, ידיעות אחרונות, הארץ או מקור ראשון. שם תמצא מספיק שופרות שתוקעים תקיעה זהה.
עצם ההנחה שלך שכולם אמורים לחשוב באופן דומה ולומר אמן על כישלונות היא הצביעות.
אנחנו מפרגנים לכל מי שמביא הצלחות. והמציאות מוכיחה שוב ושוב מה הדרך לשם.
מי שבחר בדרך כושלת ועוד אחרי התחייבויות אינספור לדרך המנוסה והבדוקה-למה שנפרגן לו?
אלא מה? לא יהללו את ראש גוש הימין רק כי הוא לא ביבי?
מצטער לאכזב אבל בימין אין פולחן אישיות(טוב, אולי קצת במגזר החרדי).
מי צבוע? הנוכל ראש ממששת הנוכלים
עוד אחד מסדרת המאמרים באתר הזה שלא מציעים שום דבר קונסטרוקטיבי, פועלים בזמן קשה נגד האחדות בעם (בדיוק כמו שפעל השמאל בשעתו), ורצופים בשקרים, חצאי אמיתות וחשיבה דוגמתית.
אין בליכוד, בציונות הדתית ואצל החרדים שום אדם מוכשר ומתאים מבנט לתפקיד רוה"מ – גם ברמת הכישורים והיכולות וגם ברמה האידאולוגית. בנט היה ונשאר איש ימין.
הסיבה לכל הבוקה והמבולקה היא ביבי. אדם עם יכולות אישיות ומנהיגותיות יוצאות דופן שלקח אותן לכיוון שסטה מאד מהדרך הראויה. כל דרכו לא היתה באמת "ימין". בטח לא יותר מבנט. לא היתה יותר "יושר", בטח לא מבנט שאתם קוראים לו "הנוכל". בטח לא היתה לו דרך יותר דמוקרטית והגונה. התנהלות כוחנית רצופה, איומה ונוראה, כולל מול מנהיגים עתידיים מהמחנה הימני (כמו בנט ושקד). התנהלות שגם הביאה לאובדן המשילות של ישראל והזנחה פושעת בהמון המון תחומים.
הסיבה שבנט לא יכול להביא לידי ביטוי מלא את יכולותיו ואת האידאולוגיה שלו היא הפינה אליה הכניס ביבי את כל המערכת הפוליטית במדינה, בעקבות התנהלותו האיומה לאורך שנים.
חבל מאד שהאתר הזה נגרר להיות חד-ממדי, דוגמתי, מקובע במחשבה לא רצינית, תמיד מפוזיציה, אפילו בימים קשים.
לא יודע איך לבשר לך את זה אבל… ראש ממשלת ישראל הוא נפתלי בנט ומה שקורה היום במדינה נמצא באחריותו. לכן כאשר רוצים למחות על המצב המזופת אנחנו מבקרים את ראש הממשלה.
אפשר עד מחר לדבר על ההיסטוריה, להאשים גם את לוי אשכול או גולדה מאיר, אבל מה לעשות שהיום הנוכל הוא ראש הממשלה?
שים לב שגם בטור שבכלל לא מזכיר את נתניהו, לא עוסק בנתניהו ולא קשור לנתניהו בשום צורה – התגובה המיידית והיחידה שלך היא: "אבל ביבי…"
מעבר לניסיון הספין החלש שרק מוכיח שאין לך שום טיעון אמיתי, האמת שזה פשוט עצוב
העובדה היא שלאורך תקופת נתניהו הימין התחזק:
-במספר המנדטים.
-בהשגת כלי תקשורת וחיזוקם עד הצורך בחוק אנטי דמוקרטי כדי למנוע מהימין להפוך לדומיננטי בעיתונות הכתובה.
-בשינוי הברהז׳ה השולטת במוזיקה.
-בהורדת תהליך השלום והפלסתינאים מסדר היום בכל העולם.
-בהבאה לביטול (זמני?) של הסכם ארה״ב-איראן.
-בהבאת שורת הסכמי שלום עם מדינות ערביות בתנאים טובים לישראל.
-בהרחבת ההפרטה והשוק החופשי.
בתקופת בנט אנחנו רואים רק היחלשות של הימין:
-הוא דחף את חוק ישראל היום.
-הוא הגן על שקד לאחר שהזיקה מאוד לימין כשרת משפטים.
-הוא נתן לשמאל ולערבים עמדות כח רבות לקדם את האג׳נדה שלהם תוך שהוא פוסל לחלוטין חלק מגוש הימין(למעשה, את כולו חוץ מהליכוד וגם בליכוד הוא פוסל את נתניהו).
-הוא תומך בכל הסטה נגד הימין.
וזה עוד בלי לדבר על כשלונותיו הרבים של בנט כראש ממשלה.
וכמובן שאלו רק רשימות חלקיות.
כנראה שביבי ידע בדיוק מה הוא עושה גם כשהוא בחר לריב עם בנט.
כל פעם מחדש. נכתב פה מאמר על בנט ובא איזה מגיב ומכניס את ביבי.
מה זה אומר על בנט אם אפילו התומכים שלו לא מסוגלים אף פעם להגן עליו אלא רק ללכלך על האלטרנטיבה?
הנה הצעה מאוד "קונסטרוקטיבית":
להעיף את הממשלה הכושלת הזו לכל הרוחות
נדמה לי שכותרת הטור הזה ברורה מאוד
וַיֹּאמֶר, לָכֵן שְׁמַע דְּבַר-ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ
וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת-אַחְאָב, וְיַעַל, וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר, אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי, כָּל-נְבִיאָיו; וַיֹּאמֶר, תְּפַתֶּה וְגַם-תּוּכָל–צֵא, וַעֲשֵׂה-כֵן
כל זמן שבנט ממאיס יותר ויותר את מדינת ישראל על היהודים שגרים בה, הוא מבצע את התפקיד שלשמו נשלח לעולם הזה.
כל זמן שנתניהו איפשר לאנטישמים לפעול במדינת ישראל ללא מעצורים (לא משנה אם זה מוסלמים עם ת.ז. כחולה או כתומה או ירוקה, או נציגי האירופאים והאמריקאים, או אוטואנטישמים במערכת המשפטית ובתקשורת) הוא ביצע את תפקידו. כשהגיע הזמן להגביר את קצב המאסת המדינה, נתניהו נאלץ לפנות את מקומו בממשלה למישהו מזיק יותר.
אם חס וחלילה בנט יממש את הסכם הרוטציה עם לפיד,ולפיד יהיה ראש הממשלה, משמע שקצב המאסת המדינה על היהודים יגבר עוד יותר. ה"חס וחלילה" מכוון לצרות שלפיד יביא איתו, שאת הניצנים שלהן רואים בזמן האחרון במשרד החוץ האנטי-ישראלי.
בעוד שבועיים סדר פסח. כשתגידו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" תכוונו שהפסוק יתקיים מיד ממש. אתם יכולים כבר לתאר לעצמכם מה יהיה אם לא נזכה לשנה הבאה בירושלים הבנויה (איראן, שומר חומות 2, רדיפת יהודים על רקע דתיותם, הרס ההתיישבות היהודית ביו"ש וכו')