נתוני הצפיה המזנקים משקפים רצון ציבורי למגוון דעות ומבשרים על קץ מונופול השמאל בעיתונות
במשך שנים השמאל הישראלי לגווניו, זה הטוען בעד עקרונות החופש, השוויון והאחווה, פעל נגדם בכל כוחו. ככל שדיבר גבוהה, כך הוא פגע בצורה בוטה יותר באפשרות של אנשי המחנה הלאומי להביע את דעתם. כבר בימי המדינה הראשונים ממשלת מפא"י פעלה להגבלת אספקת הנייר עבור עיתונים מסוימים שפחות מצאו חן בעיניה. במשך עשורים המציאות התקשורתית הייתה מורכבת מערוץ טלוויזיה ציבורי אחד ושתי תחנות רדיו ממשלתיות, שהדירו ככל יכולתם את אנשי המחנה הלאומי מאותם אמצעי תקשורת.
אותם אנשים ששכנעו אותנו במשך שנים בצורך בתקשורת חופשית הם אותם אנשים שפעלו לסגור ולפגוע בכלי תקשורת שייצגו את העמדות של היריבים שלהם. כך למשל היה החוק שקידם איתן כבל לסגירת ערוץ 7 ואושר על ידי בג"ץ; או ניסיון הפגיעה האנושה בעיתון 'ישראל היום' שהיווה אז משקולת נגד כמעט יחידה מול מונופול עיתונות השמאל – עוד הצעה אותה קידם אותו כבל, ואליו הצטרפו אנשי "ימין" כנפתלי בנט, איילת שקד וציפי לבני. האחרונה אגב חוותה היטב דרך אביה את ההדרה המתמשכת מצד שמאל.
בהמשך הגיעה ממשלת בנט-לפיד, ולקחה את ניסיונות ההשתקה צעד אחד קדימה. "ממשלת הריפוי" לכאורה ניסתה לפגוע באופן ציני בערוץ 14 רגע לפני הבחירות, ושר המשפטים סער תכנן לצנזר את הרשתות החברתיות. הספין הפוליטי של ראש הממשלה הזמני לפיד נגד הערוץ היחיד שהעז לבקר אותו התמקד בטענה כאילו מדובר ב"גוף פעיל בבחירות", בדיחה עצובה למדי בהתחשב בהיסטוריית התקשורת הישראלית שאת חלקה פירטנו לעיל, ויאיר לפיד היווה חלק מרכזי ממנה בקריירה הקודמת שלו.
ככה נראית מדינת משטרה. שמעון ריקלין מאוים במעצר אחרי שפתח עמדת שידור מול ביתו של לפיד בתל אביב במחאה על ניסיון הסגירה של ערוץ 14 ושוטרים מנעו ממנו לשדר במקום. דיקטטורה. pic.twitter.com/dSOYnFsxc7
— ברל'ה קרומבי🇮🇱 (@berale_crombie) October 2, 2022
למעשה, ערוץ 14 (לשעבר 20) זכה ליחס מתנשא ומזלזל מצד חברי ה"ברנז'ה" העיתונאית כבר מראשיתו. הם גיחכו על חוסר המקצועיות ולגלגו על נתוני הצפייה הנמוכים, ובמקביל פעלו כל העת כדי לפגוע בו באמצעים שונים, החל מהתשה רגולטורית ועד קנסות כספיים. כאשר חרב הסגירה התנופה מעל הערוץ הצעיר, הקולגות הפלורליסטים והנאורים עמדו מנגד בדממה; כאשר שמעון ריקלין או בועז גולן העזו לשדר מכיכר הבימה, הם נתקלו גם באלימות פיזית של ממש.
כל הזמן הזה, כמובן, כמעט ולא היה ניתן למצוא איש ימין לרפואה בערוצים האחרים. מספיק היה להביט בתוכניות הדגל של ערב שבת כדי להבין את התמונה: לפחות חצי תריסר משתתפים בפאנל 'אולפן שישי' כולל המגיש מייצגים את מיעוט השמאל, לעומת נציג אחד מהימין שאמור לייצג את רוב העם. וגם אותו (בועז ביסמוט בעבר וכיום אמיר איבגי) הם קוטעים, מהסים ומנסים להשתיק בזלזול. בדומה, אנשי ימין שהשתחלו לגלי צה"ל למשל נתקלו במשוואה המבישה – ככל שנתוני ההאזנה שהשיגו היו גבוהים יותר, גבוהים בהרבה מאלו של מגישי השמאל הוותיקים, כך הם מצאו את עצמם מהר יותר מחוץ לתחנה. אראל סג"ל ויעקב ברדוגו כמקרי בוחן.
ערוץ 14 החל בשנים האחרונות להתמקד בעיקר בחדשות ומשדרי אקטואליה, כדי למלא אחר הביקוש הרב למעט איזון תקשורתי. עבור אנשי המחנה הלאומי ורוב העם בישראל הוא אולי המקום היחיד בטלוויזיה בו קולם יכול להישמע. אין פלא אפוא שרבים מאלו שהודרו מערוצי השמאל מצאו לבסוף בית ב-14. גם הרשתות החברתיות תורמות לשינוי הזה, בכך שהן מאפשרות לעקוף את התקשורת הממסדית ולהביא קולות חדשים ומגוונים.
התקפה אלימה של הדגלים השחורים נגד ערוץ 20 pic.twitter.com/xyQBr8IFRJ
— עכשיו 14 (@Now14Israel) September 29, 2020
מה שהחל כמגמת עליה איטית ועקשנית בנתוני הצפייה, הפך בשבועות האחרונים להתפוצצות של ממש. מה שהיה נראה בעבר דמיוני ונלעג הפך למציאות. תוכניות הדגל של הערוץ הצעיר כמו 'הפטריוטים' בהנחיית ינון מגל עוקפות באופן כמעט קבוע את אלו של הערוצים הוותיקים והעשירים מ-13 ו-11. גם תוכניתו של שמעון ריקלין ותוכנית הבוקר של שי גולדן צוברות תאוצה, ולמעשה ערוץ 14 הולך ומתקבע כערוץ השני הכי נצפה בישראל. עד כדי כך המתחרים נלחצו, שלאחרונה דווח כי מנכ"ל חדשות 13 הורה שלא להזמין פרשנים או אורחים שמשתתפים בתוכניות ב-14.
נסיקתו של ערוץ 14 היא בשורה ענקית לדמוקרטיה הישראלית. בשנות נערותנו היינו רק יכולים לחלום על במה שתעניק הזדמנות לקולות הימין, ואילו היום אני גאה להתארח לעתים קרובות בערוץ 14 כפרשן, ולחזות מקרוב בעבודה המצוינת שנעשית בו. יש לקוות כי גל ההצלחה הנוכחי מהווה סנונית ראשונה בדרך לייצוג מלא יותר של מגוון הדעות הקיים בחברה הישראלית, ואולי יותר מכל – בדרך לוודא כי ימי ההדרה והחרם משמאל יהפכו להיסטוריה נשכחת.
אלי ורד חזן הוא שגריר בינלאומי של מפלגת הליכוד ופרשן לעניינים בינלאומיים
מהיכן המיתוס אודות מאוזן ומגוון? תרבות השקר. תקשורת לא צריכה להיות מאוזנת ולא מגוונת אלא לספק את רצון המשתמשים בה. אנחנו לא לובשים נעלים ימין ושמאל לשם איזון, אלא כי כך בנוי הגוף. אבל האדם עצמו אינו מגוון אלא חד גווני, או שהוא ימין או שהוא שמאל, תקשורת מאוזנת כופה עצמה על מאזיניה כאשר אף צד אינו מרוצה.
בכלל איך מארגנים את המיתוס הכוזב של תקשורת מאוזנת? באמצעות רגולציה? אז שוב חזרנו לימי השלטון של הבולשביקים? לא מבין את האתר הזה ואת עורכו. מאוזן ומגוון זה בעצם כלום. אין תקשורת. צריך לתת אפשרות לתקשורת ימנית להתקיים כימנית ועצמאית. מי שרוצה תקשורת שמאלנית יקים גם הוא תקשורת שמאלנית. כך פועל שוק חופשי. כך פועלים אנשים בני חורין. כל אחד מחפש את התומך בדעותיו. איך אמר דיזראלי , אצלי בבית אני מחפש הסכמה מוחלטת או שאשתוק. אנחנו לא מחפשים תקשורת כדי להתווכח איתה, אלא להנות ולהחכים בדרך אותה אנו מבקשים
אם תחנת השדור מקבלת תקציב מן הממשלה, כלומר משלם המסים תומך בה בכספו, התחנה צריכה להיות מאוזנת. שונה הדבר עבור תחנות פרטיות המתקימות מכספים פרטיים או יש להן הכנסה מפרסומות.
הלכוד השאיר את קול ישראל בעבר ואת הטלביזיה בידי אנשי שמאל. כמו כן לא היו הטלביזיה ספרדים דוברי עברית צחה, רק מגישים בעברית צברית מקולקלת. הילדים למדו את ההגיה המקולקלת במקום ההגיה הנכונה של הוריהם. שגיאות הכתיב והדקדוק נפוצות בבתי הספר
אם תחנת השדור מקבלת תקציב מן הממשלה, כלומר משלם המסים תומך בה בכספו, התחנה צריכה להיות מאוזנת. שונה הדבר עבור תחנות פרטיות המתקימות מכספים פרטיים או יש להן הכנסה מפרסומות.
הלכוד השאיר את קול ישראל בעבר ואת הטלביזיה בידי אנשי שמאל. כמו כן לא היו הטלביזיה ספרדים דוברי עברית צחה, רק מגישים בעברית צברית מקולקלת. הילדים למדו את ההגיה המקולקלת במקום ההגיה הנכונה של הוריהם. שגיאות הכתיב והדקדוק נפוצות בבתי הספר
הערה קטנה:
ערוץ 14 הוא הערוץ השני הכי נצפה. אבל זה בגלל שיש ז׳אנרים יותר מבוקשים ובראשם הריאליטי שבו ערוץ 14 לא ממש מתעסק(לתשומת לב הנהלת הערוץ).
אם משווים בתוך ז׳אנר אז לערוץ 14 מהדורת החדשות הנצפית ביותר וכמה מתוכניות האקטואליה הנצפות ביותר! כל הכבוד להם!
הגיע זמן לשבור את מונופול השמאל בתקשורת … הממשלה חייבת לתמוך בכלי תקשורת כמו ערוץ 14 וגלי ישראל, שמביאים לציבור מגוון דעות ולא רק דעות שמאל…
ממשלה לא צריכה להתערב
לא נכון לדבר רק על מגוון דעות אלא חשוב לציין את המובן מאליו והוא דיווח המציאות. לאנשים שצופים רק בערוצי התעמולה של השמאל אין מושג קלוש על מה שהתחולל בחקירות של תיקי האלפים ועל העדויות שנחשפות במשפט עצמו. אנשים חיים במציאות מקבילה בה האמת היא מושג יחסי שתלוי באופן מוחלט באג׳נדה.
כמעט בלתי ניתן לצפות בערוצי התעמולה מבלי להרגיש קבס. בתקופה האחרונה אני צופה כמעט אך ורק בערוץ 14, ובסוף השבוע כשהערוץ שובת נהגתי לצפות בתוכניותיה של איילה חסון 'שישי' ו'המטה המרכזי', אבל הפסקתי כשהוכנסו לשם על תקן 'פרשנים' ליצנים סמאלנים ממפלגת האבודה המתפגרת דוגמת נחמן שי ודניאל בן סימון שכל 'תרומתם' לדיון היו נפיחות תעמולה מהזן הנחות נגד ביבי והימין. לערוץ 14 יש עתיד גדול כמייצג את דעותיו ונטיות ליבו של רוב העם שקצה נפשו בתעמולת הסמאלנים ובהנדסת התודעה והצביעות המחליאה שלהם. אבל ערוץ 14 חייב להקפיד לא ליהפך לשופר הביביזם וביביהו, אלא לשקף את מגוון הדעות בימין ובמרכז, עד כמה שזה האחרון עוד קיים. טוב שמשתפים שם גם אנשים מהשמאל השפוי כגון ג'וש בריינר ואפילו גדעון לוי, אבל אנא לא תועמלני סמאל מבחילים כמו רונן צור שדוחים את הצופים באופן מוחלט.
למה טוב שמשתפים אנשים מהשמאל? אני למשל לא מסוגל לשמוע אותם, לכן אני עוזב כל תכנית שמופיע בה איש השמאל. למה ערוץ 14 חייב להקפיד
לא להפוך ל"שופר"? אני למשל מאד נהנה לשמוע קולות תמיכה בנתניהו, וכמוני כנראה רבים אחרים. הערוץ כעסק צריך לכוון לטעם של מאזיניו, ובכל צעד שלו הוא צריך לשים לב לא לאבד צופים. זה הכל על רגל אחת.
אבל אם אתה רוצה לסחוב גם שמאלנים שיצפו ב-14, אתה חייב לצרף גם אנשים מהשמאל. (כמו שערוץ 12 עושים עם עמית סגל)
זאת ועוד: אם לא יהיו דעות שונות ומנוגדות?! אז הוא יהיה בדיוק כמו ערוצי אלג'זירה, עם דעה אחת. ויהיה משעמם כמוהם. אנשים יגידו – נו שוין, ויחפשו משהו אחר.
יש מספיק ימניים שיכולים לספק את כל הצריכה של ערוץ 14, ויש מספיק ימניים שלא מסוגלים לשמוע אפילו שמאלן אחד ובצדק. לא יודע מה זה אל ג'זירה, אבל אני רוצה ערוץ ימני על מלא, ותקרא לזה איך שאתה רוצה
טעות בכתבה.
לא היה חוק לסגירת ערוץ 7.
ערוץ 7 היתה תחנת רדיו פיראטית ועשו חוק להכשיר אותה.
בגצ פסל את החוק הזה