יו"ר חד"ש הפורש סימל את שיא הניתוק בין המגזר הערבי לבין מי שאמור היה לייצג אותו
איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת ומפלגת חד"ש, הודיע השבוע כי הוא מתכון לפרוש מהחיים הפוליטיים בתום כהונת הכנסת הקרובה בעוד כשלוש שנים וחצי, ולא להתמודד בבחירות הבאות. הכרזת הפרישה עוררה אמנם כמה גלים בביצה הפוליטית, אבל במגזר הערבי עצמו נרשם שקט מהדהד.
השמים לא נפלו וההמונים לא צבאו על ביתו של עודה בניסיון לשכנע אותו לחזור בו מהחלטתו. המגזר הערבי קיבל את ההודעה בשאננות קרירה וחוסר עניין, כאילו לא קרה דבר חשוב במיוחד. בוודאי, אוזני ועיני האזרחים הערבים, אשר רבים מהם הצביעו לעודה ומפלגתו, מופנות לדברים חשובים ומהותיים יותר.
גם הודעת הפרישה עצמה הייתה הצהרה אופיינית – ריקה מתוכן ומלאה בקלישאות. הרי אם באמת היה רוצה לפרוש ולפנות מקום לפנים חדשות בהנהגה, עודה היה יכול לפרוש עוד היום. אבל כרגיל אצל עודה הוא בחר לעטוף את ההחלטה בשלל סיסמאות וספינים, עוד מסיכה בנשף המסכות הבלתי-פוסק שהוא מנהל במיומנות רבה מאז נכנס באופן מעשי לזירה הציבורית לפני כשמונה שנים.
חלק תפקידו של משרת ציבור הוא לדעת מתי לקחת צעד אחורה כדי להסתכל על התמונה הגדולה. לכן קיבלתי היום את אחת ההחלטות הקשות בחיי: בסיום הקדנציה הזאת לא אתמודד בבחירות הבאות לכנסת. pic.twitter.com/OQHvI8mcdQ
— איימן עודה أيمن عودة Ayman Odeh (@AyOdeh) May 16, 2023
על אף האדישות בה התקבלה הצהרת עודה ולמרות תוכנה הסתום, באופן אישי אני רואה בה פתח לתקווה. בעולם מתוקן ובמערכת פוליטית נורמלית, איימן עודה וחבריו היו צריכים להיות מורחקים מכל עשייה ציבורית, ובוודאי מנותקים מנגיעה בכל מה שקשור לאזרחים הערבים במדינת ישראל.
מה בעצם תרם עודה למצביעיו בשמונה השנים בהן הוביל את הרשימה המשותפת בגרסאותיה השונות? בעיקר נאומים מתלהמים ומשתלחים מעל דוכן הכנסת, סגנון בוטה ומסית, ותחרות קשה על עמדת הפרובוקטור הבולט באופוזיציה. למרות שנהנה היטב מהשיטה הדמוקרטית הישראלית המאפשרת גם לקיצוניים כמוהו לכהן כנבחרי ציבור ולהתבטא בחופשיות, עודה עצמו הפגין מעט מאוד כבוד הדדי. וחשוב מכל – מצב המגזר הערבי לא השתפר במיוחד במהלך כהונתו באחד מנציגיו הבכירים, וגם אם נרשם שיפור כלשהו זה בוודאי לא היה בזכות דבר שחברי הכנסת של המשותפת עשו או אמרו.
אין ברזומה הפרלמנטרי של איימן עודה הישג אחד לרפואה שניתן לזקוף לזכותו, ואולי הדבר הזכור ביותר מימיו בכנסת יהיה הרגע בו ניסה לבצע פרובוקציה מצולמת מול ראש הממשלה נתניהו. במבחן הציבורי הוא פשוט נכשל ובגדול ולראיה, למרות נתונים יפים בבחירות 2015 ומרץ 2020, בשתי המערכות העוקבות צנחו שיעורי ההצבעה במגזר לשפל היסטורי.
זה קרה משום שאיימן עודה סימל בדמותו את שיא הניתוק בין המגזר הערבי לבין מי שאמור היה לייצג אותו. במקום לטפל בבעיות היום-יום של האזרח – בתעסוקה, בתשתיות, בחינוך ובעיקר בפשיעה המשתוללת, אנשי המשותפת לא רק העדיפו להתבדל ולהקצין ובכך להפחית את הסיכוי שיוכלו לקדם תהליכים כלשהם בכנסת, אלא שהנושאים שכן בחרו לעסוק בהם היו הרחוקים ביותר מצרכי המגזר.
הסוגיה הפלסטינית, ביקור משפחות מחבלים, מסע דילוגים בין אסד האב וקדאפי, השתתפות במשט המרמרה, עימותים אלימים עם כוחות הביטחון, הצדקת טרור, תמיכה בסרבנות והפצת עלילות דם – הכל, רק לא לעסוק בחיי המצביעים שלהם. אפילו כאשר ישראל חתמה על הסכמי שלום אמיתיים עם מדינות ערב, אנשי המשותפת התנגדו. זה היה שילוב של התנשאות ועצלנות; חברי הכנסת הערבים שידרו לאזרח הערבי שהדברים החשובים עבורו פשוט לא מעניינים אותם. במקום לעבוד קשה, להציג תוכניות ולפעול לשינוי המציאות, הם העדיפו לטייל בעולם, לנאום נאומים ולהצטלם לעיתונים.
בינתיים הסוגיות האמיתיות הוזנחו. הפשיעה ממשיכה להשתולל, בעיות הדיור החריפו ורבים מהצעירים מובטלים והם מתקשים להשתלב בשוק העבודה או ההשכלה הגבוהה. וככל שהסוגיות החשובות באמת הוזנחו, כך גברו הפרובוקציות של עודה ושות' בניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית ולטשטש את כישלונם שלהם. המפלגות שהיו חברות ברשימה המשותפת הקפידו להסתכסך בינן לבין עצמן, התאחדו והתפצלו ושוב התפצלו, עד למפלה אלקטורלית נוספת בבחירות האחרונות ופגיעה נוספת בסיכוי המגזר הערבי לקבל ייצוג ציבורי ראוי.
אילו נותרה באיימן עודה עוד טיפת הגינות, הודעת הפרישה שלו הייתה צריכה להיות הודאה בכישלון ובעיקר התנצלות מלאה בפני האנשים ששלחו אותו לכנסת וקיבלו בחזרה כלום ושום דבר. אפשר עוד אולי לקוות שפרישתו מסמנת כיוון חדש וטוב יותר בכל הקשור להנהגת המגזר הערבי בישראל וייצוגו. הציבור הערבי בהחלט ראוי לכך.
נאיל זועבי הוא תושב כפר נין, מנהל בית ספר לשעבר, מחנך ואיש שלום. ספרו 'ערבי בשביל ישראל' ראה אור לאחרונה.
ברוך שפטרנו. ושיקח איתו גם את אחמד טיבי, מנסור עבאס וכל אויבי המדינה שיושבים בכנסת.
גם הליכוד צריך לבקש סליחה מבוחריו
אסור לכלול את מנסור עבאס האמיץ בקטגוריה אחת עם טיבי. עבאס ראוי לשבת בקואליציית ימין, הרי אי אפשר להחרים את כל הערבים
יוסלה, אנחנו לא מחרימים את כל הערבים.
מה לעשות שערבים טובים (כמו נאיל זועבי, אנט חסכיה וגבריאל נדאף) או לא רצים לפוליטיקה או לא מצליחים להביא מספיק תמיכה להגיע למקומות ריאלים במפלגות בהן הם מנסים לרוץ.
מה את רוצה מאחמד טיבי?
אם ראשי הממשלה היהודים (שהם הם האחראים על פעילות המוסד) לא היו מעסיקים אותו, הוא היה נעלם מחיינו. לא סתם אחמד טיבי מוגן ע"י היועמ"שים למיניהם לאורך השנים מעבירות פליליות רבות שביצע.
אז הכתובת למשאלתך היא לא אחמד טיבי, אלא ראש הממשלה שלך, זה הנוכחי ואלו של הממשלות הקודמות הרבות.
אתם מחפשים בפינצטה איזה ערבי שיכול להתאים לקריטריונים בלתי מציאותים. זה אומר להחרים את כל הערבים. ובין כך להחרים את עבאס זה פשע פוליטי לדחוף אותו לזרועות השמאל, באמצעות לשמאל יהיה 61 והם יחקקו מה שהם רוצים
ל4. שנאמין לתאוריית הקונספירציה ההזויה שלך, וכל זאת כדי להכשיר גם טיבי הגזען שונא ישראל לקואליציית השמאל?
א) כל יום נולד מצביע ימין ומת מצביע שמאל. אז התיאוריה שהשמאל ישוב לשלטון יכולה להיות תקפה רק אם השמאלנים ימציאו וירוס חדש שקוטל רק ימנים. רצוי גם שהוירוס הזה יאריך את חיי השמאלנים. אבל במציאות של ימינו, זהו אזור הדמדומים של השמאלנים. לא של השמאל כהשקפה, אלא של מי שמבקש ליישם רעיון הזוי ומעוות מבלי שיהיה לו כח אדם (אני לא כותב על הפיכה שלטונית, אלא על דמוקרטיה במסוה או לא)
ב) לגבי תיאוריית הקונספירציה בעניין טיבי, אנא בדוק בבקשה כמה פעמים הוא יצא למדינות אויב (לכל הפחות לבנון וסוריה), וכמה פעמים הוא נשפט על עבירה פלילית זו. מה יהיה מצבך המשפטי אם תעז לעבור את הגבול לסוריה או לבנון ולחזור משם בשלום? אני מבטיח לך שמצבך יהיה שונה מאד מזה של טיבי. אז בבקשה להיצמד לעובדות גם אם הן נראות לך קונספירטיביות.
יוסלה, גוש הפסאודו-ימין שטוף שנאה לכל מי ששונה ממנו, כך שאין דאגה שהם יסכימו להכיל את כל הערבים. אפילו אם הם יקימו קואליציה כזו-מזכיר לך שפשרות קטנות יותר הבריחו קולות ימין מהגוש הזה, החלישו את יציבות הקואליציה הקודמת ונתנו לימין את הקואליציה הנוכחית. אז זה בהחלט שווה את המחיר.
הח״כים הערבים עמדו בפני בחירה את מי הם רוצים בתור שותפים (בארץ ובחו״ל), האם הם ישקיעו בקשרים עם הצדדים המתונים יותר או הקיצונים יותר בארץ ובעולם.
הצדדים המתונים יותר מבינים שפרנסה מגיעה משכנים ושתשתיות עוזרות לכל האזור.
הקיצוניים מבינים שכדי להתנגח בישראל צריך ציבור ערבי עני, מוסט ושלא לוקח אחריות על מצבו.
אין אפשרות לחבר בין השניים-רווחת הערבים תלויה ברווחת היהודים.
הח״כים הערבים בחרו את מה שבחרו. וכשיהודים רבים בוחרים אותו הדבר, אי אפשר להאשים אותם.
השאלה המהותית היא האם הערבים המתונים יותר בארץ יצליחו ליצור אלטרנטיבה. ימים יגידו.
מה זה ערבים מתונים? זה נאמר על ידם רק כדי להרדים את היהודים. אין דבר כזה. לכולם יש שאיפה אחת. השמדת ישראל. וכן אני מכלילה את כל הערבים. כי אם הערבים שלא רוצים בכך לא פותחים את הפה, מכל סיבה,מבחינתי הכנסת אינה מקומם.
ומנסור עבאס הוא האחים המוסלמים! בכל מדינה ערבית זרקו אותם, אבל בבית הנבחרים של מדינת היהודים הם יושבים! פשוט לא יאמן!
דוגמה לערבים מתונים – ערביי חברון ב 1928.
דוגמה לערבים לא מתונים – ערביי חברון ב 1929 (תרפ"ט).
מה ההבדל ביניהם? אין.
למה הגבתי לך ולא ל"ימני"? כי את רואה היטב מה זה ערבי במיוחד בארץ ישראל. לא כולם מסוגלים לפקוח עיניים, או שיש להם סיבה לא לפקוח עיניים.
אישית אני מעדיף את טיבי בכנסת ולא את מנסור עבאס.
פשוט טיבי גלוי ביחסו ליהודים, ומנסור עבאס מתנחמד ליהודים
במצרים זרקו את האחים המוסלמים כי הם איימו על השלטון הפוליטי. יש גוונים באחים המוסלמים. אבל חברים תתקעו לכם בראש, אם תדחפו את עבאס הוא ילך לשמאל כמו שהיה ויתן להם את ה61 לעשות ככל העולה על רוחם. ללא מעצור וללא היסוס, הם יודעים לשלוט לא כמו האהבלים הטהרנים מהימין.
גם בחברון היו ערבים שהגנו בגופם על יהודים. עבאס הוא אחד כזה.
נראה לי ששניכם לא הבנתם מה התכוונתי ב׳מתונים׳.
איריס צודקת שמי ששותק אינו ראוי כי הרי זו הסכמה שבשתיקה למה שעושים הנציגים שלהם, מה זה שונה מתמיכה אקטיבית?
לכן גם ערביי חברון ב1928 זו דוגמה גרועה. אבל אלה שיוסחה מזכיר שהגנו הם דוגמאות טובות אם כי לא ברור לי מה גורם לו לתת אמון בעבאס.
רוצים דןגמאות למתונים? ראו תגובתי למעלה (התגובה השלישית לתגובה הראשונה של איריס).
אבל אין ספק שהרוב המוחלט אינם כאלה.
הלוואי שאנשים כמוך יקימו מפלגה ויקחו את המושכות ואת האחריות על טיפול בסוגיות החברה הערבית.
על מה הוא צריך להתנצל?
הוא לא המציא את הניתוק הזה. מי שמצביע למפלגות הערביות יודע בדיוק למה הוא מצביע ולא יכול להתלונן.
איימן עודה הוא תלמיד נאמן של מורו ורבו המופתי הערבו-נאצי חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני בתוספת 'ניחוח' מצחין של קומוניזם. כמו שהמופתי, בעקבות אדונו אדולף היטלר, הוליך את עמו לאסון היסטורי ופרסונלי, כך גם יורשיו, עודה ובני מינו האחמד טיבים ודומיהם. הבעייה של השעב הפילסטיני היא שבזמן הקצר של קיומו הוא הפך את עצמו לשבוי מרצון בידי דמגוגים, נוכלים ופושעים שמוליכים אותו מאסון לאסון.