רק לא ביבי

יש ימין ויש שמאל, והניסיון לטשטש את ההבדלים ולהתמקד במאבק אישי נגד נתניהו, לא ישנה את העובדה הפשוטה הזו

על אף הישגים חסרי תקדים בביטחון, בכלכלה ובקורונה – תקשורת מגויסת ואופורטוניסטים מימין עזרו לשמאל להשיג את מבוקשו ולהתחמק מהשיח האידאולוגי

ניתוח הגושים, הבריתות הפוליטיות ואחוזי מעבר הקולות בין המפלגות מראה בבירור: החלוקה היא איננה בין ימין לשמאל, אלא על בסיס פרסונלי ואמוציונלי ביחס לבנימין נתניהו

תוצאות הבחירות המעניקות רוב אדיר למפלגות הימין מספקות הזדמנות לנטישת שיח ׳רק לא ביבי׳ ומעבר לשיח אידאולוגי, בו נמצא השמאל בנחיתות קיצונית

אם אשכול ודיין, פרס ורבין ואפילו צ׳רצ׳יל וסטלין הצליחו לשים בצד את האיבה האישית ביניהם לטובת הצורך הלאומי, גם סער ויתר ראשי המפלגות המחרימות את נתניהו מסוגלים

שר המודיעין אלי כהן בראיון על הקורונה (״נהיה המדינה הראשונה לנצח את הנגיף״), הכלכלה (״צריך להוריד מסים ולהפחית רגולציה״), מערכת המשפט (״דרוש ניקוי אורוות בפרקליטות״) ותיקי נתניהו (״מתי אי פעם פוליטיקאי בישראל הורשע בסיקור אוהד?״)

הריקנות של הלאומיים לשעבר כגון אולמרט, לבני, מרידור וריבלין, חוזרת כעת אצל סער. בניגוד למה שטוען, הימין, הוא הדבר האחרון שמעניין אותו

הביביפוביה מכרסמת את הדמוקרטיה הישראלית מזה למעלה משני עשורים. ניתוח התופעה יתרום לבריאות הנפש של החברה