קשר השתיקה של ארגוני הנשים: לא מגנים מסתננים אלימים, מאשימים את ישראל

נשים אריתריאות סובלות מאלימות בשיעור של אלפי אחוזים ביחס לחלקן באוכולוסייה, אך בארגונים מסירים אחריות מהגברים המסתננים: "נובע ממצוקה כלכלית שגרם חוק הפיקדון"

טפסה מריאן (מימין), החשוד בתקיפת אולימפיה חביב, וטספברהן טספסיון החשוד ברצח סילבנה צגאיי

נשים אריתראיות סובלות מאלימות בשיעור הגבוה באלפי אחוזים לעומת חלקן באוכלוסייה, אך בארגוני הנשים נמנעים מלבקר את הגברים המסתננים האלימים – ומאשימים את המדינה.

לפי שירותי הרווחה, כ-14% מהנשים הנמצאות במקלטים לנשים מוכות הן מסתננות אריתראיות – זאת בזמן שהן מהוות 0.17% בלבד מאוכלוסיית הנשים המתגוררת בישראל. לאחרונה, בעקבות רצח הנערה האריתראית סילבנה צגאי על ידי בן הזוג של אימה, הודתה מנכ"לית המרכז לנשים אריתראיות כי "הגברים בקהילה אלימים", וכי 70% מהנשים האריתראיות הן קורבן של אלימות במשפחה.

כאמור, תופעת האלימות מצד מסתננים כלפי נשים היא גורפת וכואבת אך באופן מקומם, בארגוני הנשים מסרבים להטיל אחריות על הגברים המסתננים.

לפי מסמך שחובר על ידי ארגוני סיוע למסתננים, נשים מסתננות רבות נמנעות מלהתלונן במשטרה נגד הגברים המכים. הנימוק: "חלקן חוששות מביקורת או נידוי מהקהילה אם יתלוננו נגד בן הזוג האלים". לפי המסמך, הגברים המסתננים גם כופים על נשות הקהילה לספק להן שירותי מין כשהן חשופות "להידבקות במחלות מין ולנידוי חברתי".

ההתעמרות מחמירה אף יותר כשמדובר במסתננות מקהילת הטרנסג'נדרים, אשר לפי המסמך "מוקעות ונתונות בסכנה לפגיעה פיזית", מצד הגברים בשל "זהותן המגדרית, ובשל סטיגמות ודעות קדומות השגורות בארצות מוצאן".

את הסיבה לתופעת הנטישה של גברים את נשותיהם וילדיהם מסבירים בארגוני הסיוע כתוצר של "ייאוש, תסכול ותחושת חוסר אונים"; מסתננים שנשארים בארץ ומתמכרים להימורים או לסמים – במה שמוגדר על ידי הארגונים "אסטרטגיות לא מיטביות" – עושים זאת מתוך "מצוקה"; אפילו האלימות הקשה מוסברת ב"מצוקה כלכלית איומה", למרות שרק בשבוע שעבר נחשף כי רוצח הילדה היה דווקא מעשירי הקהילה האריתראית והחזיק בחשבונו מאות אלפי שקלים.

על אף העדויות החותכות לאלימות הקשה, בארגונים לא רק שלא קוראים לפעול נגד המסתננים האלימים, ובמקום זאת מביעים ביקורת על הנוהל לשלוח מסתננים שפשעו למתקן הכליאה בסהרונים. לדברי הארגונים, "מדיניות זו מחזקת את הקשר (הגורדי) שבין מגדר (נשים) מוצא (אפריקה) וצבע עור, לבין חוסר אפשרות ממשית במימושן של זכויות יסוד". לדבריהם, ישראל מובילה למצב של "היווצרות של תת מעמד של נשים כהות עור, ללא זכויות ומעמד".

החוק אשם בהכל

המסמך של ארגוני הנשים, שמורכב משני חלקים, חובר לראשונה בחודש יולי בשנה שעברה, במסגרת בקשתם להצטרף כידידי בית משפט בעתירה נגד חוק הפיקדון. חלקים ממנו נחשפו בעבר ב'מידה', כאשר בארגוני הנשים הודו כי גברים מסתננים כופים על נשותיהם להיכנס להריון, בניגוד לרצונן, על מנת לזכות בפטור משליחה למתקן חולות שנסגר בינתיים.

לפי ארגוני הנשים, חוק הפיקדון שעיקרו הפרשת 20 אחוז ממשכורת המסתננים לקופה אותה יוכלו לפדות עם צאתם מהארץ, הוא זה ש"דוחק" את נשות המסתננים "לעבר אסטרטגיות פוגעניות, כלפי עצמן וכלפי ילדיהן… עד כדי סיכון ממשי של חייהם ורווחתם הנפשית".

לצורך יצירת מצג השווא לפיו חוק הפיקדון אחראי לרעות החולות של המסתננים, נקטו ארגוני הנשים בפרשנות סלחנית המסירה כל אחריות מהמסתננים למעשיהם: "הקטנת השכר תגביר את הלחץ על התא המשפחתי ותעודד את כל אותן השלכות הרסניות עליהן עמדנו: הסיכוי לנטישה יגדל; תגבר הסכנה לאלימות כלפי האם והילדים ולבחירה באסטרטגיות שאינן מיטיבות כגון, התמכרות לטיפה המרה או לסמים והימורים", נכתב במסמך.

לפי הארגונים, "ככל שהמצב הכלכלי קשה יותר, כך גוברים הייאוש, תחושות של חוסר האונים, חוסר ערך וזעם אלו מתפרצים, על פי רוב, כלפי החלשים ביותר: הנשים והילדים". חוק הפיקדון הוא זה שיוביל "לעלייה במקרי האלימות כתוצאה ממצוקה כלכלית איומה", כמו גם לתופעות של נטישה גברים את משפחותיהם: "גדלה הסכנה כי מפרנסים גברים ינטשו את נשותיהם וילדיהם בשל המצוקה כלכלית".

טענות אלו נשמעות מוזרות כאשר יודעים שחוק הפיקדון נכנס לתוקף במאי 2017, בעוד המסמך של ארגוני הנשים הוגש לבית המשפט רק חודשיים לאחר מכן, תקופת זמן שקשה לגזור ממנה מסקנות כה חד משמעיות. כמו כן, ברור לכל כי מטרת החוק אינה לגזול מהמסתננים את הכסף שעבדו עבורו, אלא רק לשמור אותו בפיקדון עד ליציאתם מהארץ, אז יוכלו לקבל את הסכום במלואו. בכך נוצר תמריץ לעזיבה, אך גם נשמרת זכותם של המסתננים לקבל את כספם.

גם הניסיון לתלות את אלימות המסתננים בעוני מרוד לא מחובר למציאות: לפני כשנה חשף עקיבא ביגמן ב'ישראל היום' כי שליש מהמסתננים משתכרים יותר מ-9,000 שקלים לחודש ו-10% מהם מרוויחים יותר מ-12 אלף שקלים. הנתונים כוללים רק את העבודה המדווחת באופן רשמי, ללא המסתננים הרבים שעובדים ב'שחור'.

למרות נתונים אלו, מציגים ארגוני הנשים את המסתננים כפושטי יד שלא נותרת להם ברירה אלא לנקוט באלימות, להפקיר ילדים לגורלם ולנטוש את משפחותיהם. לאחרונה אף החליטה הכנסת להחריג נשים מחוק הפיקדון – מה שלא מנע את הרצח המזעזע של ילדה בת 13 על ידי מסתנן אריתראי.

אפס אחריות אישית

טענה נוספת העולה ממסמכי הארגונים היא שהנוהל לשליחת גברים אלימים למתקן סהרונים דווקא "מרתיע נשים מהגשת תלונות נגד אלימות במשפחה שמא יוותרו ללא מקור פרנסת משפחתן". כיצד ניתן לטפל באלימות ללא ענישה של האלימים? לכך לא מציעים תשובה.

הארגונים לא מציעים באף שלב של המסמך לדרוש מינימום של אחריות אישית מהמסתננים עצמם, כך שלא יולידו למשל ילדים שאין באפשרותם לממן גידולם. גם הזנחת ילדים פושעת אינה חלילה באחריות המסתננים, אלא באשמת המדינה: "גדלים הסיכויים להזנחת הילדים (בהיעדר משאבים כלכלים ונפשיים) תוך סיכון חייהם, שלמות גופם ורווחתם הנפשית".

בארגוני הנשים מרחיקים לכת ואף טוענים כי חוק הפיקדון אינו חוקתי, מכיוון שלא נכללה בו "חוות דעת מגדרית" כלפי ההשפעה על נשות המסתננים. מנגד, ה'השפעה המגדרית' של מסתננים על נשים ישראליות בדרום תל-אביב לא מעוררת ענין בקרב ארגוני הנשים.

נשות דרום ת"א לא מוזמנות

לכך יש להוסיף גם את מקרי האלימות מצד מסתננים כלפי נשים ישראליות, כאשר רק לאחרונה נחשף המקרה המזעזע בו הותקפה באכזריות תושבת נתניה אולימפיה חביב על ידי מסתנן אריתראי שניסה לאנוס אותה ולאחר מכן היכה אותה בראשה עם לבנה. חביב מאושפזת מאז בבית החולים במצב אנוש.

זכור לרעה גם המקרה בו מסתנן מסודן רצח לפני שמונה שנים את ניצולת השואה אסתר גלילי ז"ל בדרום תל-אביב. בתה קורין סיפרה ל'מידה' בחודש פברואר, לאחר שנודע על שחרורו של הרוצח מן הכלא, כי "זאת פשוט טראומה שהזמן לא מרפא. היו כל כך הרבה סימנים מקדימים ואף אחד לא עצר את זה. זאת הפקרות". נשים אחרות תושבות דרום תל-אביב העידו גם הן על הפחד בחיים לצד המסתננים בשכונות.

אך למרות זאת, מי שתייצג את נשות דרום תל-אביב בהפגנה שתיערך הערב במחאה על אלימות נגד נשים היא דווקא אישה אריתראית, זאת לאחר שמארגנות ההפגנה סירבו לאפשר לשפי פז לשאת דברים.

במחאה, יתייצבו פז ופעילים נוספים בהפגנה על מנת לקרוא לגירוש המסתננים האלימים ממדינת ישראל: "הן יעמדו היום בכיכר ויעשו קולות נגד אלימות, בזמן שקבוצות גדולות של נשים מודרות ומושתקות, כי האלימות שהן חוות לא מתאימה לאג׳נדה, ואת האג׳נדה כידוע קובע בעל הממון", כותבת פז בהזמנה לאירוע.

לדברי פז, "אחרי שכל השבוע אנחנו שומעים על האלימות של הגבר האריתראי, תעלה היום לבמה אישה אריתראית כנציגת התושבות של דרום תל אביב ובאירוניה, שהמילה אירוניה כבר קטנה עליה, לא תקרא לגירושם של הגברים האלימים אלא תדרוש מאיתנו לפנק אותם. אחריה תעלה לבמה האישה שהועמדה בראש הקמפיין נגד הגירוש, ובמקום לקרוא לגירושם של הגברים האלימים תקרא להכיל אותם".

"אנחנו לא נעלה לבמה להגיד את האמת כי אותנו הן לא רוצות שם. אבל אנחנו נהיה בכיכר על אפן ועל חמתן, נמחה על השקר וההשתקה", אמרה פז.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. נושאים שונים מנוצלים ע"י השמאל להשגת יעדים שמאלנים רדיקלים בלי קשר לנושאים עליהם הם מצהירים
    לדוגמא – הפמיניזם בצבא מנוצל להחלשת וסירוס צה"ל, אפילו תוך הקרבת בריאות החיילות

  2. מדהים איך גבר אריתראי רצח נערה אריתראית, וכספי משלם המיסים הישראלי מממנים את הטיפול המשטרתי בתיק

  3. לנצח השמאל הארור יתפוס צד, כתף אל כתף, עם האיומים והמרושעים שבאנשים ובארגונים. שיחדש של ממש – טוב הוא רע, צדק הוא פשע, אמת היא שקר ולמעלה הוא למטה. רשע טהור.

  4. הנשים הפמניסטיות הן בדרך כלל שמאלניות. שמאלניות לא יכולות למתוח ביקורת על מסתננים. הנשים הפמניסטיות הבודדות מהימין מותחות ביקורת גם על המסתננים והמוסלמים שמכים ורוצחים את נשותיהם, אבל מיד מהוסות וננזפות על ידי הפמינאציות מהשמאל.

  5. אחוז המהגרות הלא חוקיות במקלטים לנשים מוכות הוא פי 80(!!) מהאחוז שלהן באוכלוסיה. פי 80 זה מטורף! האם זה רק בגלל אלימות בני זוגן? אולי סיבה נוספת לכך היא שהמקלטים לנשים מוכות נותנים להן דיור חינם ואולי גם הגנה מפני גירוש.

  6. הפתרון הוא סירוס המהגרים. מי שירצה להגיע ידע על מה הוא מוותר בכדי להישאר בישראל.

  7. בלי קשר לאלימות שלהם. יש אנשים שיאמרו שזה לא נכון שהם אינם אלימים ושמי שאומר זאת הוא גזען, ולכן אני בכלל לא משתמש בנימוק הזה.
    האנשים האלה הם עבריינים. הם גנבו את הגבול, הם הגיעו לכאן בצורה לא חוקית. אין להם זכות להיות כאן. יש להם לאן לחזור. אריתריאה כבר לא במלחמה.
    יש להחזירם כלאחר כבוד למקומם הקודם. הם באו מאריתריאה , הם יוחזרו לשם. זהו. בלי להתייחס בכלל לכל נושא האלימות, למרות שהוא כאוב, ונוראי.