היועמ"ש דורש למחוק 'מאגרי מידע' על ארגוני שמאל, אך נמנע מלבטל את המעקב הבלתי חוקי של הנהלת בתי המשפט אחרי אזרחים שביקרו אותה ברשת. ארגון 'לביא': "הנוהל אינו דמוקרטי"
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מסתיר מסמך שמטרתו להגן על ארגוני שמאל קיצוני, וזאת מטעמי 'סודיות'. מדובר בהנחיה שהעביר לאחרונה היועמ"ש לשרי הממשלה, ובה דרש מהם להפסיק לאסוף מידע פומבי על ארגוני שמאל קיצוני ישראליים, למרות שמעולם לא הוכח שמידע כזה אכן נאסף.
"מכתב זה סווג כ'סודי' ולנוכח סיווגו, הוא לא יימסר בהתאם לחוק חופש המידע שעניינו חשש לפגיעה בביטחון המדינה ויחסי חוץ", כותבת עו"ד מיטל כץ, הממונה על העמדת מידע לציבור מטעם משרד המשפטים בתשובה לפניית 'מידה' וארגון 'לביא'.
ההנחיה של היועמ"ש לראש הממשלה ושריו לחדול מאיסוף מידע על ארגוני שמאל נולדה בעקבות שרשרת אירועים שתחילתה ביוני האחרון, עם פרסום תחקיר ’מידה’ על גוף שמאל קיצוני שהוקם ומומן בידי האיחוד האירופי.
שמו של הגוף: ‘המועצה להגנה על החירויות’, המתוקצבת במיליון וחצי שקלים על ידי האיחוד ושאחת ממייסדיו הייתה חנין זועבי. תכליתה של המועצה, המהווה ארגון גג לעשרות ארגוני שמאל דוגמת 'בצלם' ו'עדאלה', היא להילחם ביוזמות חקיקה של ממשלת ישראל, בראשן חוק הלאום, ו"לתקוף את הימין" הישראלי. מדובר במקרה תקדימי שבו האיחוד לא מסתפק בהעברת תרומה לעוד ארגון שמאל קיים, אלא מעורב ביצירת גוף שמאל חדש, מן המסד ועד הטפחות. סגן שגריר האיחוד האירופי בישראל, מארק גאלאגר, אף כינה את המועצה ”ספינת הדגל” של הפרויקטים של האיחוד בישראל.
3 / אם תהיתם למה נתניהו כל כך התעניין בעמותה הזו – "המועצה להגנה על החירויות" עמדה במוקד כתבה שפורסמה בסוף חודש יוני באתר הימין "מידה" שמקורב לנתניהו ושבראשו עומד דוברו של נתניהו לשעבר רן ברץ. באותה כתבה צוין כי האיחוד האירופי העביר לעמותה מענק בסך מיליון וחצי שקל
— Barak Ravid (@BarakRavid) August 7, 2018
בעקבות הכתבה ב'מידה' פנה ראש הממשלה לאיחוד האירופי על מנת שיחדל ממימון המועצה, ובאוגוסט האחרון אכן נודע כי באיחוד קיבלו בקשתו של נתניהו והחליטו להפסיק את התמיכה בארגון. "זוהי רק ההתחלה. נמשיך לפעול בנחישות נגד ארגונים שפועלים לעשות דה לגיטימציה למדינת ישראל”, אמר אז ראש הממשלה, שהגדיר את המועצה “ארגון המערער על זכות קיומה של ישראל ופועל להשחרת פניה בעולם”.
זמן קצר לאחר ההודעה של ראש הממשלה פנה עו"ד שחר בן מאיר ליועמ"ש, והאשים כי הפעילות של נתניהו להפסקת התקצוב של המועצה נובעת כתוצאה ממעקבים בלתי חוקיים של ראש הממשלה אחרי תזרימי הכספים של עמותות שמאל.
על אף שכאמור פניית ראש הממשלה לא הייתה תולדה של 'מעקבים' מסתוריים, אלא תחקיר עיתונאי פומבי שפורסם ב'מידה', מנדלבליט קיבל באופן תמוה את הנחת היסוד השגויה של בן מאיר: "לאחרונה הובא לידיעתנו כי נאסף מידע פומבי מרשת האינטרנט, הנוגע לפעילותן של עמותות ישראליות ולמקורות המימון של אותן עמותות על ידי מדינות זרות", השיבו בלשכת היועמ"ש.
המכתב היה חתום על ידי עו"ד ענת אסיף, ראש אשכול ביטחון במחלקת ייעוץ וחקיקה בלשכת היועמ"ש, שהוסיפה גם את הדברים הבאים:
לאחר שקיימנו בחינה משפטית ראשונית של הנושא, שוחח היועץ המשפטי לממשלה עם הגורמים הנוגעים בדבר, והבהיר כי פעולה של גורם ממשלתי לאיסוף מידע על ישראלים, ותאגידים ישראליים בכלל זה, מחייבת הסמכה בחוק. עוד הובהר כי בהתאם למידע שמצוי בידינו כיום, אין בנמצא הסמכה מתאימה לפעילות האמורה.
לאור זאת, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את הגורמים האמורים כי אין לאסוף כל מידע שכזה, וכי מידע שנאסף כאמור יימחק ולא ייעשה בו שימוש בעתיד. בהמשך נמסר לנו כי ההנחיה מיושמת במלואה"
עו"ד אסיף מלשכת היועמ"ש סיימה את המכתב בכך שמנדלבליט צפוי להוציא "הנחיה כתובה" לראש הממשלה ולשריו על מנת שיחדלו מאיסוף מידע על ארגוני שמאל קיצוני. בארגון 'לביא' ביקשו ממשרד המשפטים להעביר לידיהם את ההנחיה הכתובה שיצאה מטעמו של מנדלבליט, אך בלשכת היועמ"ש מסרבים בתוקף ונתלים כאמור בנימוקים ביטחוניים תמוהים.
חוסר שקיפות ואכיפה בררנית
במשרד המשפטים מסרבים גם לחשוף פרטים נוספים אודות המסמך 'הסודי' של מנדלבליט. לטענת המשרד חשיפת המידע עלולה לייצר "אפקט מצנן" על פעילות עובדי לשכת היועמ"ש. זו לא הפעם הראשונה שבה במשרד המשפטים מכפיפים את חופש הביטוי ל"אפקט המצנן" על פעילות עובדי המשרד, במטרה להימנע משקיפות.
בלשכת היועמ"ש העלו הסבר תמוה נוסף מדוע אינם חייבים לפרט בנושא: לדבריהם החומר המבוקש, בין השאר תיעוד של מועדי פגישות וגורמים שהיו מעורבים בניסוח ההנחיה, כלל אינו נחשב ל"מידע" כפי שמוגדר בחוק חופש המידע, אלא ב"ידע" שהיועמ"ש לא מחויב למסרו.
מלבד חוסר השקיפות, עולה חשש לאכיפה בררנית של החוק מצד היועמ"ש. מנדלבליט כאמור אוסר על גורמים ממשלתיים 'לאסוף מידע' על עמותות שמאל מאחר ולדבריו הדבר אינו מעוגן בחוק, אך במקביל הוא נמנע מלנפק הוראה דומה להנהלת בתי המשפט – האוספת מידע רגיש על אזרחים שמבקרים שופטים, מבלי שפעולה זה נשענת על מקור חוקי ומתבססת בעיקר על "מחקר" מעורפל של ארגון שמאל. במילים אחרות, על פי מנדלבליט כל עוד מדובר במעקב אחרי ימנים ואיסוף מידע אודותיהם זה בסדר גמור; מעקב אחרי ארגוני שמאל? אסור בשום פנים ואופן.
לאחרונה דיווחנו ב'מידה' כי ברשות להגנת הפרטיות, הגוף במשרד המשפטים שאמון על אכיפת החוק בנושא מאגרי מידע, מקבלים לחלוטין את גרסת הנהלת בתי המשפט, לפיה היא לא אוספת 'מידע' על אזרחים, "ומשכך אין מדובר במאגר מידע החייב ברישום בפנקס מאגרי המידע". כפי שהסברנו, תשובה זו אינה מתיישבת עם העובדות ואף סותרת הוראות עדכניות שפרסמה הרשות בעצמה.
כעת כאמור במשרד המשפטים התעשתו באופן חלקי, אך לא עשו את כברת הדרך המלאה. אתמול (שלישי) פורסם כי היועמ"ש נאלץ להודות אמנם כי קיימים "קשיים משפטיים" בנוהל הריגול של בתי המשפט, אך במקום לבטלו ולדרוש מחיקתו, כפי שעשה כדי להגן על ארגוני שמאל קיצוני – מסתפק בינתיים מנדלבליט בהקמת צוות בשיתוף נציגי הנהלת בתי המשפט "אשר יבחן את הנוהל שבנדון ושאלות הכרוכות ביישומו", כפי שכתב עוזרו של המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, במענה ל'תנועה למשילות ודמוקרטיה'.
במכתב ששלח עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות', הוא דורש מהנהלת בתי המשפט ומהיועץ המשפטי לממשלה להודיע על הקפאת השימוש במאגר עד לסיום עבודת הצוות, אך טרם נמסרה תשובה חיובית מהיועמ"ש.
תגובות
מארגון 'לביא' הפועל למען מינהל תקין בישראל נמסר: "נוהל המעקב של הנהלת בתי המשפט אינו דמוקרטי, אינו חוקי, והוא חייב להיפסק לאלתר. הטענה שהנחיית היועמ"ש בנושא המעקב אחר אזרחים היא הנחייה 'סודית' אינה עושה עלינו כל רושם. אנחנו דורשים לדעת האם היועץ המשפטי לממשלה אוכף את הנחיותיו רק כאשר מדובר במעקב אחר ארגוני שמאל, או גם כאשר מדובר במעקב שמבצעת הנהלת בתי המשפט כנגד אזרחים בעלי תפיסת עולם ימנית".
במשרד המשפטים סירבו להגיב לכתבה.
מדוע לא פונים למשטרה ומגישים תלונה נגד האנשים האלה.
השמות שלהם ידועים.
גם נגד היועץ המשפטי עצמו.
מערכת משפטית כזו הייתה נהוגה במצרים, עיראק, ובכלל מדינות ערב.
המשטרה גם היא 0מולנית מנוולת וגם לה ארון עם תיקים בנושאים כפי שהיא עצמה מגדירה זאת: פוליטיים נגד אנשים לאומיים.
הימין חייב לפעול נחרצות לניקוי האורוות
הימין חייב לפעול לאיחוד השורות
וולחזק את הסולידריות עם הדתיים והחרדים
כדי שתמיד הימין ישלוט.וחייבים לאט ובטוח לסלק את השמאל מכל תפקידי המפתח.
אני מציע לשמאל הקיצוני לנצל יותר את
מנדלבליט הוא מסוגל לעשות בשבילכם הכל
אבל הכל רק תבטיחו לו להיות שופט בבג"ץ
אכן בית המשפט עומד מאחורי התנהלותו של מנדנבליט. השתלטות בית המשפט על הפוליטיקה הישראלית
השופט הראשון אשר שלח ידו לתוך הפוליטיקה היה שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הזדמנות הפז לבית המשפט העליון להתחיל להשליט את מרותו היתה בעת שגדעון האווזנר כיהן כהיועץ המשפטי לממשלה. כך היתה ההשתלשלות. *גדעון האוזנר (1962-1960), דרש עצמאות מוחלטת, בלחצו קמה ב- 1962 ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הועדה קבעה שהיועץ המשפטי הוא “חופשי ועצמאי” אם כי עליו להתייעץ עם שר המשפטים, במידה והשר חולק על דעתו יש לו זכות וטו וזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ המשפטי. יחד עם זאת הועדה ניסתה לכונן את מעמדו החוקתי של היועץ המשפטי לממשלה כפקיד ציבור בעל שיקול דעת שיפוטי העומד בראש מערכת התביעה הכללית.. כאן לראשונה נקבעה הזהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כיון שלדעת הועדה או לדעתו של אגרנט, ריכוזיות זו הינה ראויה…בתור התובע הכללי עליו ליצג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק ולעמוד בראש התביעה הכללית. בתור היעוץ המשפטי לממשלה עליו לתת יעוץ משפטי לממשלה ולרשויות הממלכתיות האחרות. כמו כן יעוץ וסיוע לממשלה בהכנת חקיקה. לדעת בית המשפט ולדעתו בלבד, על היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת התביעה וגם היעוץ… למטרות אינטרסנטיות. הנחת היסוד המובלעת כאן היא שלמוסדות השלטוניים הנבחרים להם בלבד אינטרסים אנוכיים, משמע עניינם אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לשיטת בית המשפט משילותן של האליטות השלטוניות הנבחרות היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיים המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה…
כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.
*היועץ יצחק זמיר (1986-1978) קיבל כמובנת מאליה את משרה בעלת עוצמה על הנורמות שהשאיר אהרון ברק והתערב בהחלטות ממשלה גם כשלא היה בהן דבר שנגד את החוק. גם הוא ניצל את היותו המיצג המשפטי להטלת מורא. כך בתוקפנותו ניצל מעמדו למעשים פוליטים משהוזכר לו כי תפקידו לעזור לממשלה להוציא לפועל את מדיניותה בדרך חוקית, הגיב כאילו אין זה מן היושר. הוסיף לדרישה הקודמת להתיחסות אל דעתו כאל פסק דין, את זכותו לא ליצג את המדינה אם תסרב ואת האיסור לשכור עורך דין אחר. זאת למרות חוסר בסיס החוקי לכך.
שופט אחר הוא הרודן הגדול אהרון ברק. ……אהרן ברק בעת שהיה סגן נשיא בית המשפט העליון קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסרובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי.. הממשלה טענה שכפל תפקידים זה מונע את יצוגה הנאות. אהרון ברק טען שהממשלה זכתה בייצוג מיטבי, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו. לשיטתו היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי והכי חשוב: היועץ הינו כפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד תוך ביטול שיקולים פוליטיים של השלטון. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. כנהוג עד אז אם עניין אי חוקיותו של מהלך זה או אחר אינו חד משמעי ולדעת הממשלה אין במעשיה דבר עברה היא יכלה לא לקבל המלצותיו ולהגן על עצמה בבית המשפט, שכן גם בין משפטנים קימים חלוקי דעות. משבית המשפט העליון קבע את מוחלטותה של חוות דעת היועץ, הוסרה גם מגבלת הצניעות של בעל משרה המודע לשיקולים אחרים. בפסיקתו השתלטנית של אהרון ברק וחזרתם של משפטנים על כל דבריו, החסרונות: או שהיועץ כמי שמקורב אצל הרשות ומייעץ לה יתקשה בחקירתה או בהעמדה לדין, או כפי שמתגלה במציאות, יועצים משפטיים מונעים להראות עצמאיים ובכך אינם מסייעים לממשלה להשיג מטרותיה במסגרת החוק ואינם מייצגים אותה כראוי בבית המשפט. כלומר כ””דמוקרט”” הוא קבע שהיועץ איננו יועץ אלא קובע ופוסק.
כל זאת כמובן בנוסף להחלטת בית המשפט העליון על דעת עצמו על הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו.
שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!
יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית, כפי שנהוג במדינות מתוקנות. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.
כועס מאוד על היועץ ועל עובדיו במשרד. עד כדי כך לוקה בעוורון משפטי מכנים זאת לקונה אבל זה לא, זה פשוט כשלון משפטי ויותר מכך.
לו הייתי צעיר יותר ואיתן כלכלית הייתי תובע את היועץ וכל מי שלוקה בעיוורון זה.
כועס, גועל, בוז וכל מה שמתאים
לי נראה מהתנהלותו של מנדלבליט, שהוא רומז בעדינות לכולנו על מעורבות עמוקה ומסוכנת מאד של ממשלות ואירגונים זרים במימסד השלטוני בישראל, בין אם ישירות ובין אם באמצעות גורמים בעלי תעודת זהות כחולה (גם זועבי מחזיקה בתעודת זהות כחולה). זו הסיבה שאסור לעקוב אחר אירגוני שמאל (עושי דברם של שונאי ישראל מחו"ל), וההוראה מוגדרת "סודית", ואילו מעקב אחרי תומכי ימין הינו פומבי למרות שאינו חוקי.
גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאינני מתומכיו או מצביעיו, רומז מדי פעם (בהפוך על הפוך) שהמעורבות של ממשלות זרות ואירגוני שמאל למיניהם מהוה סכנה לשלומם וביטחונם של תושבי ישראל היהודים, וכל עוד ישראל משלמת במנות דם יהודי זה מונע מאותן ממשלות זרות לבצע פה מהפכה. אני מציע לקוראים לבדוק את ההפיכות שהיו באיראן בשנות ה-50 של המאה שעברה, בדרום אמריקה, בחלק ממדינות אפריקה, ולגלות מי היה מעורב בהפיכות הללו ואפילו יזם אותן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מאוים ע"י מדינות זרות (בניחוש גס – רוסיה, מדינות מערב אירופה ובראשן גרמניה צרפת ואנגליה, וכמובן "ידידתנו הגדולה ביותר ובעלת בריתנו" ארה"ב), ועל כן ידיו די כבולות. זו כנראה גם הסיבה שהמשטרה והפרקליטות מחפשות את נתניהו על כל פסיק ונקודה שאינם במקום בזמן שהן עצמן מלאות בשחיתות ושאר עבירות פליליות.
בתקוה שבבחירות הקרובות תיכנס לכנסת מפלגה יהודית ימינית אמיתית (כמו עוצמה או יחד, או איחוד של שתיהן), מפלגה זו תדאג לחשק את בנימין נתניהו מימין, בין אם תשתתף בקואליציה ובין אם תשב באופוזיציה. חישוק זה יקל, אולי, על בנימין נתניהו כראש הממשלה הבא, לפעול באופן ציוני (הקלות ליהודים ביו"ש, הגדלת הבניה היהודית ביו"ש, סילוק המסתננים מסודאן ואריתראה, טיפול יותר יסודי ומהיר במחבלים ובמשפחותיהם, וכו') ולהוריד את מערכת המשפט למקומה הראוי.
אם לאחר הבחירות בנימין נתניהו יחליט להקים ממשלת אחדות עם השמאל (מחנ"צ, יאיר לפיד, כחלון ואחרים) במקום עם מפלגות מרכז-ימין (הבית היהודי) והחרדים, ולהיות מחושק ע"י מפלגה ימינית כמו עוצמה או יחד, הרי שאו שהוא מעדיף לבגוד במדינת ישראל בכדי להציל את עצמו ואת משפחתו, או ש…. בעצם אין שום סיבה אחרת.
לידיעת הקורא בנימין נתניהו – מרכז פעמון גאוס הפוליטי במדינת ישראל נע ימינה. אתה תראה זאת בבחירות הבאות, ובעיקר בבחירות שלאחר מכן. בעוד כמה שנים הליכוד יזוהה כמפלגת מרכז שמאל, משהו בסגנון המחנ"צ (כולל אותה כמות המצביעים). השאלה היא אם תשכיל לנטרל את התערבות הממשלות הזרות (גם במחיר של הורדה ואפילו ניתוק יחסים) לפני שראש ממשלה ימיני יעשה זאת ברמת עדינות שהיא שונה מאד משלך, ובכך תזכה לתמיכה ותהילה מעם ישראל, או שתיפרד מתפקידך בדרך שאינה מכבדת אותך.
לקרן להשמדת ישראל יש כסף כמו זבל: בכל מקום שאפשר להשחיר את דמותו ואת פעלו של נתניהו למען עם ישראל יגיע שליח של הקרן ויתחזה לאוהב ישראל ולאומי. אם נתניהו לא היה פועל לחיזוק מדינת העם היהודי אתה וידידיך לא הייתם תוקפים אותו ככה 24/7. כל מה שאתם יודעים לעשות זה לחפש טיפשים מהימין שמקטרים נגד ביבי כדי לגרום להם להצביע לכל מיני מפלגות ימין קיקיוניות שמופעלות על ידי השמאל, וכך לזרוק מאות אלפי קולות ימניים לפח ולהעלות את השמאל לשלטון כדי שיוכל להרוס את מדינת היהודים כפי שהוא התחיל בהסכמי אוסלו. ההישג הגדול ביותר של מפלגות "זהות" או "עוצמה" הוא העזרה שלהן לשמאל בבזבוז קולות של הימין.
לקראת הבחירות הקרובות, המטרה העיקרית של הקרן היא לפורר את הימין: לדחוף כמה שיותר מצביעי ימין להאמין שנתניהו מקדם מדיניות שמאל ולגרום להם להצביע למפלגות קטנות כמו "עוצמה יהודית", "זהות", "האמונה", "תקומה", או המפלגה של אורלי לוי. המנהיגים של המפלגות האלה אפילו לא מנסים להיות חלק מהממשלה הבאה ותפקידם הוא רק לבזבז קולות ימניים כדי להקטין את הליכוד. הם מתפרנסים יפה מהג'וב הזה, אבל כמובן שהקרן לא מממנת את המפלגות האלה בגלוי אלא דרך תורמים פרטיים. הטקטיקה היא פיצול הימין בין הרבה מפלגות קטנות באמצעות הקמפיין "נתניהו איש שמאל", כדי שקולות של מצביעי מפלגות ה"ימין" הקטנות ייזרקו לפח ולשלטון יעלו מריונטות של הקרן כמו לפיד או גנץ.
למגיב השני שענה לראשון.האם איש ימני חייב להצביע ליכוד? ואם מצע התנועה של הליכוד או הבית היהודי לא מתאים לו.נגיד והוא דתי חרדלי שלא מוצא עצמו בליכוד או בבית היהודי.למה לא מגיע לו תנועה משלו? ונעזוב את נתניהו הוא לא קשור לנושא.מדוע לא מגיע לימני חרדלי מפלגה משלו? כפי שיש לחרדי ספרדי שס ולחרדי אשכנזי יהדות התורה.ולרוסי ישראל ביתנו.כמובן שאיני רוצה חלילה שמישהוא יפגע.איני מבין בפוליטיקה רק אני תוהה לרגע.
לשאלתך: האם איש ימני חייב להצביע ליכוד? תשובתי: לא, הוא לא חייב, אבל אם הוא מבין את המצב הפוליטי בישראל (הפנימי והגיאופוליטי) ואם חשוב לו לחזק את מדינת היהודים מבחינה בטחונית, כלכלית ולאומית – במצב הנוכחי, הצבעה לליכוד היא האפשרות המתאימה ביותר. על המפלגות שמשמאל לליכוד אין מה להרחיב, ומבין המפלגות שמימין לליכוד -הבית היהודי (בהנהגתו הנוכחית) איכזב, משום שבהרבה מובנים הוא קרוב יותר לשמאל מאשר לימין:
https://www.facebook.com/MidaMag/posts/1622101291204533
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-118475-00.html
לגבי המפלגות הקטנות שמימין לבית היהודי – הן יגרמו לפיצול האלקטורט הימני ולאיבוד קולות ימניים אשר יביא לחיזוק השמאל:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=1846543&forum_id=771
לשאלתך: מדוע לא מגיע לימני חרד"לי מפלגה משלו? תשובתי: זה לא עניין של "מגיע" או לא מגיע, במצב הנוכחי פשוט אין מפלגה כזאת. אם מפלגת האיחוד הלאומי תרוץ באופן עצמאי – תהיה מפלגה כזאת, אבל כל עוד היא חלק מהבית היהודי, היא נאלצת ליישר קו עם אג'נדה שעיקרה להתנגד למה שעושה הליכוד, להקשות על המשילות שלו, ובסופו של דבר להחליש את הציבור הימני חרד"לי:
http://www.zeevgalili.com/2015/03/20189
http://rotter.net/forum/scoops1/298083.shtml
מקבל את דבריך.אם אתה אומר שכל המפלגות הימניות חוץ מהאיחוד והבית.הם שתולות ולא כנות.הרי שברור שאין להצביע להם.אני חושב שהאיחוד רוצה לגייס כח גדול וחובר להבית מחוסר ברירה.כי אין להם בנפרד הרבה מנדטים ומכאן הבעיה.אני מצטרף לדבריך כי כרגע אין מחליף לנתניהו שינצח את הבחירות מטעם הימין.ונכון כי אף אחד לא מושלם.כשיבוא המשיח בקרוב אמן יהיה שלטון מושלם.
אני םשוט לא מצליח להבין את כותב המאמר. יש חוקים, יש משטרה, בתי משפט וכולי, אבל כל זה נועד רק לאנשים רגילים. לא בשבילנו. אנחנו מעל לכל השטויות האלה.
“מכתב זה סווג כ’סודי’ ולנוכח סיווגו”…. זו בדיוק הפואנטה כאן וראוי לתקוף את הנקודה הזו. הניסוח הפאסיבי נשמע כאילו איזה כוח עליון הגדיר את המסמך כך… למי בבתי המשפט יש סמכות לסווג רמת סודיות של מסמכים, האם יש הגדרות לכך (?!?) ואיך מסמך כזה עלול לפגוע בביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה. אם כבר סיווג המסמך צ"ל בידי משרד הביטחון או משרד החוץ שהם אלה שיודעים את הדקויות המתבקשות, לא פקיד של מערכת בתי המשפט. במערכת הביטחון יש הגדרות מדוייקות מאד לרמת סיווג של מסמך.
מנדלבליט מכוון גבוה, אל העליון ובדרך מתיישר עם רוח החונטה ומבצע פשעים כנגד הציבור, כנגד הממשלה וכנגד הכנסת. הגיע הזמן שחברי הכנסת יתפסו את השור בקרניו, יחוקקו את חוק היועץ המשפטי לממשלה. שא. יפרק את משרת היועץ לשתי משרות 1. יועץ משפטי כשמו, שרק ייעץ לממשלה לפי בחירתה. 2. התובע הכללי של המדינה. מעבר לכך יש להגדיר בברור את תפקידי היועץ המשפטי ולאסור עליו בכל החומרה להכתיב לממשלה, לראש הממשלה לשריה או לחברי הכנסת בכל דבר ועניין. הוא יכול לייעץ בעניינים משפטיים ותו לא. איש לא מינה אותו להיות הדיקטטור המשפטי של הממשלה והמדינה, תפקיד שאותו הוא ממלא בפועל ובעצם באופן בלתי חוקי בעליל.
איפה נעלמה תגובתי?