חבירת ניסנקורן לגנץ משלימה את השתלטות ארגוני העובדים על הפוליטיקה

כל פעילותו של ניסנקורן למען הוועדים הגדולים כיו"ר ההסתדרות הייתה פעילות פוליטית. מעכשיו הוא פשוט יחבוש כובע מפלגתי כשימשיך בה

פועל בניגוד לאינטרס הציבורי. יו"ר ההסתדרות ניסנקורן | פלאש90

ההודעה מאמש על הצטרפותו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן למפלגת 'חוסן ישראל' היא הצעד האחרון בהשתלטות ארגוני העובדים על הפוליטיקה הישראלית. זה קורה בזמן שכוחו בליכוד של חיים כץ, יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית המיתולוגי, גדל מאוד עם הצטרפות שניים ממקורביו לרשימה,  ומפלגת העבודה מצדה מתהדרת באבירי העובדים שמולי, שפיר, פרץ ויחימוביץ בראש הרשימה שלה.

עמיר פרץ היה בעברו יו"ר ההסתדרות וגם שלי יחימוביץ התמודדה זה מכבר על ראשות ההסתדרות והפסידה לאותו ניסנקורן, שעכשיו מצטרף למפלגת ה"לא ימין ולא שמאל" של גנץ. משה כחלון, שמזמן מכר את נשמתו להסתדרות, גילה שהפסיד מחצית מכוחו האלקטורלי ועל אף חיזוריו אחרי ניסנקורן, זה בחר בסוס המוביל גנץ על פניו.

גנץ הסביר את הצטרפותו של ניסנקורן כ"נדבך מרכזי בהפיכת המפלגה למי שמייצגת את מעמד הביניים המתמודד עם יוקר מחיה טורפני, תורי ענק במערכת הבריאות וכישלון מהדהד ביכולת להשיג קורת גג", אבל מדובר באותו ניסנקורן שפעם אחר פעם בחר לייצג את ועדי העובדים החזקים על פני הציבור הישראלי בכללותו.

ניסנקורן עם ראשי מפלגת העבודה | פלאש90

תחת ניסנקורן קיבלו עובדי חברת החשמל הסכם מפנק עם שלל תוספות, ועדי הנמלים הובילו שורה של שביתות לא-חוקיות וקיבלו בתמורה ביטחון תעסוקתי ל-15 שנים, ועובדי המגזר הציבורי הגיעו לשיאי שכר היסטוריים. המשותף לכל אלה: כולם חוגגים על חשבון ציבור משלמי המיסים, שעכשיו ניסנקורן מתיימר לפעול לטובתו.

מעמד הביניים לו כל כך דואג גנץ הוא בדיוק זה שמממן את קבוצות האינטרס של ועדי המגזר הציבורי אותם ניסנקורן הוביל במשך שנים. האם בדמיונו של גנץ יכול ניסנקורן לפתע לעבוד נגד הוועדים ולטובת הציבור? מכיוון שאנו יודעים שהתשובה לכך שלילית, הרי שלא נותר אלא להסיק כי הסיבה העיקרית לחבירת ניסנקורן לגנץ היא הכוח האלקטורלי שמגיע בדיוק מאותם ועדים, וחשוב לא פחות מכך: מנגנון משומן של פעילים ליום הבחירות.

לכך יש להוסיף גם את העובדה לפיה ניסנקורן לא עזב את ההסתדרות אלא רק יצא לחופשה, והחלטתו האם להיכנס תהיה תלויה בתוצאות הבחירות ובסיכויו לקבל תיק כלכלי בממשלה. במילים אחרות, אבי ניסנקורן מתכנן להמשיך לייצג את הוועדים, ורק יעבור לעשות את זה מהצד מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות.

הכל פוליטי

ניסנקורן הוא האחרון בשורה ארוכה של ראשי ההסתדרות שמצטרפים לפוליטיקה, והוא אולי הציני ביותר מביניהם. בשנותיו בהסתדרות הוא פעל באופן פוליטי מובהק תחת הסיסמא "ההסתדרות – מובילה שינוי חברתי", והוביל שלל מאבקים מתוקשרים וממומנים.

בין אלה ניתן למנות את המאבק להעלאת שכר המינימום, העלאת קצבת הנכות, קיצור שבוע העבודה ועוד. כל אלה הן סוגיות פוליטיות בהגדרה, ובמדינות מתוקנות הן עניין של מאבק בין ימין ושמאל. רק בישראל, בה ההסתדרות שולטת גם במפלגות הימין וגם במפלגות השמאל – ומהערב גם במרכז – הן מצוירות כסוגיות 'חברתיות' כאילו אין להן השלכות על תקציב המדינה וכלכלת ישראל.

ניסנקורן ומשה כחלון | פלאש90

הפריבילגיות החוקיות האדירות שמקבלים ארגוני העובדים בישראל, ובראשן זכות שביתה לא מרוסנת, אמורות לסייע לעובדים שהם כביכול הצד החלש ביחסי העבודה, אבל ניסנקורן וקודמיו הוכיחו שפעילותם היא פעילות פוליטית, בתוך ההסתדרות ומחוצה לה.

בניגוד למגזר הפרטי, כאשר עוסקים ביחסי עובדים-מעסיק במגזר הציבורי כל הסוגיות הן פוליטיות. השאלה אם לפתוח לתחרות תחום מסוים, כמו במקרים של הנמלים וחברת החשמל, היא שאלה פוליטית הנמצאת במחלוקת עמוקה בין ימין ושמאל: כיצד נכון לנהל שירותים ציבוריים כמו מסחר בינלאומי ואספקת חשמל?

ארגוני העובדים במגזר הציבורי, שהם רוב עיסוקו של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן, שואפים לשמור על האינטרסים שלהם – קביעות, שכר גבוה, תנאי עבודה מפליגים – כולם מגיעים על חשבון הציבור שמשלם עליהם ביוקר. הם פועלים דה-פקטו כקבוצת אינטרס פוליטית, החוסמת, מעכבת ומייקרת מדיניות ממשלתית שאמורה להתבצע על בסיס האינטרס הציבורי ועל פי החלטת נציגי הציבור.

נזק חמור

בית המשפט העליון בארה"ב הכיר בשנה שעברה בעובדה שבמגזר הציבורי כל משא ומתן קיבוצי עם העובדים הוא סוגיה פוליטית במהותה. בעתירה שהגיש עובד סוציאלי ממדינת אילינוי אשר ביקש שלא לשלם דמי טיפול לארגון העובדים שהוא לא חבר בו ואינו שותף לעמדותיו, קבע בית המשפט כי כל פעולה ארגונית במגזר הציבורי היא פעולה פוליטית.

מכיוון שניהול משא ומתן על שכר גבוה והטבות לעובדים מוביל למיסים גבוהים יותר על האזרחים, אסרו השופטים על גבייה בכפייה של דמי טיפול מעובדים שאינם מעוניינים לשלם, וקבעו כי תשלום לארגון עובדים הוא פעולה פוליטית וכפייה לפעולה פוליטית היא פגיעה בחופש הביטוי.

בישראל לעומת זאת, דמי טיפול ארגוני נגבים מכל העובדים באופן כפוי וללא אפשרות יציאה; בית הדין לעבודה קבע כי לעובדי חברת החשמל קיימת הזכות לשבות נגד החלטה פוליטית של הממשלה לערוך רפורמה במשק החשמל; ועובדי רשות המיסים שובתים בימים אלה ממש כיוון שהממשלה החליטה לקצץ קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה (על מנת לממן תנאי פנסיה נדיבים לשוטרים וגמלאי מערכת הביטחון), שפגעו בתשלום השעות הנוספות שלהם.

כל פעילותו של אבי ניסנקורן עד היום הייתה פעילות פוליטית, ועכשיו הוא פשוט חובש כובע מפלגתי כשהוא עושה זאת. הנזק שהוא יכול לגרום בתפקיד כמו שר האוצר או שר הכלכלה הוא רק המשך לנזקים שמחוללים חוקי העבודה של ישראל כבר עשורים רבים. כל עוד אלה לא ישתנו, נראה עוד רבים מבית הגידול של ניסנקורן משתלטים על כל הקשת הפוליטית.


ריקי ממן היא מנכ”לית ‘בצדק’ – עמותה למדיניות יהודית

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. אולי כדאי להזכיר שהוועדים הם הציבור.
    נכון שיש וועדים גדולים שמחזיקים את השלטר של המדינה, ובהם צריך לטפל, אבל רוב הוועדים ורוב הציבור שמצליח להתאגד נמצא שם.

    במילים אחרות, היצוג של הוועד הוא של הציבור, בניגוד גמור למפלגות הימין שם לדוגמא ביבי ושקד ממומנות בתרומות ע"י טייקונים למינהם מהארץ ומחו"ל, ובטח ובטח לא רואים את האינטרס של הציבור.

    1. התכוונת לשליש מהעובדים הדרוש להתאגדות. בפעם האחרונה שבדקתי שליש זה עדיין לא רוב

  2. תצביעו לגנץ. ניסנקורן סידר לי מקופה הציבורית 60 אלף לחודש וגם לאחי ולגיסי. אבל לא נעים לי מהבן דוד שלי שלא סידרו לו כלום. ניסנקורן כשר בכיר יסדר גם אותו. בבקשה תצביעו לגנץ. תודה

  3. המאמר רצוף באי-דיוקים רבים. כך למשל, משתמע ממנו שעובדים שאינם חברים באגוד מקצועי חייבים בתשלום זהה לחברי האיגוד. ובכן, דמי הטיפול אינו זהים לדמי החברות. הם פחותים מהם ומשקפים את העובדה שאותם עובדים שאינם חברים זוכים בכל טובות ההנאה שהשיג האיגוד מהמעסיק. האם צריך לעודד טרמפיסטים, שלא לומר פרזיטים?!
    ובאשר לזכויות עובדים, כן, הן נושא פוליטי. מה לעשות, הכל פוליטי. וחשוב לומר, גם החלטת בית המשפט העליון בארה"ב היא פוליטית.
    זכות אתר מידה לאמץ אידיאולוגיה פוליטית מסתייגת מזו שדוגלת בו ההסתדרות ואימצה השיטה המשפטית הישראלית, אבל לא נכון לטעון שהאחרים רחמא ליצלן הם פוליטיים ואנחנו לא.

  4. אזכיר לכם לאחר הבחירות שאני חזיתי שהבלון ששמו גנץ יתפוצץ הגיב:

    יש להבדיל בין חברי וועד עובדים לעובדים עצמם שהם עם ישראל וגם להם יש דעה פוליטית ואחריות לקיומה של המדינה ללא קשר למקום העבודה.
    בשיקולים בבחירות הקרובות ציבור הבוחרים יכריע אם לתת למפלגות ותנועות הסמול אפשרות לקיים מדיניות כשל אסון אוסלו מס 2 שיערער את קיומה של המדינה.
    גנץ הוא הבלון להבלוף הכי גדול שהיה בפוליטיקה הישראלית

    הסמול בתיסכולו על קריסת המדיניות שהיתה לו ובהעדר אישיות מנהיגותית מתלהבים מהקנקן המקושט בדמות רמטכל (כושל וחסר מנהיגות) לשעבר, שייצג את הסמול הנעדר במצע שנתגלה כשגוי ובלתי מציאותי, נתלים בדמות שאינו מעביר מסר כל שהוא על המטרות והשאיפות שהוא רוצה להשיג בהגיעו לשלטון כי פשוט אין לו כלום וגם אין כשרון נאום להלהיב ציבור אלא רק הקראת סיסמאות יבשות ועבשות המוכתבות לו והוא מקריא אותם.

    המלך עירום! וכמאמר הפתגם: ״אל תסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו״
    זה יובהר לכל הסומים ב 50 הימים שנותרו לנו עד לבחירות. וסיכוייו לא יעברו על 10 מנדטים ואף יתכן שהמפלה להיה גדולה יותר.
    עם ישראל על כל שכבותיו חכם הרבה יותר מראשי תנועות הסמול על הזיותיהם שעדיין טרם התפקחו.

  5. יש רק מפלגה אחת שהיא לא בכיס של שום טייקון ויש לה מצע כלכלי ליברלי אמיתי שלמעשה יוצא נגד כל קבוצת לחץ צרה הקיימת כיום בישראל, מפלגת זהות.
    הם באים עם רעיונות טריים ובדוקים מרחבי העולם בצירוף מעטפת יהודית חבקת וחידושים טכנולוגיים משמעותיים(כמו הפריימריז הדיגיטליים הפתוחים(כל אזרח ישראלי יכל לדרג בחינם את נציגי המפלגה לכנסת, לא רק המתפקדים של המפלגה) הראשונים בישראל.

  6. אין לשכוח עובדה מצערת אחת שיש לשנותה בהקדם.
    ההסתדרות פועלת תחת המטריה הרחבה מאוד של אגודה עותמאנית.
    ככזו אין היא חייבת לתת דין וחשבון לחבריה.
    במיוחד בנושאים כספיים.