חיבוק דב: ארה"ב חייבת לעצור את ההתערבות הרוסית בוונצואלה

בדיוק כמו בסוריה, הסיוע הרוסי הלא מבוקר למשטר מאדורו עשוי ליצור סכנה אסטרטגית לארה"ב, אך הפעם היא תהיה קרובה הרבה יותר לבית

גיבוי עד הסוף. ולדימיר פוטין וניקולס מאדורו | kremlin.ru

ביום ה-23 במרץ נחתו שני כלי טיס רוסיים – מטוס נוסעים מדגם 'איליושין' ובו מאה חיילים ומטוס תובלה מדגם 'אנטונוב' ועליו 35 טונות של ציוד – בנמל התעופה של בירת ונצואלה קראקס. ארבעה ימים לאחר מכן הצהיר הנשיא טראמפ כי רוסיה "חייבת לצאת" מוונצואלה.

בחודשים לפני כן נחתו בוונצואלה מספר משלוחים של אנשי צבא וציוד צבאי מרוסיה, ובדצמבר 2018 שני מפציצים כבדים מסוג Tu-160 אף נחתו בקראקס. עיתונים ברוסיה דיווחו אז כי בקרמלין שוקלים להפוך את הנוכחות האווירית בוונצואלה לקבועה. עוד דווח על הסכם שהושג בין רוסיה לוונצואלה לפיו האחרונה תאפשר הצבת עוד כלי טיס רוסיים בבסיס צבאי באי הקריבי לה אורצ'ילה, שם נמצאים יועצים רוסיים כבר מדצמבר.

כל המהלכים האלה הינם חלק מהתמיכה הרוסית הגלויה במשטר הנצור של הנשיא ניקולס מאדורו, אותו הגדירה ארה"ב יחד עם עשרות מדינות אחרות כלא לגיטימי. אותן מדינות הביעו את תמיכתן בראש האסיפה הלאומית ומנהיג האופוזיציה חואן גואידו, שהכריז על עצמו כנשיא זמני.

מפציץ טופולוב 160 של חיל האוויר הרוסי | Sergey Krivchikov

מרבית הפלישות הרוסיות של המאה ה-21 נפתחו על מנת לקדם או למנוע שינוי משטר במדינה זרה. כך למשל, פוטין פלש לגיאורגיה ב-2008 כדי לחתור תחת הנשיא מיכאיל סאקשווילי, שדחף אז בתקיפות להצטרפות ארצו לנאט"ו ולאיחוד האירופי.

גם הפלישה הרוסית ב-2014 לחצי האי קרים ולמזרח אוקראינה הייתה בתגובה למה שנתפס במוסקבה כהפיכה צבאית לא חוקית בקייב, שהרחיקה את אוקראינה ממעגל ההשפעה של הקרמלין. ההתערבות במלחמת האזרחים בסוריה שהחלה בשנת 2011 הייתה אמנם כדי להציל את משטרו של בשאר אסד, אך גם כדי לחזק את השפעתה של רוסיה במזרח התיכון.

בסוף שנת 2018, פוטין השיג את שתי המטרות האלה. בזמן שנשיא ארה"ב טראמפ החליט להסיג את הכוחות האמריקנים מסוריה, נשיא רוסיה מיקד את תשומת ליבו במשבר הנוכחי בוונצואלה. בדיוק כפי שעשה עם משטר אסד בסוריה, פוטין מספק למשטרו של מאדורו סיוע כלכלי וצבאי. בעוד סוריה היא צומת חשובה למעבר של נפט וגז, ונצואלה היא מעצמת אנרגיה בפוטנציה. למעשה, היא אוצרת בשטחה את אחד ממאגרי הנפט הגדולים בעולם. ונצואלה של מאדורו היא גם חלק ממה שהיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון כינה "שלישיית העריצות" יחד עם קובה וניקרגואה.

אשראי גדול

נחיתת המטוסים הרוסיים בוונצואלה הגיעה ימים ספורים לאחר ששליחו המיוחד של טראמפ למדינה, אליוט אברמס, נפגש עם סגן שר החוץ הרוסי סרגיי ריבקוב ברומא. באותה פגישה, השניים הסכימו שלא להסכים לגבי מי המנהיג האמיתי של ונצואלה – מאדורו או גואידו. את התוכנית הרוסית לשגר מטוסים צבאיים וחיילים לקראקס, ריבקוב לא גילה לעמיתו. למרות שהמהלכים הרוסיים בוונצואלה היו עד כה מינורים, ההתערבות של מוסקבה, אם לא תהיה מבוקרת, כנראה תצמח כפי שקרה בסוריה.

אותה אזהרה תקפה גם לגבי סין, כפי שכתב לאחרונה גורדון צ'אנג: "סין ורוסיה מגבות את מאדורו עד הסוף בגלל שיש להן הרבה מה להפסיד אם ממשלת השמאל שלו תיפול. לשתיהן יש מתקנים חיוניים בוונצואלה ובחודשים האחרונים סין הגדילה משמעותית את האשראי שנתנה לה. בחודש ספטמבר בייג'ינג הלוותה לוונצואלה עוד 5 מיליארד דולר, וגם רוסיה תמכה בה במיליארדים". גם ארגוני הטרור והפשע המרקסיסטים בקולומביה השכנה מתאמים את פעילותם עם משטר מאדורו, שזוכה לתמיכה גם מאיראן.

מפגינים בוונצואלה | ויקיפדיה

לכן אין זה מספיק שטראמפ אומר לרוסיה לצאת מוונצואלה. זה חיוני שארה"ב תסייע באופן פעיל לשחרר את העם בונצואלה, העומד בפני אסון הומניטרי, מאחיזתו של הדיקטטור מאדורו. וושינגטון חייבת לפעול בדחיפות, לפני שרוסיה ומאדורו יגיעו להסכמות על הגנה צבאית.

הנשיא טראמפ צריך להכריז שאף מטוס או ספינה סינית ורוסית יורשו להגיע לוונצואלה, ולגבות את ההצהרה הזו בסגר ימי ואווירי. באותה העת, יש להציע סיוע למדינות השכנות כמו ברזיל וקולומביה. רק תגובה נחרצת ומהירה תוכל להציל את מה שנשאר מדוקטרינת מונרו, אותה תפיסה בסיסית לפיה ארה"ב חייבת לשמור את החצר האחורית האסטרטגית שלה נקיה מכוחות עוינים.

מצב מסובך

לפני מספר שבועות, כאשר מאדורו סירב לקבל סיוע הומניטרי לעמו הגווע, לארה"ב הייתה סיבה מספקת כדי לפלוש לוונצואלה, עוד לפני שהרוסים התערבו צבאית. כל עיכוב כזה רק מאפשר לרוסים לצבור עוד השפעה באזור ולסכן את הביטחון הלאומי האמריקני, מסבך את המצב והופך את ההתערבות להכרחית.

בעוד משטר טראמפ שוקל כיצד לפעול כדי למנוע מוונצואלה ליפול בידי הרוסים, כדאי להיזכר בדבריו של הדיפלומט האמריקני המנוח ג'ורג' קנאן, שנודע כאבי "תורת הבלימה" מול האיום הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה. קנאן סיכם בזיכרונותיו את השקפתו לגבי הגישה האמריקנית הרצויה לאמריקה הלטינית בתקופת המלחמה הקרה:

"אנחנו מציעים לכם דבר ששום מעצמה מעולם לא הציעה לכוחות קטנים ממנה: את הכבוד המוחלט לריבונות ולעצמאות שלכם, ויתור מרצון על שימוש בכוח ביחסינו אתכם, ומוכנות להצטרף אליכם בכל עת כדי לשתף פעולה לטובת שני הצדדים. אבל אתם חייבים בתמורה להעריך את הגישה הסובלנית שלנו, ולא להפוך את ארצותיכם למקור של תככים מסוכנים נגדנו"


ד"ר יירי ולנטה הוא חבר במועצה האמריקנית ליחסים בינלאומיים בניו-יורק, ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן. המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. רוסיה כיום ובעבר ניצחה ממתקפה אמריקנית רק עקב כוחה הגרעיני.כוחה הצבאי העצום בימי בריהמ לבד לא היה מונע מתקפה.רק הכח הגרעיני האדיר הוא מונע מלחמה.איני יודע בוודאות אם רוסיה תובס צבאית תשתמש בנשק גרעיני כשרים איום פלישה עליה.אלא בקרב מחוץ לגבולותיה ספקני.

  2. אם ארצות הברית תנסה לפעול בכוח נגד רוסיה, ארצות הברית תהפוך לפסולת גרעינית.

    1. לא בטוח.היה לחימה בין רוסיה להודו.ובין רוסיה לסין.ובין הודו לפקיסטן.ולא היה שימוש בנשק גרעיני.
      כי בלחימה היתה בהיקף מוגבל מכוון כדי לא להגיע ללחימה גרעינית.ארהב ורוסים אם ילחמו זה יהיה בהיקף מוגבל.כי אחרת העולם ילך פייפן.